זו שעולה וזו שמתרסקת: ההבדלים בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים

יום ששונה של מכבי תל אביב הוא יום אסונה של הפועל ירושלים. בערב שבו מכבי תל אביב גוברת על ריאל מדריד, הניצחון המרשים ביותר של המועדון בשלוש העונות האחרונות, ובמקביל חוזרת לערוץ טלוויזיה מרכזי, משיבה לעצמה את האמון של אוהדיה ומתחילה לשקם את מעמדה כמעצמת כדורסל, ירושלים נאלצת להודות בהתרסקות ומפטרת מאמן בשלב מוקדם מאוד בעונה. ההצלחה של אחת, מול הכישלון של האחרת, היא הוכחה נוספת למורכבותה של מלאכת בניית הקבוצה, ולעדינות, לחזון – וגם המזל, המון מזל – שנדרשים כדי לבנות חבורה מנצחת.

נתחיל במרכיב האחרון. אם פדרמן-וויצ'יץ' היו מממשים את החזון הראשוני שלהם, את מכבי תל אביב היה מאמן דיוויד בלאט, את נוריס קול היה מחליף ג'ורדן מקריי וייתכן שטייריס רייס היה בעמדת הרכז במקום פייר ג'קסון. גם דשון תומאס, העוגן ההתקפי של הקבוצה, עלה על הרדאר רק לאחר שהיה מועמד לירושלים. פראחוסקי לא היה האופציה הראשונה לעמדת הסנטר ואפשר להאמין שדיאנדרה קיין, ששיחק אתמול 23 דקות חשובות שבהן תרם הגנה הרואית, הוחתם בעיקר בשל מחירו הנוח.

למרות כל הפשרות הכלכליות ואחרי שהפסידה בקרב על כמה מהמטרות העיקריות שלה, מכבי בנתה איכשהו קבוצה לוחמת, מאוזנת, עם שחקנים שמקריבים מהאגו שלהם לטובת הקבוצה, מוותרים על זריקות (ובולט בהקשר הזה מייקל רול, גארד שקולע באחוזים לא נתפסים פשוט כי הוא לא לוקח זריקות רעות – 69 אחוז עונתי ל-2, 46 אחוז ל-3) ונלחמת על כל כדור (18 ריבאונדים בהתקפה אמש, ראשונה ביורוליג העונה). מעבר לממד האנושי המרשים, שבא לידי ביטוי בשפת גוף נחושה, בגיבוש ובסירוב להוריד ראש גם אחרי שנדמה היה שריאל משתלטת על המשחק, מכבי פשוט מוציאה לפועל היטב את כל יסודות המשחק המשמעותיים: סוגרת לריבאונד, שומרת באגרסיביות (בדגש משמעותי על הזריקה לשלוש של ריאל), יודעת לרוץ כשצריך, סבלנית ומשתדלת לבחור זריקות ראויות. שום דבר לא מבריק או גאוני, אבל יעיל מאוד ונכון לעכשיו גם מנצח.

עוד בנושא

מכבי תל אביב ניצחה את ריאל מדריד 83:90, דשון תומאס וטיוס להטו
ספאחיה: "המשחק הכי טוב שלנו העונה", תומאס: "עמדנו במבחן"
הפועל ירושלים הודיעה: פוטיס קציקאריס פוטר, עוזרו מודי מאור מונה
גם פיאניג'אני יילך הביתה? מילאנו הובסה ב-32 הפרש מול ז'לגיריס

הפריחה של מכבי, שהחליפה קבוצה שלמה, מול המשבר הירושלמי, גם שמה ללעג את מושג ההמשכיות המקודש כל כך במקומותינו. בקיץ, חייבים להודות, גם אני הסתנוורתי מהיכולת של ירושלים לשמר את החתיכות המרכזיות בסגל מהעונה שעברה ולחזק נקודות בעייתיות על הנייר. הבעיה היא שנראה שבמקביל לשימור הסגל וחיזוקו, ירושלים מינתה מאמן, פוטיס קציקאריס, שידוע בדרישה לכדורסל קבוצתי וסולד מכדורסל סוליסטי. בזמן שסימונה פיאניג'יאני זרם עם הפראות של קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון, מחליפו ניסה לרסן אותם – ושילם על כך באובדן האמון של חניכיו. בשורה התחתונה, בדומה להפועל תל אביב אשתקד, ירושלים ויתרה על שחקן מרכזי שהתעמת עם המאמן – רק כדי להיפטר במהירות גם מהאיש שהשחקן מיאן להישמע להוראותיו.

עכשיו היווני משלם את המחיר, אבל הבעיות בסגל של ירושלים לא ייעלמו. בזמן שמכבי בנתה סגל עם הרבה אופי, עם מוסרים טובים ועם שומרים מעולים, ניכר שאורי אלון וגיא הראל כמעט התעלמו בשנים האחרונות מכל מרכיב בבניית הסגל שאינו קשור ליכולות התקפיות. העובדה שאוסטין דיי וליאור אליהו לא מסוגלים לשמור על איש, למשל, לא מנע מהם לבסס עליהם את עמדה מספר 4. עדויות האופי הבעייתיות על שחקנים רבים בסגל, זרים וישראלים כאחד, לא הדליקו נורה אדומה.

כפועל יוצא, חדר ההלבשה הירושלמי לא בריא והקולות שמודלפים ממנו מעידים על סף מרמור נמוך ועל היעדר בגרות. גם מאמן חדש יתקשה לגרום לשחקנים הללו לשמור או לקפוץ על כדורים אבודים. גם בלי קציקאריס, זהו סגל בעל עטיפה חיצונית נוצצת ותוכן בעייתי מאוד. ייתכן שגם תכונותיו של המאמן החדש שהופקד על שחקני ירושלים הבעייתיים, מודי מאור, דומות למרבה האירוניה לכוכביו הבעייתיים: כעוזר מאמן עשה מאור הכל כדי להתבלט על הספסל והיה ווקאלי יותר מחלק מהמאמנים הראשיים – וזה השתלם. גם במקרה הזה, ייתכן שראשי הקבוצה מסתנוורים מהתנהלות רהבתנית שאינה מעידה בהכרח על התכונות הדרושות להצלחה כמאמן.

למרות הכל, את ההצלחה המסחררת של מכבי ואת הכישלון המהדהד של ירושלים יש לקחת בעירבון מוגבל. רק לפני מספר חודשים אלון והראל היו סמל לניהול שקול וחכם בעוד פדרמן-וויצ'יץ' סיימו עונת אימים. הצלחה יכולה להוליד גם אגו מנופח ויהירות, כישלון עשוי להוביל לענווה והסקת מסקנות כואבות. אחת מהתובנות האלו, אגב, כמו שלמדה מכבי על בשרה אשתקד, היא שקבוצה חולה אפשר להבריא רק בתום העונה. אם זה נכון, ירושלים עלולה לחוות חודשים ארוכים וכואבים לפני שתצא לדרך חדשה.