הלילה (בין שבת לראשון) יתקיים משחק 7 הראשון של פלייאוף 2018, והוא יהיה בסדרה המאוזנת בין בוסטון למילווקי. עד כה כל קבוצה ניצחה את שלושת משחקי הבית שלה, מה שאמור לתת יתרון לבוסטון שתארח את משחק 7, אבל מול הגרסא הפצועה של הסלטיקס למילווקי בהחלט יש סיבה להרגיש שזה תלוי קודם כל בה. הנה כמה נקודות מפתח לקראת רגע השיא של הסדרה האינטנסיבית והמרתקת הזאת.
עוד בנושא
אינדיאנה כפתה משחק שביעי על קליבלנד, יוטה וטורונטו עלו לסיבוב הבא
"דיוויד בלאט אחד משני המועמדים הסופיים של הניקס לצד מייק בודנהולצר"
בארה"ב מדווחים: גוברים הסיכויים שלברון ג'יימס יעבור לפילדלפיה
התפתחות הסדרה עד כה
ברמה הטקטית, ניתן להצביע על שני שינויים מרכזיים לאורך הסדרה. הראשון הוא שילוב בין שינוי כפוי להתאמה של ג'ו פראנטי, מאמן הבאקס, להפסדים בשני המשחקים הראשונים. בעקבות הפציעה של ג'ון הנסון, הסנטר הפותח של מילווקי רוב השנה, פראנטי עבר לשימוש נרחב יותר גם בת'ון מייקר, הסנטר הדקיק בעל הקליעה משלוש, וגם בהרכבים נמוכים עם יאניס אנטטוקומפו כסנטר. בזמן שיאניס וקריס מידלטון השיגו את הנקודות שלהם גם לפני כן, המעבר להרכבים מרווחים עזר מאוד לשאר שחקני הבאקס. אריק בלדסו וג'בארי פרקר ראו אור יום בחדירות, שחקני המשנה קיבלו זריקה פנויה מדי פעם ומייקר, שלא היה רלוונטי רוב השנה, נראה שוב כמו סנטר מודרני בהתהוות. השינוי הקשה מאוד על שחקני הפנים של בוסטון, כאשר גרג מונרו יצא לחלוטין מהרוטציה.
התגובה של בראד סטיבנס הגיעה במשחק החמישי. הוא הוציא את הסנטר ארון ביינס מהחמישייה, הכניס את שחקן הכנף הרוקי סמי אוג'ליי ועבר לשחק גם הוא בעיקר עם הרכבים נמוכים. זה היה גם המשחק בו מרכוס סמארט חזר מפציעה. סמארט ואוג'ליי, הידועים גם בכינוי מרכבה 4 ומרכבה 5, התלבשו על מידלטון ויאניס בהתאמה והקשו עליהם יותר מכל שומר אחר שסטיבנס ניסה על השניים לאורך הסדרה. שניהם לא אפקטיביים בהתקפה, מה שהוביל לכך שבאופן נדיר המעבר של בוסטון להרכב נמוך הפך את הסדרה להגנתית הרבה יותר.
המפתחות למשחק 7
במשחק השביעי בסדרה אין יותר מקום להפתעות טקטיות, שתי הקבוצות מכירות מצוין אחת את השנייה ויודעות מה ההרכבים האפקטיביים ביותר שלהן לסדרה הזו. השינויים מהסעיף הקודם השפיעו במיוחד על הצד שבו מילווקי מתקיפה ובוסטון שומרת ונדמה שהקבוצות הגיעו לסוג של איזון בו ניתן לצפות, פחות או יותר, איך המשחק יתפתח. לכן המפתח למשחק 7 עשוי להיות בצד השני, בהתקפות של בוסטון.
בצד הזה, הדגש הוא פחות טקטי ויותר על רמת הביצוע של שתי הקבוצות. משחק ההתקפה של בוסטון לא השתנה במיוחד בין משחקי הבית (הניצחונות) למשחקי החוץ (ההפסדים), זו קבוצה שמאוד מחויבת לסגנון שלה ויודעת ליצור מצבים טובים לזריקה או תקיפה של הסל. מה שהשתנה זה התפקוד של כמה מהשחקנים. אל הורפורד היה הרבה פחות אקטיבי במשחקי החוץ, הזריקות שנכנסו לטרי רוז'יר ומרכוס מוריס בשני המשחקים הראשונים הפסיקו להיכנס בהמשך הסדרה.
בהגנה של מילווקי, מילת המפתח היא ריכוז. השינויים גדולים גם בתוך משחקים וגם בין משחקים. כאשר השחקנים בפוקוס, מדובר בחבורה אתלטית וארוכה שקשה מאוד להגיע לזריקה טובה מולה. אך הרגעים האלה נדירים. ברמה האישית, יותר מדי מהשחקנים של הבאקס נוטים לאבד שחקנים שמבצעים בק-דור, להמר על חטיפות ולקבל החלטות גרועות. ברמה הקבוצתית, מילווקי עוד לא השתחררה לגמרי מהסגנון האגרסיבי שהתווה ג'ייסון קיד ובוסטון, שההתקפה שלה מבוססת על משחק קבוצתי ולא על יכולות אישיות, היא האחרונה שכדאי לשחק כך מולה. מדי פעם בורח לשחקנים של פראנטי דאבל-טים אגרסיבי מיותר לגמרי שבוסטון הופכת מהר למצב זריקה קל. אין טעם לצפות לרמת תחכום גבוהה מההגנה של מילווקי, אבל ברגע שהם מורידים בכמות הטעויות הבוטות ומסתמכים על חילופים אוטומטיים שמכריחים את בוסטון למהלכי בידודים נחשפת העובדה שלבוסטון הנוכחית אין כישרון התקפי ברמה של פלייאוף.
היכולת של מילווקי להשיג עצירות בהגנה חשובה גם להתקפה שלה, כי זו קבוצה שאוהבת מאוד את המגרש הפתוח ואפקטיבית מאוד בהתקפות מעבר. מכיוון שיאניס הוא הריבאונדר הבכיר בקבוצה, לא מעט החטאות של בוסטון הופכות להתקפות מהירות שהוא מריץ. האופן בו שחקני ההתקפה הבכירים של בוסטון יתפקדו יקבע גם עד כמה בראד סטיבנס יוכל להרשות לעצמו לשחק עם צמד הטנקים שלו, שלהגנה שלהם היה חלק מכריע בניצחון במשחק החמישי.
השלכות עתידיות
למרות שהיא הקבוצה הבכירה, התחושה היא שאין לבוסטון יותר מדי מה להוכיח במשחק הזה והפסד יתקבל לחלוטין בהבנה. ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום עשו מעל ומעבר לכל מה שניתן היה לצפות מהם בעונה הזאת ובסדרה הזאת, וכל מה שיוסיפו עכשיו יהיה בונוס. האסרטיביות של אל הורפורד זו אחת מתעלומות הליגה, היא באה והולכת ללא הסבר, אך עבור הגרסא העתידית של בוסטון, בה הוא יהיה אופציה חמישית בהתקפה, היא לא מאוד חשובה. שאלת סמארט או רוז'יר היא אולי המעניינת ביותר בהקשר עתידי כרגע. סמארט הספיק להזכיר את חשיבות היכולת שלו לשמור על שחקנים גדולים ממנו, שאולי הופכת אותו למתאים יותר לשחק לצד קיירי אירווינג ולהשתתף בחילופים האוטומטיים של הגנת בוסטון. מה שכן, ניצחון הלילה ייקח את הסלטיקס למפגש מול פילדלפיה, במה שנראית כמו אחת היריבויות הגדולות של השנים הקרובות. אני בטוח שסטיבנס ישמח להזדמנות לבחון את הפתרונות ההגנתיים שלו לבן סימונס וג'ואל אמביד.
מילווקי, לעומת זאת, נמצאת בצומת משמעותי יותר. משחק 7 עשוי להיות ההזדמנות האחרונה של אריק בלדסו וג'בארי פארקר, שניים משחקני המפתח שלה, לשנות את התפיסה לגביהם. יש להם נתח משמעותי בטעויות ההגנתיות של הבאקס לאורך הסדרה וגם בהתקפה, למרות הכישרון שלהם, רמת קבלת ההחלטות שלהם מאכזבת מאוד. פארקר יכול לקבל הנחה כי חזר מפציעה קשה לפני פחות משלושה חודשים, אך הזמן שלו נגמר. הוא יהיה שחקן חופשי מוגבל בקיץ ולמילווקי יהיה קשה מאוד להצדיק חוזה גבוה עבורו בהתאם למה שהראה מול בוסטון. בלדסו הוא אכזבה עצומה, ולמשך חלקים ארוכים בסדרה מילווקי נראתה טוב יותר כאשר מתיו דלבדובה שיחק במקומו. האוסטרלי הקשוח והחכם איבד לחלוטין את הקליעה, אבל הוא מניע את ההתקפה, מזהה מיס-מאצ'ים, יוצר ליריבה בעיות עם החסימות החזקות שלו ליאניס ולא עושה טעויות בהגנה.
אך עם כל הכבוד לג'בארי ובלדסו, השחקן המעניין ביותר הלילה יהיה יאניס אנטטוקומפו. בגיל 23, אחרי חמש עונות מלאות בליגה, הגריק פריק יגיע למשחק 7 ראשון בקריירה שלו כשכל הציפיות עליו. הוא יהיה השחקן הטוב על הפרקט בפער עצום, וזה בדיוק מסוג המשחקים שמי שמדברים עליו כאחד מכוכבי דור העתיד צריך לדעת לקחת על עצמו. השאלה האם היכולות הייחודיות של יאניס יאפשרו לו להוביל קבוצה להצלחות היא אחת המעניינות בפלייאוף הנוכחי. מדובר בשחקן שעיקר כוחו טמון ביכולת להגיע לטבעת, ובזמן שהוא משיג את המספרים שלו לא ברור עד כמה הוא הופך את הקבוצה שלו לאיכותית. הוא מוסר טוב, אבל לא שחקן שמפרק הגנות עם יכולת המסירה שלו כמו לברון ג'יימס או בן סימונס. הוא שחקן הגנה נהדר, אבל לא משפיע על הסדרה בצד הזה כפי שאנתוני דייויס השפיע על שלו.
חשוב גם לשים את הדברים בפרופורציות ולהבהיר שיאניס עדיין צעיר ועדיין משתפר, שהיו לו שישה משחקים אישיים נהדרים מול יריבה שעשויים להיות לה הכי הרבה כלים הגנתיים בליגה להתמודד איתו ושהיו לו רגעים גדולים במאני טיים של משחקים 4 ו-6. כדאי גם לזכור שמילווקי היא קבוצה עם מאמן זמני שמותירה תחושה שהיא עוד לא מצאה את הדרך הנכונה לבנות קבוצה סביב הסופרסטאר החד פעמי שלה. אולי הוא נמצא בשלב בו סטף קרי היה לפני שסטיב קר הגיע. לכן, הסיפור הגדול יותר לא יהיה אם יאניס יאכזב ו/או יפסיד, אלא אם הוא יככב ויוביל את מילווקי לניצחון שיבהיר שהוא עוד יותר בשל מכפי שנדמה.
