המציאות עולה על כל דמיון: על הדרמה המדהימה בין ריאל ליובנטוס

"איך אתה מדמיין את המשחק האחרון שלך?", נשאל ג'יג'י בופון במרץ 2017, לפני ההתמודדות מול אלבניה במוקדמות גביע העולם. "אולי אעשה את זה כמו זינדין זידאן ואנגח במישהו על המגרש, אבל לפני שאני חושב על סיום הקריירה אנחנו צריכים להעפיל למונדיאל ברוסיה. אולי המשחק האחרון שלי יהיה שם. יש לי עוד זמן לחשוב על זה". היום, במבט לאחור, הציטוט הזה מטורף בכל היבט אפשרי.

לפעמים, החיים מסדרים תרחישים מופרכים, אשר אפילו טובי התסריטאים בהוליווד לא מסוגלים להמציא. בגמר המונדיאל ב-2006, במה שהיה ידוע מראש כמשחקו האחרון בקריירה, הורחק זידאן בגין הנגיחה בחזהו של מרקו מטראצי, ובופון זכה בגביע הנכסף בפנדלים. בחלוף 12 שנה, הוא היה השתוקק ללכת בדרכו של דינו זוף ולזכות בטורניר הגדול בתבל בגיל 40, אבל השתעשע בציניות ברעיון לשחזר דווקא את המופע של זיזו. אלא שהחיים רצו אחרת, ובופון כלל לא יהיה ברוסיה. דמעותיו אחרי ההדחה בפלייאוף בידי שבדיה ריגשו אוהדים ברחבי העולם כולו ושברו לבבות. המטרות עודכנו בנובמבר, ונותר רק אתגר גדול אחד בקריירה - לזכות בליגת האלופות. והנה לכם, החלום התנפץ בעוד הנבואה של בופון התגשמה חלקית. הוא הורחק במשחקו האחרון בליגת האלופות, כמעט כמו זידאן. ומי צפה מהצד וניצח בפנדל? הצרפתי בכבודו ובעצמו. אין דברים כאלה. זה הזוי מדי כדי להיות אמיתי.

עוד בנושא

ריאל הפסידה ליובנטוס 3:1, אבל עלתה לחצי גמר ליגת האלופות
ג'אנלואיג'י בופון: "בחזה של השופט הזה יש פח זבל במקום לב"
רונאלדו מיתמם: "היה פנדל ברור, לא ברור על מה הטענות"

העניין הוא שזיזו היה ידוע במזגו החם כשחקן. אקורד הסיום המטורף שלו לא היה בלתי צפוי לחלוטין - אחרי הכל זה אפילו לא היה הכרטיס האדום הראשון שלו במונדיאלים, כי הוא הורחק על דריכה על יריב סעודי (!) ב-1998. באשר לבופון, האמירה המצחיקה שלו מלפני שנה התקבלה כבדיחה בלבד. מי יאמין שבופון ינגח במישהו? הוא הרי לא רק גדולי השוערים בכל הזמנים, אלא גם הספורטאי למופת. התדמית שלו כה נקיה שאפשר לנגב בה תינוק בחדר היולדות. גם שונאיה של יובנטוס, ויש רבבות כאלה, קצת החזיקו לו בסתר ליבם אצבעות במרדף אחרי התואר האירופי החמקמק. והמראה שלו מסיים את דרכו במפעל באופן כה צורם שבר לבבות אפילו יותר מאשר בנובמבר. העונה האחרונה קיבלה מימדים של טרגדיה אבסורדית. הייתם מאמינים אם מישהו היה מספר לכם בתחילת העונה: "איטליה לא תהיה במונדיאל, ובופון יורחק יסיים את ליגת האלופות עם כרטיס אדום בגלל איומים על השופט"?

ובאמת יש כאן אספקטים טרגיים, אבל אם לא נותנים לרגשות להשתלט על הראש, ניתן לראות את התמונה המלאה. אין ספק שבופון הוא ספורטאי אדיר עם לב ענק, והוא מודל מופלא לחיקוי, אבל אין אנשים מושלמים. וגם בופון לא מושלם. זוכרים, למשל, את "השער" של סולי מונטארי לזכות מילאן במשחק הגורלי מול יובה ב-2012? השוער הדף את הכדור שכבר היה בפנים, אבל צוות השיפוט לא הבחין בכך, והגברת הזקנה חילצה נקודה יקרה בסן סירו בדרך לאליפות הראשונה של אנטוניו קונטה ולשבירת הבצורת. "לא הבחנתי שהכדור עבר את הקו, אבל גם לו הייתי מבחין לא הייתי מספר לשופט", אמר בופון. "חשבתי שבופון הוא אביר ההגינות", הביע הקשר הגנאי את אכזבתו. כיצד הגיבו אוהדי יובנטוס לדבריו? בביטול, כמובן.

כי ליובנטוס יש היסטוריה של טעויות שיפוט לטובתה בארץ המגף. פיורנטינה בטוחה שהגברת הזקנה גנבה את התואר ב-1982 כאשר שער חוקי של הסגולים מול קליארי נפסל במחזור האחרון. אינטר בטוחה שהגברת הזקנה גנבה את התואר ב-1998, כי לא קיבלה פנדל בגין עבירה ברורה על רונאלדו ברחבה במשחק העונה. הרשימה הזו באמת ארוכה, אבל התשובה של האוהדים בשחור-לבן תמיד פשוטה. "די להתבכיין!", הם אומרים, "כולכם פשוט לוזרים, ולא מסוגלים להשלים עם זה". ואיך שלא תסתכלו על זה, הגישה הזו רשאית להתקיים.

אלא שלמטבע יש שני צדדים. אם לאחרים אסור להתבכיין אחרי שגיאות שיפוט לטובתך, גם לך לא כדאי להתבכיין כאשר השריקה הולכת נגדך. גם כשזה קורה במשחק הירואי, בו אתה חוזר מהפסד ביתי 3:0 מול מחזיקת גביע האלופות, מנצח אותה 0:3 במגרשה וכבר מוכן נפשית להארכה. עם כל הכבוד הראוי, השופט לא צריך להתייחס לנסיבות מסוג זה בפסיקותיו. הוא צריך לקבוע אם היתה עבירה ברחבה או לאו, ובסוגיה הזו הדעות חלוקות גם עכשיו. נשיא יובנטוס אנדראה אניילי יכול להשתולל ולדרוש שימוש בוידאו, אבל האמת הטהורה היא כי גם אחרי צפיה אינסופית בהילוכים החוזרים כל אחד נותר בעמדתו. אוהדי יובנטוס משוכנעים שהתיקול של מהדי בנעטיה על לוקאס ואסקס היה נקי, אוהדי ריאל משוכנעים בדיוק באותה המידה שהצרפתי-מרוקאי ביצע עבירה כי ידו נגעה בגבו של הקיצוני. וזה בדיוק המצב בו השימוש ב-VAR רק יחמיר את עוצמת השערוריה. אתם חושבים שאם מייקל אוליבר היה בודק את האירוע בטלוויזיה ומאשר את הפנדל, האיטלקים היו כועסים עליו פחות? בדיוק להיפך.

והמצב הזה נתון לפרשנות. עזאזל יודע מה השופט האנגלי האומלל היה צריך לעשות. אפילו בופון עצמו אמר מיד אחרי שריקת הסיום: "זו היתה עשירית פנדל". תחשבו על זה לרגע. גם בופון מודה כי בנעטיה לא חף מפשע לחלוטין. מצד שני, זו גם לא היתה עבירה ברורה. ואפשר להתווכח פה עד המונדיאל על אחוזים. האם מדובר ב"עשירית פנדל", "שליש פנדל" או "חצי פנדל". זה לא ממש משנה. עובדה היא שאין פה החלטה טובה. כולם צודקים וטועים בו זמנית. זה טבעו של הכדורגל. אם אוליבר לא שורק, הוא מקפח את ריאל. אם הוא שורק, הוא מקפח את יובנטוס.

אפשר להזדהות עם סערת הרגשות של בופון וחבריו אחרי המאמץ המדהים במשחק היסטורי בכל קנה מידה. אבל למה לכל הרוחות הם חושבים שהפסיקה חייבת ללכת איתם באופן אוטומטי? האם גונסאלו היגוואין היה מסרב אתמול לבעוט פנדל אחרי שריקה זהה לחלוטין ברחבה השניה בדקה ה-93? האם בופון היה אומר לשופט: "עזוב, ידידי. זוכר איזו מספרת דפק כריסטיאנו לפני שבוע? ריאל שחטה אותנו בטורינו. מגיע להם לקבל צ'אנס בהארכה. כולה עשירית פנדל, בוא נגיד שלא היה כלום"? אתם מסוגלים לדמיין את זה? מונטארי כבר יודע את התשובה.

האשמה הגדולה ביותר לספיגת השער הזה מוטלת על הגנת יובנטוס עצמה, שהחלה לגלות סימנים של עייפות ועצבים בדקות הסיום, ואפשר היה לראות זאת כאשר ג'ורג'ו קייליני כמעט נגח שער עצמי. ואסקס היה השחקן היחיד של ריאל במרכז הרחבה בהתקפה הגורלית, והשמירה עליו היתה לקויה על גבול ההפקרות. מבחינת הצופה הנייטרלי, זה יש מעט מאוד סיכויים לראות קאמבק מושלם כזה. ההארכה היתה התסריט הנהדר עבור אוהדי הכדורגל הטהור, והוא נגנז באופן אכזרי - אבל בעיקר באשמת יובה עצמה. זו הבעיה המרכזית, ורק לאחר מכן אפשר לבוא בטענות לאוליבר.

באשר להרחקה של הקפטן, צריך לדעת בדיוק מה אמר לשופט הצעיר ממנו בשבע שנים על מנת להחליט על נכונותה, אבל ההתבטאות אחרי המשחק לא בדיוק הולמת את האגדה. "יש לו פח אשפה במקום לב", הוא אמר על האנגלי ורמז שאינו ראוי למעמד. גם במצב בנפשי המובן אפשר לבחור מילים טובות יותר כאשר אתה בופון, אחרת עלול להתקבל הרושם שלמישהו יש פח אשפה במקופ פה. בכל זאת, התדמית מחייבת.

בכל מקרה, הגיבור האיטלקי מצא בעצמו כוחות לברך את ריאל על ההעפלה, והוא יכול להיות גאה בקבוצתו שהיתה קרובה להישג פנומנלי. אין ספק כי הקאמבק של רומא מול ברצלונה הוסיף לאמונה של יובנטוס, שלא נשברת לעולם בכל מקרה. לעומת זאת, התקדים העגום של בארסה מול יריבה איטלקית לא לימד לקח את ריאל שהפגינה שאננות עד השער השני של מריו מנדז'וקיץ', ואז נכנסה להלם וללחץ - ולא היתה רחוקה מפיאסקו מביך במיוחד.

ואחרי שהרוחות יירגעו, כולנו צריכים להיות מאושרים מכך שקיבלנו ביומיים אלה דרמות באיכות עוצרת נשימה. אחרי המשחקים הראשונים ברבע הגמר, היתה תחושה שהכל גמור, ואין טעם לצפות במשחקי הגומלין. התחושה הזו היתה שגויה לחלוטין, ומעכשיו גם ניצחון 0:3 במשחק חוץ לא יבטיח שקט נפשי. כל דבר אפשרי, ושימו לב לפרט הבא - הקבוצה היחידה שניצחה בשני המפגשים ברבע הגמר היא ליברפול. לו מישהו היה מתנבא כך לפני שבועיים, סביר שלא הייתם לוקחים אותו ברצינות. אלא שלפעמים, גם הבדיחות הכי הזויות יכולות להפוך לפתע למציאות. תשאלו את בופון.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק