כשג'יימס הארדן נשלח על ידי יוסטון לפני שני קיצים למעבדת ספורט מיוחדת בסנטה ברברה לסדרת בדיקות ביומכניות, אפשר להניח שהוא חש מטורטר ומנוצל. סביר שקיבל בהבנה עוד אחת מהגחמות של מעסיקיו רק כדי לשמור על שלום בית. אחרי הכל, בעידן האנליטי בו הרוקטס מנטרים כל תזוזה קלה בגופו ומכמתים כל דבר פרט לשיערות זקנו, אפשר בקלות ללכת לאיבוד ולטבוע במספרים.
רק כשנכנס הביתה תשוש ואדיש, גילה למרבה ההפתעה שהיה זה יום מכונן בחייו. בדיעבד, התברר שהבודקים הגיעו לממצא מרחיק לכת, כזה שישנה לו את מסלול הקריירה. בתוך טבלת האקסל עמוסת הספרות הסתתר הנתון הבא: מבין מאות הספורטאים שנבדקים במעבדה, שמתחרים בשלל ענפים, נמצא הארדן באחוזון ה-99 בקטגוריה המוגדרת "האטה" (Deceleration). ובפשטות: הגוף שלו מאט ומתייצב אחרי תנועה יותר מהר מכל שחקן ב-NBA, וגם מהר יותר מרוב הספורטאים שמתחרים בענפים קבוצתיים או יחידנים אחרים.
כשהארדן הציג את הממצאים בפני אנשי מחלקת האנליטיקס של הרוקטס, רק אחד מהם הבין את המשמעות. "אם תעבוד נכון כדי לנצל את היתרון הזה, תוכל תוך זמן קצר להפוך לבלתי עציר לחלוטין", הבטיח לו.
זה היה הרגע בו נולד המהלך שכיום, כמעט שנתיים אחרי, יהפוך לנשק הכי קטלני ב-NBA. כל כך קטלני, שזה מה שיהיה לקווין סניידר, המאמן התורן שמנסה לפצח את הנוסחה לעצירה שלו, להגיד רגע לפני משחק 2 בין יוסטון ליוטה הלילה (בין רביעי לחמישי): "התוכנית שלנו היא לבקש ממנו להחטיא. 'בבקשה ממך, ג'יימס, תחטיא רק הפעם', נגיד לו, ונקווה שהוא יהיה מספיק רחב לב כדי להקשיב לנו".
עוד בנושא
קליבלנד גנבה לטורונטו את הביתיות, קרי סחף את הווריירס ל-0:2 על הפליקנס
צ'ארלס בארקלי על דריימונד גרין: "אני מת לתת לו אגרוף בפרצוף"
דיווח: ניק קלאתיס מתכנן לחזור לשחק ב-NBA בעונה הבאה
זה הולך בערך ככה: הוא מקבל שומר אקראי, ממתין בסבלנות, מכדרר קצת, ובשעת כושר - כשהיריב מאבד לרגע ריכוז או סתם לא מכופף מספיק את הברכיים - עושה צעד אחד אחורה, זורק, וסוויש. בעגה המקצועית קוראים לזה סטפ-בק ג'אמפר, והעונה הארדן שכלל את המהלך - שמאז ומתמיד היה כמעט שם נרדף לזריקה הכי רעה בכדורסל - לדרגת אמנות. אחרי שגילה שעצירה תוך כדי תנועה היא כוח העל שלו, הוא עושה בה שימוש שערורייתי. לסימן ההיכר החדש שלו יש כבר פוסטר בדמותו של ווסלי ג'ונסון שנפל קורבן לטריק, תרתי משמע, בצורה האכזרית ביותר; ויש לו גם מתנגדים ומקטרגים רבים, כולל סטיב קר, שבמהלך העונה צייץ (ומחק) שהעובדה שהשופטים לא שורקים על כך לצעדים היא בגדר "מבוכה ל-NBA".
כך או כך, כל עוד המהלך חוקי ויש לכך תימוכין בתקנון של שופטי הליגה, נראה שאין כוח בעולם שימנע מהארדן לבצע אותו שוב ושוב בהצלחה מסחררת. המספרים ממחישים את העוצמה של המהלך בצורה הטובה ביותר. שימו לב לנתון הבא: הארדן סיים את העונה הרגילה עם 118 שלשות סטפ-בק - יותר מכל קבוצה אחרת ב-NBA, וזהה למספר שהשיגו שש קבוצות גם יחד. הוא דייק בהן ב-44.2 אחוזים מדהימים, יותר גבוה מהאחוז שלו בזריקות ממצב סטטי, ללא כדרור. ועוד מספר כדי לחדד עד כמה מדובר בסטטיסטיקה יוצאת דופן: גולדן סטייט, שמתהדרת בשניים מהקלעים הגדולים בהיסטוריה, לקחה העונה רק קצת יותר זריקות בסטפ-בק ממה שהארדן קלע.
כיאה למי שמתחזק תדמית של טיפוס אדיש וקול מחוץ לפרקט, גם את הנשק הכי יעיל שלו הוא פיתח בלי מאמץ מיוחד. בהערכה גסה, אפשר לומר שמדובר כאן ב-80 אחוז ניצול של הכישרון המיוחד בו בורך ו-20 אחוז עבודה קשה. "לא השקעתי יותר מדי זמן כדי לשכלל את הזריקה שלו, רק קיבלתי את הביטחון הדרוש כדי לבצע אותה בתדירות גבוהה. אני משתמש ביכולת שלי לעצור יותר מהר מכולם, ובגלל זה כל כך קשה לשמור עליי. אני מסוגל להשתמש בגוף שלי כדי לגרום לך לאבד את שיווי המשקל, וכהרף עין להרים את הזריקה שלי. זה די קשה לעצירה, לא?", התרברב לפני הפלייאוף בראיון למגזין GQ.
כבר עכשיו אפשר למקם את המהלך של הארדן במקום טוב ליד הגו-טו-מובז המוכרים ב-NBA במילניום הנוכחי. דירק נוביצקי ניצל את יתרון הגובה כדי להפוך למאסטר הזריקה על רגל אחת; סטף קרי השתמש בקואורדינציה הייחודית לו כדי לרשום פטנט על השלשה ממטר ומעלה אחרי קו השלוש; והארדן רותם את יכולת ההאטה בה בורך ואת פלג הגוף התחתון החסון שתחזק כדי להסתמך על השלשה אחרי כדרור לאחור.
וכמו כל נשק לא קונבנציונלי, גם במקרה של הארדן הוא ניתן לחיזוי מקילומטרים, אבל בלתי ניתן לעצירה מסנטימטרים. המאמן היריב יכול לדקלם שוב ושוב הוראות מפורשות לעצירתו, ובכל זאת הסקאוטינג ייזרק לפח והסטפ-בק ת'רי יומטר. "לפעמים אני שומע צעקות מהספסל של הקבוצות היריבות - 'אל תתנו לו לזרוק. מגיע סטפ-בק! מגיע סטפ-בק! ואז אני עושה בדיוק את המהלך שכולם ציפו לו, וקולע למגן על הראש. אלה הסלים שאני הכי אוהב", סיפר עם קריצה ל-ESPN במהלך העונה.
דריל מורי, המוח מאחורי תוכנית המשחק שכה הולמת את הארדן, ומייק ד'אנטוני, האיש שמיישם אותה כעת הלכה למעשה באופן קרוב לשלמות, הפריזו לאחרונה בשבחים להארדן. ככל שהזמן עובר והסופרסטאר שלהם ממשיך לספק אינספור קבלות, דבריהם יכולים להתפרש פחות כמו חנופה ויותר כמו תיאור מהוגן של המציאות. קחו למשל, את ההצהרה הבומבסטית של מורי במהלך העונה, לפיה "הארדן הוא שחקן הבידודים הטוב בכל הזמנים", או את האמירה של מייק ד'אנטוני, ששחקנים כמו קובי בריאנט, סטיב נאש וכרמלו אנתוני עברו תחת ידיו, ש"הארדן הוא שחקן ההתקפה הכי טוב שראיתי".
גם בעונות קודמות היה הארדן שחקן האחד-על-אחד הטוב בליגה, ואולי שחקן ההתקפה השלם ביותר. בשנתיים האחרונות הוא הפגין דומיננטיות ראויה לציון בקטגוריית "סקורר הבידודים הטוב ביותר", אבל עם הוספת הצ'יט החדש - הסטפ-בק, כמובן - הוא מציג גרסה משודרגת. את העונה הרגילה החולפת, לצורך העניין, הוא סיים ממוצע של 12.2 נקודות למשחק מבידודים, שזה אמנם קצת פחות מהעונה הטובה ביותר של קובי בריאנט בתחום (12.5 בעונת 2006/07), אבל עדיין יעיל בהרבה (1.25 נקודות פר פוזשן לעומת 1.076 בעונת השיא של קובי). בכל מקרה, הממוצע של הארדן הוכפל, והכל הודות לתכסיס החדש בארסנל.
לעת עתה אין שום אינדיקציה לכך שזה ייעצר בעתיד הנראה לעין. מי שחשב שהעלאת ההילוך בפלייאוף תוריד את הארדן לקרקע, קיבל בינתיים הוכחות הפוכות. הארדן קולע יותר (31 נקודות למשחק בפוסט סיזן עד כה), מדייק באחוזים גבוהים יותר מחוץ לקשת (42.2%) ומשתמש בסטפ-בק אפילו לעתים קרובות יותר, עם 4.8 זריקות משלוש ו-2.1 צליפות (44%).
העונה הנוכחית הייתה הוכחה חיה נוספת למה שלא היה מספיק ברור עד עכשיו: עם או בלי טבעת, הארדן הרבה יותר קרוב לאזור החיוג של לברון ודוראנט מאשר לזה של ווסטברוק. בניגוד לכוכב הסורר של הת'אנדר אליו הוא מושווה לעתים תכופות, הארדן קבוצתי יותר, מסוגל לחיות בדו קיום עם כוכב על נוסף, ויש לו את המרכיב הכי חשוב של שחקן גדול באמת: הוא נמצא במגמת שיפור מתמדת ומוסיף מדי שנה אלמנט למשחק.
מיד כשהגיע לאוקלהומה סיטי בתור רוקי, שיפר בצורה ניכרת את החדירה; כשעבר ליוסטון, הפך לאמן סחיטת עבירות; כשההגנה העצלה שלו הפכה לקאלט, הפך אותה למתקבלת על הדעת; כשד'אנטוני מונה, שדרג פלאים את יכולת ניהול המשחק והמסירה; וכעת יש בידיו נשק קטלני חדש, הסטפ-בק;
חפשו חור במשחק של הארדן - בעיקר בהתקפה - ולא תמצאו. תשמרו אותו צמוד? הוא יחדור וינצח מהעונשין; תתנו לו מרווח פעולה על קו השלוש? הוא יבלה את שארית הערב בצליפות המפורסמות שלו אחרי כדרור; תביאו שמירה כפולה? הוא יפרק את ההגנה עם מסירות חכמות.
במילים אחרות: הארדן הוא בהחלט שחקן ההתקפה הכי שלם בתבל כיום. לו היה הכדורסל משוחק רק בצד אחד של המגרש, ייתכן שכבר היה עובר את לברון ג'יימס. איך אמר השבוע לוק מבה א מוטה? "יש שחקנים שאפשר להביא למצבים שלא נוחים להם, שחקנים שאפשר להציב בעמדות שהם יהיו פחות יעילים. במקרה של סטף קרי, למשל, תמיד תעדיף שהוא יחדור ולא יזרוק שלשה. עם הארדן? לא, אין סיכוי. הוא יהרוג אותך בכל אופן".
כן, עד שיוכח אחרת, תמשיך לרחף מעליו העננה הכבדה של השתנקויות העבר בפלייאוף. אבל עכשיו, כשעול המנהיגות הוסר מכתפיו והוענק באופן בלתי רשמי לכריס פול, אחד השחקנים הקולניים בליגה, ג'יימס הארדן יכול להתרכז במה שהוא עושה הכי טוב: לקלוע, ולקלוע, ולקלוע - משתי נקודות, משלוש, במצב סטטי, בסטפ-בק - כל הדרך לאליפות.
