התבוסה שמחמיאה לעונה של בית"ר ירושלים: הסיבות להתפרקות מול נתניה

"אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן", אמר איש ענק מהחיים - יש שיגידו ערן לוי, יש שיטענו אייב לינקולן, אבל הקרדיט לא חשוב עכשיו, חשובה המשמעות.

ואתמול, ביציעי נתניה, האורחים והמארחים, בתא העיתונאים המדולל, על הדשא, באיזור הראיונות - כחילה, בן זקן, ברדה והויבך שנשלחו לשאת דברים - אף אחד לא היה מופתע.

משחקים גדולים עם תוצאות גדולות תמיד גוררים שוק. טירוף שמחלחל בכולם מרגע שריקת הסיום ולפחות עד למחרת בצהריים. אבל בית"ר, הטוענת לכתר, התלויה בעצמה - רק לנצח עד הסוף ולהניף צלחת - הפסידה במשחק הכי חשוב שלה העונה, ויחסית שקט. כמעט צרצרים. בלי אוהדים מקללים ובלי שאלות קשות. כי אף אחד לא הופתע. כי אפשר לעבוד על חלק מהאנשים כל הזמן, ועל כל האנשים חלק מהזמן, ואפשר להשחיל לחלק מהקוונים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן.

בעונה פסיכית כזו, של בית"ר אבל בעיקר של הליגה - בה אפילו ג'ורדי קרויף מאבד עשתונות על חולצה של איתן טיבי - באמת שהכל יכול לקרות. אבל אתמול, בערב בו בית"ר חוטפת רביעייה קלה בלי הפתעה, כולם הבינו (1) עד כמה רחוק הפער התפישתי מבאר שבע - דמיינו אותה חוטפת רביעייה מנתניה ושקט כזה - ו(2) עד כמה מדהימה העונה הזו של הירושלמים. לאורך כל העונה, כמעט כל הנתונים מראים שזה לא צריך לקרות. כמעט כל משחק חשוב של בית"ר יכול ללכת לשני הכיוונים - הרי אין כמעט הבדלים בין ה-1:4 שהרביצו לנתניה בטדי באוקטובר לבין ה-4:1 שחטפו אמש. איך כתב אופיר סער הבוקר, מבחינת איומים לשער, בארבעת המשחקים העונה ביניהן, נתניה עם 52 ובית"ר עם 26. לפעמים מספרים יכולים להפתיע, אבל לרוב, בסופו של דבר, הם יתיישרו כמו חיילים טובים.

ואת העונה של בית"ר קשה להסביר, כבר כתבנו, וגם האנשים הכי טובים בלהסביר כדורגל בישראל תהו איך בכלל יש כאן מירוץ. איך קבוצה שסופגת 1.25 שערים למשחק בכלל מריחה צלחת - רק פעם קבוצה זכתה באליפות עם נתון כזה, וזה היה בעונת 1959/60. אבל העונה הפורסט-גאמפית של בית"ר ובב"ז לא היתה תלויה בהסברים, היא פשוט התרחשה לנגד עינינו, ושוב - לא משנה איך זה ייגמר, מגיעות מחמאות רבות לכך שהגיעה עד הלום. זה לא היה אמור לקרות.

עוד בנושא

בית"ר ירושלים הובסה 4:1 בנתניה, חלום האליפות מתרחק
בבית"ר הודו: "היה ברור שנקבל בראש על הירידה ביכולת"
אחרי האיום: בנתניה תוהים האם קבוצה אחרת פנתה לערן לוי

אבל מה שקרה אתמול אמור היה לקרות. למה? ככה:

1. לראשונה כשזה חשוב, בית"ר הגיעה למשחק כשהכל בידיים שלה. ניצחון בנתניה, והיא מגיעה לטדי כשגורלה ברגליה, מרחק 90 דקות ממקום ראשון. וברמה המנטלית הזו, זה עסק אחר, לחץ אחר.

2. נתניה הגיעה אחרי חמישייה מבאר שבע. חמישייה בה היה קרדיט גדול לדראפיץ'-את-ברדה. זו היתה רולטה מבחינתם, להמר ככה על הלחץ הגבוה ועל הרוך בצד ימין מול וואקמה. אחרי המשחק, בבאר שבע קראו למשחק הזה "מתנה". אפשר לומר הרבה על הנאיביות של נתניה העונה, ועל מה שחסר לה כדי באמת ללכת עד הסוף, אבל אי אפשר לומר שעל הקווים עומדים מטומטמים. 7 פעמים הפסידה נתניה בליגה העונה, ורק פעם אחת ההתאוששות היתה מינורית, לתיקו במחזור הבא. בשש פעמים היא תיקנה מה שהיה צריך, מ-0 נקודות ל-3:

הפסד 3:2 למכבי לווה ב-0:3 על אשדוד.
התבוסה 4:1 מול בית"ר הביאה 1:3 על קרית שמונה.
ההפסד 2:1 לבני יהודה הוליד ניצחון 0:1 מרשים על באר שבע.
הפסד 2:0 להפועל חיפה הוליד 0:2 על מכבי חיפה.
ההפסד 2:0 מול בית"ר יצר 1:4 גדול על מכבי תל אביב.

ולכן, אחרי ה-5:1, היה ברור שמשהו יקרה. ואכן, על כך דיבר שי ברדה בסיום, אמר שוב ושוב "הסקנו מסקנות" ו"לקחים יושמו". קו ההגנה הימר פחות, הריווח היה אחר לחלוטין ונתניה ניצלה את החד-גוניות ההתקפית של בית"ר - כפי שעשתה באר שבע ב-1:3 על בב"ז בטרנר.

ובמישור הפרסונלי: זה היה המשחק הכי טוב בקריירה של גלזר, במטרים מסוימים קוגבנייה היה נראה כמו מראדונה של 1986 וערן לוי שוב הראה שהוא לא צריך 90 דקות אלא 90 שניות של כדורגל כדי לגמור משחק.

3. עדן בן בסט כבש בתוספת הזמן את ה-2:2 מול מכבי תל אביב וגרם למשחק להפוך לחשוב יותר עבור נתניה. לו הצהובים מנצחים בחיפה, היו פותחים פער של 9 נקודות מנתניה ואתמול היה חשוב רק לדראפיץ' וברדה, האקסים של טביב, ולדיא סבע שמנסה להשיג את הרוחות של מכנס. אבל מכבי נמסה, בן בסט כבש, לנתניה היה על מה לשחק ובצירוף שער הבאזר העצמי שלו בטרנר הפך לאחד השחקנים הכי חשובים של הפועל באר שבע העונה.

4. עקרונות זה חשוב, אבל יש שיגידו שאליפות חשובה יותר. בשני המשחקים האחרונים שלו איתי שכטר לא נראה חד כמו איתי שכטר, ובבית"ר היו צריכים להחליט האם ללכת עם העקרונות הטביביים או לעקם אותם קצת למען הצלחת. אתמול, גם בבית"ר הודו, שכטר פתח בעיקר כי סילבסטר פצוע ולא כי תמה המחלוקת. מאוחר מדי, ובבירה צריכים לקוות שעד שבת החלודה תרד ושכטר יחזור להיות שכטר.

5. בוריס קליימן לא בעונת קריירה, אבל לפעמים המשחקים הכי טובים שלך הם אלה בהם אתה לא משחק. ובמשחקים בהם קליימן לא שיחק העונה, בית"ר ירושלים עם 8 ספיגות (כולל בדקות 1 ו-4) ועם 0 נקודות מ-9. סתיו שושן לא אשם בתבוסה, אבל הרעיון של "שוער שני" מחלחל, בעיקר לקבוצה השנייה. נתניה עלתה לטרוף את הדשא ולאיים מכל מצב, ובמחצית הראשונה היתה הרגשה שכל איום שווה שער. זה נגמר, איכשהו, רק עם שלושה כדורים ברשת. ואם שני המשחקים הקודמים שפספס היו בגלל חלמאות של בית"ר (סכנין) ופציעה (מכבי תל אביב), הפעם זו אשמת קליימן - באמת, לחטוף חמישה צהובים, כשוער? האם בזבוז הזמן, דקה פה ודקה שם, שווה פספוס של 90 דקות קריטיות כל כך?

זו היתה תבוסה לא מפתיעה שרק הראתה עוד יותר עד כמה בלתי הגיונית העונה הזו של בית"ר, כוכביה, מאמנה והעומד בראשה. בשבת מגיעה באר שבע, שמצד אחד יכולה להפסיד ולהישאר בטופ, ומאותו צד יודעת שניצחון גומר סיפור. והסטטיסטיקה המרשעת מעידה על 17 (!!!) משחקי ליגה רצופים של באר שבע בלי הפסד מול בית"ר. ואיך אמר ערן או אייב - אי אפשר לעבוד על כל האנשים כל הזמן - אבל הוא לא אמר כלום על שבת ספציפית אחת.

orenjos@walla.co.il