ינשוף מפוחלץ: הפוטנציאל של מרקו וראטי מתבזבז בפ.ס.ז'

לקראת פתיחת קמפיין מוקדמות המונדיאל, מול ישראל בחיפה, פורסמה הכתבה הזו תחת הכותרת המתבקשת: "מרקו וראטי צריך להפוך למנהיג נבחרת איטליה". אנחנו יודעים איך זה נגמר. איטליה לא תהיה בגביע העולם אחרי שנכנעה ללא תנאי לספרד והפסידה לשבדיה בפלייאוף, בעוד וראטי כלל לא שותף למאמץ מול הסקנדינבים בגומלין. הוא ספג צהוב מיותר בתחילת המפגש הראשון בשטוקהולם והושעה. יש לו יותר כרטיסים משערים במדים הלאומיים, והוא רחוק שנות אור מלהפוך למנהיג סקואדרה אזורה.

האכזבה עצומה, כי הפוטנציאל קיים - והוא מתבזבז. הינשוף הקטן תקוע. במקום להשתדרג, וראטי רק נסוג. נקודות החוזק שלו פחות רלוונטיות, נקודות החולשה מתעצמות ומאמירות. אין יד מכוונת שתאפשר לו לשכלל את יתרונותיו ולהעלים את מגבלותיו. אין מאמן שיודע להשתמש בו כראוי. לא ניכר בו רצון להפוך לשחקן שלם יותר. הדימוי העצמי שלו גבוה מדי, וכל השבחים ודברי ההלל ששמע לאורך הקריירה נמצאים כעת בעוכריו. בגיל 25, פעמוני אזהרה מצלצלים ברעש גדול. השחקן האיטלקי המבריק ביותר בדורו עלול ללכת לאיבוד. היורש המיועד של אנדראה פירלו רחוק שנות אור מהמודל, ונוסע ברוורס.

עוד בנושא

ריאל ניצחה 1:2 בפריס והדיחה את סן ז'רמן בשמינית גמר האלופות
הבדיחה של אירופה: מכה כפולה לפ.ס.ז', אונאי אמרי חוטף אש
רונאלדו "בן אלמוות", זידאן שוב "גאון": אופוריה בריאל מדריד

אתמול סיפק וראטי מופע שממצה היטב את מצבו. מצד אחד, היה כיף לצפות בביצועיו במחצית הראשונה. קשה להוציא ממנו את הכדור, הטכניקה האישית שלו מרהיבה, ראיית המשחק שלו עוצרת נשימה. הוא מנווט את המשחק, משנה את הכיוון, שולח מסירות מדודות לחבריו ורוקד על הדשא. מצד שני, רוב המסירות האלה הולכות אחורה או לרוחב. במערך 3-3-4 של פריז סן ז'רמן, היא זקוקה לשחקן עם קילר אינסטינקט במרכז המגרש - מישהו שמסוגל לשלוח כדורי עומק, לשחרר את שחקני החוד מהשמירה, וגם לאיים על השער ממרחק. וראטי אמור על הנייר לספק זאת, כפי שעשה באמנות בעונת הפריצה שלו בפסקארה ב-2011/12. אלא שזה ממש לא המצב.

יהיו שיטענו כי גם סרג'יו בוסקטס לא תורם לרוב שערים ובישולים, אולם וראטי אינו בוסקטס. טיאגו מוטה הוותיק ממלא בפ.ס.ז' את המשבצת הזו. אם ממשיכים את ההקבלה לברצלונה הקלאסית, הרי שהאיטלקי אמור להיות סוג של צ'אבי. והרי המאסטרו הקטלאני אמר זאת בעצמו השנה: "מכל השחקנים בעולם, וראטי מזכיר אותי יותר מכולם". כדי להיות באמת ובתמים צ'אבי של פ.ס.ז', וראטי צריך להמר יותר ולחשוב גם על מסירות חכמות קדימה, אבל אף אחד לא דורש זאת ממנו, והוא לא מתפתח בכיוון הרצוי. בליגה הצרפתית יש במאזנו העונה בישול אחד. בליגת האלופות יש לו שני אסיסטים. זה לא מספק בשום אופן, והדבר בלט מאוד לעין על הבמה הגדולה כאשר הקטארים היו זקוקים לניצחון בהפרש שני שערים. וראטי היה אלגנטי, אך לא תכליתי. המחצית "הטובה" שלו הסתיימה בתיקו 0:0 משעמם למדי.

היא גם הניבה כרטיס צהוב בגין גלישה מיותרת ליד הרחבה של ריאל, והדבר לא הפתיע איש. עבירות מסוג זה הפכו מזמן לכרטיס הביקור של וראטי, שצובר אזהרות בקביעות מרשימה. על אף שסן ז'רמן שולטת בכדור מול רוב היריבות בליגה הצרפתית, יש לאיטלקי 49 צהובים ב-153 משחקי ליגה בשש שנים בעיר האורות. הנכונות שלו לחלץ כדורים ולהיות תואם אדגר דווידס בהקשר זה ראויה להערכה, אבל מישהו צריך ללמד אותו כיצד לעשות זאת נכון, היכן לרכז את המאמצים ואיך להימנע מכרטיסים מטופשים. עד כה, אף מאמן פ.ס.ז' לא עשה זאת. זו היתה נקודת החולשה שלו בעונה המזהירה ההיא בפסקארה, בה קיבל 13 צהובים ושני אדומים, והבעיה רק החמירה מאז.

ספק אם אוהדי סן ז'רמן נפלו מהכיסא כאשר וראטי הורחק אתמול בדקה ה-66 וחיסל סופית את סיכויי קבוצתו לבצע קאמבק היסטורי. האיטלקי מאבד את העשתונות כאשר הדברים לא הולכים כמתוכנן, וזה האדום השלישי שלו באירופה. הוא הורחק מול אולימפיאקוס ב-2013 ונגד ארסנל ב-2016. ארבעה אדומים נשלפו באירופה לשחקני פ.ס.ז' בתקופה זו, שלושה מהם של וראטי - והנוסף היה האדום הלא מוצדק של זלאטן איברהימוביץ' מול צ'לסי לפני שלוש שנים. זה אומר לא מעט.

וזה הסיכום הסטטיסטי הקטסטרופלי של וראטי ב-44 משחקי צ'מפיונס ליג עד כה: שלושה שערים, שישה בישולים, 17 צהובים, שלושה אדומים. מפליימייקר נסוג שמוגדר ככוכב על אפשר לצפות למשהו אחר לגמרי, אבל וראטי נחשב לעילוי בסן ז'רמן, ונדמה כי אין לו מוטיבציה לתקן את הליקויים ולהפוך למנהיג. החיים נוחים מאוד, הכסף זורם, הביקורת בתוך הקבוצה כמעט ולא קיימת, והוא דורך במקום. וכמו בכל מקצוע, בטווח הארוך דריכה במקום פירושה נסיגה. כאשר חתם בצרפת ב-2012, היה וראטי אמור להפוך לאחד הכוכבים הגדולים בעולם. בנבחרת ציפו ממנו להיות הדבר הגדול הבא. אם למרות הכשרון העצום, על אף השבחים המפליגים שקיבל מכל הכיוונים, כלום לא קרה - סימן שהבחירות שעשה וראטי בקריירה היו שגויות.

אחרי שזהר בהדרכתו של זדנק זמאן בליגה השניה, הוא היה אמור למצוא את עצמו בשורות הגברת הזקנה. וכה אמר נשיא פסקארה דניאלה סבסטיאני: "מרקו היה קצת מאוכזב שהמעבר ליובנטוס לא הצליח, כי הוא אוהד את הקבוצה מילדות. הוא הגיע לפריז, ראה עד כמה סן ז'רמן היא מועדון גדול, והבין שזה ישנה את חייו. אישית הייתי מעדיף למכור אותו ליובה, והיינו קרובים. זה נפל בגלל חילוקי דעות על השאלת שחקנים. אני עדיין בקשר עם מרקו, הוא מאושר בפריז, אבל מהיכרותי איתו אפשר להניח שירוץ בשמחה ליובנטוס. הבעיה היא שסן ז'רמן לא מוכרת את כוכביה".

אולם לווראטי עצמו יש גרסה מעט שונה. "בחרתי להצטרף לסן ז'רמן, ואני לא מתחרט. אני לא מעסיק את עצמי במחשבות על מה שהיה קורה לו הייתי מקבל החלטה אחרת", הוא הצהיר לפני שלוש שנים, ונדמה כי הפרויקט הפריזאי עדיין מושך אותו, למרות עצירה בהתקדמות המקצועית. בקיץ האחרון, נפוצו הדיווחים על עניין רב שגילתה ברצלונה באיטלקי, וצ'אבי עודד את הצדדים במרץ להגיע לסיכום. סכום ההעברה יכול היה להגיע ל-100 מיליון יורו, עוד לפני שדובר על מכירת ניימאר, אבל וראטי בחר לעצור את המגעים.

"למען האמת, זו הפעם הראשונה בה חשבתי על אפשרות עזיבה. אנשים חושבים שאני משחק בפ.ס.ז' בשביל הכסף, אבל אני יכול להרוויח יותר במקום אחר. גם ניימאר יכול היה לקבל יותר במנצ'סטר סיטי או בצ'לסי, אבל הוא כאן כדי להיות חלק מהפרוייקט, וזה נכון גם לגביי. מעולם לא אמרתי לראשי המועדון שאני רוצה לעזוב, אבל לא הייתי בטוח לגבי שאיפות הקבוצה. כאשר מונה המנהל הספורטיבי אנטרו הנריקה, קיצרתי את החופשה על מנת להגיע ולדבר איתו. אחרי הפגישה הראשונה, אמרתי שהכל בסדר. אני נשאר. זה לא קרה כי ניימאר וקיליאן אמבפה חתמו. הייתי בטוח בפרויקט גם בלעדיהם", הצהיר הקשר בראיון לל'אקיפ.

התיאור הזה עשוי להיות מדויק, כי גם קרלו אנצ'לוטי טען: "אני מכיר את וראטי, והוא לא רצה לעזוב. הוא השתמש בהצעות של קבוצות אחרות על מנת לשדרג את החוזה בסן ז'רמן". ואם זה נכון, הרי שהאיטלקי קובר את הקריירה שלו במודע. המאמן אונאי אמרי לא מקדם אותו כשחקן, החוזה המדובר נחתם עד 2021, ויש מגעים להאריכו עד 2022. וראטי כבר יהיה אז בן 30. לו היה מגיע לברצלונה או ליובנטוס, האופק המקצועי שלו היה אחר לחלוטין.

הוא באמת יכול היה לפרוח ולהיות אחד השחקנים הטובים בעולם. הוא מסוגל להיות התקפי יותר, תכליתי יותר, יצירתי יותר, חכם יותר, ממושמע יותר ופזיז פחות. במקום זאת, הוא הודח שוב בשמינית גמר ליגת האלופות עם כרטיס אדום בגין צרחות על השופט, וגם את המונדיאל יראה בטלוויזיה. לאוהדים שמתגעגעים לפירלו וצ'אבי, הפספוס הזה כואב, אבל נכון לעכשיו צריך להשלים עם המציאות. השחקן המיוחד הזה כבר לא ממש מיוחד. חבל.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק