"אני אפילו לא יודע מי זה טרי רוז'יר".
כשאריק בלדסו הגחיך את עצמו קבל עם ו-NBA והתכחש לקיומו של הגארד שעשה ממנו צחוק בשני המשחקים הראשונים בסדרה בין בוסטון למילווקי, המנגינה צלצלה מוכרת. רוז'יר חזר אחורה והעלה נשכחות. משפט הקאלט של בלדסו נשמע דומה להחריד לכותרת שנכתבה באתר הפופולרי SBnation שחור על גבי לבן בבוקר שאחרי דראפט 2015.
"טרי רוז'יר נבחר על ידי בוסטון סלטיקס בבחירה ה-16, ואף אחד לא יודע מיהו".
עובדתית, היה בכך הרבה מן האמת. אבל אצל דני איינג' כמו אצל דני איינג' האינסטינקטים בריאים, החושים מחודדים וכשהוא מתביית על מישהו כפי שהתביית על רוז'יר - בזמנו גארד אלמוני עם טונות של אתלטיות ומעט מאוד יחסי ציבור - הוא בדרך כלל גם צוחק אחרון. ואכן, בשבוע החולף איינג' התפוצץ מצחוק והתעטף בפעם האלף בתחושת ניצחון.
האובססיה סוף סוף קיבלה חותמת כשרות, ומה שנראה בליל הדראפט כהימור מחוכם מדי נראה כעת כמו בינגו מפתיע. נכון, במשך כל העונה רוז'יר פורץ ועושה קפיצת מדרגה מרשימה, אבל בטח לא מרשימה ולא מרעישה כמו שתי התצוגות הראשונות שלו בפלייאוף, אותן ניתן לסכם באמצעות מספרים בלבד: 23 נקודות. 5.5 אסיסטים. 3.5 ריבאונדים. 0 איבודים. מדד פלוס/מינוס 19+.
עכשיו, גם אם אריק בלדסו מתכחש לכך, שמו של רוז'יר מתגלגל על לשונו של כל חובב NBA מתחיל ומהדהד בכל רחבי ארצות הברית. כן, אפילו ביאנגסטאון, אוהיו, עיר מוכת אלימות ופשע מהסוג הלא קלישאתי, ממנה יצא בריא ושלם כשהוא משאיר מאחור סיפור חיים בלתי אפשרי.
עוד בנושא
אמביד ופילדלפיה עלו ל-1:2 על מיאמי, ניו אורלינס וגולדן סטייט כבר ב-0:3
למאר אודום חושף: "אני מתאמן ומנסה לחתום בקבוצה מעבר לים"
לאנס סטיבנסון חוזר להטריף את לברון ג'יימס ואת ה-NBA
כך רוז'יר נראה בתיכון
קחו את קלישאת שחקן ה-NBA ששרד ילדות קשה ומצא מפלט בכדורסל, מתחו אותה לאקסטרים ותקבלו את סיפורו של טרי רוז'יר. יש בו את כל המרכיבים הקלאסיים - בית בשכונה שהיא גטו פיזי ומנטלי, אם חד הורית שמתקשה לתפקד, אב שרוב הזמן נמצא מאחורי סורג ובריח - אבל כשפורטים לפרוטות, מגלים את החלקים יוצאי הדופן בסיפור. קחו, למשל, את הפרעת הקשב החריפה שאובחנה אצל רוז'יר בגיל צעיר, שהכריחה אותו לנשור מהלימודים; או את התקפי הזעם מהם סבל כבר מינקות, שפעם אחת גרמו לו לנפץ טלוויזיה אחרי שהפסיד לחבר במשחק וידאו; את הסבתא שפרשה עליו חסות, הפכה לאפוטרופוס וענתה ב"אני אוהבת אותך" בכל פעם שקילל וצרח עליה על כך שהוציאה אותו בכוח מהסביבה הטבעית המסוכנת שבה חי; את האמא, שילדה שלושה ילדים לשלושה אבות שונים - אחד נרצח, והשניים האחרים בכלא על פשעים חמורים;
אין שום דבר שגרתי או קלישאתי בסיפור הסינדרלה של טרי רוז'יר. "כשאני אומר שראיתי אקדחים ורובים בתוך הבית שלי, אני מתכוון לזה באמת", אמר בראיון ל"בוסטון גלוב", בו מנה לא פחות משמונה מקרים בהם היה בסכנת חיים ממשית בתור ילד. פעם אחת חבר לשעבר של אימו התפרץ לגינה וירה צרור מבעד לחלונות דירתם. במזל, אף אחד לא נפגע. פעם אחרת, אחרי שאימו ודודו נקלעו לעימות מילולי עם בריון בבר בשכונה, כנופייה איימה שתנקום בילדים, וטרי נאלץ להסתתר במשך שעות ארוכות מתחת למיטה בבית, כששמיכה על פניו.
בתור זאטוט בן 5, כבר גילה היכן אמו מחביאה את מצבור האקדחים שרכשה להגנה עצמית, כביכול, ונהג לשחק בנשק חם כשאף אחד לא שם לב. "הייתי היפראקטיבי, לא יכולתי להישאר שנייה בשקט. היום אני מבין שיכולתי למות בכל רגע. זה שאני חי זה נס", אמר וצדק.
אבל כשרוז'יר בגר וגילה את הכדור הכתום, הוא היה כל מה שאימו ואביו - שעדיין כלוא אחרי שהואשם בסיוע לרצח, בחטיפה ובשוד מזוין - כבר לעולם לא יהיו. בזמן שהוריו ביצעו אינספור שגיאות ונקלעו ליותר מדי הסתבכויות ברחוב, הוא פיתח קבלת החלטות מופתית על הפרקט. האגרסיות שנאגרו בתוכו בילדות הפכו לתחרותיות בריאה במגרש, ונותבו למקומות חיוביים.
למרות שרוז'יר הבין שמצא כרטיס יציאה מהעולם האכזר שלתוכו נולד, זה לא מנע מרעשי הרקע לצוף מפעם לפעם. למכללת לויאוויל הוא בקושי הגיע ונאלץ להעביר שנה בפנימייה צבאית בתנאים נוקשים במיוחד, אחרי שלא קיבל את הציון הנדרש בבחינת הכניסה. וגם כשהגיע לשם, שמו שורבב בתחקיר ענק על פעילויות מפוקפקות שמציעה המכללה למועמדים כחלק מהליך הקבלה, כולל סקס עם נערות ליווי.
ועדיין, מבעד לעטיפה הלא מאוד נוצצת, בבוסטון זיהו את הפוטנציאל.
כשרוז'יר הגיע לאימון קדם הדראפט, הם כבר הבינו מה נפל להם לידיים. לא רק שרוז'יר הציג אתלטיות, זריזות רגליים וכוח מתפרץ מרשימים, הוא גם הפגין כוח רצון ונחישות נדירים. רוז'יר עבר בהצטיינות יתרה את כל המבדקים הקפדניים של הסלטיקס, כולל שני תרגילים ספציפיים שביצע בשלמות והותיר את ראשי המועדון המומים: האחד בתרגיל תובעני שמשלב ספרינטים וזריקות, אותו רוב השחקנים בקושי מסיימים פעם אחת. רוז'יר, לשם השוואה, ביצע את התרגיל שלוש פעמים ברציפות, ועוד נשאר לו מספיק דלק במיכל כדי לבקש לעשות סיבוב נוסף. השני בתרגיל נוסף בו נדרש רוז'יר לחצות מגרש שלם בכדרור כששני שומרים צמודים אליו ומנסים לחטוף לו, שגם בו הוא לא נתקל בקשיים מיוחדים. "עשר שנים אנחנו עושים את התרגיל הזה, וטרי היה היחיד שעבר בין שני השחקנים כאילו שהם מים", סיפר אחד מבעלי הקבוצה סטיב פאליוקה.
משם כבר לא היתה דרך חזרה: דני איינג' ננעל, התעלם מהביקורות (מלבד אלמוניותו של רוז'יר, הוא גם נחשב בזמנו לשחקן חסר קליעה ובעל אוריינטציה הגנתית, בדיוק כמו מרכוס סמארט שנבחר בדראפט שנה לפני כן) ובחר בו בבחירה ה-16, על אף שהסלטיקס בחרו גם במקום ה-28, מקום בו על פי רוב התחזיות רוז'יר אמור היה להישאר על המדף. מאז בוסטון בונה אותו על אש קטנה, אבל ההזדמנות האמיתית הגיעה רק העונה בעקבות מכת הפציעות הקשה בקו האחורי. גורדון הייוורד הושבת בתחילת העונה, לאחר מכן גם קיירי אירווינג ומרכוס סמארט שגנבו לו את הדקות נפצעו לתקופות ממושכות, ולפתע נסללה הדרך לחמישייה ולתודעה.
וכשזה קרה, רוז'יר פרץ בסערה. במשחקו הראשון בקריירה בחמישייה הוא קבע טריפל דאבל, ומשם זה רק הלך ונעשה טוב יותר. עד כמה טוב יותר? מספיק בשביל שדייויד גריפין, ג'נרל מנג'ר קליבלנד לשעבר וכיום פרשן לא רשמי, יצהיר: "לדעתי, הוא המועמד המוביל להיות השחקן המשתפר של העונה. מאז שהוא החל לקבל דקות הוא פשוט נפלא בשני צדי המגרש, ומדהים לראות כמה הוא התקדם תוך כמה חודשים".
אין ספק שהקרדיט המחודש לו הוא זוכה, בצורה כפויה יש לומר, נוסך בו ביטחון מיוחד: ב-16 משחקים בהם פתח בחמישייה העונה הוא העמיד ממוצעים של 15.6 נקודות, 5.1 אסיסטים ו-6.4 ריבאונדים, לעומת 10.2, 2.3 אסיסטים ו-4.3 ריבאונדים שהוא תורם מהספסל. גם סימני השאלה בנוגע ליכולתו להוות איום מבחוץ הוסרו לחלוטין העונה, עם הפיכתו לאחד מקלעי השלשות הטובים בקבוצה. רוז'יר מגן נפלא ותורם רבות גם בצד ההתקפי, כשהוא מצליח לשמור על יחס אסיסטים-איבודים מצוין למרות סגנון המשחק הפרוע למראית עין שלו.
פרץ ההערכה הפתאומי כלפי רוז'יר היה כל כך גדול, עד שחובב NBA בעל דמיון פורה במיוחד העז להפיץ סרטון ויראלי בו הוא ממחיש, כביכול, כיצד התנועות של רוז'יר עם הכדור זהות לאלו של ג'ורדן בשיאו. כמה יומרני, ככה משקף את הלך הרוח החדש.
"במחשבה לאחור, לא ברור למה כולם הופתעו כל כך מההתעקשות של דני (איינג', י.א) עליו", אמר השבוע בראד סטיבנס. "טרי הוא אתלט על, יש לו מוסר עבודה של כוכב על ויצר תחרותיות של כוכב על. כשמרכיבים את שלושת התכונות הללו יחד, כמעט תמיד קורים דברים טובים".
כעת, כמו כל שחקן ספסל שמנצל ואקום ופורץ, הדיון סביב רוז'יר אחר לחלוטין: האם הוא מספיק כישרוני כדי להיות הרכז הבכיר בקבוצת עם שאיפות? האם הנישה בסלטיקס לא קטנה על מידותיו? או שאולי זו בכלל תקופה חולפת, שבסיומה הוא יחזור לגודל טבעי ויחזור להיות שחקן ספסל חביב ותו לא? "אני מאמין שאני רכז פותח בליגה הזאת. זה אמנם לא המצב כרגע, אבל אני בטוח שזה יהיה המצב בעתיד הקרוב מאוד", אמר לאחרונה.
עם זלזול מהסוג שבלדסו מפגין כלפיו יש לו כבר נסיון עשיר. למען האמת, נראה שאין לו שום עניין בטראש טוק חסר תועלת. כשהאמרה החבוטה ש"מבחינתי זה רק כדורסל" יוצאת מפיו, זה לא יכול להישמע אמין יותר.
