הכוכבים יאירו לך: עד כמה רחוק לוקה דונצ'יץ' מסוגל להגיע ב-NBA?

"יש לו את האינסטינקטים של טוני קוקוץ', התנועה של דראז'ן פטרוביץ', השליטה בכדור של דיאן בודירוגה, ויכולת המסירה של מילוש תאודוסיץ'". כשפאבלו לאסו בחר לתאר כך את לוקה דונצ'יץ' אי שם באפריל 2015 - מיד אחרי שהוקפץ לקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד בגיל 16, חודשיים ויומיים - זה נשמע בובסטי ויומרני.

למעלה משנתיים חלפו להן, וברור שלאסו לא הפריז. אולי, מי יודע, הוא אפילו המעיט בערכו. דונצ'יץ' נראה כיום כמו הכלאה בין כמה וכמה שחקני עבר אגדיים, ומתחרה בקלות על תואר השחקן הצעיר הכי מרשים בהיסטוריה של הכדורסל האירופי. מעטים, אם בכלל, היו כה דומיננטיים בשלב כה מוקדם בקריירה. ומה שמרשים אפילו יותר מהכישרון הגולמי, הוא השיפור העצום עם כל יום שעובר. אחת לכמה חודשים, הוא מעלה הילוך ומוסיף אלמנט קטלני נוסף לארסנל המגוון שלו. אחרי היורובאסקט המזהיר, גם בשלביה הראשונים של עונת היורוליג הוא עושה במיטב כוכבי היבשת כרצונו. הוא מוביל בפער עצום את היורוליג במדד היעילות (21.9 למשחק) ובנקודות (21.6), שני בסלי שדה (30), שלישי בשלשות (12) ושישי בריבאונדים (34).

כעת, כשההדים סביבו שוברים שיאים גם ב-NBA, מוצמדות לו השוואות מיבשות וליגות אחרות. אולם ככל שההתלהבות גוברת, כך גם גדלים סימני השאלה סביב היכולת שלו לתרגם את הדומיננטיות הזו לליגה הטובה בעולם. מנהל בכיר של אחת מקבוצות ה-NBA צוטט במאמר באתר The Ringer כאומר: "לוקה דונצ'יץ' יהיה ככל הנראה השחקן הכי שנוי במחלוקת בתולדות הדראפט". מצד אחד, ישנם הנתונים והעובדות בשטח: אם בגיל 18 דונצ'יץ' כל כך טוב, אפשר רק לדמיין כמה טוב יהיה בשנים בהן הוא אמור להגיע לשיאו המקצועי. מצד שני, צריך לאמץ את הזיכרון היטב כדי להיזכר בפעם האחרונה בה נבחר בבחירה הראשונה גארד מאותגר מבחינה אתלטית כמו דונצ'יץ'. והדראפט הקרוב אמור להיות עמוק ועמוס בכישרון, כולל כמה פרוספקטים שבוודאות יהיו אתלטיים יותר מדונצ'יץ'.

אז מה התקרה של דונצ'יץ' ב-NBA? אף אחד, כולל הוא עצמו, עדיין לא יודע. ובכל זאת, כדי לנסות לנבא איך זה ייראה, אפשר להיעזר בדוגמאות דומות מהעבר ומהווה. ובעיקר לנחש. אז לקחנו את השחקנים שדונצ'יץ' מושווה להם לעתים תכופות. וניחשנו.

דונצ'יץ' בישראל, פרויקט מיוחד

21:05, ספורט 5: דונצ'יץ' וריאל מדריד מול מכבי תל אביב בהיכל
ג'ו ארלאוקאס מנתח: במה דונצ'יץ' עולה אפילו על לברון ג'יימס
דונצ'יץ', תלמד: חזרה לתצוגות השיא של ילדי הפלא ביד אליהו

"גם ריקי רוביו נחשב להימור בטוח, אבל לקח לו הרבה זמן להפוך לשחקן NBA לגיטימי, ובזמן הזה שחקנים שנחשבו פחות מוכנים ממנו הדביקו את הפער. יש חשש שזה עלול להיות המקרה גם עם דונצ'יץ'" (ג'נרל מנג'ר בכיר ב-NBA למגזין 'ספורטס אילוסטרייטד')

ההשוואה הכי קורצת, ויחד עם זאת הכי פחות קולעת. הסיבות להקבלה האוטומטית הזו הן שטחיות בלבד: רוביו, כמו דונצ'יץ', פרץ לתודעה בגיל צעיר במיוחד; כמוהו, הוא עשה זאת בספרד; כמוהו, ההייפ היה עצום והוא מותג בתור הדבר העצום הבא מאירופה; כמוהו, גם אצל רוביו סימני השאלה סביב קריירת ה-NBA התרכזו בין היתר במחסור באתלטיות ובקלות הרגליים.

במשך זמן מה זו האנלוגיה הזו אכן הייתה מוצדקת: דונצ'יץ' קלע באחוזים לא מרשימים - בעיקר מחוץ לקשת - ונראה היה שיכולת צבירת הנקודות שלו זקוקה למקצה שיפורים נרחב. אבל כאן נכנס האלמנט המכריע שמבדיל ביניהם: סט הכישורים של רוביו נותר פחות או יותר זהה מאז עלה לבוגרים בשנת 2005 ועד השדרוג ההתקפי הראוי לציון בשלהי שנת 2016. לעומתו, דונצ'יץ' משתכלל וממציא את עצמו מחדש כמעט מדי משחק, ובשנתיים שחלפו מאז החל את הקריירה המקצוענית שלו, הוא הספיק להפוך גם לסקורר קטלני ברמה האירופית.

המספרים המדהימים של דונצ'יץ' העונה מדברים בעד עצמם: הוא לא רק מוביל את היורוליג בנקודות, אלא גם עושה זאת ביעילות נדירה (90 אחוזים מהעונשין, 60 משתי נקודות ו-41.4 מהשלוש). מה שנחשב אצל רוביו עקב אכילס, כבר מזמן אינו נחלתו של דונצ'יץ'. ואם רוביו עושה קריירה מעבר לים לא מעט בזכות האינסטינקטים ההגנתיים המשובחים, אצל דונצ'יץ' החושים המחודדים בכלל באים לידי ביטוי בהתקפה. המסקנה המתבקשת: בין ריקי רוביו של ה-NBA לבין איך שדונצ'יץ' יראה שם יש מעט מאוד קווים מקבילים, אם בכלל.

התאמה: 5%

"הוא מספיק מגוון כדי לשחק בהצלחה בעמדות 1 עד 3 גם ב-NBA, הוא פלימייקר חכם והרבה יותר קשוח ממה שנדמה במבט ראשון. הוא הכי מזכיר לי את גורדון הייוורד" (פיט פילו, לשעבר ראש מערך הסקאוטינג של מינסוטה)

גרג פופוביץ' אמר פעם שהעמדה היחידה בה שחקן מסוים יכול לשחק ב-NBA היא העמדה שבה הוא מסוגל לשמור שחקן יריב. כלל האצבע הזה הוא גם הסיבה שייתכן שדונצ'יץ' יצטרך לעשות מיד עם מעברו לליגה הטובה בעולם הסבה מרכז במשרה מלאה לשוטינג גארד או אפילו סמול פורוורד. הרי ה-NBA מוצפת כיום במספר חסר תקדים של רכזים דומיננטיים ואתלטיים, מהסוג שדונצ'יץ' מתקשה מאוד מולם. מנגד, ספק אם ציוות לעמדה אחרת תעשה לו חיים קלים יותר. אם יש תחום בו דונצ'יץ' עדיין לא משתפר במהירות מסחררת, זהו התחום ההגנתי. העניין הוא שאפילו ברמת היורוליג קשה "להחביא" אותו.

את הניצנים לכך חובב הכדורסל הישראלי יכול היה לראות מקרוב כבר בביקורו הקודם של ילד הפלא ביד אליהו, אז הוצב פעמים רבות על עומרי כספי בהגנה. כספי סיים את המשחק עם 23 נקודות וכמות לא אופיינית של מהלכי אחד על אחד מוצלחים. גם העונה ניסה פאבלו לאסו לא אחת להציב אותו בהגנה מול פורוורדים מאותגרים התקפית, אולם זה לא צלח.

במובן הזה, ההשוואה להייוורד - שעד הפציעה הקשה שעבר נחשב אחד משחקני החוץ הטובים בליגה מבחינה הגנתית - מעט בעייתית. יחד עם זאת, בתמונה הכללית יש קווי דמיון רבים, במיוחד אם לוקחים בחשבון את ההנחה שדונצ'יץ' אכן יצטרך לשחק יותר בעמדת השוטינג גארד או אפילו הסמול פורוורד. לשניהם יש את החבילה השלמה מבחינה התקפית - מסירה, קליעה, יכולת ניהול משחק - ולשניהם יש גם קשיחות וביטחון עצמי בטונות. גם אם הציפיות ממנו בשמיים, דונצ'יץ' בוודאי יסתפק בקריירה דומה לזו של הייוורד האנדרייטד.

התאמה: 40%

"כמעט כל שחקן ב-NBA יכול היה לנצח את לארי בירד בתחרות ריצה, אבל אף אחד לא היה יכול ללמד את חכמת המשחק שלו או להתמודד עם היסודות המושלמים שלו. דונצ'יץ' קורץ מאותו חומר" (מנהל בכיר ב-NBA לבליצ'ר ריפורט)

מאז שלארי לג'נד הטיל אימה על ה-NBA, הליגה עברה כברת דרך ארוכה ושינתה את פניה. דבר אחד בטוח: מאז ועד היום, נשארו יחידי סגולה שהצליחו לככב בליגה לא בכוח הזרוע, אלא בזכות הבנת משחק נדירה ויסודות מעולים. דירק נוביצקי עשה את זה במשך שנים, ויורשו העכשווי הוא ניקולה יוקיץ', שמתגבר על גוף רופס ותנועה גמלונית רק משום שהוא חכם יותר.

בהחלט ייתכן ששחקן כמו בירד - בשקלול נתוניו הפיזיים - לא היה מצליח להפוך לאגדי בליגה בעת הנוכחית, בה היא שורצת מפלצות אתלטיות ופיזיות. אבל כנראה שהוא בכל זאת היה שחקן מיוחד, בדיוק כמו שדונצ'יץ' צריך לשאוף להיות.

יש בדונצ'יץ' מעט מן הבירדיות, על המגרש ומחוצה לו (סרחיו יוי הגדיר אותו לא מזמן כ"שחקן הכי תחרותי שפגשתי בימי חיי"), אבל כדי להפוך לכוכב על גם ב-NBA, הוא יצטרך לעבור עדכון גרסה: המהלך ההתקפי ממנו הוא מייצר את רוב המהלכים שלו הוא הפיק-אנד-רול, אותו ריאל מדריד מריצה בצורה סופר-אינטנסיבית. למרות גילו הצעיר, דונצ'יץ' הפך למאסטר פיק-אנד-רול, תרגיל שבירד היה מהראשונים להתמחות בו. לצערו, דונצ'יץ' מגיע ל-NBA מעט מאוחר מדי. בשנים האחרונות השימוש בפיק-אנד-רול, שהגיע לשיאו ב-NBA לקראת סוף העשור הקודם, הולך ודועך. גולדן סטייט, סמל הכדורסל החדשני, מדורגת בשנתיים האחרונות במקום האחרון בליגה בתדירות השימוש בפיק-אנד-רול. סטיב קר מסרב בתוקף לעשות שימוש בתרגיל המתבקש של פיק אנד רול בין סטף קרי לקווין דוראנט, בתואנה ש"זה יהרוס את השטף ההתקפי שלנו". העונה, גם שאר הקונטנדריות מיישרות קו (קליבלנד מקום רביעי מהסוף, בוסטון חמישי מהסוף, סן אנטוניו שישי מהסוף). לשם שינוי, הקבוצה שעושה שימוש הכי מאסיבי בתרגיל הנושן הוא פיניקס החלשה (23.5 אחוז מהמהלכים בהתקפה).

בליגה שמושפעת בצורה כה עמוקה מטרנדים, קל לדמיין את התדירות בפיק-אנד-רול הולכת ופוחתת בשנים הקרובות, בהן דונצ'יץ' אמור לתקוע יתד. בהחלט יכול להיות שזהו גורם נוסף שהופך את התקרה שלו לנמוכה יותר מכפי שיכולה הייתה להיות לפני שנים לא רבות.

התאמה: 15%

"אני מחבב את דונצ'יץ', אבל הוא עלול להתברר בתור הידו טורקוגלו בגרסה נמוכה יותר. שזה לא רע, אבל גם לא טוב במיוחד" (מנהל בכיר באחת מקבוצות המזרח ל-The Ringer)

דונצ'יץ' לא נהנה מנתוני פתיחה טובים כמו אלו שבהם התברך הכדורסלן הטורקי הגדול בכל הזמנים, אבל בהחלט אפשר לטעון שהוא ימלא תפקיד דומה ב-NBA. מהנימה המזלזלת של הציטוט שהובא ב-The Ringer עוד ניתן לחשוב שההשוואה לטורקוגלו מעליבה, אבל כנראה שגם דונצ'יץ' עצמו היה מוכן לחתום על קריירת NBA עשירה כמו של הטורקי האנדרייטד. ברבות השנים עבר טורקוגלו טרנספורמציה מפורוורד גבוה ומסורבל לפוינט-פורוורד משובח, והקריירה שלו כללה שותפות אמיתית באחת הקבוצות המענגות בתולדות הליגה (סקרמנטו של תחילת שנות ה-2000), וטיפוס לגבהים חדשים עם אורלנדו, עימה הגיע לגמר הפלייאוף כשחקן בכיר.

ייתכן שדונצ'יץ' יוכל להגשים את ייעודו כשחקן שישי של קונטנדרית סטייל טוני קוקוץ' בשיקגו, או בתור כוכב משני של קבוצת צמרת, כמו טורקוגלו באורלנדו. כך או כך, לטעון שדונצ'יץ' יהיה הכדורסלן האירופי הגדול בכל הזמנים, כפי שלא מעט מהמרים, נראה כמו הימור פרוע מדי עכשיו. בטח כשיאניס אנטטוקומפו וקריסטאפס פורזינגיס נראים כמו הפנים העתידיות של ה-NBA.

התאמה: 30%