אוגוסט הוא החודש היחיד בשנה בו כמעט כלום לא קורה ב-NBA. השנה קליבלנד דואגת לשמור על עניין ספקולטיבי בכל מיני דרכים, אך פרט לכך השקט המופתי נשמר. זה קורה למרות שהפעם, לעומת שנים קודמות, עדיין נשארו כמה שחקנים מעניינים ללא חוזה. בגזרת השחקנים החופשיים הלא מוגבלים ניתן לציין את טוני אלן הוותיק, שאמור היה לקחת את היכולות ההגנתיות שלו לספסל של קבוצה גדולה כלשהי, ואת שבאז מוחמד שכנראה לא הצליח לשכנע שהוא מסוגל לעשות משהו חוץ מלקלוע נקודות.
אך הסיפור המעניין על מה שלא קורה כרגע הוא בגזרת השחקנים החופשיים המוגבלים, שחקנים בתום חוזה הרוקי שלהם שהקבוצה שלהם יכולה להשוות הצעות שהם חותמים עליהן מקבוצות אחרות. בדרך כלל, לאחר שוך הסערה של יולי נשאר שחקן אחד שנתקע בלי הצעה מאף קבוצה ועם פער גדול מדי בין מה שהוא דורש לבין מה שהקבוצה שלו מוכנה לשלם. השנה יש כרגע חמישה כאלה. ולא מדובר בשחקנים זניחים, אלא בשחקני חמישייה פוטנציאליים שרובם היו צפויים לקבל הקיץ הצעות גבוהות.
למה זה קורה? מספר סיבות חברו לכך. המחזור שמסיים עכשיו חוזי רוקי הוא מחזור 2013 החלש, שסיפק מעט מאוד שחקנים שהיו מספיק משכנעים כדי לקבל הארכת חוזה מוקדמת ויותר מדי שחקנים שגם לאחר ארבע שנים הם בעיקר סימני שאלה. הוא כלל גם כמה שחקני פנים שבתקופות אחרות היו נחשבים למניות בטוחות יותר וכיום לא ברור אם מתאימים בכלל ל-NBA. המחזור הייחודי חבר לקיץ ייחודי בו העלייה בתקרת השכר הייתה נמוכה מהצפוי וקבוצות מצאו את עצמן עם פחות מקום ופחות מרחב תמרון מכפי שחשבו. לעומת הקיץ שעבר, הפעם קבוצות שלא קוראים להן הניקס חשבו שלוש פעמים אם להגיש הצעה גבוהה וארוכה על שחקן לא מוכח שלקבוצה שלו יש גם אפשרות להשוות אותה.
עוד בנושא:
ה-NBA פתחה בחקירה נגד הלייקרס בחשד ליצירת קשר לא חוקי עם פול ג'ורג'
יוון מאשימה את ה-NBA בהיעדרות של אנטטוקומפו: "מזימה מתוכננת"
ב-NBA נרגשים: הכישרון הבולט בתיכונים יקדים את בואו לליגה בשנה
אבל מעבר למאפיינים הייחודיים של הקיץ, התחושה היא שהאיזון שברעיון השחקנים החופשיים המוגבלים מתחיל להיות מופר. האופן בו השבועיים הראשונים של יולי הפכו לתקופה אינטנסיבית כל כך, בה מהלכים של קיץ שלם מתנקזים לכמה ימים ולפעמים לכמה שעות, הופך את ההצעה על שחקן חופשי מוגבל של קבוצה אחרת למסוכנת. קבוצות יודעות שהצעה כזאת תסתום את תקרת השכר שלהן לימים ארוכים וחשובים בעיצומו של יולי, כאשר קבוצת המקור של השחקן תדאג להשתמש בכל הזמן שיש לה (כיום שלושה ימים), ברוב המקרים תשווה את ההצעה ותמשוך גם את הבדיקות הרפואיות כדי להעניש את הקבוצה שהעזה להציע הצעה לשחקן שלה. רוב הקבוצות כיום מעדיפות להשתמש במקום הפנוי שלהן מתחת לתקרת השכר כדי לנסות להחתים שחקנים חופשיים לא מוגבלים, ובאמצע יולי לא נשארות קבוצות שיכולות ורוצות להציע הצעות לשחקנים המוגבלים. השנה, למרות אוסף מכובד של שחקנים חופשיים מוגבלים מעניינים, היו רק שתי הצעות משמעותיות עבורם: זו של ברוקלין על אוטו פורטר (שוושינגטון השוותה) וזו של הניקס על טים הארדווי ג'וניור (שאטלנטה לא השוותה).
במצב כזה, השחקנים הופכים לבני ערובה של הקבוצות, שמרגישות שיכולות להחתים אותם בהנחה משמעותית. כל מה שהם יכולים לעשות מעבר לכך זה לחתום על ה-qualifying offer, מה שאומר שהם ירוויחו שנה נוספת משכורת של רוקי ואחריה יהפכו לשחקנים חופשיים לא מוגבלים. בדרך כלל השחקנים האלה גם מעסיקים סוכן שלא מוכן להתפשר על הצעה בינונית ומטה מהקבוצה, מה שיוצר קיץ ארוך של אי וודאות עבור הקבוצה והשחקן, קיץ שמשאיר משקעים שפעמים רבות השחקן אינו מצליח לשים מאחוריו. בדרך כלל זה נגמר בחוזה שנחתם ברגע האחרון, אבל היו גם דוגמאות בשנים האחרונות להסתבכויות מכל מיני סוגים. דומנטאס מוטיונאס, למשל, סיים סאגה ארוכה שנכנסה עמוק לתוך העונה עם חוזה מינימום.
ההסכם הקיבוצי החדש נחתם לאחרונה, אך אל תתפלאו אם בבא בתור, בעוד כמה שנים, השחקנים ידרשו שינוי משמעותי במעמד של שחקן שמסיים חוזה רוקי. הרעיון מאחורי השחקן החופשי המוגבל הוא שזה מאפשר לקבוצות שבחרו את השחקנים להשאיר כמעט את כל מי שהן רוצות גם לחוזה הראשון שלאחר חוזה הרוקי, זה אלמנט חשוב בשמירה על שוויוניות בליגה ומניעת מצב בו קבוצות מסוימות הופכות לבית גידול של שחקנים מוכשרים עבור אחרות. אבל אם כל קיץ מספר שחקנים די בכירים ימצאו את עצמם תקועים בלי חוזה ובלי מו"מ רציני מצד הקבוצה, זה יוביל בסופו של דבר למרמור מצד השחקנים. במחזורים הבאים יהיו כמה כוכבים צעירים מעניינים בסיטואציות מסובכות, המצב הנפיץ ביותר הוא של קריסטאפס פורזינגיס בניקס. יכול להיות שדרכו הליגה תיאלץ לבחון מחדש את היתרון הגדול של הקבוצות על השחקנים במו"מ הראשון בין שני הצדדים.
בינתיים, אלה חמשת השחקנים הלא חתומים שמתישהו במהלך הקיץ משהו אמור לקרות איתם.
נרלנס נואל (דאלאס)
השם הבכיר ברשימה הוא הסנטר האתלטי, שדאלאס הביאה בעונה שעברה עם מטרה ברורה להחתים אותו מחדש הקיץ. הידיעה הברורה הזו אולי תרמה לכך שאף קבוצה לא ניסתה להציע משהו על השחקן עתיר הפוטנציאל. נואל אמור להיות סנטר קלאסי עבור ריק קרלייל, כזה שהתפקיד שלו בהתקפה יהיה לחסום ולחתוך לטבעת בזמן שסביבו יש ארבעה קלעי חוץ. אבל כרגע המו"מ תקוע והטונים מתחילים להיות צורמים. זה לא מתאים לקבוצה של מארק קיובן, שנוטה לתת חוזים גבוהים לשחקנים שהוא רוצה להשאיר. יכול להיות שקרלייל לא מאוד אהב את מה שראה בחודשים האחרונים של העונה שעברה, אך סביר יותר שקיובן מנסה לסגור על חוזה שיקל עליו לפנות מקום לחוזה גדול נוסף בקיץ הבא. זה מהמקרים שאמורים להסתדר בסוף.
ג'מייקל גרין (ממפיס)
לעומת חלק מהשחקנים האחרים ברשימה הזו, העידן החדש הגיע בדיוק בזמן עבור ג'מייקל, פאוור פורוורד שמתפקד כשחקן חוץ שיכול לשמור על כמה עמדות ולקלוע שלשות. קפיצת המדרגה שלו בעונה שעברה הייתה מינורית יחסית, אבל כבר עכשיו מדובר בשחקן חמישייה לגיטימי בקבוצת פלייאוף והוא עוד יכול להשתפר. הוא הדוגמא המובהקת ביותר לקיץ המוזר של שוק השחקנים החופשיים המוגבלים, בסיטואציה סבירה הוא לא היה מסיים את חודש יולי ללא הצעה טובה מקבוצה אחרת או מממפיס. אם הגריזליז לא יבואו לקראתו, בהחלט ייתכן שהוא יעדיף לחתום לשנה אחת ולנסות את מזלו בקיץ הבא כשחקן חופשי.
מייסון פלאמלי (דנבר)
הנאגטס שילמו מחיר גבוה על הפלאמלי הבכיר במהלך העונה שעברה יוסוף נורקיץ' ובחירת סיבוב ראשון, ועכשיו הם לא ממש יודעים מה לעשות איתו. אלה צרות טובות מבחינת דנבר, זה קורה בזכות ההחתמה של פול מילסאפ לצד ניקולה יוקיץ', מה שמייתר את הצורך בשחקן פנים בכיר ויקר נוסף. פלאמלי הוא סנטר די כבד בלי קליעה, אבל גם אחד הסנטרים המוסרים הטובים בליגה ומי שהיה השחקן השלישי בחשיבותו בקבוצת הסיבוב השני של פורטלנד לפני שנתיים. יש לו ערך ב-NBA, אבל לא בקבוצה שמחזיקה בזכויות שלו ואין אף קבוצה אחרת שיכולה להציע לו משהו. קשה לדעת איך זה ייגמר.
ניקולה מירוטיץ' (שיקגו)
מירוטיץ' עשה לעצמו שם של סטרץ' 4 שביום נתון יכול לשנות משחקים מהספסל עם הפגזות מבחוץ, ולמרות קשיים בהגנה ובקבלת החלטות הוא שחקן שיכול לעניין הרבה קבוצות בליגה. הבעיה היא ששיקגו היא לא אחת מהן, כי ברגע אחד בקיץ היא הפכה לקבוצה שנכנסת לבנייה מחדש. הבולס בחרו את לורי מרקאנן למשבצת דומה לזו של מירוטיץ', ויש להם גם את בובי פורטיס וכריסטיאנו פליסיו כגבוהים צעירים שהם רוצים לפתח, כך שאין להם ממש צורך במונטנגרי/ספרדי בן ה-26. זה עוד מקרה בו לא ברור אם תימצא הקבוצה שתחלץ את מירוטיץ' מהסיטואציה בה הוא נמצא ומה הוא יעשה אם לא ימצא קבוצה כזאת.
אלכס לן (פיניקס)
היו ימים שקבוצות היו רבות על סנטר קלאסי בן 24 בגובה 2.16 מטר שהראה ניצוצות בארבע השנים שלו בליגה. אבל כיום שחקנים מהסוג של לן הרבה פחות אטרקטיביים, ולא נראה שפיניקס או קבוצות אחרות בליגה ממהרות להחתים אותו על חוזים מהסוג שיונאס ולנצ'יונאס וטימופיי מוזגוב קיבלו בשנים האחרונות. לן גדול ומוכשר מספיק כדי לקבל הזדמנות, אך סביר שזה יקרה עם חוזה נמוך וקצר בינתיים.
