להסתכל בבלאנקו של העיניים: מנהיג נולד ושמו דשון תומאס

"אני מאמן מכבי תל אביב. אני לא יכול להרשות לעצמי להגיד שאנחנו האנדרדוג מול אף אחד", אמר נבן ספאחיה ערב המשחק מול ריאל מדריד, והזכיר נשכחות לכמה מיושבי ההיכל. הרי רק לפני שנה ביקרו הבלאנקוס ביד אליהו וסחטו מחמאות מהמאמן דאז. "וואו. איזה אתגר, איזו קבוצה. אין לה שום חיסרון, נצטרך להיות במיטבנו כדי לכפר על ההפסד בשבוע שעבר", אמר ארז אדלשטיין ברגע של כנות, שהתפרש אז בעיני רבים כהתרפסות.

עד אמש (חמישי), הצהובים ניצחו במשחקים שהיו צריכים לנצח, והפסידו - על חודו של סל - במשחקים שסומנו מראש כהפסדים מתקבלים על הדעת. ואז, חמש דקות לסיום, דווקא ברגע של משבר, הגיעו 17 השניות שהגדירו את ההבדל התהומי בין מכבי של תחילת 2017 למכבי של סוף 2017.

לוקה דונצ'יץ' קלע שבע נקודות ב-17 השניות הללו, וכולן בפוזשן אחד; עבירה עליו בעת זריקה לשלוש, שריקה לטכנית נגד ספאחיה ועוד שלשה לקינוח. ריאל, שהחלה את ההתקפה בפיגור מטריד 74:69, סיימה אותה ביתרון 74:76. מכבי של העונה שעברה הייתה נשברת ומתפוררת; והקבוצה של העונה הזו? בזמן שילד הפלא נעץ עוד כדור ועוד כדור ברשת, כאילו 11 אלף איש מסביב לא צורחים את עצמם לדעת, התכנסה החמישייה המארחת במעגל מצומצם וסגור, ויצאה ממנו כמו מלוע של תותח.

עוד בנושא

הזהות החדשה של מכבי תל אביב: "אפשר לנצח ככה כל קבוצה"
זו שעולה וזו שמתרסקת: ההבדלים בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים
מספר שיא של נציגי NBA עקבו אחרי דונצ'יץ': "זה לא משנה לו"

עד לסיום, מכבי פגעה ב-7 מ-10 מהשדה, ועצרה את ריאל על 3 מ-9. אלכס טיוס, שעד אותו רגע עמד על שבע נקודות, הוסיף שבע נוספות. הצהובים טסו ל-7:16 בנקודות ול-3:23 במדד. גיים, סט אנד מאץ'.

למכבי תל אביב אין היום בעל בית בלעדי ומוגדר על הפרקט. יש לה אחד כזה על הקווים. אז ספאחיה, המאמן שכמעט קרס תחת הלחץ בקדנציה הקודמת שלו בהיכל, עושה הכל נכון מאז חזר לסיבוב התיקון שלו. באופן טבעי ובלתי נמנע היו לו טעויות טקטיות לאורך הדרך, אבל מבחינה אסטרטגית הוא בא מוכן, בוגר, בשל ומנוסה. אומר את הדברים הנכונים, שומר על פאסון ומנצל את הבמה התקשורתית כדי להעביר מסרים לשחקניו. אפילו המיני סערה שהצית בהתקפת הסיום של משחק שכוח האל מול בני הרצליה נראתה מתוזמנת ומתוזמרת להפליא, והזכירה את מכבי של פעם. זו שהאוהבים אוהבים, וזו שהשונאים שונאים.

דשון תומאס חסה תמיד בצילם של אחרים. בעונה שעברה הוא היה הצלע האפרורית במשולש הפורוורדים האתלטי והקטלני של אנאדולו אפס, מאחורי דריק בראון וטיילר האניקאט. בברצלונה עמדו לפניו ג'סטין דולמן, אלכס אברינס ומריו הזוניה ואפילו בנאנטר היו מעליו וויל דניאלס וסרגיי גלאדיר.

במכבי הפך תומאס לגו טו גאי, לפורוורד היחיד שספאחיה באמת סומך עליו. האמון והביטחון שמוקרנים על הקווים, מתורגמים למנהיג שנולד בגיל 26. ואתמול הוא שבר סוף סוף את הנמסיס שלו: כיאה לשחקן בארסה בעבר, האיש כבר פגש לא מעט פעמים את ריאל. 11 ליתר בדיוק. תענוג גדול זה לא היה. בתשעה משחקים הפסיד, רק פעמיים ניצח, ועמד על ממוצע דל של 4.9 נקודות.

אז אתמול תומאס חצה את הממוצע שלו מול ריאל בתוך שלוש דקות. אחרי שבע דקות על הפרקט כבר היו לו 11 נקודות. הוא סיים את המשחק עם 21 נקודות, שיכולות להעיד - ומעידות - על הופעה מצוינת; אבל הנתון הבאמת בולט, והבאמת באמת נדיר, הוא 22 זריקות שלקח מהשדה (ומתוכן קלע עשר), ומעידות כמה הוא חשוב, מרכזי וקריטי עבור הקבוצה שלו.

כמה הנתון הזה נדיר? המספרים מספרים: בשנות ה-2000 היה רק שחקן אחד בצהוב שהעז לזרוק יותר בערב נתון ביורוליג - וויל ביינום, עם 10 מ-24 בהופעת הבכורה שלו מול מלאגה באוקטובר 2006. אבל ביינום היה רכז, סקורר בחסד, שהכדור תמיד היה בידו; הפורוורד האחרון שזרק כל כך הרבה במכבי היה מייק מיצ'ל המנוח, עם 12 מ-25 מול ציבונה זאגרב בדצמבר 1991.

מיצ'ל וביינום, אגב, הגיעו למספרים המפלצתיים הללו במשחקים שנקלעו להארכות. מיצ'ל שיחק 45 דקות, ביינום שיחק 41 דקות. תומאס הגיע אתמול ל-22 הזריקות שלו ב-29 דקות, והסתכל למדרידאים בבלאנקוס של העיניים.

אמש, כשהושלכה לאוויר השאלה מתי סרחיו יוי ישוב למגרשים, השיב חברי ש': "תאריך החזרה שלו כל כך רחוק, שהוא מזכיר תוקף של כרטיס אשראי". אלא שלהיעדרות שלו ריאל מדריד התרגלה. גם עם העובדה שאוגנן קוזמיץ' סיים את העונה היא השלימה. לתפוס את הבלאנקוס ללא גוסטבו איון (בפעם הראשונה אחרי 90 הופעות רצופות לאורך שלוש שנים ביורוליג), כשאנתוני רנדולף רק חוזר מפציעה וטריי תומפקינס עורך את הופעת הבכורה שלו העונה, זו כבר חתיכת הזדמנות.

ההזדמנות הזו לא הפכה את ריאל לחלשה, חלילה, או לקבוצה פחות טובה ממכבי. את הרבע הראשון היא סיימה עם 30 נקודות ואפס איבודים. היא פתחה את הערב עם 3 מ-4 לשלוש בחמש דקות (והוסיפה 5 מ-30 אחר כך), וסגרה אותו עם 21 מ-22 מהעונשין. אבל את ההזדמנויות האלה צריך לדעת לקחת. וספאחיה לקח.

ברבע השני, כשהדציבלים איימו למוטט את תקרת ההיכל, מכבי טסה ל-8:25 בשמונה דקות - מבלי לבצע עבירה אחת. לפתע, חזרה המנטרה הישנה והנושנה שלפיה אסור לתת לצהובים לרוץ בהיכל. וגם אסור לתת להם לקפוץ: ביד אליהו נולדה קבוצת ריבאונד עילאית.

53 הכדורים החוזרים שהיו אמש למכבי הם לא רק שיא עונתי עד כה לאיזושהי קבוצה ביורוליג, אלא גם שיא מועדון ב-18 שנות קיומו של המפעל. 45 כדורים ניתזו מהחטאות של שחקני מכבי - 22 מהם נפלו לידיים צהובות ורק 23 לידיים תכולות. וגם הנתון הזה, של 22 כדורים חוזרים בהתקפה, מהווה שיא מועדון בתל אביב ושיא עונתי במפעל כולו.

אלא שהתייחסות לריבאונדים כאל מספרים מוחלטים עלולה להטעות, כי הם תלויים בראש ובראשונה בקצב. ולכן, יותר משהרשימה העובדה שמכבי קטפה 53 עגבניות (מנחם לס האגדי, אהלן), הדהימה העובדה שריאל חילצה רק 33 קרשים.

הספרדים מעולם לא הובסו בפער כזה במאבק על הכדורים החוזרים במשחק יורוליג, והפעם האחרונה שהתקרבו לאזורים האלה אירעה ב-2002 (אוראל גרייט ניצחה אותם אז 29:46). גם מכבי לא זוכרת דבר כזה. לנצח ב-20 הפרש בריבאונד? זה קרה לה לאחרונה ב-2011, עם 28:50 על וירטוס רומא.

שעה ארוכה לאחר סיום המשחק, עוד המתינו כמה עשרות אוהדים מחוץ לשער 9 - עוד מחזה שנראה פחות ופחות בשנים האחרונות. כל שחקן של ריאל התקבל בשריקות בוז בדרכו לאוטובוס הצהוב, חוץ מהאחרון בתור, ב-23:25, שאפילו זכה לקריאות קצובות בשמו. וזהו, כמובן, לוקה דונצ'יץ'.

לא רק הקהל, העיתונות והסקאוטים התרכזו בדונצ'יץ'. גם הגנת מכבי. בשלוש הדקות הראשונות הוא התמודד עם ארבעה שומרים שונים. ברגע שג'ון דיברתולומאו נצמד אליו, הוא מיד לקח אותו לטיול בלואו פוסט, וג'ון די - בלא טיקט הגנתי במשחק כזה - הורד לספסל ולא חזר ממנו עד לסיום.

מייקל רול, דיאנדרה קיין ונוריס קול הצליחו להטריד את הטאלנט הסלובני, וההתעסקות בו הפריעה בעיקר לריאל. השטף ההתקפי של הספרדים השתחרר דווקא כשהוא ירד לנוח, והם קלעו סל בחמש משש ההתקפות הבאות בחסות פאו קמפאסו ורודי פרננדס, אבל זה היה זמני בהחלט; ככל שנקפו הדקות, כך הלכה והתגברה התלות בו. כשהוא קיבל עוד קצת אוויר לנשימה בתחילת הרבע הרביעי, נראתה קבוצתו כמו עדר ללא רועה. חמישה פוזשנים הסתיימו בסל אחד, וזה הספיק לפאבלו לאסו כדי להבין את הרמז ולהחזיר אותו למגרש.

ידענו כבר כמה דונצ'יץ' מגוון, שלם והמעט מושלם כשהוא טוב, אבל דווקא במשחק בינוני שלו, הוא הוכיח כמה הוא גדול. הוא הרשים בדרך שבה הוא שולט במשחק, שולט בקבוצה שלו ומעלה את הרמה ככל שהרגעים המכריעים מתקרבים.

הערב הבינוני של דונצ'יץ' נחתם עם 19 נקודות, שישה ריבאונדים, שישה אסיסטים. המדד המשוקלל שלו, 30, הוא הגבוה ביותר שהעמיד העונה שחקן כלשהו מול הצהובים ביורוליג. מילא זה. הרכז האורח האחרון שהגיע למדד 30 ביד אליהו היה סרחיו רודריגס, לפני כמעט ארבע שנים, עם קבוצה בשם ריאל מדריד.

"יום אסוני", בוודאי סינן לעצמו דונצ'יץ' בדרך לאוטובוס, "הוא יום ששוני", השיבו לו רוב בני התמותה. את מה שהוא עושה ביום חלש ומנוחס, אחרים לא עושים בערב שיא.