ממשיך דרכו של זידאן: רפאל וראן מוביל את הגנת ריאל מדריד ונבחרת צרפת

"רפאל וראן ניחן בתכונות דומות ללורן בלאן - חכם כמוהו, רגוע כמוהו, בעל נוכחות על המגרש כמוהו. ועם כל הכבוד לבלאן, וראן הרבה יותר מהיר ממנו. בינתיים הוא עדיין נער, אבל כאשר יתבגר ויקבל נסיון, בגיל 25 בערך, הוא יהיה טוב יותר מבלאן". כה אמר זינדין זידאן בראיון לפראנס פוטבול ב-2011. והנה, וראן כבר בן 25, ואפשר לנסות לערוך את ההשוואה. האם הוא באמת התעלה על בלאן? אולי זו תהיה הצהרה קצת מוגזמת, איך אין ספק כי מדובר באחד הבלמים המובילים בעולם. הוא לא עושה כותרות רבות מדי, אך העבודה שלו בעורף של ריאל מדריד שקטה ויעילה להפליא, והוא גם שחקן מפתח בנבחרת לקראת המונדיאל השני בחייו. האבחנה של זיזו לפני שבע שנים היתה נכונה.

נהוג לחשוב כי קארים בנזמה הוא בן טיפוחיו של זידאן בסנטיאגו ברנבאו. השניים באמת קרובים, ואף חולקים מוצא אלג'יראי, אך לא כדאי לתת לזה משקל גדול מדי. בנזמה אמנם הגיע לריאל ב-2009 בהשפעת זיזו, אבל המועדון ידע עליו הכל גם כך - הוא כבר היה כוכב משמעותי בליגת האלופות במדי ליון. לעומת זאת, וראן נמצא במדים הלבנים אך ורק בזכות זידאן. מנצ'סטר יונייטד גילתה אותו זמן רב קודם לכן, ואלכס פרגוסון ב-2011 ניהל משא ומתן ישירות עם הצעיר בן ה-18 שעשה את צעדיו הראשונים בלאנס - מועדון עם מסורת מצוינת שנקלע לקשיים כלכליים והיה בדרך לירידה ליגה השניה.

הטלפון של זידאן שינה הכל, גם אם את השיחה הראשונה דחה הבלם בנימוס כי בדיוק התכונן לבחינות הבגרות. "תתקשר מאוחר יותר", הוא ביקש מהאגדה, והסיפור הפך במהרה לבדיחה בקרב חבריו. זידאן אכן התקשר מאוחר יותר, כי היה נחוש להביא את הכשרון הנדיר למדריד. לא היה צריך לעבוד קשה על מנת לשכנע אותו.

עוד בנושא:

אפשרות לטרייד אחרי הגמר: בייל יעבור לליברפול, סלאח לריאל מדריד
ויסנטה דל בוסקה: "אין אף שחקן בליברפול שהיה יכול לעזור לריאל מדריד"
זידאן: "ככל שמבקרים יותר את רונאלדו הוא רק נהיה יותר טוב"

כאשר הושלמה העסקה תמורת 12 מיליון יורו, סברו בספרד כי הסכום מופרז. השמחה בתקשורת הקטלונית היתה גדולה במיוחד, והעיתון אל מונדו דפורטיבו טען כי מדובר בנסיון לרצות את זידאן. הנשיא פלורנטינו פרס היה צריך לכאורה להצדיק את מינויו של הצרפתי ליועץ, וזמן קצר לאחר מכן אף קודם קשר העבר למנהל הספורטיבי - בין היתר בזכות החתמת וראן. ואולם, תוך זמן קצר אף אחד כבר לא העז ללעוג, וברצלונה ממש לא אהבה לשחק מולו. בקלאסיקו הראשון בקריירה, בינואר 2013, נגח הבלם שער שיוויון דרמטי והביא תיקו 1:1 בחצי גמר הגביע. בחלוף חודש, הוא מצא שוב את הרשת בגומלין בקאמפ נואו וניצח 1:3. ואז, לקינוח, הוא היה נפלא גם בניצחון הליגה. בארסה אמנם זכתה אז באליפות קלילה, אבל המניות של וראן נסקו בהתמדה.

ההשוואות לא איחרו לבוא. בצרפת מקבילים את וראן לבלאן, בעוד במדריד הישוו אותו לפרננדו היירו. בלם העבר האגדי בעצמו טען מהרגע הראשון: "אני אוהב את הסגנון של רפאל. הוא משדר שלווה, וצפוי לו עתיד מזהיר". וזו אולי נקודת החוזק המרשימה ביותר של וראן - הבטחון העצמי שלו והשקט הנפשי. הוא עשה את הקפיצה האדירה מלאנס לריאל בטבעיות, כאילו שיחק מגיל אפס במועדון על. אפשר לזרוק אותו למים העמוקים - והוא יסתדר ללא בעיות. הוא מאמין בקריאת המשחק הנהדרת שלו, ולכן יקדים בדרך כלל את שחקני היריב. לכן גם אין צורך לבצע תיקולים, שלא לדבר על עבירות. 17 כרטיסים צהובים ואדום אחד בלבד יש ל-וראן לאורך כל שבע שנותיו במדריד, בכל המסגרות. מצחיק אפילו לחשוב על ההבדל בהשוואה לסרחיו ראמוס.

כשחקן חמום מוח שלא שלט בעצביו פעמים רבות מדי, זידאן יודע להעריך את השלווה של וראן. לכן הוא לא היסס, לצידו של קרלו אנצ'לוטי וכעוזרו, לשלוח את הצרפתי הצעיר למערכה בגמר ליגת האלופות ב-2014, וקיבל ממנו הופעה יציבה במשך 120 דקות מול אתלטיקו מדריד, בדרך לזכיה המיוחלת והדרמטית בדסימה. באופן אירוני, דווקא כאשר מונה זידאן למאמן הראשי בסנטיאגו ברנבאו בינואר 2016, חל המשבר היחיד בין השניים, כאשר פפה הועדף בדרך כלל על פניו של וראן בהרכב, לצד ראמוס. בתקופה זו, אף נפוצו הדיווחים כי הבלם שוקל לעזוב את בירת ספרד, אבל ההדורים יושרו במהרה.

"המאמן הגיע באמצע העונה, והיה צריך לקבל החלטות במהירות. זה לא היה קל עבורי, והייתי צריך לקבל נימוקים, אבל דיברנו על הכל. היו לנו חילוקי דעות, אך פתרנו את הנושא, ועכשיו יש לנו מערכת יחסים מצוינת. זידאן הסביר לי בבהירות את הדרישות שיש למלא על מנת לשחק באופן קבוע, והנחנו את היסודות לשיתוף פעולה ארוך טווח", סיפר וראן בדיעבד. הוא לא נענה לחיזורים של ז'וזה מוריניו ומנצ'סטר יונייטד ובחר להישאר על תקן שחקן מפתח. כדי להדגיש זאת, בוצע בקיץ 2016 שינוי בעל משמעות סמלית עצומה - וראן שלבש עד אז את החולצה מספר 2 עבר למספר 5 המזוהה יותר מכל עם זיזו עצמו. כאשר המאמן מעניק לך את המספר שלו, אי אפשר לחשוב על מחמאה גדולה יותר.

מספר 5 נחשב למקולל בריאל מאז תלה זידאן את הנעליים ב-2006. פאביו קנבארו האיטלקי קיבל אותו למשך שלוש שנים, פתח היטב על תקן קפטן אלופת העולם, אך התדרדר עם הזמן. לאחר מכן עברה החולצה לפרננדו גאגו אשר פינה את מספר 8 לרגל החתמתו של קאקה, אבל הקשר הארגנטיני המחונן סבל בתקופה הרלוונטית מפציעות קשות ובקושי ראה דשא. נורי שאהין הטורקי התכבד בחולצה מספר 5 כאשר הגשים את החלום ועבר מדורטמונד בקיץ 2011, אך פציעות וחוסר אמון מצד הצוות המקצועי חיסלו את סיכוייו, והקדנציה הקצרה שלו הפכה לסיוט. לבסוף, נדדה החולצה לידיו של פאביו קונטראו, ועל כך מיותר להרחיב את הדיבור. בסופו של דבר, אף אחד בריאל לא לבש 5 בעונת 2015/16, וזידאן קיבל החלטה אסטרטגית להעניק את הזכות הזו לבן ארצו. כך שמו השניים קץ לקללה.

למעשה, גם המזל של וראן השתפר מאז. פציעה בעיתוי אומלל במאי מנעה ממנו ליטול חלק בגמר ליגת האלופות ב-2016 והשביתה אותו גם לתקופת יורו 2016 הביתי. זו היתה הבעיה המרכזית של וראן לאורך הקריירה כולה - פציעות רדפו אותו באופן תמידי. בילדותו, הוא סבל מבעיות בשתי הברכיים, ולא שיחק במשך קרוב לשנה באקדמיה של לאנס, כאשר כל עתידו המקצועי הוטל בספק. החששות הגדולים לא התממשו, אך לא קל לפתח מומנטום עם ליקויים תמידיים ברצועות ובשרירים. ובכן, מאז קיבל וראן את החולצה מספר 5, התופעה התמתנה, והעונה הנוכחית היתה הטובה ביותר מבחינה בריאותית, באופן יחסי.

"כאשר וראן כשיר לחלוטין, ושום דבר לא מפריע לו פיזית, הוא שחקן ברמה אחרת לגמרי. וראן בריא הוא וראן מדהים", הצהיר זידאן לפני חודשיים. ועכשיו זה הזמן של הבלם להוכיח את הווינריות בפעם נוספת, כאשר יעלה לגמר ליגת האלופות שלישי בקריירה, במטרה להניף גביע רביעי בחייו. ריאל זקוקה למהירותו ולראיית המשחק שלו על מנת לעצור את ההתקפה הקטלנית של ליברפול בקייב, וכשחקו שהיה קרוב פעמיים לשורות השדים האדומים יש לו אפילו מוטיבציה מיוחדת מול היריבה ממרסיסייד.

מיד לאחר מכן, יצטרף וראן למחנה האימונים של הנבחרת לקראת גביע העולם השני בקריירה. דידייה דשאן הפתיע כאשר שילב אותו בהרכב בברזיל ב-2014, והיה מתוסכל כאשר הכוכב לא עמד לרשותו באליפות אירופה לפני שנתיים. כעת הוא מגיע על תקן מנהיג מנוסה, וחשיבותו אפילו עלתה לאור הפציעה של לורן קוסיילני. וראן יהיה דמות מפתח עבור צרפת בנסיונה לחזור ולהניף את הגביע 20 שנה אחרי החגיגה בסטאד דה פראנס. זידאן ובלאן עשו זאת ב-1998. וראן רוצה להיות היורש של של שניהם.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק