מה שעולה חייב לרדת: הסוגיות שיעצבו את זהותה של מכבי תל אביב

כמעט לכל שחקן במכבי תל אביב החדשה הוצמד לפני פתיחת העונה סימן שאלה בוהק: פייר ג'קסון מעולם לא שיחק ביורוליג; נוריס קול מעולם לא שיחק באירופה; ג'ונה בולדן יועד לתפקיד מרכזי מאוד בהתחשב בנסיונו הדל בכדורסל מקצועני; דשון תומאס אמנם עבר קילומטראז' לא מבוטל במפעל הבכיר ביבשת, אבל מאז ומתמיד שימש שחקן משלים.

לעת עתה, חלק מהתהיות בנוגע לאופן שבו יתפקדו השחקנים הללו ברמה הזו התפוגגו. חלקם אף מצליחים עד כה מעל המצופה, בעוד דווקא מי שנראה כמניה הבטוחה ביותר בסגל - ארט פראחוסקי - מקרטע ונראה לא שייך. אבל את קפיצת המדרגה הכי משמעותית עד כה עושה דווקא המנהיג השקט של הקבוצה, מייקל רול. ספק אם מישהו במכבי תל אביב דמיין שרול, שחקן משלים בקבוצות יורוקאפ במשך שנים, יהפוך לברומטר של קבוצת יורוליג בעלת שאיפות. אבל במידה רבה, רול הוא הסמן הימני של כל מה שספאחיה דורש משחקניו: הוא ממושמע עד כדי רובוטי, כמעט לא לוקח סיכונים (ולכן גם בקושי טועה), וקולע באחוזים נהדרים (66 אחוזים לשתיים, 44.4 לשלוש, 87.5 מהעונשין).

החשיבות שלו עבור מכבי תל אביב והחיבה שספאחיה רוחש כלפיו באים לידי ביטוי בממוצע הדקות שלו - 27.7 - הכי גבוה בקבוצה. אבל סטטיסטיקות מתקדמות מגלות שהתלות של הצהובים בו - בשני צידי המגרש - גדולה מכפי שנדמה. התקפית, בדקות שהוא נמצא על המגרש מכבי תל אביב קולעת 130.4 נקודות פר 100 פוזשנים, נתון שמציב אותו במקום השלישי מבין כל השחקנים ביורוליג (פייר אוריולה מברצלונה וקייל היינס מצסק"א מקדימים אותו). הגנתית, למרות שמדובר באישי בינוני, הוא שומר קבוצתי מהטובים בקבוצה, ואיתו היא סופגת 106.3 נקודות ל-100 פוזשנים, נתון סביר בהחלט. כל זה מעניק לו את הנט רייטינג (הכמות שהקבוצה קולעת ב-100 פוזשנים פחות הכמות שהיא סופגת ב-100 פוזשנים כשהוא על המגרש) הרביעי הכי טוב במפעל, עם 24.1. רק לצורך המחשה, הבא אחריו במכבי תל אביב בנט רייטינג הוא אלכס טיוס, עם 10.5 בלבד.

סביר להניח שככל שהעונה תתקדם הצהובים יחזרו לתוכנית המתאר המקורית ויהפכו תלויים יותר ויותר בצמד הגארדים הנפיץ ג'קסון-את-קול, אבל קשה לראות איך החשיבות של רול פוחתת, לאור העובדה שהוא הקלע האמין ביותר בקו האחורי ומסתמן כמו השחקן שמבין ומיישם הכי טוב את עקרונות השיטה של ספאחיה. בעיקר התקפית, אבל גם הגנתית.

הפסיקה: מגמתי

עוד בנושא

19:00, ערוץ 14: מכבי תל אביב מתארחת אצל חימקי מוסקבה
ברצוקאס: "עכשיו נראה איך מכבי וחימקי מגיבות לתבוסות קשות"
אמש: קאמבק אדיר לבאמברג, בכורה חלומית לג'רלס במילאנו

פתגם סיני עתיק אומר שלא משנה מי מתחיל את המשחק, אלא מי מסיים אותו. ובכן, אם לשפוט את הרוטציה של מכבי תל אביב בהתאם לקלישאה המוכרת, ניתן להגיע למסקנה ברורה: נבן ספאחיה לא מאמין בארט פראחוסקי. בשבעה משחקי יורוליג, הסנטר הבלארוסי נכנס ברבע האחרון לשבע דקות במצטבר (!). מול באמברג, אולימפיאקוס, הכוכב האדום, ריאל מדריד ואנדולו אפס, הוא ראה את כל עשר הדקות המכריעות מהספסל. מול באסקוניה, כשהעונה עדיין הייתה בשלב הגישושים הראשוני וספאחיה עדיין ביצע שלל ניסויים, הוא פתח את הרבע האחרון על המגרש, אך יצא שלוש דקות לסיום, כשהכסף הונח על השולחן. מול מילאנו, במשחק שהרבע האחרון שלו היה גארבג' טיים מתמשך, הוא קיבל שתי דקות של חסד.

קל להבין מדוע ספאחיה כל כך חושש לשתף את פראחוסקי ברגעים מכריעים. כמו ב-NBA, גם ביורוליג סנטרים מסוגו הם זן נכחד. זו גם הסיבה שמכבי תל אביב הצליחה לשים את ידה עליו בקיץ האחרון, ועוד במחיר סביר (כ-700 אלף דולר לעונה), אחרי עונה עם ממוצע נקודות דו ספרתי בקאזאן שכביכול אמורה הייתה להגביר את הביקוש אליו. בליגה הטובה בעולם, סנטרים שמרחב המחיה שלהם מתמצה באזור הצבע בלבד, הולכים ומרחיבים את הטווח כדי לא להישאר מחוסרי עבודה. סנטרים מסוגו של פראחוסקי, שמוגבלים לטווחים ספציפיים מאוד בהתקפה וגם לא מסוגלים להזיז רגליים מול שחקנים נמוכים יותר בהגנה, כבר נעלמו כמעט לחלוטין מהמפה.

פראחוסקי ובולדן, שמאיישים את עמדות הפנים של ספאחיה בתחילת משחקים, חולקים תכונה אחת משותפת - איתם, מכבי תל אביב כמעט תמיד מובסת. בדקות שבולדן בילה על הפרקט ביורוליג, הצהובים הובסו בהפרש כולל של 41 נקודות. פראחוסקי עומד על מינוס 32. אבל בעוד שהאוסטרלי מראה עקומת שיפור, אצל הבלארוסי התפוקה הולכת ויורדת. ייאמר לזכותו שגם השימוש שנעשה בו בצד ההתקפי, החזק יותר שלו, מינימלי. אחוז השימוש של הצהובים בו (%USG, מדד המעריך בכמה מהלכים התקפיים שחקן מסוים היה מעורב בזמן שהיה על הפרקט) הוא הרביעי הכי נמוך בקבוצה, קצת מעל דיברתולומאו, כהן וזוסמן השוליים.

החוזקות של פראחוסקי, בעיקר כגבוה שמתגלגל פנימה בפיק אנד רול, באו לידי ביטוי בשיטה של קאזאן בעונה שעברה, אבל רחוקים מלהתאים לסגנון של ספאחיה. סביר להניח שהמאמן יזדקק לתפוקה שלו בהמשך, בהתחשב במגבלות של הצהובים בהתקפה העומדת. לכן ישנה סבירות גבוהה שהממוצעים שלו - 4.3 נקודות ו-2.7 ריבאונדים בלבד למשחק - יעלו בהמשך העונה. למרות זאת, נראה שבשיטה של ספאחיה הוא יישאר בורג זניח שבעיקר מנסים להחביא.

הפסיקה: מגמתי

למרות שאנדולו אפס שלטה מתחת לסלים במשחק האחרון בהיכל, מכבי תל אביב עדיין מובילה את היורוליג בריבאונדים ונמצאת בקצב לשבור את שיא המועדון, עם 40 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. עדיין קשה לקבוע אם ריבאונד ההתקפה, הפרמטר שבזכותו הצהובים ניצחו את ריאל מדריד ומילאנו, הוא חלק מהשיטה או שמא לחילופים הוא תוצר לוואי שנבע מהתאמות למשחקים ספציפיים (אחרי המשחק מול הבלאנקוס, למשל, הודה נבן ספאחיה שההליכה האגרסיבית לריבאונדים בהתקפה הייתה בראש ובראשונה חלק מתוכנית המשחק).

כך או כך, מכבי תל אביב אכן מצליחה ליצור אפקט הרתעה במקום שבו בשנים עברו יריבות הכי הכאיבו לה. היא לקחה עד כה הכי הרבה ריבאונדים בהגנה, למשל. אבל אפשר שלזהות היריבות מולן הצהובים שיחקו יש חלק משמעותי בחריגות הסטטיסטיות: ארבעת הניצחונות של הצהובים הושגו מול באסקוניה, קבוצת הריבאונד הגרועה ביורוליג (41.9 אחוזים בלבד מהריבאונדים הזמינים), מילאנו המדורגת מתחתיה (42 אחוזים), ריאל מדריד שתופסת את המקום השלישי מלמטה (42.1) ובאמברג, שממוקמת במקום העשירי ביורוליג בתחום (44.8).

הערב, מול חימקי היא שוב תפגוש יריבה יחסית נוחה במובן הזה. הקבוצה הרוסית לוקחת רק 43.5 אחוזים מהריבאונדים הזמינים, מקום רביעי מהסוף ביורוליג, כך שטיוס וחבריו שוב יקבלו מספיק הזדמנויות כדי לרחף ולקטוף אחוז גבוה מהכדורים החוזרים. אבל סביר להניח שבהמשך, אחרי שמכבי תל אביב תיתקל בעוד יריבות פיזיות עם נוכחות מתחת לסלים כמו אנדולו אפס, היא תתמקם איפשהו בשיפולי הצמרת של הקטגוריה הסטטיסטית החשובה הזו. לא רע, אבל גם לא עד כדי כך טוב.

הפסיקה: מקרי