אב טיפוס: ג'ובאני סימאונה הלך בדרכו של אביו ונתן אליפות ליובנטוס

בווידאו: ברצלונה זוכה באליפות ספרד עם 2:4 על לה קורוניה

דייגו סימאונה עשה את זה ב-5 במאי 2002. אינטר היתה אז זקוקה לניצחון על לאציו באולימפיקו על מנת לזכות באליפות במחזור האחרון, ואפילו הובילה פעמיים, אבל לאקס היו תוכניות אחרות. אחרי צמד של קארל פובורסקי במחצית הראשונה, העלה הקשר הארגנטינאי את הנשרים ליתרון בנגיחה אימתנית. הוא ממש לא חייך, אלא התייסר וביקש סליחה מחבריו לשעבר, אבל את העבודה הוא עשה. לאציו ניצחה 2:4, רונאלדו המובס התייפח על הספסל, ויובנטוס לקחה את הסקודטו. מבחינת סימאונה, אינטריסטה בנשמה, הבשורה הזו לא היתה משמחת, אבל זה לא עיניין אותו על כר הדשא. כפי שכתב פרשן גאזטה דלו ספורט ניקולה צ'צ'רה, "אצל צ'ולו, התחרותיות הכי חשובה. קודם כל הוא נלחם, אחר כך חושב על ההשלכות".

אתמול שוב חגגה הגברת הזקנה בזכות סימאונה. הפעם היה זה ג'ובאני, בנו של צ'ולו, על תקן ממשיך המסורת המשפחתית כאשר חיסל את סיכויי האליפות של נאפולי והעניק את התואר על המגש ליובה. בשבת בערב, בדקה ה-87, כל נאפולי היתה כבר התכוננה נפשית לזכיה ההיסטורית. היא ניצחה בטורינו 0:1 עם נגיחה דרמטית במיוחד של קאלידו קוליבאלי בדקה ה-90 בשבוע שעבר, אינטר ביצעה בעשרה שחקנים קאמבק מול האלופה והובילה 1:2, ושבירת הבצורת היתה קרובה מתמיד.

עוד בנושא

שלושער של סימאונה נתן לפיורנטינה 0:3 על נאפולי
יובנטוס רשמה מהפך דרמטי בדרך ל-2:3 על אינטר בסן סירו
יובה חגגה את המהפך: "היינו רעבים לניצחון הזה, נילחם עד המוות"

איך שגלגל מסתובב לו! בדקה ה-89 כבר ביצעו הזברות מהפך משלהם, ניצחו 2:3, ואתמול הפך קוליבאלי מגיבור העל לגיבור הטרגי. הוא הכשיל את סימאונה בדרך לרחבה כבר בפתיחת הקרב מול פיורנטינה בפירנצה, ספג כרטיס אדום, ובלעדיו התפרק העורף לרסיסים. סימאונה דאג לנצל זאת כדי לכבוש את השלישיה הראשונה בקריירה - כל שער לתפארת. עיתוי לא רע לעשות זאת, כאשר כל איטליה עוצרת נשימה וצופה בביצועיך, גם אם רוב האנשים לא מרוצים במיוחד. אפילו בקרב אוהדי פיורנטינה היו שגרסו כי לא כדאי להזיק לנאפולי בקרב מול יובנטוס שנואת נפשם. העיתונים, ובעיקר הרשתות החברתיות, התמלאו בתיאוריות קונספירציה לפיהן הסגולים לא יתאמצו ביום ראשון. הצחקתם את סימאונה. הגנים שלו לא יאפשרו לעולם להיכנע ללא קרב.

למעשה, כל שחקני פיורנטינה היו נחושים לקחת את הנקודות, וטוב שכך. "אנחנו רוצים לשחק בליגה האירופית. הפער ממילאן עומד על שלוש נקודות, ואנחנו מתמודדים מולה במחזור האחרון. הכל בידיים שלנו", הסביר סימאונה לפני המשחק. המראיין תהה: "אבל מה עם דייגו מראדונה שחולם על אליפות של נאפולי?". החלוץ הצעיר היה נחרץ. "דייגו הוא אגדה, וכולנו בארגנטינה אוהבים אותו, אבל שאיפותיו לא מעניינות אותי. לנו יש שאיפות משלנו", הוא השיב וקבע כי יובנטוס היא הפייבוריטית הברורה לסיים בפסגה. ככה זה במשפחת סימאונה - אומרים את האמת ולא עושים חשבון גם לאוהדים שלך.

וזה מתחיל כבר בסבא קרלוס. לדבריו של הנכד, דווקא אביו של דייגו סימאונה הוא ממציא צ'וליסמו, רוח הקרב המיוחדת שאיפיינה את הקשר והפכה לסמל המסחרי של אתלטיקו מדריד כולה בשנים האחרונות. הסב, הדמות הקשוחה ביותר בשושלת, הוא המבקר החריף והישיר ביותר של ג'ובאני סימאונה, אשר נוזף בו על כל החמצה ודורש ממנו מחוייבות מוחלטת. האב קצת יותר רגוע - הוא נוהג לשוחח עם ג'ובאני אחרי כל משחק ולהעביר לו דגשים בעיקר לגבי הגישה המנטלית. על ההיבטים הטקטיים הם מדברים קצת פחות בימים אלה, אבל את שלו המאמן הדגול כבר עשה - הוא מצא את המשבצת הנכונה עבור בנו.

כי הרי מה היתה השאיפה של ג'ובאני כילד קטן? ברור שהוא רצה להיות קשר מרכזי. זה מה שהוא ראה לנגד עיניו מאז נולד במדריד, שנה לפני שצ'ולו חגג דאבל סנסציוני עם אתלטיקו. אבא ראה שזה לא הולך בכיוון הנכון ודחף את הצאצא לחוד. הוא דרש ממנו לשחק אך ורק ברחבה, ועם הזמן הפנים צ'וליטו הקטן את המסר ולמד לאהוב את התפקיד. במהרה, הוא הפך לסקורר עם ממוצע כיבושים של יותר משער למשחק בקבוצות הנוער של ריבר פלייט. בביתו, הוא שמע בתקופה זו בעיקר את סיפורי גבריאל באטיסטוטה, אותו העריץ דייגו סימאונה כמודל האולטימטיבי לחלוץ קלאסי.

לנער דווקא היו מודלים משלו לחיקוי. הוא עקב אחרי הביצועים של רונאלדו הברזילאי, רוד ואן ניסטלרוי ההולנדי, ולימים גם רדאמל פלקאו הקולומביאני. כפי שניתן לראות, סגנונות השלושה שונים בתכלית, וסימאונה לא שאף לחקות סוג מסוים של שחקן. הוא עבד על כישורים מגוונים כדי לא להיות מקובע ולהשתדרג כל הזמן. עבור חסידי צ'וליסמו, שיפור מתמיד הוא ערך עליון. ללא השאיפה להתקדם צעד אחר צעד לעבר הפסגה, אתה לא רשאי לשאת את השם סימאונה. וזה בהחלט היה חיוני, כי השם בעיקר הפריע. במשך שנים, נאלץ ג'ובאני להוכיח שהוא ראוי בזכות עצמו, ולא נמצא בהרכב רק בזכות האב המפורסם. חברים לא מעטים בקבוצותיו קינאו בו. לכן טען החלוץ כבר מזמן: "אהיה טוב יותר מאבא כי נדרשתי להיות חזק יותר מנטלית". תארו לעצמכם שחקן חזק יותר מנטלית מדייגו סימאונה. מפחיד, לא? ובכן, אולי זה אפשרי.

הוא לא בוחר בדרכים הקלות ביותר. במקום לעבור לליגה הספרדית ולהיות קרוב לדייגו, הוא נדד בקיץ 2016 דווקא לאיטליה, אותה עזב כילד בגיל שמונה. הוא הפציץ 12 שערים בעונת הבכורה בגנואה, ולא היסס לעבור מיד לאחר מכן למועדון גדול יותר, המזוהה יותר מכל עם באטיסטוטה. צ'ולו נתן את ברכת הדרך, פיורנטינה שילמה 15 מיליון יורו, וקיבלה שחקן עם המון בטחון עצמי. אחרי שלא מצא את הרשת בשני המשחיקם הראשונים במדי הסגולים, נשאל סימאונה מתי יצליח להבקיע. "במשחק הקרוב. אין לי ספק בכלל", הוא השיב - ואכן כבש כבר בדקה השניה ב-0:5 על ורונה.

באותה הזדמנות, הוא גם התחייב לשפר את המאזן בהשוואה לעונה בגנואה. "המטרה היא להיות טוב יותר, ולכן צריך להבקיע יותר. 13 שערים זה המינימום", הוא הכריז. אז הנה לכם, הוא עמד גם הפעם במילתו. השלושער המזהיר אתמול העלה את מאזנו ל-13 שערים בדיוק, כאשר נותרו עוד שלושה משחקים לסיום העונה. והעובדה כי פרח על הבמה הגדולה מול אחת היריבות החזקות בליגה כלל לא מפתיעה. סימאונה אוהב לשחק מול הגדולות.

את הכותרות הגדולות הראשונות בארץ המגף הוא גרף בתחילת העונה שעברה כאשר הכניע את ג'אנלואיג'י בופון פעמיים והוביל את גנואה ל-1:3 ענק על יובנטוס. העונה הוא הבקיע מול מילאן, דאג לשיוויון בזמן פציעות נגד אינטר, והרשית בשני המפגשים מול רומא כולל ניצחון 0:2 באולימפיקו בתחילת החודש. כעת הגיע גם תורה של נאפולי, והמכה היתה אנושה.

בשנתיים האחרונות, הגדיר ג'ובאני את מאורו איקארדי כחלוץ הטוב ביותר בליגה האיטלקית, ממנו הוא שואב השראה. זה טבעי, בין היתר כי הוא שומר פינה חמה בלב לאינטר, וחולם לשחק בעתיד בסן סירו בהדרכת אביו. בשבת הוא ראה את קפטן נראזורי כובש ונוגע בניצחון, אך מוחלף בהחלטה תמוהה ובוכה בסיום. איקארדי השתוקק, אך לא השפיע על מאבק האליפות בסופו של דבר. סימאונה עשה זאת, ועוד איך.

למופע הזה יש מאפיינים ברורים של ווינר. כיאה לבנו של צ'ולו, ג'ובאני לא סופר אף אחד ולא מתרגש ממעמדים גדולים. לא לחינם הוא הוכתר ב-2015 למלך שערי אליפות דרום אמריקה לנבחרות עד גיל 20 עם תשעה שערים בתשעה משחקים, ובלט בטורניר הרבה יותר בהשוואה לאנחל קוריאה אשר משחק כיום אצל צ'ולו באתלטיקו. ולכן זה המקום לתהות אם יש הגיון בכך שסימאונה הבן טרם זומן לנבחרת הבוגרת. כשהוא נושק לגיל 23, זה אפילו מתבקש.

אז נכון, יש לארגנטינה הרבה יותר מדי חלוצים. המבחר כה עשיר שהמאמן חורחה סמפאולי צפוי להשאיר בהחלטה שנויה מאוד במחלוקת מחוץ לסגל הן את איקארדי והן את פאולו דיבאלה. קון אגוארו וגונסאלו היגוואין עשויים להיות בסגל לצד ליאו מסי, אבל שימו לב - קוריאה כבר קיבל הזדמנויות. בסגלים האחרונים הופיעו שמות של חלוצים צעירים מהליגה הארגנטינאית - כריסטיאן פאבון ולאוטרו מרטינס. אפילו דאריו בנדטו הורץ בהרכב במוקדמות, בעוד מאזן הכיבושים של אלביסלסטה בטורניר היה מחפיר בלשון המעטה.

האם הם באמת עדיפים על סימאונה? עם הגנים של צ'ולו וסבא קרלוס, רקורד נדיר בנבחרת הצעירה וכושר פנטסטי בליגה האיטלקית עם שישה שערים בחודש האחרון, אולי זה הזמן לחשוב בכיוונו. אם יש משהו שבאמת חסר בארון המשפחתי הרי שזה גביע העולם. תסמכו על צ'וליטו שרגליו לא ירעדו אפילו בגמר המונדיאל. אם זה יקרה, אפילו מראדונה יסלח לו על השלישיה מול נאפולי.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק