בדרך הקשה ביותר: המכשולים והאתגרים של ריאל מדריד עד ההעפלה לגמר

אחד הנתונים הסטטיסטיים המעניינים בשני המפגשים בין ריאל מדריד לבאיירן מינכן בחצי גמר ליגת האלופות הוא כי אלופת גרמניה לא נתפסה בנבדל אפילו פעם אחת. אפס עגול - זאת למרות שהיא שלטה בכדור 59 אחוזים מהזמן במשחק הראשון ו-56 אחוזים בגומלין אתמול (שלישי). השליטה הזו בהחלט תורגמה ליתרון בבעיטות לשער - 7:13 לבאיירן במשחק הראשון, ולא פחות מ-9:20 בגומלין, כולל 3:8 בבעיטות למסגרת. בדרך כלל, קבוצה שמשחקת ללא כדור נדרשת להשקיע מאמץ רב יותר כדי לסגור את שחקני היריב, אבל הפעם גם בהיבט זה ניכר יתרון לבאיירן. שחקניה רצו 112 קילומטרים לעומד 108 של ריאל במשחק הראשון, ו-117 לעומת 114 בגומלין שהתקיים בקצב גבוה יותר.

מה זה אומר, בעצם? בגדול, הטקטיקה של ריאל הייתה לספוג לחץ קרוב יחסית לשערה - כל כך קרוב שנבדלים לא היו רלוונטיים כלל. היא נתנה לבאיירן לרוץ, נתנה לה את הכדור, וגם נתנה לה להגיע להזדמנויות. אלמלא יכולת נהדרת של קיילור נבאס והחמצות קשות של שחקני באיירן, החבורה של יופ היינקס היתה אמורה לטייל לגמר. מספיק להיזכר בצ'אנס הכפול בשלהי המחצית הראשונה, כאשר מאטס הומלס דהר לאורך כל המגרש בסגנון פרנץ בקנבאואר והעמיד את רוברט לבנדובסקי מול נבאס. הפולני בעט גרוע, נבאס הדף, הכדור הגיע לתומאס מולר, וממנו לחאמס רודריגס, מטר מול שער ריק של הקבוצה ממנה הוא מושאל. הקולומביאני הטיס את הכדור לשמיים.

לעומת זאת, אחוז ניצול הזדמנויות של ריאל היה טוב הרבה יותר, במיוחד אחוז ניצול הטעויות. לפני שבוע היה זה ראפיניה עם מסירת רוחב רשלנית שהביאה לשער הניצחון של מרקו אסנסיו באליאנץ ארנה. אתמול היתה זו פשלה ביזארית אפילו יותר, עם החזרת כדור לא אחראית של קורנטן טוליסו לשוער חסר הניסיון סוון אולרייך ששכח לרגע כי אסור לו לתפוס את הכדור ביד. כאשר החליט מה צריך לעשות, כבר היה מאוחר מדי. קארים בנזמה אולי לא האמין למזלו הטוב, אבל הוא שם את הכדור ברשת והשלים את הצמד הראשון שלו בשלב הנוקאאוט בליגת האלופות מאז 2014.

עוד בנושא

ריאל מדריד עלתה לגמר ליגת האלופות אחרי 2:2 ביתי עם באיירן מינכן
קיילור נבאס: "אנחנו עושים היסטוריה", סרחיו ראמוס: "זה ה-DNA הלבן"

יופ היינקס אמר בצדק במסיבת העיתונאים: "בסיכום שני המשחקים, היינו הקבוצה העדיפה בפער ניכר, אבל לא הצלחנו להעפיל לגמר". שבוע לפני יום הולדתו ה-73, בתום המשחק המשמעותי האחרון בהחלט בקריירה, הוא לא יחפש תירוצים סתם. הוא אומר את האמת - ריאל נהנתה מהמון מזל. אגב, יש שיגידו זאת גם לגבי המשחקים הקודמים שלה. אוהדי פריז סן ז'רמן משוכנעים שהכל היה אחרת לו המאמן אונאי אמרי לא היה עושה טעויות ביזאריות, ומספסל בין היתר את אנחל די מריה בקרב מול האקסית ביום הולדתו ה-30. יובנטוס משוכנעת שהיא נשדדה על ידי השופט האנגלי מייקל אוליבר בתום הקאמבק ההירואי שלה בגומלין בסנטיאגו ברנבאו, גם אם זה ממש לא מדויק.

זכורה מאוד התמונה של ארתורו וידאל יושב ביציע באליאנץ ארנה, בהיותו מושעה מהגומלין מול סביליה ברבע הגמר, וצופה במחשב הנייד של אחד האוהדים בסביבה בדרמה בין ריאל ליובנטוס. הצ'יליאני חגג כאשר האקסית שלו עלתה ל-0:3, אבל אז היה מתוסכל עד אין קץ כאשר כריסטיאנו רונאלדו הבקיע את הפנדל בזמן פציעות. והנה לכם צחוק הגורל - באיירן הוגרלה מול ריאל לאחר מכן, אבל וידאל עצמו נפצע ולא נטל חלק בהתמודדות. ואז אריאן רובן נפצע בתחילת המשחק הראשון. ואז גם ג'רום בואטנג נפצע. ועל מנואל נוייר מיותר להרחיב את הדיבור. בבאיירן היו פעם תקוות כי יחזור לשלבי ההכרעה, אך השוער הבכיר עדיין לא כשיר, ואולרייך עשה את הטעות הגורלית. בקיצור, באיירן התעלתה על ריאל גם ללא מספר שחקני מפתח, וזה רק מגביר את תחושת חוסר הצדק מבחינתה. "חבל מאוד שהודחנו אחרי ששיחקנו כל כך טוב", הצהיר היינקס.

אבל עצרו רגע. אתם יודעים למה וידאל צפה במשחק אחר כאשר באיירן שלו היתה על הדשא ברבע הגמר? כי המשחק של קבוצתו לא ממש עניין אותו - זה לא היה כוחות מול סביליה. זה לא היה כוחות גם מול בשיקטאש בשמינית הגמר. ובדרך כלל זה לא כוחות בבונדסליגה. בעצם, שני המשחקים מול ריאל היו המבחנים האמיתיים הראשונים של הבווארים העונה - והיא אולי התעלתה מבחינה טכנית וטקטית, אבל קרסה מנטלית, ביצעה טעויות ילדותיות, הפגינה אחוז ניצול הזדמנויות מחפיר, ועל הדרך גם היתה התנפלות תקשורתית על לבנדובסקי שלא סיפק את הסחורה ברגעים החשובים.

לעומת זאת, הדרך של ריאל היתה מאתגרת במיוחד. היא הוגרלה מול טוטנהאם ובורוסיה דורטמונד בשלב הבתים, כך שהעפלתה לא היתה מובטחת מראש. היא קיבלה את הפריזאים/קטארים בשמינית. היא קיבלה את הגברת הזקנה ברבע. ואם זה לא מספיק, הרי שבעונה שעברה היא התמודדה מול נאפולי, באיירן ואתלטיקו מדריד בדרך לגמר מול יובה. המזל לא האיר לה פנים בהגרלות, אבל היא תמיד ניצחה. בדרך זו או אחרת, היא ניצחה. למעשה, מאז מינויו של זינדין זידאן למאמן, היא בלתי ניתנת להדחה בשלבי הנוקאאוט בליגת האלופות. שלוש עונות - שלושה גמרים. והיא גם ניצחה בשני הגמרים הראשונים. 100 אחוזי הצלחה. איך שלא תסתכלו על זה, מדובר ברקורד מופלא. ממש אי אפשר להסביר אותו במזל נטו.

זיזו לא הסתיר שהקרב היה קשה במיוחד, אבל הדגיש: "ההצלחה מתוקה יותר כאשר סובלים בדרך להשגתה. זו לא רק כוחה של הקבוצה, זה כוחו של המועדון. ההיסטוריה שלנו מפוארת, ואנחנו ממשיכים לכתוב אותה. ריאל אף פעם לא נכנעת, ואנחנו תמיד מאמינים במה שאנחנו עושים. אנחנו מנצחים כי אנחנו מאמינים שזה אפשרי". וזו התמצית המזוקקת של הסיבה החשובה ביותר לדהירה חסרת המעצורים של הלבנים בזירה האירופית.

זידאן התמחה בכך גם כשחקן. הוא הבקיע צמד בגמר מונדיאל 98', שהיה טורניר גרוע מאוד עבורו מבחינה אישית עד שפגש את ברזיל. בעיטת היעף שלו לזכות ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות מול לברקוזן ב-2002 נכנסה מיידית לפנתיאון, ועכשיו לא כולם זוכרים שהגרמנים היו עדיפים משמעותית באותו ערב, ואיקר קסיאס שהוזעק אל בין הקורות כמחליף במחצית השנייה חולל נסים גדולים יותר בהשוואה לנבאס אתמול. זיזו גם עשה המון טעויות כשחקן, אבל באופן מעט פרדוקסלי זה מאפשר לו לראות את התמונה המלאה כמאמן ולהעז. הוא ממש לא מפחד לטעות, כי הוא יודע שזה חלק מהמשחק.

אתמול הלך זידאן על שני הימורים מפתיעים מאוד. ראשית, הוא ויתר על קאסמירו, הבאנקר האולטימטיבי שלו בקישור האחורי אשר פתח בכל משחקי הנוקאאוט עד כה בשנתיים האחרונות, ושלח במקומו למערכה את מתאו קובאצ'יץ'. שנית, הוא בחר את לוקאס ואסקס כמגן ימני במקום דני קרבחאל הפצוע, באגף בו התמודד הקיצוני עם שיתוף הפעולה של פרנק ריברי עם דויד אלאבה. כדי שלוקאס לא יקרוס, הונחה לוקה מודריץ' לעזור לו והוסט ימינה, ולכן העומס על קובאצ'יץ' רק גבר.

האם היתה זו הברקה? מצד אחד, קובאצ'יץ' היה זה ששלח כדור מדוד למרסלו בדרך לשער השוויון, וזה היתרון הברור של הקרואטי על פני קאסמירו. מאידך, לו ריאל היתה מובסת אתמול, אפשר היה להניח את הפיאסקו לפתחו של זידאן, כי האורחת שלטה ללא עוררין במרכז המגרש, וחסרונו של גרזן אמיתי בשורות האורחת זעק לשמיים. באיירן הגיעה להזדמנויות בקלות, הן מהאגפים והן דרך האמצע. היא גם הבקיעה את שני השערים להם היתה זקוקה לפני שריקת הפתיחה. הבעיה של היינקס היתה כי קבוצתו גם ספגה פעמיים בשלומיאליות, וכאן אנחנו מגיעים להימור נוסף של זידאן - קארים בנזמה.

ניתוח תרומתו של החלוץ הצרפתי-אלג'יראי לריאל במשך קרוב לעשור ראוי להתייחסות מעמיקה נפרדת, ואין כאן שחור ולבן, אבל הביקורת עליו במהלך העונה הנוכחית היתה מוצדקת חלקית. לפיכך, גם ההתעקשות של זידאן לשלבו בכוח במשחקים רבים לא תמיד היתה נבונה. ואולם, אל תשכחו - בנזמה סופסל לפני שבוע במינכן. המאמן לא הולך עם הראש בקיר ומחפש פתרונות יצירתיים ומגוונים. אתמול הוא הניח שהחלוץ שלו יהיה יעיל בניצול חורים בעורף הבווארי, ופגע בינגו. השמירה של אלאבה בספיגת השער הראשון היתה קטסטרופלית, אך חשוב להעריך את התנועה הפנטסטית של בנזמה ללא כדור. הוא גם זה שהלחיץ את אולרייך כאשר הבקיע את השער המכריע.

העניין הוא שאולרייך לא ממש רגיל ללחץ מסוג זה במשך העונה, ובאיירן הנוכחית לא ממש רגילה למשחקים במעמד הזה. ההשתלטות שלה על הזירה המקומית פוגעת בה בזירה האירופית, ורק אם הבונדסליגה תהיה תחרותית יותר תוכל באיירן למצות את הפוטנציאל גם בליגת האלופות. ריאל התקשתה העונה לא פעם בליגה הספרדית, וזה רק חיזק אותה מכל הבחינות לקראת האתגרים הקשים בצ'מפיונס-ליג. ועכשיו היא מגיעה למעמד בו היא רגילה לנצח - עם זידאן כמאמן, עם זידאן כשחקן, וגם בלעדיו. הפעם האחרונה בה הפסידה ריאל בגמר גביע האלופות היתה אי שם ב-1981, כאשר זיזו היה בן שמונה. יש רק בעיה קטנה אחת מבחינת ריאל עם הרזומה הזה - היריבה ב-1981 היתה ליברפול. מצד שני, האדומים של קלופ מסוכנים פחות אם לא מנסים לתפוס אותם בנבדל, נכון?

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק