אי אפשר להסתיר את החיוך: על המופע של סלאח וליברפול נגד רומא

זה התחיל בטונים קצת צורמים. שלשום צצה לפתע תמונה של שני כוכבי עבר גדולים של רומא, ברונו קונטי ורוברטו פרוצו, אשר פיארו את גמר גביע האלופות מול ליברפול ב-1984 וחברו כדי להבקיע את השער של הג'אלורוסי, מחייכים ומניפים אצבע משולשת ליד הסמל של האדומים. "זו היתה בדיחה פרטית", נאלץ להתנצל בדיעבד החלוץ. הוא הצטער בעיקר על כך שבתו לא חשבה לעומק לפני שפרסמה את הפוסט בפייסבוק, והוא נמחק במהרה. ויש בזה משהו סמלי, כי לאורך כל ההתמודדות התקבל הרושם שרומא כולה לא באמת הקדישה מחשבה ליריבה מראש, והמאמן אוזביו די פרצ'סקו היה שמח עד הגג לו רק ניתן היה ללחוץ על המקש במקלדת ולמחוק את החרפה הזו לאלתר.

מצד שני, ליברפול התכוננה היטב, ומוחמד סלאח החליט מראש כיצד עליו לחגוג במקרה של כיבוש מול האקסית אותה עזב רק בקיץ האחרון. פרשת קונטי ופרוצו ממש לא עניינה אותו - הוא רצה להיות מנומס ככל הניתן, להניף את הידיים למעלה ולהימנע אפילו מחיוך קליל. המצרי ידע שיצטרך להתמודד עם הסיטואציה, כי הוא בלתי ניתן לעצירה. איאן ראש אמר: "הוא עולה לדשא בידיעה שיבקיע. זו תחושה של ביטחון עצמי ללא גבול. חוויתי אותה כשחקן". וראש יודע על מה הוא מדבר, כי הוא היחיד בתולדות ליברפול שהצליח להבקיע יותר שערים מסלאח בעונה אחת, וגם השיא שלו בסכנה ממשית. 47 שערים היו לוולשי בעונת 1983/84. סלאח עלה אתמול ל-43 אחרי צמד במחצית הראשונה, ועוד רגלו נטויה. הוא מסוגל לטפס לראש הפירמידה.

עוד בנושא

ליברפול הביסה 2:5 את רומא בחצי גמר האלופות, צמד ושני בישולים לסלאח
"פשוט תנו לו את כדור הזהב": עולם הכדורגל מצדיע למוחמד סלאח וליברפול
קלופ: "תצוגה מושלמת במשך 80 דקות". דה רוסי: "ליברפול ברמה של ברצלונה"

הפעולות המרשימות ביותר של סלאח אתמול היו דווקא הבישולים. את השערים הוא הבקיע בשמאל, והם היו מרהיבים בהחלט - הראשון בטיל מסובב הישר לחיבורים, השני בהקפצה עדינה. קל לראות בהם את הסטייל של ליאו מסי, והמצרי מזכיר העונה מאוד את הארגנטיני הצעיר בימיו כשחקן אגף בברצלונה. ההשוואה הזו אמיתית, כי מבחינת הסגנון סלאח הוא כיום השחקן הקרוב ביותר למסי בכדורגל העולמי. והוא רק הולך ומתקרב למודל, כי את האסיסטים הוא סיפק ברגל ימין.

זה לא דבר של מה בכך. בשני המקרים, יכול היה סלאח לנוע לכיוון המרכז לרגלו החזקה ולנסות להשלים שלושער, אך הפיתוי הזה לא היה רלוונטי מבחינתו. קשה הרבה יותר לשמור עליו כי לא ניתן לחזות את תנועותיו. הוא יכול לחתוך שמאלה, אבל מסוגל גם ללכת ימינה לקו ולשלוח כדורים מדודים, בדיוק של סנטימטר, לחבריו. סאדיו מאנה ורוברטו פירמינו אמרו תודה ובאו לברך אותו, ואז כבר לא הצליח המצרי להסתיר את החיוך. הוא לא התאפק. הוא רצה לחלוק את השמחה עם השותפים, וזה מדגיש את ההרמוניה בחדר ההלבשה.

היו שסברו כי עזיבתו של פיליפה קוטיניו לברצלונה בינואר תפגע בליברפול. בפועל, היא דווקא תרמה, ולראיה - האדומים פירקו את מנצ'סטר סיטי שלוש פעמים מאז. ללא הברזילאי, התלכיד הקבוצתי באנפילד טוב יותר, וה-3-3-4 יעיל יותר. במבנה הנוכחי, שלושת שחקני החוד יכולים להרשות לעצמם אפילו יותר חופש פעולה, כי מאחוריהם נמצאים שלושה קשרים שמוכנים לבצע עבודה שחורה ללא הפסקה. הלחץ של ליברפול ללא כדור, שהיה מאז ומתמיד חלק אינטגרלי מהשקפת העולם של יורגן קלופ, הגיע לרמה עילאית. אתמול, במשך דקות ארוכות, לא הצליחה רומא לעבור את קו מחצית המגרש. האדומים לא נתנו ליריבה לנשום. וכאשר הצליחה האורחת איכשהו לשלוח כדור להתקפה, היכתה בה החבורה של קלופ במתפרצות קטלניות.

כאן בא לידי ביטוי המחדל המוזר של די פרנצ'סקו, מאמן חסר ניסיון במעמדים מסוג זה. במשחק הגומלין מול ברצלונה הוא עבר לראשונה, בצעד חריג מבחינתו, למערך עם שלושה בלמים, וניצח 0:3. זה עבד כי הוא התמודד עם 2-4-4 שמרני של הקטלונים, הצליח לייצר יתרון מספרי במרכז המגרש, והפעיל היטב את שחקני האגף שקיבלו חופש פעולה נרחב, אבל בעיקר כי ארנסטו ואלוורדה הנחה את שחקניו להימנע מניסיונות תקיפה. מול ברצלונה ההגנתית, במשחק ביתי באולימפיקו, השינוי הטקטי התברר כהברקה. לנסות לשחזר אותו באנפילד מול הלחץ הרצחני ושלישיית חלוצים מהירים במיוחד נועד מראש לכישלון מהדהד.

לשחק עם קו הגנה גבוה מאוד מול סלאח, מאנה ופירמינו - זו התאבדות מערכתית. הבעיה גדולה אפילו יותר עם שלושה בלמים, כי פירמינו הוא לא חלוץ מרכזי קלאסי בסגנון של אדין דז'קו. הוא תשע הכי מדומה שאפשר לדמיין, נע ללא הפסקה ומפנה שטחים לחבריו. כאשר סלאח ומאנה נמצאים בעיקר על הקווים, לחלוטין לא ברור על מי שומרת השלישיה בעורף. בנוסף, קשה יותר לצאת לנבדל באופן מתואם עם שחקן עודף, קל וחומר כאשר החוליה האחורית לא התנסתה לשחק כך לאורך העונה. התוצאה הייתה קטסטרופלית. לו הסנגלי היה מדויק יותר, הוא היה כובש צמד עוד לפני שהמצרי מצא את הרשת. גם שסלאח עצמו הגיע למצבי הבקעה נוחים בפתיחה. הכתובת הייתה על הקיר, אבל די פרנצ'סקו לא שינה דבר עד הדקה ה-67 כאשר הבלם השלישי ז'ואן ז'סוס הוחלף סוף כל סוף. התשלום היה יקר.

והרי היה לו ממי ללמוד, כי גם פפ גווארדיולה הימר על שלושה בלמים במחצית הראשונה במשחק הראשון ברבע הגמר, וספג שלישייה. עבור רומא, זה עלול היה להסתיים לפחות בשביעייה, כמו במשחק המפורסם באולד טראפורד מול מנצ'סטר יונייטד ב-2007. פרנצ'סקו טוטי, שישב ביציע הכבוד, בוודאי נזכר בכך, ולפחות חלק משחקני ליברפול על הדשא היו מודעים להיסטוריה. נדמה היה כי הם מנסים להתעלות על השדים האדומים, ועל הדרך להבטיח באופן סופי ומוחלט העפלה לגמר. כי הרי רומא חזרה מפיגור שלושה שערים מול בארסה, וטרם ספגה העונה שער ביתי באולימפיקו. הגומלין לא יהיה פיקניק, וליברפול ניסתה להפוך אותו למשחק לפרוטוקול.

לכן החילוף של סלאח בדקה ה-75 היווה טעות חמורה. כאשר הוריד קלופ את כוכב העל שלו לספסל, הוא העביר מסר חד וברור לחניכיו - המשחק הוכרע. האפקט הפסיכולוגי היה מיידי. השקט הנפשי הפך לשאננות, ואצל דיאן לוברן שאננות הופכת באופן טבעי לטעויות גסות. דז'קו ניצל מיקום מזעזע של הבלם הקרואטי על מנת לכבוש את השער המצמק, והניצוץ חזר לפתע לעיניים של האורחים. מול האנרגיות המחודשות, לאדומים לא הייתה תשובה, במיוחד כי רומא כבר שיחקה אז במערך נוח הרבה יותר מבחינתה. היה קשה להחליף את הדיסקט, וזה לא היה רחוק מתוצאה תחרותית מאוד בסופו של דבר.

גם כך, בהחלט יש טעם לחכות לגומלין בבירת איטליה. זו העונה המטורפת ביותר שידענו בליגת האלופות, ואם יובנטוס מסוגלת לחזור אחרי תבוסה ביתית 3:0 מול ריאל מדריד, הרי שהכל אפשרי. קלופ למד בדרך הקשה שאסור להחליף את סלאח אפילו כאשר התוצאה עומדת על 0:5. החיוך של פרוצו וקונטי אולי נמחק, אבל ליברפול לא תזלזל ביריבה לקראת הביקור בשבוע הבא. היא גם לא תתבטל כמו ברצלונה. אנחנו עשויים לקבל קונצרט נוסף, בניצוחו של מועמד ראוי לתואר שחקן השנה בעולם בשנת 2018. והערב יככב מולנו מועמד נוסף, שמצא את הרשת בכל 10 משחקי ליגת האלופות ברציפות. איזו עונה מופלאה יש לנו בליגת האלופות. חבל שהיא מתקרבת לסיום.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק