יש דברים שלא ניתנים להסבר הגיוני. כי הרי מה היה סוד ההצלחה המסחררת של מנצ'סטר סיטי העונה? כתבנו על כך כאן אחרי הניצחון על השדים האדומים וז'וזה מוריניו בדרבי באולד טראפורד בדצמבר: "פפ גווארדיולה הפסיק לאלתר". זה ההבדל הגדול והחשוב ביותר בהשוואה לעונה שעברה. השיטה הקבועה והנכונה העניקה לכל שחקן בטחון עצמי במערך יציב להפליא. היא איפשרה לקווין דה בראונה למצות חלק ניכר מהפוטנציאל בדרך להפוך לשחקן הטוב בפרמיירליג, לראחים סטרלינג לפרוח ולהשתדרג לווינר עם קבלות, ללירוי סאנה להיות כוכב על אמיתי. לא עוד פרננדיניו כמגן ימני, לא עוד אלכסנדר קולארוב כבלם. כל שחקן במשבצת שלו - וניצחון רדף ניצחון.
עכשיו לך תנסה להסביר - מדוע לעזאזל החליט גווארדיולה לשנות את הכל באפריל? האליפות כבר בכיסו, את גביע הליגה הוא לקח, מהגביע הוא הודח. נותר רק מפעל אחד, החשוב מכולם, עם אתגר עצום. יש לו הזדמנות לעשות היסטוריה ולהצעיד את המועדון לזכיה ראשונה אי פעם, וזו המטרה המוצהרת. ברור כשמש שהיא אפשרית, בכושרם הנוכחי של השחקנים שנהנים מהיציבות. אז איך אפשר לשלול מהם את מקור הכוח ולצאת להרפתקה טקטית משונה? "רציתי להוסיף שחקן קישור על מנת להחזיק בכדור", הסביר בדיעבד המאמן במסיבת העיתונאים, וזה מדהים. באמת לא הספיקה לך החזקת הכדור במשחקים הקודמים? באמת נראה לך שפוי לשחק ללא מגן שמאלי מול מוחמד סלאח?
עוד בנושא
45 דקות של שיכרון חושים: ליברפול הביסה 0:3 את מנצ'סטר סיטי
קלופ: "לא ציפינו לזה". גווארדיולה: "אף אחד לא מאמין שנעבור"
עוד אמש: ברצלונה הביסה 1:4 את רומא, שכבשה שני עצמיים
השינוי שיחק לידיים של קלופ
התוצאה לפניכם. במבחן הגדול הראשון בליגת האלופות העונה (ותסלח לנו באזל), שינה גווארדיולה את הכל. הוא זנח את 3-3-4 הנפלא שהעניק לו את האליפות. הוא סיפסל את סטרלינג מול האקסית אותה כה השתוקק לפגוש בזירה האירופית. הוא עבר ל-2-5-3 אומלל, עם שלישיית בלמים לא מתואמים, דויד סילבה כחלוץ שני, קייל ווקר כשחקן אגף מימין, לירוי סאנה כשחקן אגף בודד משמאל, ודה בראונה במשבצת לא ברורה במרכז לפני פרננדיניו ואילקאי גונדואן.
מה קיבלנו? הגאון הבלגי, שכה נהנה בתפקיד מעט נסוג שנתן לו חופש פעולה מוחלט, איבד את עצמו באנפילד ולא בא לידי ביטוי כלל במחצית הראשונה. גונדואן לא עשה כלום ואיבד כדור גורלי לג'יימס מילנר בדרך לספיגת השער השני מרגלו האימתנית של אלכס אוקסלייד צ'מברליין. סאנה התקשה מאוד, כצפוי, במשימות ההגנתיות ואיפשר לסלאח מרחב פעולה מקסימלי, כי הוא הרי לא מרקוס אלונסו אלא קיצוני אמיתי. המצרי הוציא את אמריק לאפורט מהעמדה שלו, מרכז ההגנה קרס, וליברפול נראתה מסוכנת מאוד בכל פעם שהיא גנבה כדורים ליד הרחבה - והיא עשתה זאת בתדירות גבוהה.
זה היה נוקאאוט מוחלט. אלופת אנגליה שבדרך נשחטה לחלוטין על ידי החבורה המגובשת באדום שניצלה את הבלבול ואת חוסר הסדר בשורות היריבה. יורגן קלופ עשה את זה בקלופיות המוכרת - לחץ גבוה, קצב מסחרר, "כדורגל רוק כבד". הוא לא סטה מעקרונותיו ולא שינה את המערך, והיה המנצח הראוי.
"אם נשנה, השחקנים יחשבו שאני מפחד"
גווארדיולה הודה בטעות בשלב מסוים. עוד בשלהי המחצית הראשונה הוא חזר ל-3-3-4 עם השחקנים שעמדו לרשותו על הדשא, וזה לא היה קשה במיוחד, כי לאפורט התנסה לא פעם כמגן שמאלי. בדקה ה-57 הגיע גם החילוף המתבקש, כאשר סטרלינג נכנס במקומו של גונדואן. הכל שוב היה מוכר ויציב. המשחק שוב זרם דרך דה בראונה, סאנה הרגיש הרבה יותר טוב עם מגן מאחוריו, העצבים של ווקר נרגעו, סילבה נשם לרווחה. הפציעה של סלאח סייעה מאוד, וליברפול גם נסוגה באופן טבעי והרפתה מהלחץ, אבל סיטי שלטה ללא עוררין במרכז המגרש אחרי ההפסקה. היא גם כבשה שער חוקי בהתקפה מסוגננת שנפסל בטענת נבדל שגויה. אלא שזה היה מאוחר מדי. המשחק הוכרע עם שלושה שערים אדומים ב-31 הדקות הראשונות. אפשר רק לרחם על ניקולאס אוטמנדי, שספג בשבוע שעבר שישייה מבדי ארגנטינה מול ספרד. אלה לא ימים קלים עבורו.
יש שיטענו במידה של צדק כי גווארדיולה לא הרגיש בטוח במערך שלו אחרי שהפסיד 4:3 באנפילד. סטרלינג, למשל, הפגין יכולת ירודה באותו ערב והוחלף כאשר התוצאה עמדה על 4:1. ואולם, המאמן נשאל לגבי הנושא הספציפי לקראת הקרב מול קלופ בליגת האלופות והשיב כך: "אם אגיד לשחקנים שאנחנו הולכים לעשות משהו אחרת ולשנות את דרך המשחק שלנו, הם יסתכלו עלי ויחשבו שאני מפחד. הם יחשבו שאני לא מאמין בעצמי. ברור שאני מודע לאיכויות של ליברפול, ואני מודאג ממה שהם עושים. אבל למה שנשנה משהו שעבד טוב עד עכשיו? ברור לי שהגישה שלנו מתאימה לליברפול. היא יודעת לתקוף שטחים פנויים טוב יותר מכל קבוצה אחרת, אבל אני חושב שהדרך הנכונה היא להתמיד במה שאנחנו עושים ביחד".
ואז הוא בא ושינה את הכל. אז נכון, סיטי לא ויתרה על החזקת הכדור ואיפשרה לליברפול לתקוף את השטחים. כך ליברפול חיסלה אותה בינואר, וכך היא עשתה זאת גם אתמול. אלא שההפסד השני היה צורם הרבה יותר - גם כי הוא משמעותי יותר, וגם כי ההתאמות הטקטיות שנעשו במיוחד על מנת להתמודד עם האדומים פעלו לרעת האורחים בלבד. פפ ניסה להמציא את הגלגל מחדש ונכשל באופן טוטאלי. היה לו יושר לגחך על עצמו כאשר נשאל על מידת ההצלחה של הרעיון במסיבת העיתונאים. "הפסדנו 3:0", הוא אמר, ולא הוסיף. העובדה כי גנז את המערך החדש עוד לפני ההפסקה זעקה חזק יותר מכל מילה.
מוריניו ירוויח מלוח המשחקים?
כעת ניצב גווארדיולה בפני דילמה חדשה. בשבת מארחת סיטי את יונייטד לדרבי נוסף, כאשר ניצחון על היריבה המושבעת יבטיח לה רשמית את האליפות. זה מפתה מאוד, אבל ביום שלישי מצפה לתכולים הגומלין מול ליבפרול, וזו משימה חשובה פי מאה. אגב, כאן המקום לתהות מדוע אופ"א חושבת לנכון להכריח קבוצות שמשחקות ביום רביעי לקיים את הגומלין בשלישי, בעוד הקבוצות שעורכות את המשחק הראשון בשלישי מחכות לגומלין עד יום רביעי. אין שום הגיון, אפילו לא כלכלי, בהחלפה ההזויה הזו, אך זה לא בשליטת גווארדיולה בכל מקרה. השאלה פשוטה - האם להתיש את שחקני ההרכב ולנסות לזכות באליפות מול הפרצוף של מוריניו, או להעניק להם מנוחה לקראת המשחק הקריטי ביותר של העונה?
אין כאן תשובה נכונה מראש, כמובן, וצריך לקחת בחשבון גם השפעה פסיכולוגית מתבוסה אפשרית בדרבי, אבל דבר אחד בטוח - הנסיונות הטקטיים צריכים להיפסק עד תום העונה. זה הזמן להיזכר כי גווארדיולה התפתה לשחק עם שלושה בלמים גם בעונתו האחרונה על ספסל ברצלונה ב-2011/12, וזה נגמר עם אליפות של ריאל מדריד. כל אחד צריך לדעת את מגבלותיו, ודווקא הקלילות בה דהרה סיטי בפסגה העונה צריכה להדגיש בפני גווארדיולה את האמת הטהורה - יש לך סגנון מנצח, שחקנים מנצחים וקבוצה מנצחת. אל תפגע בהם. תן להם לעשות את מה שהם יודעים, ואז אפשר להאמין גם בקאמבק בגומלין. אחרי הכל, גם העורף של ליברפול לא איתן במיוחד.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק