זו לא ההכרזה, זה המועדון: סיכום המחזור על ההתפרקות של מכבי תל אביב

אחד הסיפורים הכי מפורסמים בליגת העל של השנים האחרונות נוגע לאלי גוטמן והפועל תל אביב. כל ילד יודע לשנן את האגדה: גוטמן מגיע להפועל תל אביב במקום האחרון באמצע עונה, מנצל את חודשי המעבר כדי להנחיל את עקרונות המשחק, ועליהם מייסד את הקבוצה העוצמתית שזכתה אחר כך בדאבל ועלתה לליגת האלופות בעונות העוקבות.

זהו תקדים מכונן, שקשה שלא לחשוב עליו כאשר בוחנים את פועלם של פרד רוטן ומו אלאך במכבי חיפה. על פניו, זוהי בדיוק התקופה שאין מה לבחון בה. המשחקים פחות רציניים, האתגרים פחות מייצגים. זהו שלב מעבר שבו צריך ולהמתין ולראות מה יקרה במכבי חיפה בעונה הבאה. הנקודה הבאה שבה צריך להתייחס ברצינות לתוצאות של מכבי חיפה תהיה אחרי המחזורים הראשונים של העונה הבאה. לא לפני.

עוד בנושא:

איזי שרצקי מתלבט אם לעשות שינוי בעמדת המאמן בעונה הבאה
ריצתה את עונשה: אחרי שנת מאסר, רחוק מהעין, הפועל תל אביב בליגת העל
באר שבע מודאגת: 3 מומחים לא הצליחו לקבוע את מקור הפציעה של וואקמה

יש רק בעיה אחת עם הגישה הזו. קשה לראות את מכבי חיפה הנוכחית נבנית לקראת הלחץ המרוכז שמצפה לה בתחילת העונה הבאה, אותם מספר מחזורים ראשונים שבהם כל העונה של מכבי חיפה נקבעת, או ליתר דיוק - השבועות בהם מכבי חיפה זורקת עוד עונה לפח בגלל אותו לחץ מיותר ומוגזם. הבעיה הזו מתרחבת לנוכח הגישה של הבוסים ההולנדים. כולם שם, ובעיקר מו אלאך, נראים ונשמעים כמו אנשים שמבינים פחות או יותר את הבעיות של המועדון. אבל אין בהם שום תחושת דחיפות. שום הבנה שאוטוטו כל הלחץ הזה עומד לחזור בענק.

אלאך פועל לפי לוח זמנים אירופי. שום דבר לא בוער לו, שום דבר לא מרגיז אותו. הוא לא ממהר לתקן, הוא לא רץ לשנות. הוא נראה רגוע. לפעמים אפילו שאנן. שלא יתפלא אם בעונה הבאה הוא יחשוב טוב טוב על התקופה הזו, ויאמר לעצמו: איך זרקתי חצי עונה לפח. איך בחצי עונה לא תיקנתי כמעט כלום באופן אמיתי: לא חיזקתי את עמדת המאמן, לא החזרתי את רמי גרשון לתלם, לא גידלתי שלושה או ארבעה עוגנים שעליהם אני אתבסס החל מהקיץ. סתם העברתי זמן כי חשבתי שהזמן יעשה שלו.

כך מכבי חיפה תגיע לתחילת העונה הבאה, תקופה בה הכול תמיד נקבע עבורה, כשהיא צריכה להתחיל הכול מההתחלה. במקום לצמצם מרחקים ולסגור פערים, אלאך פועל לפי לוח זמנים הולנדי שליו שיכול להתפוצץ לו בפנים. גם גיא לוזון בזבז את חצי העונה הראשונה שלו והתקשה להטביע את חותמו בתקופת המעבר. מה קרה בעונה שבאה אחריה, כולם אמורים לזכור. ובטח אלאך.

הכל כבר נאמר על פרשת עומר דמארי ופרד רוטן. דמארי טעה בגדול כאשר הודיע על הפציעה בדרך כזו. זה משדר שאתה לא רוצה לשחק, זה רומז שאתה כועס על זה שלא פתחת בהרכב, וכל מאמן וכל מנהל היה רותח על הכרזה כזו בטיימינג כזה. גם המאמן נכשל בצורה שבה הוא בחר להעביר לו את המסר. במקום לשדר עוצמה, הוא שידר פאניקה, חוסר שליטה וחוסר תרבות.

אבל יש חלק אחד שכולם שכחו. וזה החלק של מכבי חיפה. אסור לשכוח מה מכבי חיפה עשתה כדי להביא את עומר דמארי לנקודה כזו. יום אחד רוצים אותו ויום אחר לא. יום אחד מסרבים להעביר אותו להפועל באר שבע ויום אחר לא בטוחים אם רוצים להמשיך אותו בעונה הבאה. אם תרצו, זו מכבי חיפה במיטבה: קבוצה שמוציאה את המיץ משחקנים וגורמת להם, בסופה של התשה, להתנהג בדרך בעייתית.

לא סתם עומר דמארי נראה אפטי ולא איכפתי. ספק אם מאור בוזגלו או רמי גרשון היו מקבלים יחס דומה, וזו בדיוק הנקודה. כי מאחורי החיבוק היפה והמרשים של מכבי חיפה למאור בזוגלו מסתתרת אותה חוסר יציבות בנוגע לשחקנים אחרים. פעם עקביים שם בעזרה לשחקנים כמו במקרה בוזגלו, ופעם לא יודעים מה עושים כמו עם דמארי. החלוץ תכף סוגר עונה וחצי במכבי חיפה, ועדיין אף אחד לא יודע שם האם שווה לבנות עליו או לא. האם צריך לשמור עליו, או לא.

