הרוסים הרוסים: מארחת המונדיאל זורקת שבע שנות הכנה לפח

"אנחנו שוב מתחילים הכל מאפס", אמר אתמול מאמן רוסיה סטניסלאב צ'רצ'סוב אחרי התבוסה 3:0 לברזיל במוסקבה. והוא צודק לגמרי. פחות משלושה חודשים לפני שריקת הפתיחה לטורניר החשוב בתולדות המדינה, המארחת לא מוכנה בלשון המעטה. האצטדיונים אולי יהיו בסדר, אם כי חלקם עדיין בבניה בפיגור עצום אחרי לוח הזמנים, אבל הנבחרת מפורקת לגמרי. וזה הזוי כאשר לוקחים בחשבון את מרחב התמרון הנדיב שקיבל המשטר הטוטליטרי ששם לכאורה את הנושא בראש סדר העדיפויות.

ההכרזה על אירוח המונדיאל ברוסיה פורסמה ב-2 בדצמבר 2010. לוולדימיר פוטין וחבריו היו, אם כך, יותר משבע שנים להתכונן לאירוע, ונקודת המוצא לא היתה רעה. הרי ביורו 2008 רשמו הרוסים את ההישג הטוב ביותר כנבחרת עצמאית ועלו לחצי הגמר עם כדורגל סוחף לפרקים. כשלון ההעפלה למונדיאל בדרום אפריקה, בפלייאוף מול סלובניה, היה צורם אך נתפס כמעידה מצערת, כי שלד הנבחרת היה איתן ואיכותי. על השלד הזה אפשר היה, עם השקעה נבונה, לבנות את נבחרת החלומות העתידית לקראת גביע העולם הביתי. אמנם צריך היה להיות אופטימי במיוחד כדי להאמין שאנדריי ארשבין ורומן פבליוצ'נקו ימשיכו לככב עד 2018, אך אפשר היה להנדס את חילופי הדורות באופן מיטבי. כיום מדהים לגלות כי כל הזמן הרב בוזבז לשווא, הנבחרת נסוגה ונסעה ברוורס, ואף אחד לא מאמין בה. קיים חשש אמיתי כי לא הרוסים לא ישרדו את שלב הבתים, על אף הגרלה סבירה יחסית מול אורוגוואי, מצרים וסעודיה.

עוד בנושא:

זה נראה רע: ברזיל ניצחה 0:3 את רוסיה באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה
הכנה: רונאלדו ניצח את מצרים וסלאח, מהפך ענק לקולומביה על צרפת

אירוח המונדיאל יכול להוות בסיס לשיקום ענף הכדורגל במדינה, ולראיה המהפך המופלא שעברה גרמניה ב-2006. את התנופה מרגישים עד היום, עם איצטדיונים מלאים בבונדסליגה ותשוקה אדירה בקרב האוהדים שלא נפגעה משמעותית גם לנוכח המציאות העגומה בה באיירן מינכן חיסלה את התחרותיות. גביע העולם ההוא, ובמיוחד הנבחרת המארחת, שידרו שמחת חיים. ברוסיה המצב הפוך - גביע העולם משדר בעיקר שחיתות. התקציבים העצומים הופנו למקומות הלא נכונים, והעם לא קיבל דבר.

קחו, למשל, את קביעת הערים המארחות. בשש מתוך ה-11 (סמארה, ניז'ני נובגורוד, סוצ'י, וולגוגראד, קלינינגראד, סראנסק) אין כיום קבוצה בליגה הבכירה. המקרה של סראנסק, אותה אזרח רוסי ממוצע לא מסוגל לאתר על המפה, הוא המקרה הבולט ביותר. יש בה פחות מ-300 אלף תושבים, כלומר במונחים של רוסיה זהו כפר קטן. בשביל מה הוא צריך איצטדיון חדיש של 45 אלף מקומות, שהוקם בהשקעה של 300 מיליון דולר? ארבעה משחקים יתקיימו בו ביוני: פרו מול דנמרק, קולומביה מול יפן, פורטוגל מול איראן, והדובדבן שבקצפת - פנמה מול טוניסיה. כאשר אחרון הטוניסאים יעזוב את העיר, אפשר יהיה לנעול את האיצטדיון ולזרוק את המפתחות לנהר.

במקביל, הוקם בעיר קרסנודר איצטדיון חדיש מרהיב על ידי איש עסקים פרטי, ללא עזרה ממשלתית. שלוש שנים בלבד לקח לסרגיי גליצקי, האיש שייסד ב-2010 את המועדון קרסנודר, לסיים את הבניה - ובאמת מדובר ביצירת פאר בסטנדרטים העולמיים. בקרסנודר גם אוהבים מאוד כדורגל, היציעים מתמלאים, והיו מחכים בקוצר רוח למונדיאל. יש רק בעיה קטנה אחת - קרסנודר לא נכללה ברשימת המארחות. למה? כי בסוצ'י הסמוכה תוכננה אולימפיאדת החורף ב-2016, אז היה צריך לדחוף לשם עוד משהו. ואם סוצ'י בפנים, אז קרסנודר בחוץ בהגדרה מסיבות פוליטיות. לעומת זאת, לראשי סראנסק צריך לתת איצטדיון יקר ומיותר. כמה אקדמיות אפשר היה לממן ב-300 מיליון דולר? כמה מאמני נוער אפשר להכשיר? שאלות טובות, אבל למי אכפת?

אגב, גליצקי הקים בקרסנודר גם אקדמיה מדהימה. גם היא נמצאת, לפי העדויות, בטופ העולמי. השאיפה של המועדון היא להתבסס בעתיד על בוגרים מקומיים, לפי המודל של ברצלונה או ספורטינג ליסבון. אפשר להאמין שזה יקרה, וכבר יש בסגל הקבוצה הבוגרת נערים בני 18, אבל זה לא רלוונטי, כמובן, למונדיאל. התוכנית של גליצקי החלה מאוחר מדי עבור פוטין. אבל למה פוטין לא הורה בעצמו לדאוג לטיפוח הכשרונות הצעירים ב-2010. גבריאל ז'סוס, מרכוס רשפורד ועוסמאן דמבלה היו בני 13 כשרוסיה זכתה באירוח. בסגל רוסיה, אין ילידי 1997, ורק יליד 1996 אחד - אלכסנדר גולובין, שפרץ בצסק"א מוסקבה בלית ברירה בגלל המצוקה הכלכלית במועדון.

כי המועדונים הגדולים ברוסיה, ובמיוחד זניט שנמצאת מעשית בבעלות ממשלתית באמצעות קונצרן גזפרום, התקדמו בתחילת העשור ברכש סיטונאי של זרים. הולק ואקסל ויטסל הוחתמו בקיץ 2012 תמורת כ-100 מיליון יורו, והם רק דוגמא לתופעה. על מנת לאפשר לכאורה לשחקנים המקומיים לשחק בתנאים אלה ולהתכונן למונדיאל, הונהגה מכסת רוסים בהרכב. לרוע המזל, החוק הזה השיג את התוצאה ההפוכה. הרוסים המעטים שענו על הדרישות הפכו אוטומטית לבאנקרים בהרכב וקיבלו שכר מפלצתי.

אלכסנדר קוקורין, "התקווה הגדולה" של הכדורגל הרוסי, הרוויח בדינאמו מוסקבה 5 מיליון יורו לשנה, ללא קשר לכושרו. אז הוא איבד את הקשר עם המציאות, והתקדמותו המקצועית נעצרה. זו היתה הבעיה עם כל הכשרונות הרוסים - לא היתה להם מוטיבציה אמיתית להשתפר. בוודאי לא היתה גם מוטיבציה לעבור לליגה חזקה יותר, בגרמניה או ספרד, בשכר נמוך באופן משמעותי. הדור הזה נפגע אנושות.

המכסה לא התייחסה לתפקידים ספציפיים על המגרש, ועמדות הבלמים מולאו בכל הקבוצות למעט צסק"א על ידי זרים. בצסק"א שיתפו פעולה התאומים ואסילי ואלכסיי ברזוצקי עם סרגיי איגנאשביץ' באופן מושלם לאורך עשור וחצי. הם זכו בצוותא, יחד עם השוער איגור אקינפייב, בגביע אופ"א עוד ב-2005, ובנבחרת מעולם לא היה להם תחליף. הנסיון שיחק לטובתם, אך הם נולדו מספר שנים מוקדם מדי מבחינת גביע העולם. אחרי הפיאסקו ביורו 2016, הודיעו איגנאשביץ' (אז בן 37) והברזוצקים (אז בני 34) על פרישה מהנבחרת והותירו חלל עצום. לרוסים התברר שאין להם בלמים.

בצר לו, סמך צ'רצ'סוב על ויקטור ואסין, שישב במשך שנים ארוכות על ספסל צסק"א. במקביל, פרץ לתודעה גאורגי דז'יקיה, שעבר מאמקר הקטנה לספרטק מוסקבה. ביחד עם פיודור קודריאשוב, מגן בהכשרתו שעבר הכשרה אצל קורבן ברדייב, הם יצרו את שלישיית הבלמים המוגבלת בגביע הקונפדרציות, בו הפסידו הרוסים לפורטוגל ולמכסיקו והודחו בשלב הבתים. מדובר בשחקנים מוגבלים, אבל לפחות החל להיווצר תיאום מסוים בתקופה שלפני המונדיאל - עד שהתרחש האסון בתחילת השנה. בתזמון אומלל, קרעו ואסין ודז'יקיה רצועות בברכיים, וצ'רצ'סוב התחנן בפני האחים ברזוצקי לחשוב בהם מפרישה. הם סירבו - אז אין לרוסים בלמים ראויים לגביע העולם. אין גם חלוצים, אחרי שקוקורין קרע אף הוא רצועות בברכו, אבל זה סיפור נפרד.

אתם יכולים לתהות גם לגבי דמותו של צ'רצ'סוב עצמו, ובצדק, כי גם כאן מדובר בברירת מחדל. שיכורים אחרי ההצלחה המסחררת של חוס הידינק ב-2008, חיפשה ההתאחדות הרוסית מאמן זר בעל שם על מנת להכין את הנבחרת למונדיאל הביתי. המחשבה אחרי עזיבתו של דיק אדבוקאט ב-2012 דווקא היתה נבונה - למצוא מישהו לשש שנים ולהריץ פרוייקט ארוך טווח בניהולו. ואולם, נדרש איש מקצוע מתאים למשימה, ולא כל מפורסם עונה על ההגדרה. הידינק הרב גוני התלבש בול מבחינת המנטליות הרוסית, אבל על הבחירה בפאביו קאפלו היה רשום מראש כשלון מהדהד. האיטלקי השמרן, שהפך את הנבחרת למחנה צבאי, ראה בחיוכים הפרת משמעת וגירש את התקשורת, הרס את האווירה לחלוטין. בתנאים אלה, נכשלה רוסיה במונדיאל 2014 והיתה בדרך להתרסקות במוקדמות יורו 2016. התקציב העצום שבוזבז על קאפלו - שכר של 10 מיליון יורו לשנה - ירד לטמיון, והרוסים אף נדרשו לשלם לו פיצויים נדיבים כאשר הוא פוטר באיחור ב-2015. פרויקט ארוך טווח הפך לכיבוי שריפות מתמשך.

הכבאי התורן הראשון היה לאוניד סלוצקי, שאימן את הנבחרת במקביל לעבודתו בצסק"א, והשילוב התברר בסופו של דבר כהרסני. אחרי פתיחה מעודדת מאוד, עם רוח חדשה שסחפה את רוסיה לאליפות אירופה, באה המפלה בטורניר עצמו. האווירה בחדר ההלבשה היתה כה מחפירה שסלוצקי בחר להתפטר, וכל נסיונות ההתאחדות לשכנע אותו לחזור בו עלו בתוהו. הקריסה של קאפלו הרתיעה מהחתמת מאמן זר, ובזירה המקומית לא היו אלטרנטיבות טובות. הימור על שחקן עבר צעיר דוגמת סרגיי סמאק בליווי טקטי מאחורי הקלעים, כפי שעשתה בזמנו גרמניה עם יורגן קלינסמן, לא נשקל ברצינות. אז צ'רצ'סוב נטול הברק ונטול ההשראה, בעל היסטוריה ארוכה של סכסוכים עם שחקני מפתח בכירים בכל הקבוצות שאימן, קיבל את הג'וב. הוא אולי מאושר, אבל היחסים עם התקשורת רק מתדרדרים, והנסיבות פועלות לרעתו.

בקישור ההתקפי יש לו מבחר סביר, גם אם אלן דזאגוייב, שפרץ בסערה לתודעה לפני עשור, לא מימש את הפוטנציאל - הרי ב-2010 נדמה היה כי הוא עשוי להפוך לכוכב על עד 2018. יש לו שוער מעולה בדמותו של אקינפייב אשר גם עונד כיום בצדק את סרט הקפטן. בכל יתר המערכים, אין לרוסיה כמעט כלום, והיא מחפשת שחקנים בנרות. המדינה הענקית לא בוחלת באזרוח שחקנים על מנת למלא את החסר.

רומן נוישטטר, גרמני יליד אוקראינה, היה בסגל כבר ביורו 2016, ועשוי לשחק כבלם הקיץ. מריו פרננדס הברזילאי צפוי לככב כמגן ימני. קונסטנטין ראוש, גרמני יליד סיביר שעבר בתחילת השנה מקלן לדינאמו מוסקבה, הוא אופציה רלוונטית כמגן שמאלי - ורק המחשבה על כך מביכה כל אוהד רוסי.
אז הם כבר לא מאמינים. אפילו משחק ידידות מול ברזיל לא הצליח למלא את יציעי איצטדיון לוז'ניקי המחודש, והשחקנים התביישו לדבר עם התקשורת לאור התוצאה. "תן לו כמה מילים. אף אחד לא מדבר איתנו", התחננו העיתונאים בפני החלוץ פיודור סמולוב, מלך שערי הליגה הרוסית בשנתיים האחרונות שלא מתקרב לרמה הבינלאומית הרצויה. "אף אחד גם לא שיחק", השיב סמולוב ועלה לאוטובוס. והאוטובוס נסע לשום מקום.