כדור השלג לא ירד על תל אביב: כך פירקה מכבי את המוקש במוסקבה

על אף כל רוחות השינוי שמנשבות סביב מכבי תל אביב, רק לפני שנה עמדה הקבוצה הזו בפני סיטואציה זהה כמעט לחלוטין - גם אם האווירה הייתה משברית ולוחמנית לאורך כל הדרך. מומנטום חיובי, רצף ניצחונות והצגות מול יריבות עדיפות (אז היו אלה פנרבחצ'ה בבית ואולימפיאקוס בחוץ) הביאו את הצהובים למשחק הביתי מול אנאדולו אפס במאזן חיובי 4:5. השבוע חזרו הטורקים להיכל, וכמו אז, הכניעו את יריבתם הישראלית. הם הותירו אותה במאזן 3:4.

איך מכבי הגיבה? לפני שנה היא הובסה בבית בידי באמברג, ואז הושפלה בבלגרד, החליפה מאמן (טייק 2) והפסידה עוד פעמיים, החליפה את המאמן הזמני (טייק 3) והביאה מאמן חדש, איתו השלימה רצף של שישה הפסדים שגמר לה את העונה במחזור ה-16. והשנה? השנה היא קמה בבוקר למחרת ההפסד לאפס, עלתה על טיסה למוסקבה, נסעה עוד שעתיים באוטובוס לחימקי - ופשוט ניצחה.

וזו, על רגל אחת, התורה כולה. וזה, שוב, ההבדל בין מכבי תל אביב שהתחילה את 2017 למכבי תל אביב שמסיימת את 2017.

עוד בנושא

מכבי תל אביב ניצחה 69:77 בחוץ את חימקי מוסקבה
השיטה של ספאחיה היא הנכס הכי גדול של מכבי תל אביב
ספאחיה: "הגענו אחרי תבוסה כואבת והראנו אופי ונחישות"
ניצחון דרמטי לפאו על אפס, ריאל מדריד הביסה את מלאגה

לא קל לסחוב על הגב מטען של הפסד ביתי כואב בפער דו ספרתי, לארוז מזוודה ולצאת למשחק חוץ. לא קל בכלל. בעשור האחרון עמדה מכבי תל אביב חמש פעמים בסיטואציה הזאת; באחת מהן חזרה ארצה עם ניצחון, בארבע האחרות ספגה הפסד נוסף. הפעם נדמה היה שזה קשה עוד יותר, כי בין שריקת הסיום בהיכל לכדור הפתיחה במוסקבה היו רק 44 שעות. ובכן, קשה לכאורה.

לפעמים עדיף שלא יהיה זמן לחשוב, לנתח, לדמיין ולשקוע. וכך עמדו נבן ספאחיה ושחקניו במבחן האופי הזה. ואם כבר מסע תיקון, אז שיהיה כמו שצריך: מתי בפעם האחרונה עצרו הצהובים קבוצה יריבה על פחות מ-70 נקודות במשחק חוץ? ב"ניצחון" הטראומטי על דרושפאקה, 66:70 לפני שנתיים.

הפנים של מכבי המתחדשת והמתקדמת הן פניו של מייקל רול. שחקן צנוע, שעושה רק מה שהוא יודע, שלא כופה אפילו זריקה אחת בניגוד לשטף המשחק ושמשכיח - לפחות באופן חלקי - את החששות המוקדמים על בור שנפער בעמדת הסמול פורוורד.

בשקט בשקט, רול הפך לשחקן שמקבל הכי הרבה דקות מספאחיה (כמעט 28 בממוצע למשחק); הוא מדורג שני בכל היורוליג באחוזים לשלוש (50) ורביעי באחוזים לשתיים (66.6), והפעם גם התעלה עם חמישה אסיסטים ועבודה אפורה בהגנה.

בשבועות האחרונים מביטים הצהובים מקרוב בשינוי שחווה הכדורסל האירופי: עוד ועוד קבוצות שמות את מבטחן בגארדים עילאים, סקוררים בחסד, שלפעמים נראה כי יקלעו מתי שרק ירצו. טיילור רוצ'סטי הפגיז מולם 22 נקודות וניצח; אנדרו גאודלוק נתקע על 26 אחוזים מהשדה והובס; לוקה דונצ'יץ' הגיע איכשהו ל-19 והפסיד; ואריק מקולום (31) היה מוצא השבוע את הסל גם אם היה זורק מדוכן הפלאפל הסמוך.

אמש פגשה מכבי את האיש שתמונתו נישאת לצד ההגדרה המילונית למושג סקורר, אלכסיי שבד. ג'ון דיברתולומאו הטריד אותו והציק לו מהרגע הראשון, והסופר טאלנט בכחול כמעט יצא מכליו. אז נכון שהוא הגיע לבסוף למספרים הקבועים שלו; לא רק שקלע 21 נקודות, הוא אפילו החטיא פחות מהרגיל (53% מהשדה לעומת 33% בשאר המשחקים), אבל לעולם לא תזיק בחיים טיפת מזל - מקום, זמן, להיות. בקיצור, טיימינג.

מן הידועות היא שברגעי הקלאץ', המתח והמאני טיים, שבד יישא את חימקי על כתפיו. שבד יודע את זה, חימקי יודעת את זה, כל היריבות יודעות את זה. לפעמים זה נראה בלתי נמנע. לפני פחות משבוע, במשחק הביתי שהלך והסתבך נגד באסקוניה, הגיע הרוסי לשש הדקות האחרונות עם מאזן דל של שבע נקודות, 2 מ-11 מהשדה ו-0 מ-6 לשלוש. בזמן שנותר עד לסיום הוא קלע עוד 14 נקודות, פגע ב-8 מ-10 מכל הטווחים ודאג שהניצחון יישאר ברוסיה.

ואתמול? רגעי ההכרעה התנהלו בנפקדות כמעט מוחלטת של שבד. ברבע האחרון הוא נעצר על שתי נקודות בלבד עם 1 מ-4 מהשדה.

אז אפשר וצריך לדבר על הכדורסל הלא אלגנטי ולא אינטליגנטי, אפילו מטופש משהו, ששיחקה חימקי בדקות האחרונות. באופן דומה דיברנו על ההרכב החסר של ריאל מדריד, ועל החולשה הנוראית של פאבלו פריג'וני בוויטוריה, ועל השכונה ששוב נבנתה במילאנו. אבל אולי, בעצם לא רק אולי, מכבי היא זו שגורמת לרבות מיריבותיה להיראות רע.

הרי חימקי אינה קבוצה רעה, ובוודאי שהיא אינה קבוצה טיפשה. היא היחידה שניצחה העונה במדריד, הכדורסל שלה זורם ושוטף בדרך כלל, ומלבד שתי התבוסות באתונה מאזנה היה מושלם. אחרי הכישלון בברצלונה, יורגוס ברצוקאס חזר לרוסיה כדי להשתקם; הוא בהחלט מסוגל לעשות זאת. תדמיינו לעצמכם איך הקבוצה הזו תיראה וכמה רחוק תגיע כשטיילר האניקאט ואנתוני גיל הפצועים ישובו אליה.

דווקא בגלל הנטייה להיתלות בקלעי החוץ (אהלן ג'יימס אנדרסון, איך זה מרגיש להחטיא תשע שלשות במשחק אחד?), המשחק הזה הוכרע על ידי מי שהשכילו לעמוד בפיתוי ולקחו את הכדור עד הטבעת.

* ברבע הראשון פגעה מכבי ב-11 מ-14 לשתיים, וברחה ל-19:28; ברבע השני היא פגעה ב-2 מ-13, ואיבדה כמעט את כל היתרון שהיה לה.

* 8:21 דקות לסיום המחצית נפגע אלכס טיוס. הוא לא שב עד להפסקה, ושחקני חימקי ניצלו זאת כדי לפגוע ב-6 מ-8 לשתיים. גם שתי ההחטאות הנדירות שהתרחשו, נענו בשני ריבאונדים בהתקפה של תומאס רובינסון.

* אלא שכך נראתה ההפגזה חסרת האחריות של הרוסים ב-122 השניות האחרונות של המשחק:

2:02 דקות לסיום, בפיגור 68:67, אנדרסון מחטיא שלשה.

1:56, 68:67, שבד מחטיא שלשה.

1:35, 71:67, סטפן מרקוביץ' מחטיא שלשה.

1:28, 71:67, אנדרסון מחטיא שלשה.

0:57, 73:69, סרגיי מוניה מחטיא שלשה.

0:26, 75:69, מרקוביץ' מחטיא שלשה.

0:05, 75:69, אנדרסון מחטיא שלשה.

* כשברצוקאס יצפה שוב בקלטת המשחק (קלטת? למישהו יש קלטות בימינו?), הוא בוודאי יסנן שתיים או שלוש קללות עסיסיות ביוונית. מתחת לסל המתין רובינסון, שאמור להיות גניבת השנה ביורוליג. אז הסנטר האמריקני, שלשם שינוי הצליח להימנע מהסתבכות מוקדמת בעבירות, החזיק את קבוצתו בתמונה במשך דקות ארוכות, ודווקא כשזה היה חשוב הוא נשכח. זהו כישלון טקטי.

* מכבי, נאמנה לדרכה וממושמעת להוראותיה, לקחה רק שלשה אחת ברבע האחרון. חימקי, נאמנה לבלאגן ולא ממושמעת לשום דבר, סיימה את עשר הדקות האחרונות עם 5 מ-6 לשתיים ו-1 מ-12 לשלוש. לא, זו לא טעות. אחת משתים עשרה.

בסיום המשחק רץ ניקולה וויצ'יץ' לטרנזיסטור הקרוב (טרנזיסטור? מישהו מחזיק טרנזיסטור בימינו?) כדי להתעדכן במה שקורה באותו זמן באיסטנבול. מאז היווסדה של היורוליג בשנת 2000, הסנטר הקרואטי (מיל') של מכבי תל אביב היה ונותר השחקן היחיד שניפק תצוגות טריפל דאבל. 11 נקודות, 12 ריבאונדים ו-11 אסיסטים מול פרוקום סופוט ב-2005; 27, 10 ו-10 על ראשה של אולימפיה לובליאנה ב-2006.

אלא שאתמול עמדה הייחודיות של וויצ'יץ' למבחן הכי גדול בו נתקלה אי פעם. ניק קלאתיס רשם את הופעת חייו והיה רחוק כדור חוזר אחד משבירת המונופול. 29 נקודות, תשעה ריבאונדים ועשרה אסיסטים היו לכוכבה של פנאתינייקוס בניצחון החוץ על אנאדולו אפס. וכך המשיך להתנהל המחזור הכפול המטורף הזה:

* באסקוניה, זו שלא הייתה מסוגלת לקנות ניצחון לפני בואו של פדרו מרטינס, משלימה שני ניצחונות בפער של 50 נקודות, תוך פחות מ-50 שעות.

* ריאל, שחטפה ממנה 30, ניצחה ב-32 את מלאגה וסיימה את השבוע ביחס סלים חיובי.

* ז'לגיריס קובנה, אחרי שני ניצחונות חוץ מדהימים במילאנו ובמלאגה, חוזרת הביתה ודווקא אז מובסת.

* פנאתינייקוס, שרק בשבוע שעבר הודחה מהגביע היווני בידי א.א.ק אתונה, טסה משום מקום לשלושה ניצחונות על אולימפיאקוס (בחוץ), חימקי (בבית) ואפס (בחוץ).

* ובזריקה המכריעה של המשחק נחסם מקולום. האיש, על 8 מ-11 שלשותיו ביד אליהו, החטיא שלוש פעמים גם מול פאו. הוא סיים עם 0 מ-3...