דריסת הקטאר: עסקת ניימאר כדאית לפ.ס.ז', אך לא מבשרת טובות לכדורגל

נשיא צרפת עמנואל מקרון הוא אוהד שרוף של מארסיי, אבל עדיין מביע התלהבות גדולה מעסקת ניימאר. "אלה חדשות טובות מאוד", הוא אמר על הצטרפותו של הכוכב הברזילאי לפריז סן ז'רמן, ואף הוסיף כי הדבר מדגיש את האטרקטיביות של צרפת. ואכן, המדינה באופוריה. כל הקבוצות מחכות בקוצר רוח לארח את ניימאר במגרשיהן. חיסול התחרותיות בליגה פחות מעניין את האוהדים משום מה – הם חוגגים את החתמת ניימאר כאילו הגיע למועדון שלהם. אפילו מאמן ליון ברונו ז'נסיו טוען כי הדבר מועיל מאוד לליגה, על אף שהוא מקטין עוד יותר את הסיכוי הקלוש שלו לזכות באליפות. ליון מכרה זה עתה את הכוכב הגדול שלה, אלכסנדר לקאזט, לארסנל. מנגד, פ.ס.ז' רכשה את אחד השחקנים הטובים בעולם. אם ז'נסיו סבור שזה נפלא, האם יש בכלל לליגה הזו זכות קיום?

על סמך תגובות אלה אפשר להבין שהצרפתים השלימו עם המציאות. הקטארים פלשו בברוטליות לתוך הזירה שלהם, דרסו ברגל גסה את כל הטוב שעוד נשאר בעקבות הנזקים שזרע חוק בוסמן, אבל האנשים מרוצים. הם מנצלים את המועדון הפריזאי הגאה לצרכים שלהם והפכו אותו לכלי משחק בקרב הפוליטי, הן במפרץ הפרסי והן בעולם כולו. אפילו חוקי פייר פליי פיננסי של אופ"א לא מסוגלים לעצור אותם, כי תמיד אפשר לשאוב הכנסות מחסויות של קטאר עצמה. ואם ההכנסות בלתי מוגבלות, כך גם ההוצאות. תקציבי המועדונים בצרפת אפילו לא מתקרבים לעלות העסקה הבודדת של ניימאר. התחרותיות מתה, והתואר המופלא של מונאקו בעונה החולפת הוא היוצא מהכלל שמוכיח את הכלל. אבל הצרפתים, כך מתברר, מאושרים. מקרון מצהיר שלא הכסף הקטארי משך את ניימאר, אלא יופיו של מגדל אייפל. אם אין נכונות להילחם בתופעה, היא רק תחמיר.

עוד בנושא:

ניימאר חתם ל-5 שנים בפריס סן ז'רמן: "אני מאושר ומוכן לאתגר"
מקרויף עד ניימאר: השחקנים ששברו את שיא ההעברות העולמי
ברצלונה הודיעה: "נציגיו של ניימאר העבירו לנו 222 מיליון יורו"
כבר לא "יותר ממועדון": עזיבת ניימאר מחייבת חשבון נפש בברצלונה

למען האמת, לא פשוט להבין כיצד אפשר להילחם גם אם רוצים. קטאר יכולה לשלם כל סכום עבור הכוכבים הגדולים. היא גיששה אצל ליאונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו, ולאחר מכן עברה לאופציית ניימאר. הקיץ, לאור המצב הבעייתי בברצלונה (כולל העזבת החבר הטוב דני אלבס לפני שנה, בצירוף תאוות הבצע של השחקן ואביו, התברר שיש על מה לדבר. בהיעדר מגבלות כספיות, הסכמת השחקן לו יש סעיף שחרור בחוזה פירושו סגירת עסקה.

למעשה, 222 מיליון יורו תמורת מותג על כמו ניימאר, בשיא כושרו בגיל 25, ועוד שנה לפני המונדיאל, הוא מחיר הגיוני ביותר בעולם בו קייל ווקר עולה 50 מיליון ליש"ט. המהלך כולו, כולל שכרו של ניימאר (30 מיליון יורו נטו לשנה) ועמלות לאביו לסוכניו, נאמד בכחצי מיליארד יורו, אבל גם זו השקעה כדאית. היא היתה טובה אפילו עבור מועדון "רגיל", נטול אינטרסים פוליטיים, והדבר נכון שבעתיים עבור מדינה שמנסה לקנות השפעה ולגיטימציה בעולם באמצעות כדורגל. זניט, בבעלות ממשלת רוסיה באמצעות קונצרן גזפרום, השקיעה לא מכבר 100 מיליון יורו ברכישת הולק ואקסל ויטסל ממניעים דומים, והשחקנים האלה הרי לא שווים אפילו עשירית ניימאר.

מבחינה כספית, זכה ניימאר לשדרוג משמעותי, אך מבחינה מקצועית הסוגיה מורכבת הרבה יותר. בשבועות האחרונים נפוצו אמירות מפי מקורביו כי הוא מעוניין לעמוד באור הזרקורים בפני עצמו, ולא להיות בצילו של מסי בקאמפ נואו, אבל האם המעבר לסן ז'רמן משרת מטרה זו? הברזילאי אכן יהיה הכוכב הגדול של הקבוצה. הוא אכן מקבל הזדמנות לסחוף אותה לזכייה היסטורית בליגת האלופות, אבל עד כמה התואר הזה באמת חשוב עבור מי שכבר הניף אותו עם בארסה? הרי הסיכוי לזכות בו היה גבוה בכל מקרה כחלק משלישיית MSN בקאמפ נואו.

מנגד, ויתר ניימאר על השתתפות במאבק אמיתי על אליפות. הקרב בצרפת נגמר עוד לפני שהתחיל, ולמדליית הזהב במדי פ.ס.ז' אין ערך ספורטיבי ממשי. המשחק הקלאסי מול מארסיי לא מתקרב מבחינת היוקרה והחשיפה לקלאסיקו הספרדי בין ברצלונה לריאל מדריד. בעצם, אין בצרפת משחקים שמושכים תשומת לב בקרב אוהדים ברחבי העולם. עם כל הכבוד לפופולריות של ניימאר, הוא לא ישנה זאת באופן מהותי, בין היתר דווקא בגלל היעדר התחרותיות. העניין יתרכז בליגת האלופות, וזה אומר מספר משחקים חד ספרתי בשנה. האם זו באמת הדרך הנכונה לנסות לזכות בכדור הזהב? והאם הפרס הזה, אשר הדרדר לשפל חסר תקדים בשנים האחרונות עם הטקסים העלובים, באמת חשוב עבור אדם בריא בנפשו כמו ניימאר?

פירוק שלישיית MSN מצער עבור האוהדים הנייטרלים, והוא לא יהיה פשוט גם עבור חבריה – במיוחד מבחינת ניימאר. כדאי להיזכר כי עונתו הראשונה בברצלונה ב-2013/14 לא הייתה פשוטה והניבה 15 שערים בלבד בכל המסגרות. אחרי הצטרפותו של לואיס סוארס, הוביל הפרגון ההדדי חסר התקדים בין שלושת הכוכבים לשיפור בתפוקתם – ובמיוחד בתפוקתו של ניימאר שתרם 90 שערים בשלוש השנים האחרונות. היו שביקרו אותו בעונה החולפת, אך זה לא היה מוצדק. את ההצגה הפנומנלית שלו בקאמבק ההיסטורי מול פ.ס.ז', ה-1:6 בגומלין בשמינית גמר ליגת האלופות, הגדיר הברזילאי עצמו כמשחק הטוב בחייו. הוא הפך אשתקד לשחקן קבוצתי יותר ולקח מנהיגות. המעבר לסן ז'רמן עלול להחזיר אותו לימים בהם היה קצת אנוכי מדי, כי יצפו ממנו להיות אנוכי מדי.

שיתוף הפעולה עם מסי וסוארס, וגם עם אנדרס אינייסטה וסרג'יו בוסקטס, השביח את ניימאר – והוא יודע זאת טוב מכולם. אפשר להבין את השאיפה להתנסות בהרפתקה חדשה, אך מעבר לליגה לא תחרותית לא משרת את המטרה המרכזית. זה צריך להדאיג גם את האוהדים בברזיל פחות משנה לפני המונדיאל, כי כושרו של ניימאר יהיה קריטי עבור הסלסאו ברוסיה. במצב הנוכחי, דווקא גבריאל ז'סוס שמתחיל עונה מלאה ראשונה במנצ'סטר סיטי בסביבה תחרותית ותובענית הרבה יותר עשוי לבצע את קפיצת המדרגה המשמעותית, בעוד ניימאר עלול להידרדר.

הליגה האנגלית נותרה מרתקת למרות ההשקעה העצומה של גורמים זרים במועדוני הצמרת לא רק כי יש בה מספר רב יותר של קבוצות גדולות מלכתחילה, אלא גם בגלל חלוקה שוויונית של ההכנסות ממכירת זכויות השידור. העושר הזה יוצא בעיות אחרות, והמחירים מאמירים למימדים לא סבירים, אבל לפחות העניין נשמר, וזו נקודה קריטית ביותר. זו גם הדרך הנכונה ביותר לשקם את הליגה הצרפתית, ולפריז סן ז'רמן יש אינטרס מרכזי בכך. הבאתו של ניימאר חשובה עבור הקטארים ומהווה ניצחון תודעתי עצום, קל וחומר כאשר הכוכב מעדיף לעזוב את ברצלונה כדי לחתום בשורות המועדון הפריזאי. ואולם, כדי להפיק את המקסימום מניימאר, ומשחקני הרכש העתידיים, יש לחזק את התחרות בליגה. היריבות כבר מוכנות להיכנע ללא תנאי, אך לא כדאי לאפשר להן זאת.

ברצלונה זקוקה לריאל מדריד, וריאל זקוקה לברצלונה. יובנטוס נהנית מעליית עוצמתן של רומא ונאפולי ומייחלת לקאמבק של מילאן ואינטר. באיירן מינכן תהיה טובה יותר אם לא תחסל בשיטתיות את היריבות בבונדסליגה. וגם פ.ס.ז', כלומר קטאר, צריכה לפעול לרווחת מארסיי, מונאקו, ליון, סנט אטיין, ניס, בורדו, נאנט וליל. היא חייבת לגרום לכך שכל הליגה הצרפתית באמת תהנה מהחתמת ניימאר. אם זה יקרה, גם ניימאר עשוי להרוויח ממהלך שנוי מאוד במחלוקת מבחינה מקצועית. מה הסיכוי שזה יקרה? בערך אפס. ולכן עסקת ניימאר, על כל היבטיה הספורטיביים, הכלכליים והפוליטיים, מהווה ציון דרך עצוב ומתסכל. אלא שמקרון שמח. שיהיה לו לבריאות.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק