לפעמים שינויים גדולים נולדים לגמרי במקרה. תשאלו את דוריס ברק, שחייבת את הקפיצה המטאורית שעשתה בשנה האחרונה בתקשורת האמריקאית למפתח תוכנה פוחז של NBA2K, שהחליט לתת לה קידום וירטואלי משדרית קווים לפרשנית בגרסת 2016. רק עכשיו, כשברק שברה עוד מוסכמה אמריקאית נושנה והפכה לפרשנית הכדורסל הקבועה הראשונה אי פעם ב-NBA, היא מוכנה להודות שזה היה הרגע שהוריד את האסימון.
"ראיתי את זה וחשבתי לעצמי, 'היי, למה שלא אהפוך לפרשנית קבועה, באמת? אני מאמינה בעצמי, אני מקבלת פידבקים חיוביים, ומשוכנעת שאני טובה מלא מעט גברים בעסק הזה", סיפרה לאחרונה למגזין 'ניוזוויק'. "זה מגיע לי, הרווחתי את זה. או לפחות הרווחתי את הזכות לבקש את זה".
זה לא שברק לא פרשנה משחקי NBA לפני כן. היא הרי מוכרת כאשת אשכולות רבת פעלים מימים ימימה, עם קילומטראז' במכללות נשים, מכללות גברים, WNBA, NBA, כשדרית קווים או כפרשנית. ב-15 השנים האחרונות היא חלק בלתי נפרד מהפסקול של כל חובב NBA מתחיל. היא נמצאת שם בכל רגע גדול, מצליחה להוציא גם מהכוכבים המופנמים ביותר אמירות בעלות ערך, ומעשירה את חווית הצפייה עם תובנות חכמות.
היא תמיד הייתה דמות אהודה ומוערכת, גם בקרב חובבי הענף אבל בעיקר בקרב שחקניו ומאמניו. "האישה הכי חזקה ב-NBA", כונתה לא אחת. ולאחרונה, כשהיא בפרונט יותר מאי פעם, אפשר להבין היטב גם למה.
עוד בנושא
הלילה: משחק 1 בסדרת הגמר (4:00, ספורט 5)
איגודאלה הפצוע לא כשיר למשחק הראשון בסדרת הגמר
לאחרים תספרו טבעות: על העונה ששינה את תדמיתו של לברון
הימים הם ימי Me TOO והתעוררות נשית, והמגמה לא פוסחת גם על ה-NBA. לאחרונה ארה"ב גועשת ומתרגשת לקראת מינוי אופציונלי של בקי האמון למאמנת הראשית הראשונה אי פעם, והכוכבים נרתמים כמעט באופן אוטומטי כדי למצוא לה שידוך הגון באחת הקבוצות. בסן אנטוניו, שקובעת את הטון בליגה ומכתיבה את חוקי המשחק בעצמה, ביצעו צעד היסטורי וסגרו את להקת המעודדות של הקבוצה. אבל המהפכה הנשית החלה לחלחל הרבה לפני כן בתקשורת ה-NBA, וברק היא הסמל האמיתי של המאבק.
היא התחילה לסקר את הליגה בשנת 2003 בתור שדרית קווים של ESPN, ולאט לאט פתחה עוד ועוד דלתות שהיו נעולות הרמטית בפני נשים אחרות לפני כן. היא הפכה לאישה הראשונה שמפרשנת משחק מכללות של הביג איסט; היא הייתה האישה הראשונה שפרשנה משחק של ספינת הדגל של ה-NBA, הניקס; ובשלהי 2017, כאמור, נעשה עמה צדק מאוחר והיא נכנסה רשמית ללופ פרשני ה-NBA הקבועים של הרשת;
הדרך לשם הייתה מלאה מהמורות. אף אישה לא חדרה בצורה כה חלקה ללב ליבו של סיקור הליגה, שממילא נחשבת אחת המצ'ואיסטיות והשוביניסטיות ביותר בנמצא. בשנה הראשונה בה סיקרה את הליגה, נכנסה לחדר ההלבשה של אחת הקבוצות וגילתה לתדהמתה שחקן אחד עירום לחלוטין, שלעיני כל חבריו לקבוצה מזמין אותה להצטרף גם למשחק החוץ הבא. ככלל, תחילה היחס כלפיה היה חשדני כמו היחס שקיבלה כל אישה אחרת במקצוע.
"הייתה תקופה ארוכה שבה המין שלי עצר לי את הקריירה", הודתה לאחרונה בראיון לספורטס אילוסטרייטד. אבל אחרי שהבינה כיצד לתעל את נשיותה לטובתה, הצליחה לזכות באמון של מסוקריה ולהפוך לאחת הדמויות האהובות ביותר בליגה. אולי השחקנים והמאמנים זקפו לזכותה את העבר הסמי-מקצועני בכדורסל (ברק הייתה רכזת אגדית בפרובידנס וסיימה את הקריירה שם בתור שיאנית האסיסטים של המכללה), אולי סתם העריכו את האינטליגנציה הרגשית והרוך, או שאולי שני הגורמים הללו פעלו יחד.
כך או כך, העבר משדרית קווים לפרשנית היה כמעט משימה בלתי אפשרית.
הנוכחות הנשית, למרות השינוי החיובי, עדיין הייתה מזערית כשזה נגע למספר הפרשניות. מבין 52 אנשי תקשורת שהיו רשומים העונה כפרשנים ב-ESPN, TNT או תחנות טלוויזיה מקומיות, רק שתיים היו נשים. שדריות הקווים הופיעו בנוכחות מוגברת: 27 מתוך 48 שדרי הקווים שהיו רשומים העונה ב-NBA היו נשים. ברור שהמעבר בין התפקידים לא נפוץ כי מדובר בתקרת זכוכית שרק ברק הצליחה לנפץ. ברוב המקרים, נשים שמתחילות את דרכן כשדריות קווים גם יסיימו את הקריירה כך ולא יעברו לקדמת הבמה, שם מקבלים הרבה יותר זמן מסך.
ברק, לעומת זאת, הפגינה הבנת כדורסל מיוחדת והגיעה לתובנות מקוריות.
"לא שיחקתי ב-NBA, כך שנקודת המבט שלי תמיד תהיה שונה מזו של ג'ף ואן גנדי, מארק ג'קסון או רג'י מילר", אמרה. "אני לא מסוגלת לתת לקהל את שהם, בתור שחקני עבר, מסוגלים לתת. אז אני משתדלת לתת לצופה את התחושה שהוא יושב במושב שלי. אני מנסה להנגיש לו את המשחק ואת התחושות שמתרחשות בתוך האולם עד כמה שניתן".
הקולגה ג'ף ואן גנדי, פרשן מצוין בפני עצמו, אמר לאחרונה ש"דוריס הפרשנית הטובה בעולם כיום. אני לא מתבייש לומר שהיא טובה ממני, היא הלברון ג'יימס של הפרשנים", וב"אטלנטיק" ציינו ש"העובדה שהיא מעולם לא שיחקה ב-NBA חסרת משמעות, כי הידע והחדות שלה הופכים אותה להכי סמכותית שאפשר".
כמובן שהמהפכה עדיין לא הושלמה. ברק פרשנה שני משחקי פלייאוף העונה, אבל בסדרות הגמר האזוריות היא חזרה לשמש כשדרית קווים. וכל זה בזמן שמארק ג'קסון, התשובה האמריקאית לדני נוימן, על תקן פרשן קבוע, מה שהרתיח לא מעט צופים בבית. לצערה של ברק, היא טובה מדי בשני הכובעים.
ההערצה לברק ב-NBA חוצה גבולות. כשסטיב קר התבקש לבחור העונה אישה אחת שהשפיעה עליו יותר מכל, הוא מיד השיב - דוריס ברק. "הוא מקור השראה עצום בשבילי, כי היא הגיעה לעולם של גברים והשתלטה עליו בכוחות עצמה", אמר. "היא אחת הפרשניות הכי טובות שיש, והסיכויים שזה יקרה כשמדובר באישה הם כמעט אפסיים, לצערי הרב. אני מעריץ שלה". כשלברון ג'יימס נשאל האם בקי האמון מסוגלת לשמש כמאמנת ראשית באחת מקבוצות הליגה, הוא השתמש בדוגמא של ברק. "תראו את דוריס ברק. יש לה מוח כדורסל מבריק, אולי הכי מבריק מבין הפרשנים שיש כיום. הוא מבינה את המשחק, ומי שמבין את המשחק, כולם מקבלים אותו בזרועות פתוחות".
מפעם לפעם היא גם זוכה למחוות אהבה ביזאריות. הראפר דרייק, למשל, הופיע פעם אחת למשחק של טורונטו עם טי-שירט שעליו תמונתה של ברק, וסיפר שהוא מעריץ אותה במשך שנים. כשהתקרבה לכיוונו, הפריח לה נשיקה באוויר למרות שהיא לא נענתה לחיזורים.
את השינוי בדעת הקהל כלפיה מסמל יותר מכל פרשן ואיש תקשורת בולט אחר, ביל סימונס. לפני שמונה שנים, אחרי אחד המשחקים הראשונים שברק פרשנה, אמר ש"אני יודע שדוריס עושה עבודה טובה, אבל האם זה הופך אותי לסקסיסט אם כשאני מקשיב לה מפרשנת כל מה שעובר לי בראש זה: 'אישה מדברת, אישה מדברת, אישה מדברת?"
בשבוע שעבר, לצורך העניין, הוא כבר קרא להחזיר אותה לפרשן גם בגמרים האזוריים. "דוריס פרשנית פנטסטית. מגוחך ש-ESPN משתמשת בה בתור שדרית קווים בנקודה הזאת", צייץ.
"אני מאמינה שעוד נביט לאחור על התקופה הזאת ונבין שחווינו בה שינוי עצום לטובת נשים בספורט", אמרה בשמחה בחודש שעבר למגזין 'סלאם'. "אני יכולה להרגיש את זה בעצמי. כשאני מגיעה למשחקים, הדבר הראשון שגורם לי לחייך זו העובדה שיש דור צעיר של אנשים שמאמינים שהפרשנות שלי היא דבר טריוויאלי. הם לא מופתעים מזה, אבל לגמרי חיים בשלווה עם זה. היו תקופות שאנשים שמעו אותי מפרשנת ומשהו נשמע להם קצת זר, מנוכר. אבל היום הכל השתנה, ויש עוד המון צעירות חובבות ספורט שמתדפקות על הדלתות של הרשתות הגדולות ורוצות לסקר את ה-NBA".
הקונצנזוס לגבי ברק כל כך רחב, שכשמדובר בה אפילו ביקורת על גרג פופוביץ' הכל יכול אינה נחשבת כפירה בעיקר. ברק מנהלת יחסי אהבה-שנאה עם מאמן סן אנטוניו, זכר לשנים של ראיונות אמצע משחק חלולים. באחת הפעמים פופוביץ' השיב לשאלותיה בלקוניות קיצונית, וברק הודתה שלאחר מכן הייתה על סף בכי.
"שיניתי את דעתי לגבי ההתנהלות של פופוביץ'", ירתה ללא חשש, "כולנו התרגלנו לסלוח לו ולוותר לו בגלל שהוא דמות כל כך אהודה, אבל אני לא מתכוונת להבליג יותר, כי ראיתי שלג'ף ואן גנדי, למשל, הוא מתייחס אחרת לגמרי".
בפעמים הבאות היא פתחה במחאה משלה: פעם אחת, ביום האם, הסתפקה בשאלה אחת במקום בשתיים כנהוג, ונטשה את העמדה כשהיא מסבירה ש"החלטתי להעניק לעצמי מתנה ליום האם". פעם אחרת, אחרי עוד תשובה בלתי ממצה של פופוביץ', היא סיימה את הראיון והפתיעה את המאמן בעצמו.
ה-NBA הולכת ומתמלאת בעיתונאיות בכירות. ג'קי מקמולן מ-ESPN הפכה לאחת הבולטות בתחומה עוד לפני ברק, רמונה שלבורן (גם היא מ-ESPN) היא כותבת מחוננת, וגם רייצ'ל ניקולס וליסה סולטרס בולטות לטובה במשך כמה שנים טובות. אבל התרומה של ברק, כך נראה - כדמות, כפרשנית, כאישה - היא הגדולה מכולן.
בחודש פברואר האחרון היא נכנסה להיכל התהילה של הכדורסל, וספק אם מישהו בקהל, או בבית, פקפק בכך שהיא ראויה לכך ולהרבה יותר.
