אם בפורטלנד היו יכולים, כנראה שהיו מעדיפים לא לראות את קווין דוראנט יותר מדי. כמו בחור שתקוע במערכת יחסים שהולכת לשום מקום בעוד האקסית המיתולוגית שלו פורחת עם הבחור הכי מצליח בשכבה, ככה הגעה של דוראנט לפורטלנד תמיד תעלה זכרונות של הדראפט ההוא מ-2007 ומה היה קורה אילו. אילו במקום לבחור את גרג אודן בבחירה הראשונה בדראפט הם היו מדלגים על האיש הגדול (והפצוע) ההוא והולכים על הכוכב של מכללת טקסס, זה שהפך את אוקלוהומה סיטי למועמדת לאליפות ואחר כך היווה את המספר הנוסף בכרטיס הזוכה של גולדן סטייט.
זאת כמובן לא הפעם הראשונה שפורטלנד חוותה כאבי בחירה מהסוג הזה. הרי הם כבר העדיפו את סם בואי על פני מייקל ג'ורדן ב-1984. אלא שבשנים שאחרי הנפילה ההיא לפורטלנד היתה קבוצת צמרת נהדרת, ומכיוון ששיקגו שיחקה במזרח, הבלייזרס פגשו את ג'ורדן רק פעמיים בשנה (עד סדרת הגמר ב-1992 כמובן).
עוד בנושא:
הלילה: גולדן סטייט הפסידה 125:108 בפורטלנד, גם קליבלנד הובסה
רצף הניצחונות של יוסטון נעצר על 17, הארדן: "לא מרגיש שהפסדנו"
קמים לתחייה: רביץ מסביר איך פורטלנד חזרה להיות פקטור במערב
לסלטיקס ולרוקטס אין סיכוי בפלייאוף? ניתוח תמונת הסיכויים הנוכחית
את דוראנט, לעומת זאת, אין ברירה לבלייזרס אלא לראות שלוש-ארבע פעמים בשנה. למעשה, אם המצב בצמרת המערב יישאר כמו שהוא - גולדן סטייט במקום השני בעוד פורטלנד במקום השלישי - הרי שהשתיים עשויות לפגוש אחת את השניה לסדרת פלייאוף ארוכה. אבל בעוד שגולדן סטייט תתמודד כמובן על עוד אליפות, את הבלייזרס מעט מאוד סופרים.
זה לא רק הפרש עשרת המשחקים בינהן והעובדה שפורטלנד, למרות רצף מרשים של תשעה ניצחונות, עדיין נלחמת כל יום על המקום שלה בפלייאוף (רק ארבעה משחקים מפרידים בין פורטלנד השלישית לבין דנבר שבמקום התשיעי), אלא גם שבמציאות של הליגה היום אם אתה לא מחזיק קבוצת כוכבים שמציגה לפחות שני אולסטארס אם לא יותר, הרי שאין לך בכלל מה לחשוב על אליפות או אפילו גמר איזורי. ופורטלנד היא הכל חוץ מקבוצת כוכבים. כן, יש לה צמד גארדים מהטובים בליגה, בדמותם של דמיאן לילארד האנדרייטד וסי ג'יי מקלום העוד יותר לא מוערך, אבל חוץ מהם אין לה שמות גדולים כמעט בכלל.
כל זה לא אומר שהבלייזרס מתכוונים לשחק אותה שטיח. לפני קצת פחות מחודש, ממש לפני פגרת האולסטאר, התארחו הווריירס ב"מודה סנטר" של הבלייזרס. דוראנט, כאילו לזרות מלח על הפצעים הכואבים גם כך של האוהדים השרופים של הבלייזרס (פורטלנד היא אחת הערים עם הקהל הכי פעיל ב-NBA, אולי כי זו הקבוצה המקצוענית היחידה שיש לעיר) קלע 50 נקודות בערב אדיר. אבל מי שיצאו עם היד על העליונה היו הבלייזרס שניצחו את המשחק ובמיוחד דמיאן לילארד שסיים עם 44 נקודות. מאז אותו משחק ועד הלילה, לא הפסידו הבלייזרס והם לא התכוונו לתת לגולדן סטייט להרוס להם את הרצף.
הווריירס הגיעו לפורטלנד יום אחרי ניצחון קשה מול סן אנטוניו שהושג רק בזכות התעלות של דוראנט בדקות הסיום, אבל גם כזה שעלה להם בקרסול פצוע של סטף קרי שלא הצטרף בכלל לנסיעה. אם יש כזה דבר "הפסד לו"ז" ב-NBA, הרי שהוא היה רשום מראש על כל המשחק הזה של גולדן סטייט. בכלל, קשה להבין איך הקבוצה הזאת מצליחה לצלוח את העונה הסדירה בלי לאבד את העשתונות. מדובר בקרקס נודד על כל המשתמע מכך. מאות אוהדים בצבעי צהוב-כחול מציפים את האולם כשעתיים לפני המשחק ומתרכזים באיזור הסל שבו מתחממים שחקני גולדן סטייט. חלקם מנסים להשיג חתימה או צילום של דוראנט או דריימונד גרין, רובם נאלצים להסתפק בז'אז'ה פאצ'וליה או פשוט ברצף שלשות מטורף אותו יורה קליי תומפסון לפני שהוא חוזר לחדר ההלבשה.
המשחק עצמו מתנהל ברובו בשליטת הבלייזרס, כשהעייפות ניכרת היטב על מרבית שחקני גולדן סטייט. על כולם מלבד דוראנט שכמו הילד ההולנדי (רק בטיפה יותר גבוה) מחזיק את האצבע בסכר ואת הווריירס במשחק. גולדן סטייט אמנם מצליחים לברוח קצת ברבע השני אבל פורטלנד לא מתקשה לסגור את הפער ולרדת למחצית ביתרון תשע. דוראנט מסיים את המחצית עם 25 נקודות אבל הוא מתקשה מאוד לבד כאשר הספסל של גולדן סטייט, שחסר לא רק את קרי אלא גם את איגודלה ודיוויד ווסט, תורם שמונה נקודות בלבד.
ברבע השלישי מתפתח משחק דומה כשהלוחמים מצליחים לחזור להוביל, לפני שפורטלנד מנצלת מנוחה של דוראנט לריצה משלה שמורידה אותה בסיום הרבע ביתרון 4. הרבע הרביעי כבר מתנהל בשליטה מוחלטת של הבלייזרס. דוראנט עוד מנסה קצת ונעזר בתומפסון אבל חוץ מהשניים הללו (40 ו-25 נקודות בהתאמה) אין אף שחקן של גולדן סטייט שקולע יותר מ-10 נקודות. נדמה שכאשר קרי איננו, כל האיזון במשחק של הווריירס - זה שהפך אותם לאטרקציה בכל מגרש בליגה - הולך לאיבוד. דוראנט נאלץ לקחת על עצמו יותר מדי, הנעת הכדור המפורסמת נעלמת לפרקים וקשה להגיד שסטיב קר מתרגש יותר מדי. כנראה גם הוא יודע שעדיף לשמור את הכוחות לחלק היותר חשוב של העונה. בפיגור 120:105 דקה וחצי לסיום קר מניף את הדגל הלבן ומוריד את הפותחים שלו לספסל. אוהדי הבלייזרס מיד חוגגים, כאשר בג'מבוטרון מוקרנות תמונות של אוהדי הווריירס המובסים הנמלטים אל היציאות.
כל זה לא בא לגרוע מהניצחון האדיר של הבלייזרס, שמנצחים בתוצאה 108:125. לילארד ומקולום עושים את שלהם עם 28 ו-30 בהתאמה אבל הסיפור הגדול בקבוצה הזאת הוא האיזון והשילוב של השחקנים הפחות מוכרים. בעוד הספסל של גולדן סטייט תורם 18 נקודות בלבד הרי שאצל הבלייזרס לא פחות מארבעה שחקני ספסל מסיימים עם דאבל פיגרס. שבאז נאפייר גילה שהגיע חודש מרץ ונתן זריקת מרץ בעמדת הגארד, אוון טרנר שמר את דוראנט מצוין ברבע הרביעי ואילו אד דיוויס וזאק קולינס שלאחרונה זוכים לקרדיט רב יותר, מקבלים זמן מגרש גם בדקות המכריעות. את שניהם שיבח במיוחד בסיום טרי סטוטס, מאמן הבלייזרס שכמו שחקניו, לא זוכה גם הוא לקרדיט הראוי לו.
אי אפשר כמובן בלי הנקודה הישראלית, מן הסתם. בהיעדרם של לא מעט שחקנים, זכה עומרי כספי לעשר דקות משחק, בהן תרם שני אסיסטים, שני ריבאונדים ונקודה אחת מהעונשין. כספי, שנראה עייף אחרי המשחק - ככה זה כשמשחקים יום אחרי יום, הוא אומר - משתדל להישאר מקצוען כל הזמן. לא תשמע ממנו קיטורים על זמן משחק וגם לא אמירות יוצאות דופן. הוא יודע מצוין שיוסטון עדיין מחזיקה בפסגת המערב, אבל מתעקש שהם לא מתעסקים בהם בכלל.
הוא מודע לעובדה שהקבוצה שלו מגיעה עם מטרה על הגב לכל משחק אבל מסרב להתעסק בשופטים או בקבוצות האחרות. כשנשאל האם עשה את ההחלטה הנכונה בקיץ לבוא לקבוצה הזו, שבה ידע מראש שזמן המשחק שלו יהיה מוגבל, על פני אופציות אחרות שבהן כנראה היה מקבל יותר זמן פרקט, הוא העדיף לא להתייחס בכלל. כל עוד קרי בחוץ, כספי יקבל את ההזדמנות להוכיח את החשיבות שלו לקבוצה. פלייאוף? זה עוד רחוק, אבל תסמכו על הבלייזרס שהם מתכננים לעשות לגולדן סטייט חיים קשים גם שם.