יש תחושה מוזרה בכל פעם שמוזכר שמו של סטיב מקלארן, כאילו הוא מייצר מעין גיחוך אוטומטי. כאילו כל פעולה שהוא מעורב בה היא פארסה, לא רצינית. כאילו הוא ליצן בריטי שלא יודע את מקומו. בין אם הוא יושב ביציע העליון או בשורה מעל ג'ורדי, בין אם הוא עם קלסר ביד או לוח משחק, בין אם הוא במכנסיים קצרים או בחליפה, התחושה היא שהבן אדם הוא מעין בדיחה מהלכת, גרוטסקה. המצלמה מחפשת אותו, כמו כדי ללעוג. הדימוי של מקלארן כל כך רעוע, עד שעבור רבים, עצם הבאתו, עצם הגעתו למכבי תל אביב, רק המחישה את הבלבול במערכת וחוסר הוודאות המקצועית והתפעולית.
וזה מוזר, כי האיש היה בעבר מאמן נבחרת אנגליה. אומנם כושל, ובכל זאת, נבחרת אנגליה. אפשר להגיד, מבלי להתנצל, שיש לו רזומה די מרשים, האין כך? זכה בגביע באנגליה, אימן בגרמניה, לקח אליפות בהולנד, זה לא רע, לא? ואולי "מרשים" זה עמום מדי, הגדרה שנתונה לפרשנות, אבל לבטח אפשר להכריז שהרזומה שלו טוב יותר משל, נגיד, היהלום המקומי חיים סילבס. או בני בן זקן. לא? אפילו, בלי להמעיט בערכו של אלוף, יותר מרשים משל ברק בכר. אומנם מקלארן קשישא כבר לא מעודכן (בטח שלא כמו גאונינו בני המקום קלינגר, לוזון ונעים), הוא לא מבריק טקטית כמו המאמנים הישראלים (במיוחד הצעירים והמבטיחים, שיום אחד עוד יכבשו את היבשת, חכו תראו), אבל כן מדובר במאמן שכבר ראה, עשה והצליח, לא? כמה אנשי מקצוע בכירים ממנו, מנוסים ממנו, שעברו דרך ארוכה כמוהו, הגיעו לליגת העל?
עוד בנושא:
בעקבות ההרחקה של קרויף: מקלארן צפוי לעמוד על הקווים מול אשקלון
מכבי תל אביב סחטה 0:0 מחמיא מוויאריאל בליגה האירופית
ייני נגד המנהלת: "לא אצום, אבל לשחק אחרי יום כיפור זה חוסר אחריות"
אומנם שיאו מאחוריו, אין טעם להכחיש את זה, עברו עליו הרבה שנים רעות, אבל האין זו הסיבה שהוא הסכים להגיע לישראל? אולי פה מקור הבעיה. אולי הזלזול הזה, מקורו בזלזול עצמי. בשנאה עצמית. הרי אם הוא הגיע לכאן, הוא בוודאי נואש וכושל. אולי זה מקור ההתנשאות על מקלארן. וזה די מוזר שבישראל מתנשאים עליו. הרי במצב נורמלי, על פי כל חוקי ההיגיון, זה אמור להיות הפוך. הוא אמור להתנשא עלינו. לבוז לנו. במצב הנורמלי, על פי הסטנדרטים של כל חובב כדורגל עולמי ניטרלי, מקלארן הוא אומנם איש מקצוע שנחשב מעט מיושן, אחד שמקרטע כבר הרבה שנים, אפילו עם עבר נלעג - ובכל זאת, למרות הדימוי הפגוע שלו, עדיין הוא ברמה אחת מעל לליגה הישראלית. הגעתו צריכה להתקבל פה כברכה. כבוד.
ועדיין, לא. אני פונה אליך - כן אתה, חובב הכדורגל שקורא את שורות אלה, האיש שמסתכל על מקלארן כקשיש מיושן - בשנת 2000, כשמקלארן היה עוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, איפה אתה היית? כן, לפני 17 שנה, מה בדיוק עשית? נסה להיזכר. האם ניתן לומר, שנכון לאותם ימים, אפשר היה להגיד על שניכם בפה מלא את הממרה הידועה "מה שהוא שכח אתה עוד לא למדת?". כלומר, נחמד לבדוק ולבחון מיהם בדיוק האנשים שצוחקים על מקלארן: אוהדי כדורגל ישראלים, מקרית שמונה ועד נתניה, מחיפה ועד אשדוד, ולצדם אנשי תקשורת שעיסוקם ופרנסתם היא ליגת העל, שתפקידם הוא לפשפש בחדרי ההלבשה של אותם כוכבים נערצים, כן, אלה האנשים שמרשים לעצמם ללגלג על האנגלי עם הקלסר ומכנסי הספורט הקצרים.
ייתכן שאלה שמגחכים למראהו של מקלארן למעשה מנסים לשמור על כבודה של ליגת העל, כשברקע החשש שהיא תהפוך לליגה הקטארית או הסינית, ליגות רחוקות ועשירות שמושכות אנשי עבר לא רלוונטיים. ועדיין, האם לקטארים אין מה ללמוד מצ'אבי? הסינים לא יכולים ללמוד מסקולארי? במסיבת העיתונאים שבה הוצג רשמית מקלארן אמר עליו ג'ורדי: "מה שהערצתי בסטיב כשהייתי שחקן, זה שהוא תמיד נתן לי אנרגיות באימונים, תמיד הגיע עם מוטיבציה גבוהה. גם כשיש נפילות לפעמים לשחקנים, הוא תמיד בא ועודד ותמך. הוא ידע תמיד לחשוב על תרגילים חדשים ורעיונות חדשים ולהתאים את עצמו לכדורגל בכל מדינה. אבל מה שחשוב זה היכולת שלו לעודד תמיד שחקנים, וכשיש סגל רחב ושחקנים לא משחקים, חשוב שיהיה מישהו שיידע לתת מוטיבציה ולשמור עליהם דרוכים, בתקופה שעבדתי עם סטיב כשחקן זה עזר לי מאוד".
במילים אחרות, זו תשוקה לכדורגל. רעב. אהבת המשחק. יכולת לעודד, להפיח חיים. בליגה שבה ורמוט עוזב את האצטדיון כי הוא לא בסגל, יצחקי מעלה שלושה קילו כי הוא לא קבוע בהרכב, ובכלל, בחורים צעירים שמרוויחים סכומי עתק וכבר קנו את הדירה והתחתנו עם הדוגמנית מרגישים שהם כבר מסודרים בחיים - האם לא נחמד שמגיע איש מקצוע מנוסה שעדיין מפגין רעב ותשוקה, גם אם שיאו מאחוריו? הייתכן שחטאו הגדול זה שהוא ג'ינג'י חיוור בן 56? דברים אלה נכתבים בסמיכות ליום כיפור, ועלול להיווצר הרושם כאילו ביום הספציפי הזה מועלית פה דרישה לבקש סליחה ממקלארן, לעשות חשבון נפש ולהתנצל בפניו על היחס המזלזל, אבל זה רק מקרי. אפשר להיות נחמדים בכל ימות השנה.
