עולם הפוך: ההתלבטות של נבן ספאחיה סביב הספסל של מכבי תל אביב

מבט חטוף בסטטיסטיקות של מכבי תל אביב יכול ליצור אשליה אופטית: שחקני החמישייה מייצרים 37.6 נקודות בממוצע למשחק ביורוליג, בעוד הספסל מצטיין עם 39. על פניו, הנתון הזה יכול להתפרש כסימן לקבוצה עמוקה ובריאה. בפועל, זהו בעיקר תמרור אזהרה לנבן ספאחיה.

באופן כללי, בעולם שבו תאו פפאלוקאס שלט ביד רמה ביורוליג בתור שחקן שישי כבר לפני יותר מעשור, החלוקה הגסה בין שחקני חמישייה לספסל נחשבת (ובצדק) אנכרוניסטית ושגויה. במיוחד כשמדובר בכדורסל האירופי, בו מעטים הכוכבים ורבות הרוטציות, אין בהכרח הבדל ממשי בין שחקן חמישייה לשחקן ספסל. אבל מכבי תל אביב מודל 2017/18, לפחות בינתיים, ראויה לתשומת לב מיוחדת בהקשר הזה. במובנים רבים מציגים הצהובים עד כה קונספט מהפכני של קבוצה הפוכה.

עוד בנושא

20:00, ספורט 5: מכבי תל אביב אצל הכוכב האדום בלגרד
רוצ'סטי: "הופתעתי מהשינויים הדרסטיים שמכבי עשתה הקיץ"
אמש ביורוליג: פנר ניצחה את אנדולו, צסק"א הביסה את פאו

כוחו של הספסל, לעומת זאת, לא מוטל בספק. שימו לב לזה: את החמישייה המובילה של היורוליג במדד הפלוס/מינוס מייצגים לא פחות משלושה שחקני מכבי תל אביב - דשון תומאס במקום הראשון עם 44+, אלכס טיוס שלישי עם 42+ וג'ון דיברתולומאו עם 38+. שחקן ספסל נוסף של הצהובים, נוריס קול, הגיע עד כה לטופ 10 בקטגוריה הזו עם 28+. ואם לא די בכך, כשבודקים את מדד הפלוס/מינוס פר דקה, גם ג'ייק כהן משתחל לעשירייה הפותחת. המשמעות ברורה: שחקני הספסל של מכבי תל אביב מועילים עשרות מונים ממרבית שחקני החמישייה (גם אחרי שמנקים את הבעייתיות הקלה שבמדד הפלוס/מינוס).

על פניו, נראה שהמסקנה המתבקשת היא שינוי משמעותי בחמישייה. החמישייה הסוררת שהובסה כפי שלא הובסה אף חמישייה אחרת ביורוליג פותחת את הרבעים הראשונים והשלישיים, ומסבה נזק גדול אפילו שלרוב היא לא זו שמסיימת את המשחק.

מצד שני, אפשר להבין מדוע ספאחיה נאחז בקרנות המזבח, לאור היכרותו המוקדמת עם השחקנים שעומדים לרשותו. הרי שלושה מכוכבי הספסל של ספאחיה - נוריס קול, אלכס טיוס ודשון תומאס - הגיעו לשיאם ככאלה.

מתוך 360 הופעות ב-NBA, קול פתח בחמישייה רק ב-60 משחקים, למרות שרוב הזמן לא התחרו עימו על דקות שחקנים שטובים ממנו משמעותית; אלכס טיוס פתח בחמישייה של מכבי תל אביב בשבעה משחקים בלבד בקדנציה הקודמת. בקאנטו הוא לא פתח בחמישייה אפילו פעם אחת, ובאנדולו וגלאטסראיי פתחו את העונה איתו בחמישייה, עד שהבינו שהוא יעיל יותר בנישה אחרת והורידו אותו לספסל; דשון תומאס פרץ לתודעה בתור שחקן שישי בנאנטר הצנועה, בה לא פתח בחמישייה למרות שהיה השחקן הטוב בסגל.

שלושתם עולים מהספסל בחפץ לב וגם יודעים איך לעשות זאת היטב, אמנות שהרבה שחקנים בכירים שעברו במכבי תל אביב בעבר כלל לא הכירו (או שלא רצו להכיר). לכן ספק אם שדרוג לחמישייה של מי מהם ישדרג את מכבי תל אביב. ההיררכיה וחלוקת הדקות של ספאחיה בנויים נכון מבחינה עקרונית. עכשיו רק נותר לגלות אם פראחוסקי, בולדן וקיין מסוגלים לאייש את התפקידים שלשמם צורפו.

בדבר אחד ספאחיה כבר יכול להתגאות: לראשונה מאז העונה האחרונה של דיוויד בלאט בהיכל, מכבי תל אביב סוף סוף מעמידה קבוצת הגנה ראויה. היריבות הנוחות יחסית שההגרלה זימנה לצהובים בשלושת המחזורים הראשונים עזרו להם לחשוף את זהותם - העונה זו תהיה קבוצה עם אוריינטציה הגנתית בראש ובראשונה. אחרי שלושה משחקים, מכבי תל אביב מדורגת במקום הראשון ביורוליג במדד ההגנתי (נקודות פר 100 פוזשנים), עם 100.5 (ולנסיה, חימקי, פנרבחצ'ה וריאל מדריד מאיישות את שאר החמישייה הראשונה של הדירוג). ואם התקפית הצהובים לא ממש מתיישרים בהתאם למגמה הרווחת של זריקה מרובה מקו השלוש, הגנתית הם מצליחים למנוע מהיריבות לשחק כדורסל מודרני.

זו לא רק הספיגה הנמוכה (מכבי תל אביב מורידה את היריבות ל-69.3 נקודות בממוצע, הכי מעט חוץ מאולימפיאקוס), אלא גם ההגנה החזקה על קו השלוש (מאפשרת ליריבות לקלוע ב-28 אחוז בלבד מחוץ לקשת, הנתון הרביעי בטיבו ביורוליג). בניגוד לקבוצות הגנה גדולות אחרות שמכבי תל אביב הציגה בעבר היא לא חוטפת הרבה (4.6 חטיפות בממוצע, מקום 13 במפעל) וכפועל יוצא מכך גם רצה פחות. כך או כך, בהתחשב בהגנה הגרועה שהציגה בשנתיים האחרונות, פתיחת העונה הזו היא בשורה מרעננת.