הסינדרלה הנשיאותית: אמיין, עיר הולדתו של הנשיא מקרון, מרגשת את צרפת

אלה ימים טובים מאוד עבור נשיא צרפת עמנואל מקרון לקראת סיום שנת כהונתו הראשונה. אתמול עלתה מארסיי, קבוצתו האהובה, לגמר הליגה האירופית בתום הארכה דרמטית מול זלצבורג, והערב (21:45, ספורט 5) תארח אמיין, המועדון מעיר הולדתו, את פריז סן ז'רמן באווירה חגיגית באיצטדיונה הקטן. כאשר נסעה אמיין לביקור אצל הקטארים בעיר האורות במחזור הראשון, במשחק הראשון אי פעם בליגה הבכירה, ניבאו רוב הפרשנים כי העולה החדשה תסיים אחרונה ותשוב למעמקים באופן מיידי. הם טעו - נקודה הערב תבטיח למועדון הצנוע הישארות באופן סופי ורשמי, אחרי סדרת תוצאות מעולות שכללו, בין היתר, תיקו 0:0 במונאקו בשבוע שעבר.

וזה לא דבר של מה בכך, כי אמיין היא הקבוצה הראשונה שהצליחה לשמור על רשת נקיה בנסיכות מאז אוגוסט 2015. כמעט שלוש שנים חלפו מאז, והמכונה ההתקפית של המאמן לאונרדו ז'ארדים רק הלכה והשתדרגה, אבל הקבוצה הזעירה עצרה אותה ופגעה קשות בסיכוייה להעפיל לליגת האלופות. למעשה, גם בסיבוב הראשון השיגה מונאקו רק תיקו 1:1 באמיין, וכאשר מתבוננים בטבלה מגלים נתון מדהים - לעולה החדשה מאזן ההגנה השלישי בטיבו בליגה, רק 38 שערי חובה ב-35 משחקים. אפילו מול פ.ס.ז' במזחור הפתיחה ההוא היא ספגה רק פעמיים והציגה יכולת מעוררת כבוד. לכן יש לה שאיפות להשיג סנסציה מול האלופה גם הערב, ואולי למשוך את תשומת ליבו של מקרון.

עוד בנושא
מוסא קונאטה: "שחקנים במכבי תל אביב קראו לי קוף מלוכלך"
ג'ורדי קרויף: "יונייטד העדיפה את מויס על פני פפ גווארדיולה"
סופית: המשחק בין ישראל לארגנטינה יתקיים באצטדיון טדי

לפני שנה, כאשר ניצח מקרון בבחירות, אפילו הוציאה אמיין חולצה מיוחדת לכבודו עם המספר 17. אחרי הכל, הנשיא בילה את ילדותו ואת נעוריו בעיר, ואפילו השתעשע פעם ככדורגלן חובב בתפקיד המגן השמאלי. למה שיעדיף את מארסיי הגדולה והעשירה על פניה מועדונו הביתי? התשובה פשוטה - מארסיי של הבעלים המושחת ברנאר טאפי היתה הקבוצה המצליחה בצרפת כאשר מקרון החל להתעניין בכדורגל. לעומת זאת, אמיין מעולם לא שיחקה בליגה הראשונה, ואפילו לא עשתה משהו ראוי לציון במשך כל ההיסטוריה שהתחילה אי שם ב-1901. יותר ממאה שנה של כלום.

טוב, זה לא ממש מדויק, כי ב-2001 היא העפילה לגמר הגביע הצרפתי בעודה משחקת בליגה השלישית, וספגה שער אחד בלבד במשך כל המסע הארוך. וגם בגמר עצמו, מול שטרסבורג של השוער הפרגוואי המפורסם חוסה לואיס צ'ילאברט, היא לא ספגה. 120 הדקות הסתיימו בתיקו מאופס, ואמיין הפסידה בפנדלים את ההזדמנות לתהילה, בגלל החמצה אחת של המגן הטוגולזי ז'אן-פול אבאלו שבילה עשור במועדון. תארו לעצמכם כיצד הוא הרגיש אחרי הפיאסקו האישי.

חוסר המזל הזה ליווה את אמיין תמיד, וזה התאים להלך הרוח הכללי בעיר. כמו שאומר העיתנואי המקומי אנטואן קו: "האיזור הזה חווה באופן קשה שתי מלחמות עולם. אנשים כאן פסימיים מטבעם". ולכן המכות שהנחית הגורל על אמיין התקבלו בהבנה ובהשלמה. ב-2007, היא צברה 69 נקודות בליגה השניה, אבל נאלצה להסתפק במקום הרביעי עם המאזן הטוב בהיסטוריה שלא עלה ליגה. שנתיים חלפו, ואמיין נשרה לליגה השלישית עם 43 נקודות - המאזן הטוב ביותר אי פעם ליורדת. בקיצור, שום דבר לא הלך לה, עד שהיא מינתה את המאמן עם פחות מזל ממנה.

עד כמה התאכזרו החיים כלפי כריסטוף פליסייה? תקראו כאן את סיפורה המדהים של לוזנאק. המאמן עבד במשך שבע שנים במועדון זעיר מכפר של 500 תושבים באיזור הפירנאים, בנה אותו מהיסוד והצליח להצעידו, בסיוע המנהל הספורטיבי פביאן בארטז, לעליה מטורפת וחסרת תקדים לליגה השניה. היה זה סיפור סינדרלה הכי יפה שאפשר לדמיין, אבל ההתאחדות הצרפתית הרגה אותו. היא החליטה שהאיצטדיון של לוזנאק לא מתאים, פסלה את כל האלטרנטיבות שהועלו, מנעה את העליה וגרמה למועדון ההירואי להתפרק ולהיעלם. כל פירות העבודה המדהימה של פליסייה הושלכו לפח, מפעל חייו נהרס, אבל הוא לא נשבר. הוא הצטרף לאמיין ויצר סינדרלה נוספת.

הנסיקה היתה מטאורית, כי במרץ 2016, כלומר לפני קצת יותר משנתיים, נראתה אמיין בדרך לליגה הרביעית. היא יצאה אז לרצף משחקים ללא הפסד, השיגה חמישה נצחונות בשבעה המחזורים האחרונים, והצפיפות בטבלה איפשרה לה לנצל קריסה של יריבותיה הרבות ולעלות מהמקום השלישי, על חודה של נקודה. בעונה שעברה, המטרה המוצהרת היחידה היתה לשרוד בליגה השניה, אבל פליסייה שמר על השלד, העלה עוד יותר את המוטיבציה, ואמיין רק הלכה והתעצמה. למחזור הסיום היא הגיעה אחרי חמישה נצחונות רצופים, בידיעה כי שלוש נקודות נוספות יעניקו לה עליה היסטורית לליגה הבכירה, לראשונה ב-116 שנות קיומה.

ואולם, היה זה משחק קשה במגרשה של ריימס, ועמוק בזמן הפציעות עמדה התוצאה על 1:1. זה היה הרגע בו החליט המזל להחזיר את כל החובות בבת אחת. בדקה ה-96, כבש עמנואל בורגו את השער המרגש ושלח את כל תושבי אמיין לרחובות, 12 ימים בלבד אחרי נצחונות של מקרון בבחירות.

צרפת התרשמה מהדרמה, אבל רוב האוהדים התייחסו לאמיין כאל סוג של קוריוז זמני, קל וחומר אחרי שהכוכב הבולט שלה, הקשר המרכזי טאנגי אנדומבלה, נמכר לליון בקיץ. הקפטן תומאס מונקונדוי אמר בפשטות: "אנשים חושבים שצפוי לנו גיהנום". אלא שהוא ממש לא חשש. אחרי הכל, מדובר בבחור שנותר ללא קבוצה ב-2014 בעקבות פציעה. אמיין הצילה לו את הקריירה, והוא טיפס איתה ממעמקי הליגה השלישית לטופ, כשהוא עדיין נוהג בפז'ו 207, הרכב היחיד שרכש בחייו. והוא נותן עונה פנומנלית בקישור האחורי, גם מול יריבות חזקות בהרבה.

במובן מסוים, כל אמיין מזכירה פז'ו 207. תקציבה נמוך בערך פי 25 בהשוואה לפ.ס.ז', אבל היא יודעת לעשות עבודה אדירה בשוק ההעברות, בניצוחו של יועץ הסתרים, סוכן העבר האנגלי עם השם הכי טריוויאלי שיש, ג'ון וויליאמס. הוא זה שהחליט להמר על גאל קאקוטה, פעם ילד פלא בצ'לסי שהלך לגמרי לאיבוד במהלך השנים, אך מצא בית חם באמיין. הוא החתים מסיון את החלוץ הסנגלי מוסא קונאטה, שכיכב במכבי תל אביב בעונת 2011/12 כנער בן 18. העונה הוא עושה חיים בצרפת, עם 10 כיבושים - כמעט שליש ממאזנה של אמיין כולה.

אחד השערים של קונאטה הובקע בניצחון 0:3 על ליל בנובמבר. המשחק המקורי התקיים בספטמבר, אבל חגיגות ביציע האורחת אחרי שער לזכותה גרמו לקריסת חומה ופציעתם של 29 אוהדים. ההתאחדות החליטה לקיים משחק חוזר מהדקה הראשונה, ואמיין הרוויחה בגדול. איך שלא תסתכלו על זה, המזל לא עוזב אותה, אבל זה מגיע לה. אין בצרפת מועדון קטן שמנוהל טוב יותר, והוא לא נכנס ללחץ גם כאשר הקבוצה נקלעה למשבר בחורף. פליסייה זכה לגיבוי מוחלט וניווט את הספינה בבטחה לחוף מבטחים.

אמיין שרדה, ועוד בקלות יחסית, וזה אחד הסיפורים הכייפים ביותר של העונה בכדורגל האירופי. היא הביאה אושר לאיזור מוכה אבטלה, והערב כמעט כל המדינה, כולל הנשיא, תעודד את הסינדרלה מול סן ז'רמן. כי זה המשחק בין צרפת האמיתית והשורשית לכסף הזר מהמפרץ הפרסי. ואולי הקטארים לקחו שוב אליפות, אבל אונאי אמרי הולך הביתה על תקן כישלון, בעוד פליסייה הוא האלוף האמיתי.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק