"הסרטון המיני", כך הוא תואר במרבית כלי התקשורת. "הסרטון המיני". כאילו מדובר בסתם עוד סרטון סנסציוני, אחד מאלף שכבר ראינו, כאילו כל מטרתו, כמו האלף שקדמו לו, היא לרדד את התוכן עד דק, למשוך עוד קוראים ולהישאר עם מה שלמדנו לעכל: הצהוב והפשוט. ובכן, יש בוודאי לא מעט דרכים לתאר את הסרטון של כוכב בית"ר ירושלים אנתוני וארן שהופץ ב-24 השעות האחרונות, ובו הוא ומספר שחקנים נוספים מקבוצתו הקודמת הפועל ירושלים לכאורה מתעללים מינית בבחורה אחת, אך "הסרטון המיני" לא צריכה להיות הראשונה שבהן, ובטח שאין להסתפק בשתי המילים הללו וזהו זה.
אבל זה בדיוק מה שקרה. מרבית גופי התקשורת כלל לא התייחסו לאקט עצמו, שמראה את הבחורה שוכבת על בטנה ללא תנועה, ומצבה הנפשי, מידת ההסכמה וההכרה שלה מוטלים בספק. מרבית גופי התקשורת ציירו את אנתוני וארן - דווקא בעונת השיא בקריירה! - כקורבן בכל הסיפור הזה, אפילו את בית"ר ירושלים, שנמצאת בעיצומו של מירוץ הירואי לאליפות, כקורבן. ובכן, אנתוני וארן הוא לא קורבן, וכך גם קבוצתו. אנתוני וארן הוא בנאדם שמשלם (נכון לרגע זה) מחיר זעום על מעשיו. הספקטרום של התעללות, ניצול ותקיפה מינית יכול להיות רחב, ונסיבות המקרה הנוכחי אינן ידועות עד תום (המשטרה פתחה בחקירה אך תלונה לא הוגשה נכון לכתיבת שורות אלה, בעוד ההתאחדות לכדורגל החליטה שלא להעמיד את חלוץ בית"ר ירושלים לדין), אך זה לא הופך את וארן לקורבן. הקורבנות הן אלה שעוברות את ההתעללות, את הניצול, את התקיפה. אסור לשכוח את זה.
תקשורת הספורט, כמובן, לא בודדה במערכה. "בכירי המועדון התייעצו אתמול בערב בנוגע לסרטון והשלכותיו. במועדון גם הודו כי מדובר ב"סרטון קשה" שמוציא את השחקן בצורה מבישה", נכתב הבוקר בוואלה! ספורט, וזו ממש לא היתה ההתייחסות הראשונה להתנהגותו של וארן כ"מבישה" או "מביכה". שימו לב מה אמרו חבריו לקבוצה לאתר זה: "הוא נראה נבוך ומוטרד... הוא לא מאלה שעושים בלאגן ושטויות. טיפשות לתת שיצלמו אותך והוא משלם על זה". לא. מה שווארן תועד כעושה הוא לא "בלאגן" ולא "שטויות", והטעות האחרונה שלו היתה לאפשר את צילום האקט המתועב. "עשיתי טעות ואני מקווה שזה ייעלם", אמר החלוץ, וכל הכבוד על שהודה שעשה טעות, אבל למה, למען השם, שזה ייעלם? ואיפה ההתנצלות כלפי הבחורה המצולמת בסרטון?
עוד בנושא:
אנתוני וארן הוא השחקן שמעורב בסרטון: "טעיתי". המשטרה חוקרת
זנדברג: "זה אונס קבוצתי מתועב". מדז'יבוז': "הנהלת בית"ר אשמה"
כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, ערכה בשעות הצהריים בית"ר ירושלים עוד מסיבת עיתונאים שגרתית לקראת המשחק בשבת, ובו מיהרה להבהיר שלא ראתה את הסרטון המדובר - שזה, כמובן, או שקר או טפשות, ובמקרה של בית"ר ירושלים הנוכחית, המנוהלת על ידי עבריין מורשע, שתי האופציות לגמרי אפשריות. "לא נתקלנו בשום סרטון של אף שחקן, לא חושב שמישהו ירצה להיחשף לדבר שכזה. אנחנו פה כדי לדבר על המשחק נגד מכבי נתניה", אמר דובר המועדון אושרי דודאי, והמאמן, בני בן זקן, שכל הנראה לא קיבל הוראה מהיציע כיצד להתייחס למאורע, הוסיף: "מבין את הרצון שלכם לשאול, אבל כמאמן הקבוצה אני מעדיף להתייחס לנושאים מקצועיים". לאחר מכן הבהיר שווארן ישחק בשבת, כך שהכל בסדר. לא קרה כלום.
אבל גם אמות המוסר של בית"ר ירושלים הן רק חלק מהסיפור. "אנו מצפים משחקני כדורגל, ומכל אדם, לשמור על דרך ארץ ועל כבוד הדדי", אמרו בהתאחדות לכדורגל, כאילו אנתוני וארן לא היה מעורב במה שבהחלט עשוי להתברר כתקיפה מינית או אונס קבוצתי, אלא בסך הכל השליך עטיפת במבה מחלון מכוניתו, או נתפס מקלל לעיני המצלמות. עד כה, אף דמות בספורט הישראלי לא הגיבה כראוי לסיפור הזה. למעשה, התגובות ההגיוניות היחידות נכון לכתיבת שורות אלה הגיעו מחברות הכנסת תמר זנדברג ("זה לא סרטון מביך, זה אונס קבוצתי מתועב"), מירב מיכאלי ("השתיקה של כל הסמכויות משדרת להם מסר מסוכן מאד וחושפת הרבה מאד נשים לזוועה דומה בעתיד")ו מירי רגב ("אין מקום להתנהגות בזויה כזו כלפי נשים. אני מוקיעה את ההתנהגות הזו מכל וכל ומצפה שכל החברה תוקיע התנהגות חמורה שכזו").
יש לציין שזהו לא המקרה הראשון, וככל הנראה גם לא האחרון בו ספורטאי ישראלי מנצל, מתעלל או תוקף מינית אישה, ולא מן הנמנע כי בדומה לכל אלה שהגיעו לפניו (וככל הנראה, גם כל אלה שיגיעו אחריו), גם הוא יושתק ויישכח. בסופו של דבר, הספורט הישראלי הוא בסך הכל מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, שכמעט מתפקעת מרוב האשמות קורבן ומיזוגיניה.
בין אם חפצים בכך ובין שלא, שחקני כדורגל הם מודלים לחיקוי, ואנתוני וארן, מועמד לשחקן העונה, צבר לעצמו לא מעט מעריצים במהלך החודשים האחרונים. איזו מין דוגמא הוא מהווה עבורם - בעצם האקט שביצע לפני מספר שנים, ובהתנהלותו כעת? איזה מסר מעבירה בית"ר ירושלים כולה לאוהדיה? איזה מין מסר מעביר הכדורגל הישראלי כולו למאות אלפי חובביו, ובפרט אלה הצעירים?
גם אם איכשהו ינוקה וארן מכל החשדות, מדובר ביום שחור לספורט הישראלי (ובמובנים רבים, גם לתקשורת הספורט הישראלית) - יום נוסף בו הוכח מבעד לכל ספק שכל המעורבים בו פשוט לא מעוניינים או לא מסוגלים להכיל עניינים מעט מהותיים יותר מכדורים, רשתות וסלים.