פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        כל מילה מיותרת: סופה של השנה הקשה בחייו של ארז אדלשטיין

        מסרב לפרשן בדרייב אין, נמנע מלהגיע ליד אליהו, לא לוחץ יד לעיתונאים שפגעו בו, לא מגיע לפיינל פור ולא בקשר עם אנשים במכבי ת"א. ארז אדלשטיין, מהדמויות הכי מיוחדות בכדורסל הישראלי ומוח כדורסל מבריק, עומד לחזור לקדמת הבמה. והוא מגיע לשם עם מטען עודף מהרגיל

        כל מילה מיותרת: סופה של השנה הקשה בחייו של ארז אדלשטיין

        במשך יותר משנתיים, מאז עברה הפועל תל אביב לשחק בדרייב אין, נמנע ארז אדלשטיין מלהגיע לאולם. גם כשעבד כפרשן בערוץ הספורט, הוא הבהיר כי לא יפרשן את משחקי הבית של האקסית. "אני לא משה רבנו, אני לא אהיה זה שלא זכה להגיע לארץ המובטחת", נהג לומר. המאמן הלאומי נשא עימו לא מעט משקעים בעקבות העובדה שהאדומים החליטו לא להאריך את חוזהו חודשים ספורים לפני המעבר לאולם החדש; עוד קודם הוא הוזמן לסיורים במבנה המוקם, והחדר שישמש כמשרדו הוצג בפניו. האמברגו הוסר רק לפני חודש וחצי: נבחרת ישראל פתחה את אימוניה לקראת אליפות אירופה דווקא בדרייב אין. אדלשטיין נאלץ להעביר במקום רבים מהאימונים ואפילו ניהל שני משחקי הכנה.

        הסיפור הזה ממחיש את המורכבות ואת הפיקנטריה שסובבת תמיד סביב דמותו של מאמן נבחרת ישראל, האיש שהחל ממחר (חמישי) יעמוד שוב באור הזרקורים. הוא שוב יעמוד על הקווים ביד אליהו - עשרה חודשים לאחר שפוטר באישון לילה ממכבי תל אביב. במשך תקופה ארוכה ברח אדלשטיין מחשיפה תקשורתית ככל שהתאפשר לו, הקפיד לשמור על שתיקה מוחלטת והתנתק מדמויות רבות שהיו איתו בקשר. לאור השנה הקשה שעברה עליו, נראה כי המטען שמלווה אותו בדרך ליורובאסקט גדול מתמיד; הנה עוד הצצה לאדם שונה ומיוחד, שהוא גם מאמן ידען וכריזמטי, שיוביל את הנבחרת הלאומית לקמפיין המסקרן בתולדותיה.

        עוד בנושא:

        האם עומרי כספי נחשב לסופרסטאר גם בשאר אירופה? יצאנו לבדוק
        מוטי דניאל: "בסגל הנבחרת יש 3 נציגים למכבי ת"א, למה הם לא כאן?"
        לעמוד היורובאסקט של וואלה! ספורט

        מאמן נבחרת ישראל ארז אדלשטיין (ברני ארדוב)
        רגע האמת שלו. ארז אדלשטיין (צילום: ברני ארדוב)

        בפעם האחרונה שאדלשטיין ניהל משחק רשמי ביד אליהו, הוא הצעיד את מכבי תל אביב לניצחון ליגה שלישי ברציפות. עוזרו כיום בנבחרת, דן שמיר, היה אז יריבו - כמאמן הפועל חולון. ספק אם מי מהשניים שיער באותם רגעים שעוד באותו הלילה, בשעה לא שגרתית, יזומן מאמן הצהובים לשיחת פיטורין.

        ימי סוף אוקטובר היו ימים קשים עבור אדלשטיין. הוא קרא בתקשורת סיפורים לא נעימים, וגם רמיזות מצד גורמים במועדון שדיברו בעילום שם על תפקודו. המאמן לא הגיב ולא השיב בפומבי. חלק מאותם עיתונאים, שאת דבריהם לא אהב לקרוא בלשון המעטה, קיבלו ממנו הודעות ושיחות, ועם אחרים ניתק קשר. הוא ביקש שיעזבו אותו במנוחה. לפי מספר אנשים, לא מדובר רק בעיתונאים שהקשר בינם לבין אדלשטיין הצטמצם באותה התקופה.

        למעשה, מלבד הפגישות עם החברים הקרובים והמשפחה, את אדלשטיין היה ניתן לראות באותה תקופה רק בפגישות באיגוד הכדורסל שנגעו לנבחרת ישראל. אחרי תקופה קצרה החל לעבוד על קמפיין הנבחרת, תכנון לוחות אימונים ולוחות משחקים. הוא שמר על קשר עם שחקני הנבחרת, גם אלה שמועמדים להגיע, ועקב מקרוב. איגור קולשוב למשל, שמשחק כיום בנבחרת האולימפית, היה מקבל ממנו מדי פעם הודעות ושיחות עם בקשה ללינקים למשחקים שלו בליגת המכללות בארה"ב כדי שיוכל להחליט האם לזמן אותו לנבחרת. למרות ההיעלמות מהעין הציבורית, אדלשטיין המשיך לעבוד.

        אלא שההתנתקות והרצון להימנע מלהתייחס לכל מה שקרה במכבי תל אביב היו משמעותיים עבורו. עד היום ממש לא שמענו ממנו את הגרסה לאותם סיפורים. במסיבת העיתונאים שלפני האימון הראשון בנבחרת, בחודש שעבר, נשאל על הנושא והשיב "טודו בום, הכל בסדר", בניסיון לשדר עסקים כרגיל. אלא שהאנשים בנבחרת עצמה, שליוו את אדלשטיין לאורך כל הקיץ, מספרים כי אפשר לחוש בהשפעות האירוע הטראומטי - לא פחות - על המאמן. הקפטן עומרי כספי הודה בכך השבוע בראיון רדיופוני. כשאדלשטיין עצמו התראיין השבוע באופן נדיר לגוף המשדר את האליפות, ערוץ הספורט, הוא החליט מראש שלא ישיב לשאלות הנוגעות למכבי - וגם הניסיונות לחלץ ממנו אמירה בנושא מצד המראיינים נחלו כישלון. "טוב שנהג כך, הייתי נוהג כמוהו", מצדיק אותו צביקה שרף.

        אדלשטיין הקפיד כל כך להימנע מלהיראות באירועים ציבוריים, עד שלא הגיע לפיינל פור על אליפות המדינה ואף לא לחצי גמר ולגמר גביע המדינה בירושלים - אירוע המאורגן על ידי מעסיקיו באיגוד הכדורסל - ולמחרת זכייתה של מכבי תל אביב בתואר המריא למשחקי הגמר של הגביע הגרמני בצוותא עם חבריו הטובים, המנהל המקצועי של הנבחרות פיני גרשון וחבר הנהלת עירוני נס ציונה אבי נמרודי. אדלשטיין החל לפקוד פה ושם את האולמות בליגת העל, והגיע למשחקים בחולון, בראשון לציון ואף בירושלים, עקב אחר שחקני הנבחרת העתידיים (דוגמת שון דאוסון ועידן זלמנסון), אך נמנע מלהגיע למשחקי מכבי תל אביב. כך גם לא הגיע לפיינל פור של ליגת העל.

        אלא שככל שהתקרב קמפיין הנבחרת, כך הבין אדלשטיין שחשיפתו לקהל תהיה בלתי נמנעת. בחודש מאי נערכה מסיבת עיתונאים בהשתתפות שרת הספורט וראש עיריית תל אביב לקראת היורובאסקט, ושם לראשונה דיבר אדלשטיין, ולא ברצון רב. בתחילה הבהיר לגורמים באיגוד שלא ישיב לשאלות מעיתונאים שפגעו בו, ורק לאחר שהתרצה והבין שאין ברירה, סירב לענות על שאלות מקצועיות. במהלך אותו אירוע, בו פגש לא מעט אנשי תקשורת שסיקרו אותו, ועוד עסקנים שלא נתקל בהם מאז הפיטורים ממכבי, הוא שלח מבטים פגועים, ואף לעיני מספר רב של אנשים הפתיע כשבחר לא ללחוץ יד לכמה מהאנשים שניגשו אליו. מי שמכיר את אדלשטיין יודע כי זאת התנהגות שכבר נקט בה בעבר.

        גם עם מכבי תל אביב ניתק המאמן הלאומי את הקשר, וכאמור לא הגיע למשחקי הקבוצה. הנתק עם מחליפו רמי הדר היה צפוי, אבל הסיפור שנוגע לעוזרו השני במועדון, ליאור ליובין, היה כבר יותר קיצוני. ליובין ואדלשטיין מכירים למעלה מ-17 שנים, כשהמאמן היה זה שקידם את רכז העבר בעירוני רמת גן, והקשר ביניהם היה מצוין. אדלשטיין אף לקח את ליובין לתפקיד עוזר מאמן במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל, גם לאחר שלא הצליח במכבי אשדוד כמאמן ראשי. לאחר שליובין החליט להישאר תחת רמי הדר, אדלשטיין החליט לנתק עימו קשר - לא רק ברמה האישית והחברית, אלא גם לסיים את ההתקשרות עמו בנבחרת.

        מאמן מכבי תל אביב ארז אדלשטיין (ברני ארדוב)
        עדיין סוחב את העלבון. ארז אדלשטיין (צילום: ברני ארדוב)

        מסיבת העיתונאים הרשמית לפתיחת הקמפיין הציבה את אדלשטיין שוב מול כל המצלמות, המיקרופונים והאנשים שמאחוריהם. שלא מרצונו, נאלץ המאמן לחזור לזירות שהותירו בו את המשקעים: בתחילה אולמה של הפועל תל אביב, אחר כך בכניסה ליד אליהו, בחדר המאמנים בהיכל, בחדרו של המנהל המקצועי ניקולה וויצ'יץ' וכמובן על הפרקט ועל הספסל שבהם כמעט ולא הספיק להיות בעונה שעברה.

        אדלשטיין הוא אדם רגיש, וזה לא סוד. לפני התכנסות הנבחרת היו מי שתהו, למשל, כיצד ייראו יחסיו עם הישראלים ששיחקו תחתיו במכבי תל אביב - גל מקל, יוגב אוחיון וגיא פניני - אבל איתם הוא הקפיד לשמור על יחסים טובים (כפי שהם, מטבע הדברים, הקפידו לשמור גם מצידם).

        "כל מה שקרה לארז במכבי עדיין מאוד טרי, אבל גם הוא יודע שהפריחה שלו באה בנבחרת", מנתח שרף. "הוא תמיד הדגיש כעיקרון שלדעתו מאמן נבחרת לא יכול לאמן קבוצה, והקריב לא מעט למען העמידה בעיקרון הזה, אבל חרג כשקיבל את ההצעה ממכבי. אני לא חושב שהבעיה הייתה עם השחקנים, בטח לא עם הישראלים. מה ציפו? ששלושת הישראלים שבסוף השנה זרקו אותם בלי להניד עפעף, יעמדו על ארבע וישנו את החלטת ההנהלה? העובדה היא שהוא מתחבר לשחקנים האלה עכשיו".

        מאמן לאומי אחר בדימוס, מולי קצורין, מוסיף כי "כל בן אדם בסיטואציה שלו, ובטח מאמן שזאת פרנסתו, צריך לבוא עם הרבה מאוד מוטיבציה לקמפיין כזה. ברור שכישלון עכשיו, אחרי מה שהיה בעונה עם מכבי, לא יוסיף לתדמית ולמעמד שלו, אבל הצלחה עם הנבחרת יכולה באיזשהו מקום להשכיח קצת את מה שקרה שם - לא ממנו, כמובן, אבל אולי לפחות מאחרים".

        ארז אדלשטיין נבחרת ישראל כדורסל (יוסי ציפקיס)
        החזרה ליד אליהו העלתה זיכרונות רעים. ארז אדלשטיין במסע"ת (צילום: יוסי ציפקיס)

        לדמות המיוחדת שקרויה ארז אדלשטיין יש נספח משמעותי - המאמן ארז אדלשטיין. לכל הדעות מדובר במוח כדורסל קודח, מבריק ויצירתי, שדוגל בשיטות משחק יצירתיות, אולי גם מורכבות, שמאחוריהן פילוסופיה שלמה. כבר מחר הוא יעמוד מול לא אחר מאטורה מסינה, מגדולי המאמנים שידעה אירופה בעשורים האחרונים.

        עד כה זוכה אדלשטיין לשבחים על סגנון הכדורסל השמח שהנחיל לנבחרת, ועל כך ששחקנים שעד לפני רגע הושמצו על הופעותיהם בקבוצות נראים לפתע כמי שמסוגלים להנהיג ולנפק תצוגות ומספרים. "משחקי אימון הם משחקי אימון, ואני מאוד מקווה שזה ימשיך ככה באליפות עצמה", אומר שרף.

        קצורין מסביר כי "אם הנבחרת תצליח - ארז צריך לקבל את הקרדיט, ולו בשל העובדה שהוא מביא איתו שיטה קצת שונה ממה שאנחנו רגילים לראות בכל הקבוצות. נכון שהשחקנים הם אלה שמשחקים, אבל הוא מנווט את העסק, קובע את השיטה. הוא גם יישא בתוצאות במידה שהנבחרת לא תצליח".

        ננו גינזבורג, מאמן צ'כיה: "בוא נאמר שאם בפיזיות אנחנו איפשהו בין המקום ה-12 ל-20 באירופה, אז בשכל אנחנו שווים מדליה. ברור שזה בזכותם של ארז והצוות. אנו לא מסכים עם המשוואה שבהפסדים אשם המאמן, והניצחונות הם בזכות השחקנים".

        גל מקל עומרי כספי יותם הלפרין נבחרת ישראל (יוסי ציפקיס)
        משחקים כדורסל שמח. נבחרת ישראל (צילום: יוסי ציפקיס)

        בעוד שבועיים וחצי לכל המאוחר (או שבוע, במקרה הגרוע ביותר) יסיים אדלשטיין את חוזהו בנבחרת. ברור מאליו שהופעה מוצלחת ביורובאסקט תסלול את דרכו גם לקמפיין הבא, מוקדמות גביע העולם, שייפתח בעוד פחות משלושה חודשים. אבל השאלה המסקרנת ביותר, במבט לעתיד, היא אם הוא יחזור לאמן קבוצה, ובאיזה סדר גודל.

        "לאמן נבחרת זה מכשול לעיתים, כי הרבה קבוצות רוצות את המאמן שלהן איתן מתחילת העונה - והרבה פעמים זה נופל על הנבחרת", מספר גינזבורג, "אני אישית הפסדתי הקיץ ג'וב טוב בגלל זה. מסתבר שהצלחה או כישלון עם נבחרת לא עוצרים או מקדמים. ולימיר פראסוביץ' נכשל טוטאלית עם נבחרת קרואטיה והתקדם לקבוצות גדולות, אבל סשה ג'ורג'ביץ' רשם הצלחות מדהימות בנבחרת סרביה ולא השיג חוזה ביורוליג. קבוצות פחות סופרות הצלחה בנבחרת".

        קצורין מסכים עם עוזרו לשעבר בנימבורק: "ננו היה בין המועמדים הסופיים לאימון קאזאן, הוא היה בשיחות איתם. ברור שההצלחה בנבחרת הוסיפה, אבל ההצלחה שלו עם נימבורק ב-VTB וקודם לכן ביורוקאפ הייתה לא פחות משמעותית. אני לא זוכר מאמן שקיבל איזושהי הצעה גרנדיוזית אחרי הצלחה בנבחרת. זה צריך לבוא עם הצלחה בקבוצה".