מלכת השלשות של היורוליג: מכבי תל אביב קיבלה זריקת פרופורציה

מפגני שלשות נגד מכבי תל אביב העונה:

ברצלונה 31-15 (48%).
צסק"א 22-14 (63%).
ז'לגיריס 23-14 (61%).
אנאדולו אפס 25-14 (56%).
ולנסיה 33-14 (42%).
באמברג 26-13 (50%).
הכוכב האדום 29-13 (45%).
מילאנו 24-12 (50%).
מלאגה 25-12 (48%).
ריאל 31-12 (38%).
פנאתינייקוס 26-11 (42%).

"אם קבוצה אחת קולעת כל כך הרבה שלשות באחוזים כל כך גבוהים, קשה לשחק כדורסל", הגיב נבן ספאחיה להפסד של מכבי תל אביב בקובנה, ולא הסביר או פירט באיזו קבוצה מדובר. ובעצם, למה שיסביר ומדוע שיפרט? ברור שהוא התכוון לז'לגיריס. או לברצלונה. ואולי לצסק"א מוסקבה. או בכלל לאנאדולו אפס. ומה אם זו הייתה ולנסיה, באמברג או הכוכב האדום בלגרד?

ברוב משחקיה של מכבי העונה, 11 מתוך 21, צלפו יריבותיה 11 שלשות או יותר. לשום קבוצה ביורוליג לא קרה דבר דומה. הצהובים עצמם לא הגיעו אפילו פעם אחת ל-11 שלשות משלהם; שיאם, 10 מ-18, הושג במפגש הקודם עם הליטאים בתל אביב.

"ביצענו עבודה די טובה בהכנה למשחק הזה", טען ספאחיה לפני ההתמודדות. "הדגשנו דברים שצריך לעשות. יש להם קלעי שלשות יוצאים מן הכלל, וניתן תשומת לב מיוחדת למרכיב הזה ולריבאונד ההתקפה שלהם". הדברים שאמר המאמן הקרואטי הזכירו במעט את "ההפתעות" שהוא סיפר כי הכין לפני התבוסה לאולימפיאקוס, והתוצאה לא הייתה שונה בתכלית.

מה קרה בפועל? ז'לגיריס, קבוצה של שבע שלשות למשחק ב-40 אחוזים, זינקה ל-14 שלשות ב-61 אחוזים. תשע פעמים היא החטיאה מחוץ לקשת לאורך כל הערב, וגם אותן לא השכילו האורחים לנצל; שישה מהכדורים הללו ניתזו מהטבעת לידיים ירוקות, ורק שלושה נפלו לידיים צהובות.

עוד בנושא:

מכבי תל אביב מסתבכת: "זה היה משחק משמעותי עבורנו"
נבן ספאחיה: "קשה לשחק כדורסל כשהיריבה קולעת שלשות בצורה הזו"
שאראס, בנוקאאוט: ז'לגיריס שוב חשפה את חולשת ספאחיה ומכבי תל אביב

בשלהי נובמבר, כשהליטאים הגיעו לישראל, נפגשתי לראיון עם פאוליוס יאנקונאס בלובי המלון שבו התארח עם קבוצתו. השיחה בינינו התקיימה מעט יותר מ-24 שעות לפני המשחק, וכששאלתי את קפטן ז'לגיריס לדעתו על מכבי מודל 2018 הוא הפתיע וענה: "האמת היא שעוד לא ראיתי אותה משחקת. עדיין לא עברנו תדריך וידאו".

זוהי, מתברר, דרכו של המאמן שרונאס יאסיקביצ'יוס. הוא מתעכב על כל פרט ומטפל בו עד היסוד, אבל הוא עסוק בעיקר בקבוצתו שלו. אחד העיתונאים הליטאים שמסקרים מקרוב את הקבוצה אומר כי במקרים רבים, דו"חות הסקאוטינג על היריבות מוצגים בערב שלפני המפגש עימן. את רוב האימונים מקדיש שאראס לתיקון הטעויות של שחקניו.

בעקבות "פרשת הריגול", סימני המתיחות בין יאסיקביצ'יוס לספאחיה, שהאחד שיחק בעבר אצל רעהו, ניכרו בשלום הקר בו בירכו זה את זה בתפר שבין האימונים המסכמים וגם לפני ואחרי המשחק עצמו. לא כולם יתחברו לסגנון האמוציונלי, הצעקני והאימפולסיבי (ויש שיאמרו: האגוצנטרי) שבו מתנהל מאמן ז'לגיריס על הקווים, אבל קבוצתו היא כנראה המאומנת ביותר כיום באירופה, ובוודאי זו שסוחטת מעצמה את המיטב בכל שבוע מחדש.

התואר המחייב הזה לא נועד לרמוז כאילו הגאון מקובנה טוב יותר מז'ליקו אוברדוביץ', דימיטריס איטודיס או צ'אבי פסקואל. הוא עדיין לא שם. אבל בזמן ששלושת האחרים נהנים משירותיהם של כוכבי על כמו יאן וסלי, ננדו דה קולו, סרחיו רודריגס וניק קלאתיס, שחקנם לשעבר מפלס את דרכו לצמרת כשהכוכב האמיתי בקבוצה מסתובב על הקווים, רץ, רוקע, צועק, זועף, צורח ולא מפסיק לזוז לרגע. כלומר, הוא עצמו.

את מי יש לשאראס על המגרש? קווין פאנגוס מדורג במקום השני בטבלת מוסרי האסיסטים של היורוליג, אבל מלבדו אין לקבוצה הליטאית אפילו נציג אחד שמופיע בין עשרת המובילים בשום קטגוריה סטטיסטית. לא בנקודות ולא במדד, לא בריבאונדים ולא בסחיטת עבירות, לא בחטיפות ולא בחסימות.

כבר חודשיים מצפים כולם לנפילה הטבעית של הירוקים, אבל היא ממאנת לבוא. הם גברו על פנאתינייקוס, ניצחו באיסטנבול את פנרבחצ'ה והכניעו את אולימפיאקוס, וגם כשחוו נסיגות קלות וספגו הפסדים לכאורה מיותרים - זה קרה במשחקי חוץ שמיד לאחריהם חזרו למסלול. ז'לגיריס כאן כדי להישאר, ובעזרת מאמנה היא עושה את ההתאמות ומוצאת שלל דרכים לשרוד ולהצליח.

בסיבוב הקודם, לדוגמה, היא כמעט הפתיעה ביד אליהו למרות שפגעה רק ב-7 מ-25 לשלוש. ארתוראס מילאקניס עמד אז על 5 מ-10, ויתר חבריו נתקעו עם 2 מ-15. אתמול קרה ההפך: שבע שלשות (מתשעה ניסיונות) היו לליטאים כבר בתחילת הרבע השני, בשעה שמילאקניס עוד לא ניסה לזרוק אפילו פעם אחת.

בשבוע שעבר הנחית שאראס מכת נוקאאוט בניהול המשחק על חשבונו של פסקואל, ואלמלא שריקות מפוקפקות וסל באזר ענק של קלאתיס, הוא גם היה יוצא מהאואקה עם ניצחון יוקרתי על פאו. בהיעדרו של פאוליוס יאנקונאס, התבלטו אנטנאס קבאליאוסקאס וארון ווייט עם 38 נקודות ו-13 מ-20 לשתיים; אתמול הם לא לקחו זריקה אחת מהטווח הזה במחצית הראשונה, וקבוצתם הגיעה ל-53 נקודות (כשגם ליאנקונאס ארבע בלבד).

עוד הבדלים? בהפסד בתל אביב, נפלה ז'לגיריס קורבן לתצוגת תכלית של נוריס קול ופייר ג'קסון, שחיברו יחד 38 נקודות, 5 מ-8 לשלוש ועשרה אסיסטים. אתמול היא שיתקה את השניים והותירה אותם על 21 נקודות, 1 מ-7 לשלוש וארבעה אסיסטים בלבד. וכשזה המצב, גם משחק חוץ שבו קולעת הקבוצה 84 נקודות מסתיים מבלי שהאמינה ביכולתה לנצח ליותר מדקה אחת אקראית.

הפעם האחרונה שבה קלעו הליטאים כל כך הרבה נקודות במשחק שלא נקלע להארכה אירעה אי אז ב-2009, לפני יותר משמונה שנים. באותו ערב הם ניצחו את נאנסי 94:105, ויאנקונאס, מי אם לא הוא, הצטיין עם 15 נקודות ו-17 ריבאונדים.

"אני חושב שאנחנו צריכים לתקן כמה דברים בהגנה", הוסיף ספאחיה בסיום, וצדק. בחסות החלטתו לרוץ בכל מחיר, תהא התוצאה אשר תהא, ספגה מכבי תל אביב 201 נקודות בשני משחקי יורוליג תוך פחות משבוע - 102 בניצחון על מילאנו ועוד 99 בהפסד לז'לגיריס. כמה זה נדיר?

או הו, כמה שזה נדיר. 26 שנים לא היה כדבר הזה. ב-28 בנובמבר 1991 גברו הצהובים בביתם על לי ג'ונסון ואולימפיק אנטיב 103:108, וכעבור שבוע הכניעו ביד אליהו גם את קאלב טאלין 118:129 במשחק ההתקפי ביותר בתולדות המועדון; בסך הכל - 221 נקודות חובה ו-237 נקודות זכות.

מאז ועד אתמול, הייתה רק עוד פעם אחת שבה ספגה מכבי 200 נקודות או יותר בשני משחקים רצופים - 101 ממלאגה ו-103 מפרטיזן בלגרד בפתיחת עונת 2006/07 - אבל הראשון שבהם נגרר להארכה. אלה היו שני משחקיו הראשונים של ספאחיה כמאמן הקבוצה מתל אביב.

ומה כל מה שקרה אתמול אומר על מכבי תל אביב? 21 מחזורים בתוך העונה, כשהשליש השלישי בעיצומו, הצהובים הם היחידים ביורוליג שעדיין לא חיברו אפילו רצף אחד של שלושה ניצחונות או שלושה הפסדים. זה מוכיח שהם יודעים להגיב ולהישאר עם רגליים על הקרקע אחרי נפילות; זה מרמז גם היכן נמצאת תקרת הזכוכית שלהם.

לו היו מפתיעים בקובנה, הישראלים היו נצמדים לז'לגיריס, חולפים על פניה ויכולים להרשות לעצמם לפנטז לא רק על העפלה לפלייאוף - אלא גם על המקום השישי שמונע מפגש בסדרה עם אחת משתי הראשונות; אבל כל זה לא קרה, ועל אף הבעיות שנחשפו שוב, את השורה התחתונה אפשר לקבל בהבנה. אמש הוכח שמכבי תיצמד לתוכניתה המקורית והריאלית: להישאר בתמונת המאבק על הכרטיס האחרון לשלב הבא. ניצחון לפה והפסד לשם יעשו את ההבדל בין מקום שמיני, ואולי אפילו שביעי, לבין מקום תשיעי ואף עשירי.

לא לעולם חוסן: ספאחיה ושחקניו, שחשו בטוחים ומבוססים במקומם בשבועיים האחרונים, עלולים למצוא את באסקוניה נושפת בעורפם כבר הלילה. אם היא תנצח כצפוי בביתה את הכוכב האדום, היא תתקרב עד כדי נקודה אחת מהצהובים, כשהיא עוד אמורה לארח אותם בוויטוריה במחזור הלפני אחרון.

גורלה של מכבי, כפי שהוסבר כאן כבר בעבר, לא ייחרץ במשחקים מול קבוצות הצמרת (וז'לגיריס, צריך להתרגל, היא אחת מהן). עתידה ייקבע במפגשים עם היריבות הישירות שלה במרכז הטבלה, וביכולתה להימנע מעוד נפילות לא רצויות נגד קבוצות התחתית.

אחת מקבוצות התחתית הללו תתארח בשבוע הבא בהיכל. ברצלונה, כמו מכבי, הגיעה לקיץ אחוזת טראומה ממה שעבר עליה בעונה שעברה. גם היא חוותה מהפכה, אבל מצבה רק הולך ומחריף. היא ניצחה העונה רק פעם אחת בחוץ, עומדת על ארבעה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, ואתמול הידרדרה כנראה לשפל חדש עם הפסד ביתי מביך למילאנו. איפה מכבי ואיפה היא. זריקת פרופורציה.