בין אם תודח הלילה על ידי לברון וקליבלנד (בסדר הזה), אינדיאנה תיזכר כאחת ההפתעות המרעננות של עונת ה-NBA. אם תרצו, זו אחת מקבוצת ה-לא-ידענו-שהם-כאלה הגדולות אי פעם: לא ידענו שויקטור אולדיפו הוא כוכב על שעד עכשיו היה כלוא בסיטואציות מסרסות; לא ידענו שבתוך נייט מקמילן הדוגמטי מסתתר אחד ממאמני ההגנה המשובחים בעסק; שתדאוס יאנג מסוגל להיות בורג חשוב, הן בהגנה והן בהתקפה של קבוצת פלייאוף; שלאנס סטיבנסון עדיין רלוונטי; שלדומנטאס סאבוניס יש פוטנציאל ליכולת מסירה א-לה סאבוניס המקורי; וגם, אולי בעיקר, לא ידענו שבבויאן בוגדנוביץ' טמון הרבה יותר ממה שראינו עד היום (וראינו הרבה, באירופה וב-NBA).
ההצגה שלו במשחק 4 מול קליבלנד - עם 30 נקודות, 7 שלשות ושמירה אישית צמודה ויעילה על לברון ג'יימס - הרימה גבות מאינדיאנפוליס ועד מוסטאר, העיירה הבוסנית בה נולד. ראינו אותו מלהטט ביורוליג, ובאליפויות אירופה ובטורנירים השונים, והרושם תמיד היה דומה: האיש מקצוען בפעולה הפשוטה של להכניס כדור לטבעת, אבל לא מסוגל לעשות כמעט שום דבר אחר.
אז זהו, שלא.
עוד בנושא
מילווקי כפתה על בוסטון משחק שביעי ומכריע עם ניצחון 86:97 בבית
גולדן סטייט מאשרת: סטף קרי עשוי לחזור במשחק 1 מול ניו אורלינס
הסיפור שמרגש את ה-NBA: הפריחה המחודשת של ג'רו הולידיי
בצורה גסה, אפשר לחלק את שחקני ה-NBA לשניים: אלה שמושפעים ממה שאומרים עליהם בתקשורת אבל מסרבים להודות בכך, ואלה שמוכנים להודות בכך, אבל מוכנים להילחם רק עד גבול מסוים על דעות קדומות שליליות שהשתרשו לגביהם. בוגדנוביץ' משתייך לזן שלישי, בו רק הוא חבר, כנראה: הוא פגוע מהסטיגמות עליו בתקשורת, מודה בכך בפה מלא, ומוכן לעשות הכל, אבל הכל כדי לשנות אותן.
את הנחת היסוד לפיה הוא לא מסוגל לשמור, למשל, הוא כבר הספיק להפריך במהירות. ואלוהים, הייתה כאן חתיכת עבודת הסברה. רק בפלייאוף שעבר, בעודו שחקן ספסל בוושינגטון שכל תכליתו היא אינסטנט אופנס, בוסטון תקפה אותו שוב ושוב וניצלה את הרגליים הכבדות בהגנה כדי להפוך אותו לנון-פקטור ולהדביק לו תווית: "לא שחקן פלייאוף", שאיימה להישאר על מצחו במשך שמה שנים טובות. זה קרה עוד לפני שהסטטיסטיקות המתקדמות החביבות כל כך על קהיליית ה-NBA לאחרונה, סיפקו תימוכין לכך שמדובר - לא פחות ולא יותר - באחד משחקני ההגנה הגרועים ביותר בליגה. במדד הפלוס/מינוס ההגנתי האמיתי (שבשונה ממדד הפלוס/מינוס הבסיסי, מתיימר לספק הערכה אמיתית של תפקודו של שחקן ספציפי) הוא דורג 466 (!) בליגה. סך כל השחקנים בליגה, אם תהיתם, היה אז 468.
"קראתי את כל הכתבות שעשו עליי, כשכתבו שאני לא מסוגל לשמור על אף שחקן NBA, שאני שחקן הגנה איום ונורא, ואמרתי לעצמי, 'אתה חייב לשנות את זה", סיפר ל'אינדי סטאר' לפני כמה חודשים. "כולם בליגה אומרים שאני לא יודע לעשות הגנה וגם לא רוצה לעשות הגנה, אז באתי לעונה הזאת במטרה להוכיח שאני לא מי שכולם חושבים".
מה שבוגדנוביץ' לא ידע הוא שב-NBA החלו לפקפק גם בקליעה שלו מבחוץ - שהייתה כרטיס הכניסה שלו לליגה. עד העונה הוא דייק ב-36.2 אחוזים מחוץ לקשת, אחוז סביר אבל גם לא מרשים במיוחד, ובטח לא כזה שמקזז את הרגליים האיטיות וההגנה טעונת השיפור. במילים אחרות, סביר להניח שהיו לא מעט מנהלים שהשתעשעו במחשבה להחתים את בוגדנוביץ', אבל תפסו את עצמם לרגע ותהו בינם לבין עצמם במה הוא טוב בכלל, אם ההגנה לא ההגנה והקליעה לא באמת קליעה.
לא שהתהיות לגביו לא היו מובנות. בכל זאת, עד כה לא הוכיח הקרואטי יכולות מגוונות דיו כדי לתרום באספקט אחר מלבד צבירת נקודות, וגם את זה עשה בצורה משביעת רצון רק כששיחק בברוקלין, שלפחות בכל הקשור לרמתה הייתה סניף של היורוליג ב-NBA.
למזלו, נייט מקמילן ראה בו משהו שאף אחד אחר לא ראה. וכך הגיעה הזדמנות חייו.
עוד לפני שחתם באינדיאנה, בוגדנוביץ' הציב לעצמו שלוש מטרות עיקריות לקראת 2017/18 שבאה עליו לטובה: 1. להרוויח טוב יותר. 2. להיות בורג משמעותי יותר. 3. להיות שחקן הגנה טוב יותר.
עד עכשיו, טפו טפו טפו, הוא עומד על שלוש משלוש. השכר? אינדיאנה העניקה לו חוזה לשנתיים תמורת 21 מיליון דולר, הרבה יותר ממה שיכול היה לדמיין בתחילת הקיץ; התפקיד? מקמילן ייעד לו את משבצת הסמול פורוורד הפותח. שוב, הרבה יותר מהתפקיד הנישתי שמילא בוושינגטון. ההגנה? המאמן הפתיע את בויאן בפגישתם הראשונה אחרי החתימה, והתריע בפניו - העונה אתה הולך לשמור על הרבה כוכבי על, תהיה מוכן.
וכך, הפלא ופלא, התגלה פעם נוספת מהו כוחו של היסוד האנושי הפשוט ביותר. מקמילן לא נתן לבוגדנוביץ' הרבה יותר מאמון וביטחון - בשני צדי המגרש, לשם שינוי - ובתגובה קיבל מבוגדנוביץ' מה שלא נתן מעולם, אפילו כששיחק תחת שרביטו של ז'ליקו אוברדוביץ' התובעני והקשוח. כמעט במשך כל הפגרה עבד בוגדנוביץ' עם מאמנים אישיים עם מומחיות להגנה על שיפור עבודת הרגליים, ולפתע הפך לשומר ראוי פלוס-פלוס, גם אם לא סטופר של ממש. במהלך העונה הוטלו עליו משימות הגנתיות שאיש לא חשב שיוכל לעמוד בהן בכבוד: הוא שמר על ג'יימס הארדן, דמאר דרוזן, וכן, גם עם לברון ג'יימס, שאליו הוצמד גם מפתיחת הסדרה הנוכחית. על כולם הוא הקשה במידה כזו או אחרת, ובכל המקרים הוכיח שסטיגמת העול ההגנתי שדבקה בו שגויה לחלוטין.
"שמתי עין על בויאן כבר לפני הרבה זמן, עוד כששיחק בברוקלין", סיפר מקמילן. "אני זוכר שהוא שמר על פול ג'ורג' ועשה לו חיים קשים, באופן מאוד מפתיע. כשראינו שהוא שומר על ג'ורג' הנטייה האוטומטית שלנו הייתה לומר לפול - 'אין שום סיכוי בעולם שהבחור האיטי הזה מסוגל לעצור אותך' - אבל הייתה לו אינטליגנציה גבוהה מספיק כדי לחפות על החסרונות האתלטיים מולו. מאז אני רוצה להביא אותו לקבוצה שלי".
אותו ג'ורג' שהעביר את בוגדנוביץ' אודישן ללא ידיעתו עזב בדיוק כשבוגדנוביץ' הגיע. הנעליים שהקרואטי נכנס אליהן, אם כן, היו כמעט בלתי אפשריות, למרות שרוב העול הונח על כתפיו של ויקטור אולדיפו שבכלל משחק בעמדה אחרת. שלא במפתיע, הפרשנים קטלו את ההחתמה ותהו מדוע הפייסרס נתנו לבוגדנוביץ' פרס על עונה בינונית בוויזארדס. אבל היום - אחרי שהקרואטי קבע בעונה הרגילה שיאי קריירה בנקודות (14.3 במוצע), אחוזים מהשדה (47.4), אחוזים מהשלוש (40.2) והצית את הדמיון בפלייאוף עם ההצגה המדוברת במשחק 4, ספק אם נותר מישהו בקהל שלא מבין את הרציונל.
מבצע ניפוץ הסטיגמות הוכתר בהצלחה, וסביר להניח שהקבוצה הבאה שתחתים את בוגדנוביץ' על חוזה מכובד כבר לא תצטרך לתת הסברים. עם תפקיד חדש, סט יכולות מגוון יותר והרבה יותר ביטחון במסוגלותו להיות שחקן NBA משמעותי, בוגדנוביץ' הוא יופי של שחקן, שגם מתאים מאוד לטרנדים השולטים בליגה בשני צדי המגרש - השלכת שלשות מרובה בהתקפה, וחילופים אוטומטיים בהגנה.
במשחק 5 מול קליבלנד הוא כשל, כמובן, בנסיון להצר את צעדיו של לברון. אם יצליח לחזור להגביל אותו הלילה, לפייסרס יהיה סיכוי טוב לכפות משחק 7, ולבוגדנוביץ' יהיה עוד זמן מסך כדי להעמיד את כל האנשים שפקפקו בו על מקומם.