וזו גם העבודה של מו אלאך. לא יכול להיות שבזמן שההולנדי מנהל את מכבי חיפה, עדיין לא הושגה העקביות הזו ביחס לשחקנים. בטיפול בהם. מילא שעוד לא מצאת שחקני רכש טובים לסגל. מילא ששוב לא ברור מי יאמן בעונה הבאה. מילא שעדיין לא פתרת בעיות שהיית חייב לפתור, כמו הביטחון של רמי גרשון. לפחות תדאג ששחקנים כמו עומר דמארי לא יגיעו לנקודות כאלה, שבה הם פועלים כמו שהחלוץ פעל במוצ"ש.

לא, זו לא מסיבת העיתונאים, זה הסגל. לא, זו לא ההכרזה שג'ורדי קרויף לא יישאר בעונה הבאה, זה המועדון. זה מה שנשאר ממכבי תל אביב. זה מי שמנהל את מכבי תל אביב. וזה מי שמשחק במכבי תל אביב. אם במכבי תל אביב היה את הסדר, את ההנהלה והאכפתיות שיש במועדון רציני כמו שהם רוצים להיות, ההתפרקות הזו לא היתה מתרחשת.

לכן, טוב שההכרזה של קרויף על עזיבה הגיעה כפי שהגיעה. היא חושפת בדיוק מה יש היום במכבי תל אביב מודל 2018. מאמן לא איכפתי שכל היום תוהה האם הוא מנהל מקצועי או לא. שחקנים לא איכפתיים שכל הזמן תוהים איפה הם יהיו בעונה הבאה. הנהלה שאין לה השפעה מספקת על הרגלי העבודה במועדון, ובוס שנמצא בקנדה ואין לדעת כמה זה עוד מזיז לו.

ככה נראית ספינת פאר שכל אחד חושב בה על עצמו. אין משמעת ואין כבוד, ואין מי שידרוש אותם מהשחקנים. אלו דברים שטוב שראשי מכבי תל אביב רואים כעת. כי הם לא יפגעו במאמן או במנהל המקצועי הבאים בעונה הבאה, כל האגואיזם הזה רק יילך ויחמיר. ההתפרקות הזו תהיה רק ההתחלה. לזרוק לדבר הזה מושאלים שחוזרים או שחקני רכש חדשים שבטח יהיו בהתחלה מעט חוששים, זו סכנה לא קטנה.

מועדון מסודר, מועדון מנוהל, מועדון חזק, מועדון בריא, שורד גם את ההכרזה של ג'ורדי קרויף. אולי לא לוקח אליפות, אבל בטח לא מתבזה כך. בבית"ר ירושלים כל שנה משחקים בשלב הזה של העונה בחוסר ודאות, ועם ידיעה ברורה שכוכב או שניים שוב יעזבו. האם מישהו רואה שם התפרקות? לא. אתם יודעים למה לא? כי בבית"ר ירושלים הבוס ברור. הרגלי העבודה ברורים. נכון, זה נעשה בצורה מעוותת, אבל עדיין חדה וחסרת פניות. זה בדיוק ההפך ממכבי תל אביב. זו לא התפרקות של קבוצה שמאבדת מאמן, זו התפרקות של מועדון שאיבד את הדרך.

כולם מדברים על ההמשכיות של בית"ר ירושלים, אבל לא מספיק מדברים על ההמשכיות בהפועל חיפה. מי יישאר, מי ימשיך, מי יעזוב ומי ייחטף. הפועל חיפה היא כוח לא פחות חשוב מבית"ר בליגה, אולי אפילו יותר. ראינו את זה העונה וקיבלנו המחשה נהדרת לכך באצטדיון טרנר. ההצלחה של הפועל חיפה הוסיפה הרבה דברים טובים לליגה, וגם יתרונות מקצועיים: שחקנים השתקמו אצלה, גיבורים חדשים צמחו אצלה. כך בדיוק צריך להיות חילוף חומרים של ליגה: מצד אחד מועדונים עשירים מאוד, ומצד שני מועדון צנועים יותר שמטפחים עבורם את הכוכבים הבאים של הליגה.

בעוד בית"ר אמורה להיות חזקה גם בעונה הבאה (למרות שתמיד יהיו לה תקלות בדרך), בהפועל חיפה יש אפילו אנשים שחוששים מהתפרקות. יותר מדי שחקנים מחכים לראות האם קלינגר יילך לנבחרת. תורג'מן וגנסארי מכוונים לאירופה. לקפילוטו אין חוזה. שיימן אמור לעבור להפועל באר שבע. תמאש עדיין לא הוכרז רשמית כשחקן חתום. וזה לא הכול.

זה מסוכן מאוד. בזמן שלבית"ר יש את הניסיון של טביב במצבים כאלה, הפועל חיפה משחקת באש. אם בעונה הבאה הכול ירד לטמיון כל הסיפור הקסום של העונה הזו יהיה חד פעמי והליגה תפסיד כוח חיובי ובריא בליגה. הפועל חיפה צריכה ללמוד מהעונה הזו שזה לא בשמיים להצליח בליגת העל אם עובדים נכון. וזה אפילו מביך להיכשל בה. בעונה הבאה נבין כמה אמיתי היה הרנסנס הזה בהפועל חיפה.