זה לא הסתיו: סיכום המחזור על האשמים בקריסת בית"ר ירושלים

הופעת הליגה הראשונה של סתיו שושן במדי בית"ר ירושלים זכורה היטב להפועל באר שבע. זה היה במשחק חוץ בטרנר, אי שם בפלייאוף של עונת האליפות ההיסטורית של האדומים, ושושן נזרק למערכה לשני משחקים שהשפיעו מאוד על מאבק האליפות. תחילה בטרנר, אחרי זה בטדי מול מכבי תל אביב. בשני המקרים, שלא באשמתו של שושן - משפט שיחזור כנראה שוב בטקסט הזה, בית"ר לא לקחה נקודה והפסידה בתוצאה זהה לשתי המובילות: 2:0.

מאז, אגב, שושן לא זכה לראות נקודת ליגה אחת במדי בית"ר ירושלים. 2 הפסדים ב-2015/16. 0 דקות ליגה ב-2016/17. ושלושה הפסדים ב-2017/18: מול סכנין, מול מכבי תל אביב ואמש, מול מכבי נתניה. למעשה, לשושן יש בשלוש שנים רק ניצחון אחד במדי בית"ר ירושלים, העונה בגביע הטוטו, מול הפועל באר שבע. מעבר לכך, השוער הצעיר רשם עוד שתי הופעות גביע טוטו, בשלב של טרום עונת 2016/17, ובית"ר הפסידה פעמיים. לאשדוד ובאר שבע.

שושן, חייבים להדגיש, לא אשם בכלום. לא בסטטיסטיקה המדהימה שלו וגם לא בתבוסה למכבי נתניה. מי שאחראית לבעיה הזו היא בית"ר ירושלים, שבמשך שנים הזניחה את עמדת השוער השני וביום הכי לא מתאים קיבלה את החשבון. בטוח שהיו כאן המון שיקולי חסכון לא נכונים, וגם אם יגידו לכם שבסוף המטרה היא לגדל שוער, אל תאמינו לזה. ככה לא מצמיחים עוגן בין הקורות. שוער לא זורקים כאשר השוער הראשון מורחק. שוערים לא מטפחים בתדירות כזו נמוכה וחסרת תוכן של משחקים. שנתיים עברו מאז הופעת הבכורה של שושן, וכלום לא השתנה: הוא שוב נבעט למים העמוקים רק כי קליימן מורחק, רק כי אין ברירה, לאחד המשחקים הכי קשים של העונה.



עוד בנושא

התבוסה שמחמיאה לעונה של בית"ר: אורן יוסיפוביץ על הסיבות להתפרקות
בבית"ר ירושלים הודו: "היה ברור שנקבל בראש על הירידה ביכולת"
אייל סגל נגד ערן לוי: "נתניה לא תשנה דרכה גם לא מול מולטי כוכבים"

קבוצה שרואה עצמה כמועמדות לאליפות אמורה לדעת ששוער שני ראוי הוא מאסט. הנוהג לגדל שוער צעיר מהנוער על המשבצת הזו, מהספסל, הופך פחות שכיח ברמות האלה. עדיף לתת לאותו טאלנט ללכת לשחק רצוף בקבוצה קטנה ואולי אז להחזיר אותו כשוער שני שאורב לאפודה הראשונה, או כשוער ראשון. לא ככה. להפועל חיפה, למשל, לא קבוצה עשירה יותר מבית"ר, יש על העמדה הזו את רן קדוש (פתח העונה בשני משחקי ליגה ושני משחקי גביע) המוכר לכולם לטובה. הפועל באר שבע מעסיקה כאן את דודו גורש הנהדר, לו יש 810 דקות ליגה, הופעה בסופר קאפ, 3 כאלה בגביע הטוטו ו-3 בגביע המדינה. מכבי תל אביב, בשם אותה השוואה, נתנה לדניאל טננבאום לפתוח מיוזמתה, מול בני ממבע, ונתנה לו כרטיס ל11 בעוד שני משחקי גביע הטוטו.

אבל מה אנחנו ניתלים באילנות גבוהים. אפילו במכבי חיפה יש שני שוערים ראויים. גם שם מבינים שיבוא יום ויזדקקו לאחד מהם. במיוחד שם. אבל בית"ר כבר שלוש עונות משחקת באש שנקראת סתיו שושן. בקושי בונה אותו. בקושי מכינה אותו. ותמיד זורקת אותו למטבח הלוהט בשלב הכי קשה שאפשר, בלי סינר ובלי שום מתכון.

שושן, שוב, לא אשם בהפסד בנתניה. גם בית"ר לא צריכה להכות על חטא יותר מדי, אחרי עונה נפלאה כזו. יחסית לקבוצה שחזרה אחרי הרבה שנים למאבק האליפות, בית"ר התאימה את עצמה לסיטואציה החדשה בצורה נהדרת עד אתמול, ומה שקרה בנתניה הוא שכר לימוד לגיטימי. אם בעונה הבאה בית"ר תחזור על אותה פעולה, היא תעשה אותה כבר הרבה יותר טוב.

את התבוסה של בית"ר בנתניה אפשר להקביל לתבוסה של באר שבע למכבי תל אביב בגמר גביע המדינה, 6:2. באר שבע ידעה אז שזה רק עוד שלב בתהליך הגדילה, אבל לא פחות חשוב מכך: היא הסיקה מסקנות תוך כדי תהליך הצמיחה. היא שיפרה דברים. היא תיקנה בעיות. היא השלימה חוסרים. הטעות עם שושן צריכה להיות המסקנה הראשונה המתבקשת של בית"ר לקראת השנים הבאות: אי אפשר להתמודד באמת על אליפות בלי שני שוערים ראויים.

"אני שמח להישאר במקום שהוא לא סתם מועדון, אלא בית אמיתי. אני רוצה להודות לצוות המקצועי, להנהלה ולקהל הענק של המועדון על האמון. מקווה להמשיך ולעשות את הטוב ביותר על המגרש ומחוצה לו".

את הדברים האלה אמר בחודש ינואר ערן לוי לאתר הרשמי של מכבי נתניה, אחרי שזו הוציאה הודעה רשמית על מימוש האופציה בחוזה שלו והארכת הקשר בעונה נוספת. לוי יכול היה לא לומר כלום. להוריד את הראש כאשר מכבי נתניה הודיעה לו על מימוש האופציה ולנהל את המלחמות על חוזה טוב יותר בחדרי חדרים. מרגע שהסכמת לציטוט שיצא בשמך, אתה לא יכול לבוא כארבעה חודשים אחר כך ולאיים בעזיבה אם החוזה לא ישופר.

יתרה מזו, נאום האיומים של לוי אחרי המשחק מול בית"ר, הוא לא הוגן גם בלי אותו ציטוט בהודעה רשמית. אפשר להבין את העלבון שלו אחרי שקיבל חוזה לעונה אחת. אפשר לכבד את השאיפה שלו להרוויח יותר. אפשר להעריך את המחשבה הנכונה על מי ידאג לו בעוד שנתיים ושלוש. אבל כל זה הוא כאין וכאפס, לעומת הקשר שלך עם נתניה. מכבי נתניה המציאה אותך מחדש, ערן. מכבי נתניה הפכה אותך לאייקון. מכבי נתניה הפכה אותך לסמל. לפנים. מה זה, לעומת עוד שנה חוזה. מה זה, לעומת עלבון קטן, רגעי, לא לגמרי מייצג.

לא זורקים לפח קשר כזה בגלל עלבון קטן, ובטח שלא עושים זאת בראיון שאחרי משחק. זו התנהגות של זר שרק השנה הגיע. זו מנטליות של שחקן רכש שכבר חושב על השלב הבא. לא של סמל. זה לא מגיע לאוהדים שמעריצים אותך, זה לא מגיע למועדון שהרים אותך, וזה לא מגיע לך - שחקן שרוב המדינה למדה לאהוב ולהעריך.

הפועל עכו והפועל אשקלון ירדו השבוע ליגה, אבל אל תתפלאו אם מ.ס אשדוד תהיה אחת היורדות בשנים הבאות. הפיטורים של עמיר תורג'מן, ערב המשחק מול אשקלון, היו אחד המדהימים העונה. קבוצה עם יתרון 4 בטבלה, עם יתרון ענק בעמדת השחקנים על יריבתה מהדרום, זורקת מאמן ערב משחק גורלי, ומפילה עליו את כל התיק של הכישלון.

העובדה שאשדוד שוב הלכה ליוסי מזרחי מלמדת עד כמה המועדון הזה אובד עצות, וכוחו מן העבר הולך ונשחק. אשדוד היא כבר לא אותה קבוצה בטוחה בליגת העל כמו פעם. השחקנים שהיא מגדלת הם לא כאלה גדולים, חלקם נמכרים מוקדם מדי, והמסר שהם קיבלו מפיטורי תורג'מן הוא שמותר להם להמשיך לעשות מה שהם רוצים. הפיטורים של תורג'מן לא הצילו את מ.ס אשדוד מירידה, הם קרבו אותה לליגה הלאומית בשנים הבאות.

הפעם האחרונה שבית"ר ניצחה את באר שבע בליגה היתה בשנת 2013. במשחק הלפני אחרון ביניהן בית"ר היתה כבר קרובה לעשות זאת, אבל הסתפקה בתיקו ובמשחק הראשון בפלייאוף כבר הובסה בטרנר.

זה לא עוד פרט סטטיסטי. כדי באמת לקרוא תיגר על העליונות של באר שבע, צריך להתחיל לנצח אותה. כך עשתה באר שבע במאבק שלה מול מכבי תל אביב, וכך בית"ר צריכה לנהוג. ניצחון כאן, ניצחון שם, ככה נוגסים בפחד. אתה לא יכול לקחת לקבוצה אליפות בלי לנצח אותה.