וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

רמונאס שישקאוסקאס: "יש תחושה שחסר לכם משהו כדי להפוך את התמונה"

3.9.2017 / 14:00

עוזר מאמן ליטא, שותפם לשעבר של שאראס ומאצ'אס בטריו הקטלני, ניתח עבור וואלה! ספורט את מצבה העגום של ישראל וסיפר איך זה לחיות במדינה שבה הכדורסל הוא הענף מספר 1. על חילופי המשמרות מחוץ לשער 9, התבוסה המחפירה ב-33 הפרש בריבאונד והטורניר בו הפכנו לאיסלנד

צילום ועריכה: קובי אליהו

כבר אחרי חצות, עוד לא כיבו את הירח. "תל אביב ארנה", שמו היורובאסקטי הזמני של ההיכל ביד אליהו. פחות משעה חלפה מסיום יום המשחקים השני, וכל המושבים ריקים. אנשי התחזוקה עמלים על שיפצור המדבקות בפרקט לקראת היום השלישי. פועלי הניקיון מפנים את שאריות הפופקורן וכוסות השתייה מרצפת הבטון ביציעים. מרחוק בוקע קול קריאות קצובות, "שישקא - - - שישקא - - -".

אוהדי נבחרת ליטא כבר מרגישים כאן בבית, והם למדו - גם מבלי שמישהו יטרח להסביר להם - את כל רזי המקום. אחרי הכל, להקת המעודדות שמככבת על הפרקט באה איתם מקובנה; יש להם חוף משלהם בימה של תל אביב; כל הזכויות לאווירה ולצבע שמורות להם - גם כשהם אחראים ללא יותר מעשרה אחוזים מהתפוסה; ועכשיו יש להם גם נבחרת מנצחת, שנהנית משדוני ההיכל הידועים ויורה שלשות באזר מחצי מגרש. אז הם עמדו מחוץ לשער 9, ברחבה שבה חיכו בעבר המונים למיקי ולדורון, לקטש ולשאראס (שאראס? הם מכירים אותו מאיפשהו, לא?), ופעלו באותה דרך.

ליטא, אומרים, היא אחת משלוש המדינות היחידות בעולם - לצד לבנון והפיליפינים - שבהן הכדורסל הוא הענף הפופולרי ביותר. וכשהאוהדים שלה, שעשו את כל הדרך לישראל כדי לכלות משכורת חודשית בתוך פחות משבוע, קוראים "שישקא - - - שישקא - - -", הם מתמלאים גאווה ונוסטלגיה בעוזר המאמן שלהם, רמונאס שישקאוסקאס, מגדולי השחקנים שידעה המדינה הצעירה הזו מעודה.

"האוהדים האלה הם הדלק שלנו", אומר לי שישקאוסקאס, הצלע השלישית בטריו האחורי הקטלני של ליטא בעשור הקודם - לצידם של שרונאס יאסיקביצ'יוס וארווידאס מאציאוסקאס. "ותדע לך שלא כולם הגיעו. אנחנו מסוגלים להביא אפילו עוד קהל, ואני מקווה שנהיה בסוף השבוע באיסטנבול ונפגוש שם עוד רבים אחרים. אני יודע שבכל מקום מופתעים לראות את האוהדים שלנו, אבל ככה זה כשהכדורסל הוא הספורט מספר 1. בזמן שהנבחרת נמצאת בטורניר בינלאומי - יורובאסקט, אליפות העולם או אולימפיאדה - כל המדינה מדברת רק על כדורסל. אוהדי ז'לגיריס מעודדים את שחקני ריטאס וילנה, ולהפך. כולם מאוחדים, כולם רוצים אותו דבר".

עוד בנושא:

דרך לא דרך: אדלשטיין ונבחרת ישראל מאכזבים לא רק במבחן התוצאה
כשפיני גרשון מנסה להיות ממלכתי: סיכום ההפסד של ישראל לליטא
עוד מפלה: נבחרת ישראל הפסידה 88:73 לנבחרת ליטא

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אגדה ליטאית. שיקאוסקאס/מערכת וואלה!, צילום מסך

רוצים אותו דבר, צובעים את העיר בירוק, ואז מגיע הפסד אכזרי במשחק הפתיחה לגאורגיה. מה עבר עליכם בסוף השבוע שלפני המשחק מול ישראל?

"בליטא תמיד מצפים שהנבחרת תזכה לפחות במדליה, ואי אפשר להנמיך את זה או להתכחש לזה", מודה שישקאוסקאס, שבעצמו זכה בזהב ביורובאסקט בשבדיה ב-2003 ובארד בספרד ב-2007 ובאולימפיאדת סידני ב-2000. "אז כן, תמיד יש עלינו לחץ מסוים, אבל אני חייב להודות שלא נלחצנו יותר מדי מההפסד לגאורגיה. היינו בטורנירים האלה כל כך הרבה פעמים, אנחנו מבינים שאי אפשר לנצח כל הזמן. אנחנו בסך הכל בתחילת האליפות, אנחנו בשלב הבתים, זה לא שאנחנו בפלייאוף.

"עשינו הרבה עבודה מנטלית, ניסינו לעזור לשחקנים לעבוד על הריכוז ולהימנע מנפילות תוך כדי משחק. השתפרנו, אבל לא פתרנו לגמרי את הבעיה. הובלנו כבר ב-20 הפרש ומעלה, וראינו איך ישראל חוזרת ל-14, והפעם הצלחנו לעצור את זה בזמן. אלה בדיוק הרגעים שבהם התמיכה מהיציע עוזרת. אני יושב על הספסל ושומע את הקהל, כמו ששמעתי אותו כשהייתי שחקן בעצמי. אני לא יכול לתאר לך מה זה עושה".

פגשת לא מעט פעמים לאורך הקריירה קבוצות ונבחרות מישראל. תמיד אמרו עלינו שאנחנו נלחמים עד הסוף, לא נשברים, והנה, תראה מה קרה בשני המשחקים האחרונים.

"אל תטעה, לא היה לנו קל במשחק הזה. הרגשנו שאנחנו חייבים להישאר מפוקסים עד הרגע האחרון כדי לא לאבד את היתרון שיצרנו לעצמנו. ישראל היא נבחרת טובה, אבל יש משהו בדבריך, באמת נראה שחסר לכם משהו, עוד איזה פקטור, שיוכל להחזיר אתכם לתמונה ולהפוך את המצב. לא קל לבוא אחרי שני הפסדים, אבל אתם צריכים לזכור שהפסדתם לשתי נבחרות טובות. אסור לשחקנים שלכם להתייאש. יש עוד שלושה משחקים בקופה, והם לא יהיו קלים, אבל שום דבר לא אבוד".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו
אוהדי נבחרת ליטא. ברני ארדוב
התייצבו בכמות מרשימה, כיאה למדינת כדורסל של ממש. אוהדי נבחרת ליטא/ברני ארדוב

במהלך העשור הקודם נודע שישקאוסקאס כאחד מגדולי הווינרים בכדורסל האירופי, שתמיד (ובכן, כמעט תמיד) התעלה ברגעי האמת. הוא הצעיד את פנאתינייקוס לזכייה ביורוליג ב-2007, עם 20 נקודות בגמר מול צסק"א מוסקבה, ואז עבר לצסק"א והביא גם לה את הגביע ב-2008, עם 13 נקודות בגמר מול מכבי תל אביב. דווקא אקורד הסיום בקריירה שלו היה צורם: שתי החטאות עונשין נדירות שלו, 9.7 שניות לתום הגמר האירופי ב-2012, הובילו לגויאבת הניצחון של יורגוס פרינטזיס ואולימפיאקוס.

כשהוא בן 38, חמש שנים לאחר שתלה את נעליו, שישקאוסקאס הפתיע רבים בליטא כשלקח על עצמו את התפקיד בנבחרת. בשעה שהמאמן דאיניוס אדומאיטיס נלחם על הלגיטימציה שלו בתפקיד, זוכה עוזרו להילה השמורה לכוכבי עבר ולאהבת הקהל שלא מרפה ממנו.

קצת נעלמת מהרדאר מאז פרשת ממשחק. אנחנו חוזים בתחילתה של קריירת אימון?

"אני שמח להיות כאן, ושמחתי כשפנו אליי, אבל לא נראה לי שארצה לעבוד כמאמן במשרה מלאה. אחרי כל כך הרבה שנים שבהן חייתי מחוץ לבית, והייתי כל הזמן בטיסות ובמשחקים, אני בעיקר רוצה לגדל את שלושת הילדים שלי. כשתיגמר האליפות אני אחזור הביתה ואשוב לעבודה האמיתית שלי - להיות אבא".

איזו נבחרת ליטאית תנצח במשחק דמיוני - זו של 2003, איתך, עם שאראס ועם מאצאס בקו האחורי, או זו של היום, עם יונאס ולאנצ'יונאס ודונאטאס מוטייונאס בקו הקדמי?

"עדיף שאתה תענה לשאלה הזו", צוחק שישקא במבוכה. "אבל בעצם, למה שנשחק אחד נגד השני? כולנו בני אותה מדינה. עדיף שנאחד כוחות, ואז אף אחד לא יוכל לנצח אותנו".

דניס שרודר שחקן נבחרת גרמניה. ברני ארדוב
"לא לשכוח שגם דניס שרודר הוא בן אנוש/ברני ארדוב

שישקאוסקאס הוא חלק מסוללה מרשימה של כוכבי עבר מפוארים יותר ופחות, שהפכו לעוזרי מאמנים בנבחרות הלאומיות. יאקה לאקוביץ' (סלובניה), אלכסנדר לוחמנצ'וק (אוקראינה), לובוש בארטון (צ'כיה), לורן פוארסט (צרפת), יוריצה גולמאץ הסלובני (גאורגיה), הנריק רודל (גרמניה), רואל מורס (בלגיה) - כולם ישובים על הספסלים ביורובאסקט ותורמים מניסיונם לבוסים שעל הקווים. לישראל יש את אלון שטיין, שבוודאי נזכר אתמול במפגש אחר עם ליטא באליפות אירופה ביד אליהו; זה היה ב-1994, בטורניר היבשתי לנוער, וגם אז האורחים ניצחו בקלות עם 88 נקודות (לעומת 68 של המקומיים). שאראס קלע שתי נקודות בלבד, אבל שטיין הצטיין בצד המפסיד עם 21.

בנבחרת הבטיחו להפיק לקחים מהתבוסה לאיטליה, ואכן, דברים רבים הספיקו להשתנות במהלך סוף השבוע: ב-13 הדקות הראשונות של המשחק שיגר ארז אדלשטיין לפרקט עשרה שחקנים שונים, ובדקה ה-28 (הדקה שבה השחקן השמיני ברוטציה, יותם הלפרין, עלה לשחק לראשונה ביום חמישי) כבר שותפו כל התריסר.

ההלם הגיע בתום הרבע הראשון: אחרי לא פחות מ-12 רבעים רצופים ביורובאסקט, שאותם סיימה כשהיא בפיגור, ישראל ירדה להפסקה הראשונה כשהיא צועדת ביתרון נדיר. ההלם היה כל כך גדול, עד שנדרשו לה ארבע דקות וחצי כדי לקלוע את הסל הבא. היא החטיאה חמש זריקות, איבדה ארבעה כדורים, ספגה ריצת 11:0 ולא שבה עוד להוליך.

הערב (ראשון, 21:30, שידור ישיר בערוץ הספורט ובכאן ב') מגיע המשחק שבו כל הקלישאות נכונות. להיות או לחדול, גמר גביע, או אנחנו או הם, ידה ידה ידה. ישראל נגד גרמניה. מתמטית, יישאר סיכוי לעלות גם אם נפסיד. פרקטית, זה לא ייראה מציאותי. ואם כבר קלישאות, אז לכל משחק ביורובאסקט חיים משלו - וההיסטוריה מלאה במקרים של נבחרות שחזרו מהקבר והתפוצצו מיד אחרי שהופצצו.

ננסה להישאר חיוביים. נתעלם לרגע מהעובדה שאיסלנד היא היחידה בכל רחבי אירופה שהובסה עד כה בהפרשים גבוהים יותר מהמינוס 36 של ישראל; נשאיר בצד את המאזן המחפיר שלנו, 86:53, בכאילו-מאבק על הריבאונדים; נשכיח את העובדה ש"ההתקפה השוטפת והשוצפת" שלנו מדורגת במקום ה-23 מתוך 24 בטורניר; ובעיקר לא נזכיר שהנבחרת בכחול-לבן, נצר למדינה שהצמיחה את דורון ג'מצ'י, אמיר כץ, עדי גורדון ועודד קטש, קלעה הכי מעט שלשות באליפות הזו (לצד גאורגיה).

כל מה שהוזכר לעיל אינו רלוונטי, כי עלינו להיזכר שהפסדים לאיטליה ולליטא נלקחו מראש בחשבון ושהקרב על הכרטיס לשמינית הגמר רק בתחילתו; לשאוב עידוד מהאכפתיות ומהלחימה של השחקנים, בעיקר במחצית הראשונה, ומהאנרגיות שעלו ברגעי המומנטום מיציעי ההיכל; לא לשכוח שגם דניס שרודר הוא בן אנוש (טוב, לא ממש, אבל תזרמו), ושלצד 23 נקודותיו המרשימות אתמול מול גאורגיה, האיש גם סיים עם אסיסט בודד ותשעה איבודים; ושיוהאנס פויגטמן, רובין בנצינג ודניאל תייס הם באמת אחלה שחקנים, אבל אחרי המרפקים של ולאנצ'יונאס הם פתאום לא נראים כל כך מאיימים.

הלילה, כבר אחרי חצות, רק שלא יכבו את הירח.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully