1.
המינוי של עודד קטש למאמן הפועל ירושלים בשלב כה מאוחר של העונה הוא צעד שיווקי ותדמיתי, לא מקצועי. המטרה המרכזית של ירושלים העונה - להגיע רחוק באירופה - כבר לא תושג; מהגביע היא הודחה; ואליפות, בואו נודה באמת, היא הישג נחמד שמוציא את הקבוצה לחופשה במצב רוח טוב, אבל אין לה כל משמעות ארוכת טווח. למעשה, האליפות של ירושלים אשתקד, בתום עונה אפרורית למדי, שיכנעה את ירושלים (ולמען ההגינות, גם אותי) שיש לה יהלום ביד ששווה ללטש ולשמר, וההמשכיות של הסגל הבעייתי שלה חיסלה בדיעבד את העונה הנוכחית. בכלל, האפשרות של מאמן להשפיע על קבוצתו בפרק זמן כה קצר מוגבלת. קטש יכול לספק מנהיגות, לשפר את המחויבות ואולי לחדד כמה נושאים שקשורים לכדורסל, אבל הרגלים יהיה לו קשה לשנות.
עם זאת, קטש בהחלט יכול לשפר את האווירה סביב הקבוצה - וזו הסיבה האמיתית למינויו בעיתוי הלא קונבנציונלי הזה. במהלך העונה ניסה אורי אלון לזרוק בכל פעם מחדש מעט משקל עודף כדי שהכדור הפורח שלו ימריא, אבל הוא המשיך לצלול. בלי שלושה שחקני משוחררים ובהיעדר יכולת להתחזק, המינוי של מודי מאור צעק "העונה גמורה", ועוצמת הצעקה התגברה אחרי ההדחה מהגביע, וביתר שאת אחרי התבוסה המביכה בנס ציונה. מועדון עם בסיס האוהדים ועם היומרות של ירושלים היה עלול לשלם בטווח קצר בקרחות ביציעי הארנה ובטווח הארוך בחוסר אמון שיבוא לידי ביטוי בירידה במספר המנויים והספונסרים. לפני שעוסקים בסגולותיו (או בחסרונותיו) כמאמן, קטש הוא דמות פופולרית, בעיקר עבור אוהדים מהמעגל השני. גם העובדה שעד אתמול היה פרשן ערוץ הספורט בוודאי לא תפגע בכיסוי התקשורתי שלו תזכה ירושלים מעתה ואילך.
רבים מהאוהדים מהמעגל הראשון דווקא רטנו אמש ברשתות החברתיות והזכירו את כישלונו של קטש בקדנציה הקודמת, כמו גם את פיטוריו ממכבי תל אביב ומהפועל תל אביב. למרות הדימוי הרגוע, הנתונים מספרים שעד עתה, כשקטש נתקל בלחץ, מהתקשורת ומהיציעים, הוא תפקד הרבה פחות טוב. בקבוצות מתוקשרות פחות, כשלא כל הפסד נחשב לקטסטרופה, הוא הצליח באופן יחסי. למרות זאת, אפשר להאמין שקטש מגיע לקדנציה השנייה שלו בבירה בשל יותר מבעבר, והכדורסל שהציגו קבוצותיו בשנים האחרונות, כולל נבחרת העתודה, העיד גם על ירידה לפרטים קטנים בהתקפה וגם על שיפור באספקטים אחרים במשחק, אפילו - תחזיקו חזק - הגנתיים.
גם אם קטש מאמן טוב יותר מבעבר, לא בטוח שזה יעזור. ירושלים זקוקה לחשיבה מחודשת על בניית הסגל. בעונות האחרונות, גם בעונת האליפות, היא הציגה סגלים לא מאוזנים, עם יותר מדי שחקנים אנוכיים, פחות מדי יכולות הגנתיות, בלי דגש על אישיות השחקנים ובעיקר עם השלכת כסף לא סבירה לכיוון הישראלים. בקיץ תהיה לה הזדמנות חד פעמית לנקות את האורוות ולהתחיל מחדש, ללא גיבנת של חוזי עבר גבוהים ולא מוצדקים. כדאי מאוד שבניגוד לעבר, את ההחלטות יקבל איש מקצוע, מנותק מהסמיילים שנוהג אלון לפזר באינסטגרם או בטוויטר אחרי כל החתמה. במילים אחרות, ירושלים זקוקה לג'נרל מנג'ר, אדם שבחירת שחקנים היא המקצוע שלו. בלי השחקנים הנכונים, אין הבדל משמעותי בין פיאניג'יאני, קציקאריס, מאור או קטש. מכל מקום, מוטב שהמאמן החדש יונחה לבלות את זמנו במעקב אחרי שחקנים מאירופה או מליגת הפיתוח ולא במעקב אחרי יריבות ירושלים בליגה. אליפות עוד עלולה לשכנע את ירושלים לוותר על המהפכה שהיא חייבת לחולל.
עוד בנושא:
הצרת כוונות: מכבי תל אביב הפכה לקבוצה שמסתפקת במועט
יורוליג: מכבי תל אביב הפסידה 83:69 למלאגה, פייר ג'קסון הורחק
עודד קטש מונה למאמן הפועל ירושלים לשנה וחצי
2.
עד מינויו לירושלים, קטש היה העונה דווקא אחד הנכסים התדמיתיים החשובים ביותר של מכבי תל אביב. בניגוד למקובל בתחום, שחקן העבר ומאמן הנבחרת הוא פרשן שמדגיש את החיובי ואינו משתולל בתום הפסדים. האווירה שהכתיבה הפרשנות המתונה שלו גם סייעה לשרטט את הנראטיב של מכבי העונה, כקבוצה חדשה שצומחת ומתפתחת, בעוד הפסדיה לא נתפסים כקטסטרופה. אמש, בשידור המשחק במלאגה, הרשה לעצמו ניב רסקין להיות ביקורתי הרבה יותר ואפילו גור שלף הממלכתי עקץ פה ושם. מעבר לכדורסל הרע שמכבי משחקת בשלב כה קריטי של העונה, אחרי הכישלון בגביע נתפסים ההפסדים כנורה אדומה, ולא ככאבי גדילה.
התמונה העגומה הזאת בלטה במיוחד בספרד עקב זהות היריבה. מלאגה לא זהרה ולא הבריקה אתמול, בעיקר בשל חלוקת הדקות של מאמנה. 10 שחקנים במלאגה קיבלו בין 12 ל-24 דקות, כשגם ריי מקאלום הנהדר וגם אדם וצ'ינסקי המזעזע מקבלים 17 דקות. בחלקים משמעותיים מהמשחק ההרכבים של ז'ואן פלאסה היו לא מאוזנים ואיפשרו למכבי לרוץ ולחוש תחושה כוזבת של שליטה. רק שברגעים המשמעותיים, כשהן מקאלום והן נמניה נדוביץ' היו על הפרקט, היה ברור איזו קבוצה מבין השתיים טובה יותר והגארדים של מי מהן ממוקדים ומרוכזים יותר.
לפני שנגיע לספאחיה, ברור שהבעיה המשמעותית ביותר של מכבי כרגע היא הכושר של פייר ג'קסון ונוריס קול. בעוד האחרון היה לא מרוכז (4 איבודים) ושיחק בחוסר עניין שגבל לעתים בשביתה איטלקית, הרכז הפותח שיחק בפראות, לא שלט בקצב, לקח זריקות רעות, איבד 5 כדורים ולבסוף הפקיר את חבריו והורחק. רכזים אמורים להיות שיקוף של המאמן ושל רצונותיו, ובמקרה של מכבי נראה שהקשר בין הספסל לפרקט ניתק.
כל הגארדים של מכבי, בלי יוצא מן הכלל, לוקחים זריקות רעות מכדרור, גם מחצי מרחק, הזריקה הכי רעה במשחק. ההתקפה מבוססת במשך דקות ארוכות על תרגילי חסימה לקלעים, משל מייקל רול וג'ון דיברתולומיאו היו סטף קרי קליי תומפסון, ו-20 האחוזים משלוש נובעים לא רק מבעיית כישרון אלא גם מהיעדר מהלכים של חדירה והוצאת כדור או הנעת כדור סבלנית אחרי מהלכי פוסט אפ. בהגנה, כרגיל, הבעיות קשות יותר. אתמול נראה היה שספאחיה מחליט לעצור בכל מחיר את הפיק אנד רול באגרסיביות, רק שאז נחשפה הגנת היחיד הגרועה של שחקניו. פעם זו הייתה חדירה קלילה על ג'קסון, בפעם אחרת על בולדן ולעתים על תומאס. מלאגה שלטה בריבאונד, חסמה יותר ונראתה נחושה יותר ונרפית פחות.
הנקודה המטרידה ביותר היא שאי אפשר לזהות גרף של שיפור בכדורסל של ספאחיה. אם לאורך מרבית העונה מכבי הפגינה במקביל לכדורסל בינוני מחויבות וגיבוש, כרגע גם התכונות האלו התפוגגו. אפילו אם העונה תסתיים איכשהו בטופ 8, מכבי עלולה להגיע לשם על גחונה, כשלא ברור אם כדאי לקחת הלאה את השחקנים המרכזיים או את המאמן. זו הייתה אמורה להיות עונת בנייה, רק שהיסודות נראים כרגע רעועים למדי.
