פה קבור הכלב: בחזרה למשחק 41 הנקודות המפורסם של קליי תומפסון

ב-28 במאי 2016 גולדן סטייט עמדה בפני הדחה. הקבוצה ששברה את שיא הניצחונות של הבולס המיתולוגיים בעונה הרגילה וכתבה מחדש את חוקי הכדורסל הייתה עם הגב לקיר, בפיגור 3:2 מול אוקלהומה סיטי כשהמשחק השישי משוחק אצל הת'אנדר. בשני המשחקים הקודמים באוקלהומה הווריירס יצאו מושפלים עם שתי תבוסות בהפרש ממוצע של 26 נקודות. האורך והפיזיות של הת'אנדר, ביחד עם הגנת החילופים והכישרון הפנטסטי של ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט, היוו אתגר עצום.

גם בעונה הרגילה המושלמת של הווריירס, הרגע היחיד בו האידיליה כמעט נשברה היה מול הת'אנדר. במשחק אי שם בפברואר ששודר מחוף לחוף הת'אנדר הובילו על הווריירס וסטיב קר לא אהב את הדרך בה דריימונד גרין שיחק, מה שהוביל להתפרצות של דריימונד בחדר ההלבשה. בראיון להאוורד בק מ"בליצ'ר ריפורט", דריימונד סיפר לאחרונה כי הרגע הזה מול קר היה "לחלוטין היום הכי גרוע במערכת היחסים שלנו". באותו ראיון הוא הוסיף ואמר כי הוא היה בטוח שהולכים להעביר אותו בטרייד אחרי המשחק הזה משום שהווריירס יבחרו להמשיך עם קר ולא איתו.

עוד בנושא

4:00, ספורט 5: גולדן סטייט ותומפסון במשחק 7 מול יוסטון
מה מפריד בין לברון ג'יימס לאגדות אחרות? אסף רביץ מנתח
ג'יימס שוב בגמר: "לא ספרו אותנו, אבל עשיתי סוויץ' בראש"

בסופו של דבר, הווריירס ניצחו את המשחק ההוא בעזרת שלשה פנומנלית של סטף קרי ולא העבירו את דריימונד בטרייד. קר ודריימונד יישרו את ההדורים במין יחסים שמזכירים את הדרך בה פיל ג'קסון ודניס רודמן היו מתקשרים, אבל זו בהחלט אינדיקציה לכך שהת'אנדר היו הקריפטונייט של גולדן סטייט באותה עונה. למרות העונה ההיסטורית והעובדה שהפסידו רק 11 משחקים עד לאותה סדרה מול הת'אנדר, משהו בת'אנדר גרם לווריירס להיראות אחרת, והכל הוביל לאותו משחק 6 שכבר הפך לפרק חשוב בספרי ההיסטוריה של הליגה, פרק שעדיין לא הסתיימה כתיבתו.

המשחק השישי היה אמור להיות המשחק בו הת'אנדר, בעזרת יתרון הביתיות, מכריעים את הווריירס, והתחושה לכל אורך המשחק הייתה שזה הולך לכיוון הזה. הת'אנדר הוליכו במשך רוב המשחק כאשר ברבע השני הם עולים ליתרון דו ספרתי. מנגד, סטף קרי היה רק עם שני סלי שדה במחצית הראשונה וברבע השלישי הת'אנדר המשיכו להיות דומיננטיים וירדו ביתרון 8. "אוהדים מאחורינו צעקו 'אנחנו הולכים לפיינלס'", סיפר אנדרו בוגוט.

עד אותו רגע לקליי תומפסון היה משחק טוב מאוד. היו לו 22 נקודות עם 6 מ-12 לשלוש, אבל זה לא היה מספיק מול המשחק המצוין של הת'אנדר מהצד השני, שהובלו על ידי ראסל ווסטברוק שעד אותה נקודה היו לו 20 נקודות עם 11 אסיסטים ואיבוד אחד בלבד. מול העוצמות של הת'אנדר, סטף קרי התקשה להראות את יכולות ה-MVP שלו ואילו דריימונד גרין היה חלש לאורך רוב הסדרה, עד לרמה שבאיזשהו שלב שונה השם של "הרכב המוות" של הווריירס, עם גרין, סטף, קליי, אנדרה איגודלה והריסון בארנס ל"הרכב ההתאבדות", משום שגרין פשוט לא תפקד. במציאות הזו, קליי לא היה יכול להרשות לעצמו להיות רק טוב מאוד. הוא היה חייב להיות היסטורי, וזה בדיוק מה שהוא עשה.

הוא קלע חמש שלשות ברבע האחרון, כולל כמה שלשות מגוחכות לחלוטין ברגעי מומנטום חשובים כשהוא בקושי מסתכל על הסל, כשהרגליים שלו לא מסודרות לכיוון הטבעת או כשהוא בכלל עם רגל אחת קרוב ללוגו של ה-NBA. אלו לא היו זריקות פנויות ושחקני הת'אנדר היו קרובים אליו בכל אחת מהזריקות הללו, אבל הוא לא התרשם. השלשות שלו היו כל כך מטורפות עד שגם סטיב קר לא יכל להישאר אדיש. "אני זוכר שהסתכלתי על אחת הנשים שישבו קרוב אליי באחד מהמושבים היקרים על הפרקט" הוא סיפר ל-ESPN, "היא הייתה בשוק. אני זוכר שהסתכלתי עליה ואמרתי לה 'אני גם לא יודע איך הוא עושה את זה'".

השלשה החמישית שלו ברבע הזה, וה-11 במספר במשחק כולו, העלתה את הווריירס ל-101:104, דקה וחצי לסיום. זו הייתה הסנוקרת שהביאה לנוקאאוט של הת'אנדר, שלא קלעו מאותה נקודה ואיבדו את ההזדמנות הטובה ביותר שלהם להדיח את הווריירס. "זה היה כנראה המשחק הכי קשה בחיינו", אמר סטף קרי מיד לאחר מכן, ולמרות שסטף נתן רבע אחרון מעולה באותו משחק ושראסל ווסטברוק איבד ארבעה כדורים מכריעים באותו רבע ואנדרה איגודלה נתן תצוגת הגנה משובחת, הארכיטקט של הניצחון היה קליי. "אתה הסיבה שאנחנו עדיין כאן", אמר לו ג'רי ווסט מיד לאחר מכן.

הווריירס ניצחו במשחק 7 באורקל ארינה והשלימו מהפך מ-3:1 ל-3:4. הכל היה מוכן לכך שהמשחק הזה יכנס לספרי ההיסטוריה של הליגה. "אם ננצח בגמר, זה יהיה המשחק שכולנו נזכור", אמר הריסון בארנס בראיון לספורטס אילוסטרייטד, "זה יהיה המשחק של חיינו".

אלא שגולדן סטייט בעצמה איבדה יתרון של 1:3 בגמר והפסידה 4:3 לקאבס, והמשחק של חיינו הוא כנראה משחק 7 של אותה סדרה עם הקליעה של קיירי ארווינג. אלא שלמרות שהנבואה של בארנס לא התגשמה כמו שהוא תכנן, זה לא אומר שהיא לא התגשמה. למרות שהווריירס לא ניצחו את הגמר, המשחק השישי מול אוקלהומה סיטי הוא משחק שכולנו זוכרים. במידה מסוימת, הוא המשחק שעיצב את הליגה כפי שהיא היום אפילו יותר ממשחק 7 מול הקאבס בגמר.

"אם הת'אנדר היו מנצחים אותנו, הם היו הולכים לגמר. ואם הם היו הולכים לגמר, קשה לי להאמין שקווין היה מגיע לפה", אמר סטיב קר בקיץ 2016, מיד לאחר שקווין דוראנט הימם את עולם הכדורסל והודיע שהוא עורק מהת'אנדר לווריירס.

המעבר הזה שינה את הנוף בליגה הטובה בעולם. יש נטייה להשוות את המעבר של דוראנט לזה שלברון עשה ב-2010 כשנטש את קליבלנד לטובת מיאמי, אבל יש פה ניואנסים ששווה להתעכב עליהם כדי להבין כמה המעבר של דוראנט הוא חסר תקדים. כאשר לברון עבר למיאמי, ההיט לא היו מועמדים לאליפות. אפילו לא קרוב לכך. בפלייאוף 2010 הם הודחו בחמישה משחקים בסיבוב הראשון מול בוסטון, מייקל ביזלי החל להתברר כבאסט ולא היה נראה שדוויין וייד מסוגל להוביל את הקבוצה הזו שוב לאליפות לבדו. לברון למעשה עזב קונטנדרית אחת (קליבלנד) ויצר קונטנדרית חדשה (מיאמי). תחשבו על משחק פוקר שבו אחד הצ'יפ לידרים קם ועוזב את השולחן, ומגיע מישהו עם יותר צ'יפים במקומו. אמנם מי שהצטרף לשולחן הוא טוב יותר ממי שעזב אותו, אבל כמות השחקנים סביב השולחן נשארה זהה.

המעבר של דוראנט שונה. הוא פירק קונטנדרית אחת (אוקלהומה סיטי) וחיזק קונטנדרית אחרת (גולדן סטייט). באנלוגיית הפוקר שלנו, זה דומה למצב בו אחד הצ'יפ לידרים מצטרף לשחקן עם הכי הרבה צ'יפים. האיזון של המשחק נפגע הרבה יותר מאשר בסיטואציה הקודמת. המעבר הזה לא קורה בלי המשחק ההוא של קליי.

אלא שכמו כל דבר בעולם, לכל פעולה יש אפקט משנה ותופעות לוואי. ההצטרפות של דוראנט לווריירס יצרה מפלצת התקפית שלא ראינו כדוגמתה, אבל גם דחפה קבוצות אחרות להתחזק ולאתגר אותם. "לנצח את גולדן סטייט זה הדבר היחיד שאנחנו חושבים עליו", אמר דריל מורי בראיון לרדיו ESPN בקיץ, "אני לא חושב שאני אמור להגיד את זה, אבל אנחנו אובססיביים בנוגע לשאלה 'איך מנצחים את הווריירס'".

בראיון באותו קיץ, לפני הטרייד על כריס פול, מורי התייחס לאתגר שגולדן סטייט מציבה עבורו. "אנחנו רגילים לכך שהסיכויים נגדנו. אם גולדן סטייט הופכת את הסיכויים הללו לנמוכים יותר, אנחנו צריכים להעלות את פרופיל הסיכון שלנו ולהיות יותר אגרסיביים. יש לנו משהו בשרוול".

המשהו בשרוול היה הטרייד על פול. יחד עם ההחתמות הנבונות של פי ג'יי טאקר ולוק מבה א מוטה, הרוקטס שדרגו את הסגל משמעותית. העובדה שלווריירס יש את דוראנט, קרי, תומפסון וגרין לא גרמה לליגה להרים ידיים, אלא גרמה לכולם לחשוב איך הם הופכים את הקבוצות לטובות יותר. יכול להיות שזה בא על חשבון פיזור הכשרון ברחבי הליגה ויותר שוויוניות, ויכול להיות שזה עדיין לא יספיק ברוב המקרים, אבל הרוקטס הנוכחיים מראים שזה אפשרי. הם הוכחה לכל מי שקרא קדיש על התחרותיות בליגה, הוכחה שהליגה כל כך דינמית ומשתנה שגם כאשר יש בה שושלת כה עוצמתית, אין בה שלטון דיקטטורי.

השפעה נוספת של משחק 41 הנקודות של קליי הייתה על המעמד שלו בעצמו. באופן פרדוקסלי, דווקא המשחק הזה גרם לכך שהוא הפך לאופציה שלישית ורביעית בהתקפה של הווריירס, משום שדוראנט מקבל הרבה יותר אחריות התקפית כעת. כשחושבים על אותו משחק ומחברים אותו עם תצוגת ה-37 נקודות ברבע אחד שלו מול סקרמנטו או במשחק מול אינדיאנה שבו קלע 60 נקודות למרות שהחזיק בכדור במשך 90 שניות בלבד, כנראה שמדובר באופציה השלישית הכי אובר-קווליפייד בהיסטוריה של הליגה. ראינו עדות לכך, שוב, במשחק השישי מול הרוקטס שבו קליי התחפש שוב לעצמו.

עבור הרבה מאוד כוכבים בסדר הגודל של קליי זה היה יכול להיות בעייתי. במקום לקבל יותר אחריות בהתקפה בעקבות אותו משחק הירואי, הוא נשאר באותו מקום ואפילו צמצמו לו את הסמכויות. אלא שקליי תומפסון הוא לא כוכב סטנדרטי. אין לו בעיה להיות זה שרודף אחרי הגארדים בהגנה כדי לעזור להחביא את סטף קרי. הוא לא מחפש את אור הזרקורים. הוא בסדר עם לראות סרטים של הארי פוטר ולחתום על טוסטרים. גם כשמסתכלים על מאחורי הקלעים של אותו משחק 6, מגלים כמה תומפסון שונה מהכוכב הממוצע. באותו שבוע הכלב של אחד מחברי הילדות שלו, פיליפ זריף, מת במפתיע. זריף לא ציפה שהאובדן של כלבו, טייסון, ישפיע על אנשים מחוץ למשפחתו המצומצמת, אולם בבוקר של אותו משחק 6 הוא קיבל מקליי הודעת טקסט קצרה שאומרת: "זה בשביל טייסון". זריף העריך מאוד את המחווה. "זה היה המשחק הכי גדול של השנה והוא עדיין חשב על האובדן שלי. זה קליי".

"אהבה יכולה להגיע בצורות שונות, בין אם זה חיה או בן אדם. טייסון היה במחשבות שלי", אמר קליי למגזין "סלאם". הוא מנגן לפי קצב אחר מזה שכל שאר הכוכבים מנגנים עליו, אבל זה חתיכת קצב. הלילה, במשחק 7 מול יוסטון, הווריירס צריכים שהוא ימשיך לנגן בקצב הזה כדי לחזור לגמר בפעם הרביעית ברציפות.