בווידאו: המדים האפורים-שחורים לא הפריעו למנצ'סטר סיטי להביס שוב את ארסנל
מנצ'סטר סיטי הביסה אתמול (חמישי) את ארסנל בפעם השנייה תוך שבוע. ביום ראשון היא עשתה זאת בגמר גביע הליגה, והתוצאה 0:3 שוחזרה אתמול - שוב בלונדון - במסגרת הליגה. העליונות היתה דומה, לירוי סאנה שוב הבריק, דויד סילבה שוב הבקיע, ארסן ונגר שוב היה עגום על הספסל, אבל דבר אחד היה שונה. התלבושת של סיטי השתנתה, והשחקנים לבשו את המדים האפורים-שחורים.
לא היתה לכך כל הצדקה. צבעי התכלת הרגילים של סיטי משתלבים נהדר עם האדום של ארסנל ויוצרים תמונה מסורתית נהדרת. ביום ראשון זה עבד נהדר, ואפשר היה לשחזר את החוויה האותנטית גם אתמול. חוקי הפרמיירליג קובעים אמנם שגם המכנסיים חייבים להיות בצבע שונה, ובמקרה הספציפי שלנו מדובר בלבן בשני המקרים, אבל זה לא הפריע בעבר, לא הפריע בגביע הליגה, ובכל מקרה יש גם פתרון אלגנטי יותר כי סיטי שיחקה בפעמים רבות עם מכנסי תכלת. כל זה לא עזר, והתלבושת השלישית הוצגה לראווה.
באופן כללי, היה אתמול יום עגום לאוהדים שמעדיפים את הצבעים המסורתיים, והם הרי מהווים רוב מוחלט. ברצלונה התייצבה למשחק החוץ בלאס פלמאס בתלבושת החוץ המזעזעת שלה, מעין תכלת מטאלי. ואפילו ברבע גמר הגביע הצרפתי עלתה קון למשחק ביתי מול ליון בתלבושת חוץ כתומה, למרות שלא היתה כל בעיה לשחק בכחול-אדום הרגיל מול הלבן של האורחת.
עוד בנושא
"השופט שדד את ברצלונה". ואלוורדה: "איש לא הבין על מה שרק לפנדל"
פפ גווארדיולה: "היינו חזקים מנטלית", קיאון תקף את ארסן ונגר
זלאטן: "אני מתגעגע לנבחרת שבדיה, הדלת לא סגורה לשום דבר"
עד לא מזמן, אי אפשר היה לדמיין שימוש בתלבושת החוץ במשחקי הבית, אך היום זה שגרתי לחלוטין, במיוחד באיטליה. שלשום שיחקה לאציו בכחול כהה באולימפיקו בחצי גמר הגביע מול מילאן. כתוצאה מכך, עלתה מילאן במדים הלבנים. שתי הקבוצות בתלבושת חוץ, כאשר שתי תלבושות הבית המסורתיות נראות נפלא ביחד וגורמות לכולנו להיזכר בעשורים ארוכים של היסטוריה מפוארת - אדום-שחור של מילאן ותכלת של הנשרים. כולם, פרט לאנשי השיווק של המועדונים וחברות מוצרי הספורט, היו רוצים שהמשחק ייראה כמו שצריך, אבל הכסף מדבר. צריך למכור כמה שיותר חולצות מכמה שיותר סוגים, ולעזאזל רגשות הקהל.
מאמן נאפולי מאוריציו סארי הביעה מחאה חריפה על כך אחרי המשחק מול יובנטוס בדצמבר. "חשבתי שאמות לפני שאראה את נאפולי באפור מול יובנטוס בצהוב. זה כואב לי, ואני חושב שזה כואב לכל מי שגדל על החוברות של פאניני, לכל מי שקשור לצבעי המועדון. זה גרם לי עצב רב", אמר איש המקצוע הפופולרי, ומגיעים לו שבחים רבים על הבעת עמדה מנוגדת להנהלת קבוצתו. הנאפוליטנים משחקים לא פעם בתלבושת חוץ באיצטדיון סן פאולו, ובכך יורקים על ההיסטוריה. הם ממש לא היחידים. ארסנל, למשל, שיחקה בכחול במשחק הביתי מול אסטרסונד בליגה האירופית, והפסידה. זה לא מפתיע, כי התותחנים תמיד מפסידים העונה בכחול. אולי מדובר בקארמה.
לעתים ממציאים תירוצים משונים למטרות קידום החולצה השנייה והשלישית, אבל בגדול אנשי השיווק איבדו את הבושה. הזלזול שלהם בחובבי הכדורגל כה עמוק, שהם לא נרתעים מהרס מוחלט של חוויית הצפיה. כך קרה, למשל, בקלאסיקו הראשון של העונה, במשחק הראשון בסופר קופה הספרדי. לראשונה אי פעם, התייצגה ריאל מדריד לקרב מול היריבה הקטלונית המושבעת כשהיא לא לובשת לבן אלא כחול. העין לא הצליחה להבדיל בקלות בין הצבע החדש לבין פסי הבלאוגרנה של המארחת, ואוהדים לא מעטים התלוננו על כאב ראש פיזי מהניסיון לחזות במשחק. סביר שרבים פשוט נאלצו לכבות את הטלוויזיה, ולא ראו את השער המרהיב של מרקו אסנסיו בדקת הסיום. זו היתה התעללות אמיתית.
עינוי דומה עברו אוהדי ארסנל שניסו לצפות לפני שנה וחצי במשחק החוץ מול ווטפורד. במקום לשחק באדום המסורתי והטוב, לבשו התותחנים תלבושת חוץ שחורה-צהובה מול הצהוב-שחור הביתי של הצרעות. קידום חולצות היה חשוב יותר, כך מסתבר, ממתן אפשרות לצפות במשחק. לא בטוח שהשחקנים הצליחו להתמצא בתנאים כה ביזאריים. זו היתה הוכחה לכך שתלבושות החוץ כבר לא נועדו למטרתן המקורית. תכליתן היא לייצר הכנסות, ותו לא.
ואם זה המצב, בכלל לא חשוב שיהיה הבדל בין מדי הבית למדי החוץ. קחו, למשל, את פריז סן ז'רמן, לה מדי בית בצבע כחול כהה מאוד על גבול השחור, ותבלושת שלישית שחורה. אין כל שילוב צבעים מולו אפשר לשחק עם תלבושת שלישית, אך לא עם הראשונה, אבל זה לא מעניין את הקטארים. אפשר לומר אותו דבר בדיוק לגבי אינטר. התלבושת השלישית הכתומה של ליברפול דומה יחסית לתלבושת הבית האדומה. כמעט ואין הבדלי צבעים בין התלבושת השניה לתלבושת השלישית של טוטנהאם.
ויש גם מועדונים שלא מסתפקים בשלוש גרסאות של מדים. קלן, נועלת הטבלה בעונה קטסטרופלית בבונדסליגה, השתמשה העונה בלא פחות משבע תלבושות שונות. בתפריט: אדום-לבן, אדום, גרסה אחרת של אדום, אפור-צהוב, שחור-צהוב, שחור-צהוב בגרסה אחרת, וגם לבן. האם יש אוהדים שרכשו את כל המגוון? למה צריך לאמלל אותם? כי הרי ברור כשמש שהתעלולים האלה מכרסמים בקשר בין הצופה לקבוצתו האהובה.
בטווח הארוך, הנזק עלול להיות גדול. במשך שנים ארוכות, בנו המועדונים זהות עם צבעים מסוימים. האוהדים קשורים לצבעים האלה, וחשיבותם קריטית. תיזכרו במחאה האדירה של אוהדי קארדיף כאשר הבעלים המלזי וינסנט טאן החליט להמיר את הכחול ההיסטורי באדום. הזעם היה עצום, ואיש העסקים השערורייתי נאלץ בסופו של דבר לחזור בו, וגם להחזיר את הסמל הישן והטוב. אצל הדור הצעיר של האוהדים, הזהות כבר חשובה פחות, כי משדרים להם כי לצבעים אין משמעות. הקשר שלהם לקבוצות רופף יותר. הם מבינים שזה בסך הכל ביזנס. אין כאן לב.
מה מייצגת מנצ'סטר סיטי שנמצאת בבעלות השייח'ים מאמירויות, אם היא מעדיפה לשחק באפור על אף שאפשר ללבוש תכלת? הכדורגל יפה, אבל בשורה התחתונה זה לא מספיק. אם ריאל מתייצבת לקלאסיקו בכחול בגלל הסכם קידום מכירות עם אדידס, המצב באמת חמור. זה הזמן של האוהדים להשמיע את קולם באופן חד וברור. אל תקנו את מדי החוץ של הקבוצות, כי זו הדרך להרוג את הנשמה שלהן.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
