להסיר את הקללות: מצרים והקטור קופר מחקו את התדמית הלוזרית ביחד

להקטור קופר יש הומור עצמי מפותח. כאשר נשאל על חמשת הגמרים שהפסיד בקריירה לקראת גמר אליפות אפריקה בפברואר, הוא השיב בקריצה: "רק חמישה? היו לי שבעה". כי הארגנטיני לא סופר רק את הגמרים השגרתיים - עם מיורקה בגביע הספרדי ב-1998 ובגביע המחזיקות ב-1999, עם ולנסיה בליגת האלופות פעמיים ברציפות ב-2000 וב-2001, ועם פאוק סלוניקי בגביע היווני ב-2011. הוא מוסיף לרשימה גם את שתי האליפויות שהוחמצו. ב-1994 הגיעה הורקאן של קופר למחזור הנעילה כאשר היא זקוקה לתיקו בלבד במגרשה של היריבה אינדפנדיינטה על מנת לחגוג תואר היסטורי, והובסה 4:0. מקרה מפורסם הרבה יותר אירע ב-2002 באיטליה, כאשר אינטר היתה צריכה לנצח את לאציו באולימפיקו במחזור הסיום, והפסידה 4:2, בעוד רונאלדו מתייפח על הספסל.

אז המאמן זכר את כל הגמרים האלה, והפסיד גם בשמיני. מצרים נכנעה לקמרון באופן דרמטי ביותר, משער של וינסאן אבובאקאר בדקה ה-89, וחלומו של עיסאם אל חדארי לזכות באליפות אפריקה בגיל 44 התנפץ לרסיסים. אלא שזו לא היתה המשימה החשובה ביותר בחייו. כמו כל מצרים, אל חדארי רצה קודם כל להעפיל למונדיאל. הוא היה בן 17 כאשר הפרעונים שיחקו שם לאחרונה, ב-1990 באיטליה, והשיגו תוצאות מכובדות מאוד מול אנגליה, הולנד ואירלנד. רוב שחקני הסגל הנוכחי כלל לא נולדו אז. הבצורת הארוכה הזו הוציאה דורות שלמים של אוהדים משלוותם, והפכה לאובססיה. זו גם היתה המשימה היחידה שהוצבה בפני קופר כאשר מונה במרץ 2015.

עוד בנושא

לראשונה מאז 1990: מצרים עלתה למונדיאל אחרי 1:2 דרמטי על קונגו
א-סיסי מחלק כסף, אל חדארי בן ה-44 מבטיח לעמוד בשער במונדיאל
גאנה זועמת ודורשת לקיים משחק חוזר מול אוגדנה

כי אליפויות אפריקה יש למצרים בשפע, אבל מונדיאל אמיתי יש רק אחד - את ההשתתפות ב-1934 בו נטלה חלק במשחק בודד לא ממש סופרים. עם הזמן, הפך הכישלון המתמשך לקללה אמיתית, ונדמה היה כי לא ניתן להסירה. קחו, למשל, את המוקדמות של מונדיאל 2002. לקראת המחזור האחרון הקדימה הפרעונים את סנגל בהפרש שערים, אבל שיחקו באלג'יריה בעוד המתחרה יצאה למשחק קליל בנמיביה. ואכן, הסנגלים כבשו חמישיה ללא מענה, דבר שחייב את מצרים להביס את השכנים 0:3 לפחות. על אף שעיכבו את פתיחת ההתמודדות על מנת לדעת בדיוק את ההפרש הנדרש, הם לא הצליחו אפילו לנצח - שיוויון של יאסין בזאז מחר פנדל יתרון של מידו.

אהבה מעולם לא היתה בין מצרים לאלג'יריה, והיריבות הגיעה לשיאה בנסיבות דרמטיות במיוחד במוקדמות דרום אפריקה 2010. הפעם נאבקו שועלי המדבר עם הפרעונים ראש בראש, ובמחזור הסיום היו המצרים זקוקים שוב לנצחון בן שלושה שערים על מנת לסיים בפסגה. במקרה של 0:2, הנבחרות היו מסיימות בשיוויון מוחלט והולכות פלייאוף מיוחד במגרש נייטרלי - וזה בדיוק מה שקרה בזכות שער של אמד מוטאב עמוק בזמן הפציעות. ההתמודדות לוותה באלימות קשה מצד הקהל, האוטובוס האלג'יראי הורגם באבנים, וקרב נוסף בסודאן עורר חששות גדולים. נפגעים לא היו שם לעיני אלפי שוטרים וחיילים, אבל מצרים "נענשה" על האירועים הקשים והפסידה 1:0. הקללה נמשכה.

התופעה הגיעה לשפל חדש במוקדמות המונדיאל הקודם, כאשר המצרים היו זקוקים נואשות לחדשות טובות. אחרי הטרגדיה של פורט סעיד ב-2011, אחרי אירועי האביב הערבי, האומה השסועה והכואבת חיפשה נחמה על המגרש, והמאמן האמריקאי בוב בראדלי הצעיד את הפרעונים למאזן מושלם בסיבוב המוקדמות השני. נותרה רק משוכה אחת בפלייאוף מול גאנה, אבל הכוכבים השחורים ריסקו את המצרים ללא רחמים עם 1:6 ביתי. בראדלי ניצח בגומלין 1:2, אבל לא שרד את ההשפלה.

לכן הרגיש קופר שהגיע לאימפריה הרוסה. "מצאתי מדינה בצרה אמיתית, ולפעמים זה מה שדרוש", אמר הארגנטיני. האיש שקיבל לא בצדק את תווית הלוזר האולטימטיבי קיבל לידיו את הנבחרת הכי לוזרית. האם שני מינוסים מסוגלים לייצר פלוס? אתמול, כאשר מוחמד סלאח הבקיע את הפנדל בזמן פציעות מול קונגו ושלח את כל האומה לחגיגות מטורפות, התברר שהתשובה חיובית, אבל הדרך היתה ארוכה ומפותלת, וקופר עמד לא פעם תחת מתקפה חזיתית קשה.

הסגנון בעידן קופר לא מבריק, בלשון המעטה, ורבים טענו שהוא כלל לא מתאים למנטליות המצרית. הארגנטיני בנה בזמנו קבוצות מבריקות במיורקה ובוולנסיה, אבל בנבחרת הוא בחר מערכים הגנתיים וזהירים, והתבסס לא פעם על כדורים ארוכים לעברו של סלאח. מצרים לא זכתה לסימפטיה מצד האוהדים הנייטרלים באליפות אפריקה, וגם אחריה דבר לא השתנה. התקשורת ביקרה את הארגנטיני אחרי ההפסד לטוניסיה במוקדמות אליפות אפריקה, והתנפלה עליו במיוחד כאשר הפסיד 1:0 באוגנדה במוקדמות המונדיאל. הפיאסקו נתפס כתמרור אזהרה ענק, במיוחד במדינה שרגילה להיכשל. היתה תחושה כי קופר העקשן מוביל את הנבחרת לקריסה.

"מצרים לא משחקת כדורגל", אמר מאמן העבר האגדי חסן שחאטה, "האסטרטגיה של קופר לא עובדת. הוא צריך להבין שאליפות אפריקה נגמרה ולהחליף את הדיסקט. אסור לנו לפספס עליה למונדיאל, אבל הוא מעדיף שחקנים מחוץ למצרים. זו אחת הבעיות שלו". מידו, החלוץ שהפך במפתיע משחקן נטול משמעת מינימלית למאמן קפדן ומצליח, הצטרף למקהלה: "אין לנו אופי של אלופים. קופר צריך להפנים שאנחנו חולמים להעפיל למונדיאל ולשלוט במשחקים, וזה לא ממש לא קורה. ההתאחדות צריכה לדאוג מאוד".

מידו הוזכר בתקופה זו כמועמד לרשת את קופר, גם במקרה של העפלה לגביע העולם. זו תופעה שכיחה הן במדינות ערב והן בנבחרות האפריקניות - די להזכיר כי ברט ואן מרווייק נזרק על ידי ההתאחדות הסעודית מיד אחרי שהבטיח את הכרטיס לרוסיה, לטובת אדגרדו באוסה הארגנטיני. באופן אירוני, ואן מרווייק נכלל אף הוא ברשימת לרשת את קופר לקראת גביע העולם.

למען האמת, קופר באמת טרם הצליח להקנות למצרים סגנון התקפי מהותי. הם בנויים בעיקר על היכולת האישית של סלאח, וגם אתמול, במשחק ביתי מול יריבה נחותה שאיבדה מזמן כל סיכוי להעפיל, נתקלו הפרעונים בבעיות. אלמלא הפנדל המאוחר, הם היו זקוקים לנקודה לפחות במחזור הנעילה בגאנה, והזכרונות מלפני ארבע שנים היו הופכים את המשימה לקשה מנשוא. עם רצף כה ארוך של אכזבות, סף השבירה המנטלי נמוך. רבים מאוד האמינו כי הקללה לא תוסר לעולם. לכן פרץ הרגשות במדינה משוגעת על כדורגל היה כה חזק אתמול. היה זה, ללא הגזמה, אחד הימים השמחים ביותר בתולדות המדינה.

ובעוד הרשתות החברתיות מתמלאות בתמונות של אוהדים בכל הגילאים פורצים בבכי חסר מעצורים, מרגיש קופר שהוא מילא את משימתו. על אף המגבלות הטקטיות, הוא ליכד את השורות וגרם לחניכיו להאמין בעצמם עד הסוף. האיש שרגיל לספוג שערים בדקות הסיום, ראה את נבחרתו עושה היסטוריה בזמן פציעות. כפי שהעיד אל חדארי, שעומד להפוך לשחקן המבוגר בתולדות המונדיאל, עוד אחרי המעידה באוגנדה: "כולם מרגישים כמו משפחה אחת גדולה בנבחרת, וביקורת מצד הספקנים לא מטרידה אותנו. אני רוצה להודות לקופר על האמון בנו".

עם הגישה הזו תגיע מצרים לרוסיה, ויש לקוות שגם המאמן שיחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-62 יעשה את הדרך איתה. מגיע לו, ומגיע למצרים. אחרי אינספור בעיות, הם הצליחו לרפא את הפצעים ביחד, וכעת - אחרי שהקללה הוסרה - השמיים הם הגבול מבחינת סלאח וחבריו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק