האשם תמיד: ההפסד לחימקי חשף את משבר המנהיגות במכבי תל אביב

"השחקנים לחוצים יותר ממני", ניתח נבן ספאחיה, "כי קשה להבין חלק מהטעויות שלהם, את חוסר התקשורת ביניהם. בסופו של יום, אני המאמן ואני המנהיג, ועליי יש יותר אחריות, אבל קשה לנצח במשחק כל כך חשוב כשאתה מוסר את הכדור לידי היריב ואין לך אפילו אפשרות לרדת בזמן להגנה. הדברים האלה הורגים. כל האיבודים, הריבאונדים האבודים, הלייאפים שהם החטיאו".

עכשיו זה רשמי: המאמן הקרואטי של מכבי תל אביב הצליח להתאקלם ולהשתלב בישראל. דקות ספורות לאחר ההפסד הגורלי לחימקי מוסקבה, כשגלגלי המטוס לעבר הפלייאוף כבר מאיימים להתנתק מהקרקע (והוא עוד תקוע במעמקי הדיוטי פרי), הוא ביצע את מה שמצופה מכל נושא משרה בארץ הקודש: לקום, להישיר מבט למצלמה, לומר "אני אחראי!" ומיד לעבור ולהאשים את כל האחרים.

אז ספאחיה מכריז שהוא המנהיג, אבל השחקנים אשמים. ונוריס קול מנסה לסמן בכל דרך שהוא המנהיג, אבל מתלונן נגד מי שהותיר אותו על הספסל ברגעי ההכרעה ומשתולל בחדר ההלבשה. ופייר ג'קסון, בלי לצאת בהצהרות, פשוט לוקח כל כדור לסל כשהשעה 23:00 מתקרבת. אבל מנהיגות לא נמדדת רק במציאת הדרך להטיל את הקליעות החשובות לתוך החישוק הכתום. האם ג'קסון - או קול, או ספאחיה - יכולים באמת ובתמים להתהדר בהרגעת האנשים שסביבם, בקבלת החלטות נכונות וביצירת תחושה, לפחות למראית עין, שיש מבוגר אחראי עם יד בוטחת על ההגה?

ואולי השאלה שצריכה להישאל היא אחרת: איך אפשר לצפות ליד בוטחת על ההגה ממאמן או משחקנים, מוכשרים ככל שיהיו, כשהבוסים האמיתיים שלהם מתרחקים מאזורי העימות, מאור הזרקורים ומהדי הביקורת? טוב עשו בעלי מכבי תל אביב כשעזבו את הספסל והעלימו את פרצופיהם החמוצים מכתפיו של האיש על הקווים, אבל כיצד ייתכן שהקהל אינו זוכה לאמירה ברורה מצידם, מצד בניהם ומצד ראשי "החטיבה המקצועית", שהפעם אינם יכולים להלין עוד כי לא קיבלו את הכלים להחליט ולהצליח?

עוד בנושא

הפלייאוף מתרחק: מכבי תל אביב הפסידה 94:91 לחימקי
ספאחיה: "הטעויות הרגו אותנו. אולי השחקנים היו לחוצים"
באסקוניה הביסה את ז'לגיריס והתקרבה למכבי תל אביב

שיאני האסיסטים בגביע אירופה ביד אליהו:
2018: אלכסיי שבד (חימקי - מכבי ת"א), 12
1999: דורון שפר (מכבי ת"א - באסקוניה), 12
1995: גיא גודס (מכבי ת"א - פנאתינייקוס), 12
1992: גיא גודס (מכבי ת"א - אנטיב), 12
2017: סרחיו יוי (ריאל מדריד - מכבי ת"א), 11
2005: ניקולה וויצ'יץ' (מכבי ת"א - פרוקום), 11
2018: תומא הורטל (ברצלונה - מכבי ת"א), 10
2007: ניקולה וויצ'יץ' (מכבי ת"א - לובליאנה), 10

לו היו רוצים ללמוד באמת, היו יכולים קול, ג'קסון, ספאחיה והבוסים שלהם לעקוב אחרי אלכסיי שבד ולהבין מה הן מנהיגות, על אחריות ועל בגרות. שבד, שבגרות ואחריות הן לא שתי התכונות הראשונות שמאפיינות אותו, העמיד אתמול תצוגה חסרת תקדים.

* מעולם, לפחות מאז החל התיעוד הסטטיסטי הרשמי ב-1991, לא הצליח שחקן אורח למסור 12 אסיסטים ביד אליהו במשחק במסגרת גביע אירופה. עד שהגיע אמש שבד. האחרון שהגיע לנתון כזה בהיכל היה דורון שפר, לפני 19 שנים במדי מכבי.

* 12 האסיסטים שמסר שבד הם שיא הקריירה שלו ביורוליג, והם גם הובילו את הגארד לדאבל-דאבל הראשון שרשם ב-92 הופעות במפעל.

* שבד היה האחראי הישיר ל-51 נקודות שקלעה חימקי: 22 נקודות קלע בעצמו, ועוד 29 הגיעו בעקבות האסיסטים שמסר לחבריו.

* שלוש דקות ו-23 שניות ישב שבד על הספסל. כי גם מכונות, אתם יודעים, צריכות צינון ומנוחה מדי פעם. בזמן שהוא לא שיחק, יצאה חימקי לשש התקפות. חמש מהן הסתיימו בהחטאה, ואחת נוספת באיבוד. אפס נקודות.

* ברבע הרביעי לבדו קלע שבד עשר נקודות (כמעט מחצית מהתרומה הכללית שלו), ומסר שלושה אסיסטים שהובילו לשלוש שלשות. ולהלן תזכורת מניצחונה של מכבי במוסקבה, לפני ארבעה חודשים: ברבע האחרון בערב ההוא הוא תרם שתי נקודות, עם 1 מ-4 מהשדה. יחי ההבדל.

האסטרטגיה של אולימפיאקוס מול גארדים יוצרים:
טיילור רוצ'סטי (בבית): 20 נקודות, 12 זריקות, 1 אסיסט
אריק גרין (בחוץ): 26 נקודות, 17 זריקות, 0 אסיסטים
לוקה דונצ'יץ' (בבית): 33 נקודות, 21 זריקות, 4 אסיסטים
סרחיו רודריגס (בבית): 23 נקודות, 14 זריקות, 2 אסיסטים
בובי דיקסון (בבית): 24 נקודות, 14 זריקות, 1 אסיסט
לוקה דונצ'יץ' (בחוץ): 27 נקודות, 14 זריקות, 3 אסיסטים
ממוצע (מאזן 0:6): 25.5 נקודות, 15.3 זריקות, 1.8 אסיסטים

שמה של ההגנה הפיזית, האגרסיבית וחסרת הפשרות של אולימפיאקוס יצא למרחקים לפני שנים. אבל העונה קורה דבר מעניין: הכוכבים הגדולים בקרב הגארדים פוגשים את סגנית אלופת אירופה ומעמידים מולה מספרים מפלצתיים. זה לא נובע מבעיה בהגנה, מחוסר יכולת או מחוסר רצון, אלא מאסטרטגיה מרתקת: אנחנו - החליטו היוונים - נאפשר לכוכב היריב, ולא משנה אם שמו דונצ'יץ' או רודריגס, רוצ'סטי או גרין, להגיע למספר הנקודות הרגיל שלו; מעבר לכך, אנחנו נעודד אותו לזרוק כמה שיותר. המטרה היא שלא ייצר לאחרים ולא יכניס אותם למשחק.

ביום שכזה, אחרי שברצלונה חזרה מפיראוס עם ניצחון מהדהד ב-27 נקודות הפרש, קצת קשה להחמיא לאולימפיאקוס, אבל זו תהיה טעות שלא לשאוב את הדוגמה הזו. בכל זאת, מדובר בקבוצה שעם סגל אפרורי, מוגבל ולא אתלטי תלויה בין המקום השני לשלישי ומקדימה יריבות נוצצות בהרבה ממנה. ששת המשחקים שברשימה לעיל הובילו את האדומים מפיראוס לשישה ניצחונות; הגארדים היצירתיים שמנגד אכלו את הפיתיון, קלעו 25.5 נקודות (מעל לממוצע שלהם) ומסרו פחות משני אסיסטים (הרבה מתחת לממוצע). ובעיקר, הם לא הפסיקו לזרוק.

מכבי תל אביב הגיעה למפגש המאתגר עם שבד באסטרטגיה ברורה: למזער עד כמה שניתן את הנזקים מצידו, לנסות למנוע ממנו את הכדור, לשרוט ולהציק. הרי גם כך, אפשר היה לחשוב, אין יותר מדי כלים סביבו, כשטיילר האניקאט ותומאס רובינסון מושבתים.

מכבי התרכזה בפיק אנד רול ששבד נוהג להשתמש בו, ותקפה אותו בכל הזדמנות. היא השתמשה בחילופים, הביאה עזרה וזינקה על הגארד הרוסי, רק שלא יקלע. חימקי, בתגובה, לא ניסתה לנצח את הצהובים במשחקם שלהם, אלא פנתה למחוזות אחרים. היא הלכה בכוח, כמעט בכל מחיר, לאנתוני גיל, והייתה מוכנה גם לשלם על כך. בשש הדקות הראשונות הוא לקח שישה כדורים לסל, אבל קלע רק שניים. זה השתלם בהמשך; גיל נכנס לעניינים בכזו אינטנסיביות, ומאותו רגע עד לסיום פגע ב-8 מ-9 מהשדה; ב-36 השניות האחרונות הוא קלע את שבע הנקודות שהכריעו את המשחק. ואולי את העונה.

ושבד? שבד הגיב בנונשלנטיות לא טיפוסית למתרחש. הוא לא כפה את עצמו על המשחק, וב-12 הדקות הראשונות עמד על שלוש זריקות מהשדה בלבד. עד אותו רגע ביצע מספר 1 בכחול 13 פעולות על הפרקט, ורק אחת מהן הייתה שלילית. חימקי ברחה ל-19:27, וסימנה את הכיוון שאליו מתעתד ללכת הערב כולו.

מי שחשב שאפשר למנוע משבד להגיע למספרים האישיים שלו, התבדה. המתמטיקה לא פחות ממדהימה: הגארד הכי דומיננטי וריכוזי ביורוליג עומד העונה על 17 זריקות מהשדה ו-22 נקודות בממוצע לערב; את המשחק אמש הוא סיים, איך לא, עם אותן 17 זריקות מהשדה ואותן 22 נקודות.

אבל בעקבות האסטרטגיה שבה נקטו הצהובים, נותר להם רק לחזות בגיל ובמלקולם תומאס מעמידים שיאי קריירה בדרך לשורה משותפת של 40 נקודות (73% לשתיים), 14 ריבאונדים ומדד 50.

לאורך העונה כולה מכבי תל אביב הייתה מדורגת בין שמונה הראשונות, וגם כעת היא ניצבת בעמדה שמובילה לפלייאוף. אבל ויטוריה שמתחתיה היא הפייבוריטית האמיתית לעלות לשלב הבא. במשך חודשים ארוכים נשענה מכבי על הניצחון הכפול מול שכנותיה בדירוג (חימקי בחוץ ובאסקוניה בבית), אבל כעת בעטה מספרת מהדהדת בדלי ומצאה עצמה חשופה.

התוצאה המרשימה מהסיבוב הראשון במוסקבה נמחקה. ההפסדים המיותרים לקבוצות התחתית (אנאדולו אפס בבית, ברצלונה והכוכב האדום בלגרד בחוץ, מלאגה בבית ובחוץ) הם אלה שעלולים לחרוץ לבסוף את גורלם של ספאחיה ושחקניו, אלא אם יעשו משהו בלתי ייאמן. הטבלה אינה משקרת, אבל היא גם לא תמיד מספרת את כל האמת.

כל היודע דבר על מקום הימצאו של ג'ונה בולדן מתבקש ליצור קשר עם ספאחיה.