פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        רוג'ר פדרר: ייתכן שסרינה וויליאמס היא הדבר הכי גדול אי פעם בטניס

        הטניסאי השווייצרי סבור שההישגים של סרינה מציבים אותה כגדולה בכל הזמנים, גברים או נשים: "היא סיפור מדהים". וגם, קביטובה מודה: "היד עדיין כואבת לי, היא לא תחזור להיות מה שהייתה"

        רוג'ר פדרר טניסאי שוויצרי (רויטרס)
        גם הוא, כמו סרינה, מסרב להיגמר. פדרר (צילום: AP)

        רוג'ר פדרר סבור שההישגים של סרינה וויליאמס מציבים אותה כאחת מהדמויות הגדולות שידע ענף הטניס בכל הזמנים, גברים ונשים גם יחד. פדרר הביע את הערכתו העצומה לוויליאמס, שזכתה ב-23 גרנד סלאמים ועוד 16 בזוגות. "הקריירה של וויליאמס הייתה דבר מרתק", אמר פדרר, "העלייה שלה לצמרת הייתה שונה לחלוטין. אני עליתי בעזרת ההתאחדות השווייצרית, היא עשתה את זה עם אבא שלה ואחותה. זה סיפור מדהים, ובסופו היא הפכה לגדולה מכולם".

        פדרר סבור שייתכן שסרינה היא "the greatest tennis player of all time", ומבטל את ההפרדה בין זכר לנקבה. על מנת להבהיר את כוונתו, פדרר נתבקש לחדד את הסוגיה, ונשאל בראיון ב"וול סטריט ג'ורנל" אם הוא מתכוון שהיא הטניסאית הכי גדולה, או שהוא מדבר באופן כללי. "באופן כללי", הבהיר השווייצרי.

        טניסאית אמריקאית סרינה וויליאמס (רויטרס)
        שם למעלה. סרינה (צילום: AP)

        פדרר, שזכה ב-20 תארי גרנד סלאם, הכי הרבה מבין הגברים כמובן, מודה שגם הוא נכלל ברשימה מכובדת עם הגדולים מכולם. "אבל אנחנו יודעים שגם סרינה נמצאת שם", אמר פדרר, "אני גם כנראה נמצא שם למעלה לצד מישהו, איכשהו. אולי יש קבוצה של חמישה, שאם אתה נכלל בה אתה צריך להיות שמח ומסופק. טניס הוא משחק מתעתע כשזה נוגע לזה".

        פדרר, שמתחילת 2017 זכה בשלושה גרנד סלאמים, צעיר בחודשיים מסרינה, ובואוגוסט ימלאו לו 37. ולא, הוא לא יודע מתי יפרוש. "כבר מזמן ויתרתי על הרעיון שזה צריך להיגמר כאגדה", אמר, "אני לא צריך להיות מדורג ראשון, וזה לא צריך לקרות אחרי תואר גדול. אם זה יקרה ככה, זה יהיה מדהים. אבל אי אפשר לשלוט על הכל. אתה צריך לשים את עצמך שם בחוץ, להיות פגיע. אני משחק כי אני אוהב טניס, לא בגלל שזה צריך להיגמר בצורה מושלמת".

        פטרה קביטובה טניסאית צ'כית (רויטרס)
        "החלק של ההתאוששות הפיזית הייתה קלה יותר והלכה בקלות יותר מאשר הצד המנטאלי". קביטובה (צילום: רויטרס)

        לפני שנה חזרה פטרה קביטובה אל המגרשים אחרי שנאלצה להיעדר במשך חצי שנה בשל תקיפה שחוותה בביתה. קביטובה חזרה בסיבוב הראשון של רולאן גארוס 2017 לפעילות ומאז הספיקה לזכות בחמישה תארים וחזרה לטופ 10 העולמי. את התוקף שלה עדיין לא תפסו וקביטובה עדיין חסרה עוצמה מלאה ורגש ביד שמאל שלה. אתמול (רביעי) התראיינה הצ'כית וסיפרה על כל הדרך שעברה.

        עוד בנושא:
        פטרה והזאב: סיפור הקאמבק הלא שגרתי של פטרה קביטובה

        "בהתחלה זה היה קשה מאוד. עדיין הסתובבתי והסתכלתי לכל כיוון כדי לחפש את התוקף אם הוא נמצא לידי", אמר קביטובה, "זו הייתה תחושה מוזרה מאוד. יש לי פלאשבקים ומחשבות על זה, אבל זה כבר יותר טוב. הרשויות עדיין רוצות לתפוס אותו ואני מקווה שיעשו את זה ביום מן הימים. כשהתקיפה התרחשה, זה היה סיפור גדול. זה היה בטלוויזיה ובעיתונים בכל מקום וזה הרגיש כמו סרט מהוליווד ולא כמוני. לשכב בבית החולים ולראות את זה בחדשות הרגיש מוזר מאוד. כשהזמן עבר, שמעתי הרבה שמועות לגבי מה שקרה. לא יכולתי להגיד כלום כי לא ידעתי איך הכול ייגמר, אם אחזור לשחק או לא. לא רציתי להטעות את האוהדים. פרסמתי תמונות של היד שלי מלפני ואחרי וזה עזר לי.

        "החלק של ההתאוששות הפיזית הייתה קלה יותר והלכה בקלות יותר מאשר הצד המנטאלי. השקעתי המון עבודה בשיקום. כספורטאית את תמיד רוצה לעשות יותר. אני חושבת שעשיתי קצת יותר ממה שהייתי אמורה לעשות. אני חושבת שהדוקטור שלי גם יודע את זה. כשהיד שלי הייתה מגובסת לא יכולתי לעשות יותר מדי. בהתחלה זו הייתה תנועה פאסיבית, עם יד ימין שלי, הזזתי את האצבעות בזהירות. האצבעות היו נוקשות מאוד וזה כאב מאוד. רק ניסיתי לעשות יותר ויותר תנועה. היו לי אלקטרודות ביד, על העצבים והרצועות. המכונה הזיזה את האצבעות שלי כי לא יכולתי לעשות את זה בעצמי. זה היה הכי קשה. זה היה כואב ומשעמם.

        פטרה קביטובה טניסאית צ'כית (רויטרס)
        קביטובה עם הגבס (צילום: רויטרס)

        "מהרגע בו התחלתי שוב לשחק טניס ולהחזיק את המחבט, הרופא שלי אמר לי שאני לא זקוקה יותר לתרגילים, זה היה יותר מדי בשביל הרצועות. כמו שהוא אמר, לשחק טניס זה השיקום הכי טוב שיש. היד שלי עדיין הייתה נפוחה וכואבת כי הצלקות הן בפנים, אז היה קשה להחזיק במחבט ולחבוט בכדור. אני עדיין זוכרת את התחושה".

        קביטובה סיפרה על התחושות שליוו אותה בזמן ההיעדרות שלה: "הרבה אוהדים ושחקניות אחרות בסבב חיזקו אותי מאוד. אני עדיין זוכרת שחזרתי בפריס בשנה שעברה וכולם הסתכלו עליי עם פנים מאושרות. הרגשתי שזה היה כן מאוד שכולם איחלו לי טוב ואמרו שהם שמחים לראות אותי שוב. הרבה לא ידעו מה להגיד לי ואני מבינה. רק רציתי לחזור להיות נורמלית. בפברואר האחרון בדוחא, כשאמרו לי שאחזור לטופ 10 אם אנצח במשחק שנערך למחרת, אמרתי 'מה? באמת??'. כשהסתכלתי לאחור ומה שעשיתי שנה לפני כן, לא יכולתי לדמיין שאחזור למקום הזה".

        לקראת רולאן גארוס אמרה קביטובה: "אני לא שחקנית שאוהבת לשחק על חימר וכבר לא אהיה כזו. אין לי טופ ספין טוב או תנועה טובה על המגרש. אבל מצד שני, אני חושבת שחימר טוב לי כי יש לי זמן לשחק את החבטות שלי. יש לי כינוי, במקום פטרה, קוראים לי פ3רה (P3TRA). תמיד אני מוצאת בתוכי משהו במהלך המערכה השלישית". על הצלקות שנותרו אצלה אמרה אלופת ווימבלדון פעמיים בעבר: "הצלקות עדיין די כואבת. הרופא שלי חושב שהמצב ישתפר. היד שלי כבר לא תחזור להיות מה שהייתה, אבל נראה לכמה אחוזים אוכל להגיע. הרגע הכי טוב שהיה לי הוא כשיכולתי לעשות מניקור שוב בפעם הראשונה. אני אוהבת תכשיטים. כשהיד הייתה נפוחה מדי, לא יכולתי לענוד תכשיטים אז הייתי צריכה לחכות קצת זמן לפני שענדתי את הטבעת. היא עדיין במידה גדולה יותר ממה שהיה לי בעבר, אבל אני לא מתלוננת".