תעזבו אותו בשקט: הדיון התקשורתי בפציעתו של ניימאר מחפיר ונבזי

"פרשתי מכדורגל ולא יכולתי ללכת יותר. השתנתי במיטה למרות שהשירותים היו במרחק מטרים ספורים ממני. ידעתי שאם אעמוד על הקרסול הוא יהרוג אותי. אמרתי לרופא שלי לכרות לי את הרגליים. אי אפשר היה לסבול יותר את הכאב. אי אפשר לתאר במילים עד כמה הוא היה חזק. הסתכלתי על אוסקר פיסטוריוס וחשבתי שזה הפתרון שלי", כה סיפר לא מכבר גבריאל באטיסטוטה. חלוץ העבר הארגנטינאי סיכם אז: "נתתי לכדורגל יותר ממה שהיה לי". רגליו עדיין איתו, אבל הוא יודע שירגיש נכה במשך כל חייו. והוא לא היחיד.

עוד בנושא

רופאו של ניימאר: "הוא ייעדר בין חודשיים וחצי לשלושה חודשים"
צפו בפריס סן ז'רמן מביסה 0:3 את מארסיי גם בגביע

לכולם היה מומלץ להיזכר בכך בזמן הדיון המוזר שהתנהל בימים האחרונים סביב הפציעה של ניימאר. הכוכב הברזילאי של פריז סן ז'רמן סובב את הקרסול במשחק הליגה מול מארסיי ביום ראשון, ובדיקה גילתה כי יש גם פגיעה בעצם בכף רגלו, אבל את האוהדים עניינה רק שאלה אחת - האם יהיה כשיר למשחק הגומלין מול ריאל מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות בשבוע הבא? הרי בשביל זה הביאו אותו. בשביל זה זרקו הקטארים 222 מיליון יורו לברצלונה. בשביל זה משלמים לו שכר עתק. אז איך ייתכן שהשחקן היקר בעולם לא יהיה מוכן למשימה ברגע האמת? מבחינת אוהד כדורגל ממוצע, ניימאר הוא מכונה. אם הוא פצוע, המכונה מקולקלת.

"תשכחו מריאל. הוא ייעדר כחודשיים", אמר אביו של החלוץ. זה לא השקיט אף אחד. נהפוך הוא - אונאי אמרי, מאמן פ.ס.ז', הכחיש שלשום את הדיווח במסיבת העיתונאים: "זה לא נכון, וניימא לא ינותח. דיברתי עם צוות הרופאים, ועדיין לא קיבלנו את ההחלטה. נראה מה יהיה בהמשך. עדיין יש סיכוי שניימאר ישחק מול ריאל. צריך להמתין בסבלנות. הקבוצה היא הדבר החשוב ביותר כעת. ניימאר הוא הראשון שרוצה להשתתף בכל המשחקים".

איך האוהדים פירשו את הוויכוח? לכאורה, יש כאן סוגיה מורכבת. מצד אחד, המשפחה וכל ברזיל שמעוניינת לשמור על הכוכב לקראת המונדיאל. מצד שני, המועדון שמפרנס אותו. ניימאר צריך לקבל החלטה אם לשחק עכשיו ולסכן את ההשתתפות בגביע העולם, או לוותר על חלום הזכיה בליגת האלופות למענה עבר לעיר האורות. אפשר לצייר את זה אפילו כדילמה מוסרית. מי חשוב יותר - האומה או המעסיק? למי הנאמנות צריכה להיות גדולה יותר? אז הנה לכם התשובה - לאף אחד. כשהבריאות מונחת על כף המאזניים, כל שחקן צריך להיות מחוייב קודם כל לעצמו.

המונדיאל בוער בעצמותיו של ניימאר, וזה לא מפתיע. זו אובססיה ארוכת שנים, כי הרי הוא גדל וטופח כתקווה הגדולה של העם הברזילאי לקראת גביע העולם הביתי ב-2014. ההתאחדות מיתגה אותו כך, וניימאר ניצל את התנופה על מנת להפוך לאחד השחקנים המפורסמים והעשירים בתבל. עיתוי נסיקתו היה מושלם, אבל הטורניר עצמו הפך לחלום בלהות בגלל הפציעה בקרב הגדול מול קולומביה ברבע הגמר. אז הוא נעדר מהמפגש עם גרמניה בחצי הגמר, והמכה המורלית היתה כה חזקה שזה נגמר בשביעיה. מדליות הזהב באולימפיאדה פיצו על כך מעט, אבל התיקון האמיתי חייב להתבצע ברוסיה, וניימאר מרגיש צורך להיות שם, בכל מחיר ובכל תנאי.

ואולם, האם זה מצדיק סיכון בריאותי? כאן עלינו להיזכר במקרה הטרגי של רדאמל פלקאו. החלוץ הקולומביאני קרע רצועות בברכו בינואר 2014, כאשר שיחק במדי מונאקו בגביע מול קבוצת חובבים, וכל האומה יצאה מדעתה לאור האפשרות שיחמיץ את המונדיאל. אז פלקאו הבטיח לזרז את קצב ההחלמה על מנת לא לוותר על החלום, וכולם עמדו מאחוריו. אפילו ראש הממשלה בכבודו ובעצמו השתמש בסיטואציה למטרות פוליטיות שפלות, ביקר בבית החולים ואיחל לסקורר להיות כשיר בזמן. הנסיון הזה עלה לפלקאו ביוקר רב, כי הוא גם לא הספיק להיכלל בסגל, אך גם פגע בעצמו - וכתוצאה מכך נזרקו שנתיים מהקריירה במנצ'סטר יונייטד ובצ'לסי לפח. אלמלא זילזל בבריאותו, סביר להניח שהיה מתאושש בצורה חלקה הרבה יותר.

למזלו של ניימאר, הפציעה הנוכחית לא מעמידה אותו בפני סכנות אלה, אבל מה עם המשחקים המכריעים בליגת האלופות? האם לא כדאי לצפצף על הכאבים, לקבל זריקות ולעלות לדשא? ובכן, גם כאן צריך לחזור ל-2014. זוכרים את דייגו קוסטה? החלוץ הברזילאי-ספרדי נפצע בתזמון אומלל במיוחד לקראת המשחקים הגורליים של אתלטיקו מדריד בשתי זירות. אז הוא עלה לא כשיר למשחק האליפות מול ברצלונה ונאלץ לבקש חילוף אחרי 16 דקות. הלקח לא נלמד, והחלוץ אפילו נסע לקבל עזרה ממכשפה סרבית לקראת גמר ליגת האלופות. דייגו סימאונה שוב הימר עליו, ושוב נכשל. קוסטה הוחלף בדקה התשיעית מול ריאל, ובדיעבד שילמה קבוצתו ביוקר רב, כי לא נותרו לה חילופים לקראת ההארכה, בה הובסה. והפיאסקו הזה מתגמד אל מול הנזק הבריאותי שקוסטה שעלול היה לגרום לעצמו לו היה ממשיך לצלוע על הדשא.

שחקן מכיר את גופו טוב מכולם. הוא לא צריך לשקר לעצמו. הוא גם לא צריך לתת לפוליטיקאים חסרי המצפון, לבעלי הקבוצות תאבי הבצע, לעיתונאים צמאי הדם, למאמנים שדואגים למשרותיהם ולאוהדים האנוכיים להכתיב להם את קצב ההחלמה. שום משחק, קריטי ככל שיהיה, לא יכול להיות חשוב יותר משנים ארוכות של חיים נטולי כאב. שום ביקורת, ארסית ככל שתהיה, לא רלוונטית אם אתה צריך לדאוג לבריאותך. ניימאר כבר סידר את משפחתו מבחינה כלכלית, החל מהוריו וכלה בניני ניניו, אבל שום כסף בעולם לא יוכל לקנות לו יכולת ללכת לשירותים בלי להרגיש שהקרסול הורג אותו. נכון, הם מרוויחים מיליונים על גבי מיליונים. זה לא אומר שהם צריכים להפוך לנכים ולייחל לכריתת רגליים.

והרי שחקנים מקצועיים נאלצים לעגל פינות בתדירות גבוהה ולשחק עם פציעות קלות. "אני לא חושב שיש שחקן ללא בעיות רפואיות. בכל הקריירה שלי התמודדתי עם כאב, וכך זה צפוי להימשך", טען לא מכבר מוסא דמבלה. זה הנוהל הסטנדרטי. על זה בדיוק מדובר כאשר אתם קוראים שמנסים "להכשיר" מישהו למשחק ספציפי. אז לפחות בכל הקשור לפציעות החמורות יותר, יש לכוכבים זכות מלאה לקבל פסק זמן להחלמה מלאה, מבלי שיחשדו בהם שהם מנסים לרמות ושומרים את הרגליים. השמועות בנוגע לניימאר היו זדוניות. ההצהרה של אמרי במסיבת העיתונאים היתה חסרת אחריות. אתמול כבר פירסם המועדון הודעה רשמית לפיה אכן זקוק ניימאר לניתוח. מוטב היה לו לא היה פוגע בתדמיתו לשווא קודם לכן.

באשר לגומלין של סן ז'רמן, כדאי לצרפתים להסתכל על הקריסה של ברזיל ב-2014 וללמוד לקח חשוב. סלסאו עלו לנגינת ההימנונים בחצי הגמר עם חולצתו של ניימאר והקדישו לו את המשחק כאילו הלך לעולמו. חסרונו הכתיב את כל הכותרות לקראת ההתמודדות, הוציא את האוויר מהמפרשים וחיסל את השחקנים מנטלית. הבטחון העצמי שלהם שאף לאפס, והתוצאה היתה קטסטרופלית.

ובכן, פ.ס.ז' יכולה לתת פייט לאלופת ספרד גם ללא ניימאר. אחרי הכל, היא הביסה אשתקד את ברצלונה 0:4 בפארק הנסיכים כאשר הברזילאי בכלל שיחק נגדה. אתמול הבקיע אנחל די מריה, שסופסל באופן מחפיר במשחק הראשון ביום הולדתו ה-30, צמד לרשת מארסיי בגביע כאשר שיחק במשבצת של ניימאר. האיטריה בהחלט מסוגל לעשות את העבודה מול האקסית אם יאמינו בו. לחבורה של אמרי יש סיכוי אם תאמין בעצמה. ואולם, אם ישקעו בדכאון בגלל הקרסול אחד של ניימאר, עדיף שלא יעלו למגרש כלל. כי לא מגיע להם.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק