אני מפציר בכם, אל תראו את הקרב בין פלויד מייוות'ר לקונור מקגרגור. כלומר, אל תשלמו עליו שקל. כלומר, אם יש לכם צ'רלטון והם יקנו את הזכויות, או אם בערוץ הספורט יחליטו לשדר את הקרב וזה גם ככה בטלוויזיה, אז זה בסדר, אפשר להבין, תראו. אבל אילו הייתם אמריקאים והייתם נדרשים לשלם 99 דולר על הדבר הזה, אם הייתם צריכים להציא שקל אקסטרה מהכיס בשביל לצפות בזה, אילו הייתם שוקלים להיות חלק מקורבנות הפיי-פר-וויו ולהזרים עוד כסף לכיסי המושחתים האלה, הייתי מתחנן בפניכם לא להתפתות, לא להיכנע לקרקס הזה, אסור לשתף עם זה פעולה. (כלומר, אני ארצה לראות את זה, ברור, ואעשה הכל על מנת לראות את זה, אין ספק, אבל באמת, זה חרא, אתם אל תתפתו, אל תהיו פראיירים).
אי אפשר לדמיין דבר עלוב יותר, פאתטי יותר, מהקרב המעוות הזה, בין לוחם MMA למתאגרף. זה מזכיר את המצוקה של הוליווד שמחליטה לעשות סרטי קיץ של באטמן נגד סופרמן, חייזרים נגד קאובויאים, הטורף נגד הנוסע השמיני, או סתם שילובים מוזרים וחסרי היגיון של כוכבים מז'אנרים שונים בניסויים משונים, הכל בניסיון לפתות בצורה נואשת את הצרכן המשועמם עם גימיקים עלובים. זה עוול לספורט, לאיגרוף, ל-MMA, להיסטוריה של שני הענפים, להווה שלהם ולעתיד שלהם. זה מסר לספורטאים צעירים שהענפים שלהם חולים, שהכל זה שיווק, שעזבו טכניקה ועבודה קשה, העניין הוא רק לשחק אותה עם הקרב הגדול והנוצץ, לתת מכה אחת, עקיצה ואתה מסודר. (זאת אומרת, אין סיכוי שאני אפסיד את זה, יהיה מרגש לראות אותם סוף סוף באותה זירה, אבל באמת, גועל נפש, מפציר בכם בכל לשון של בקשה להימנע מטראש נלוז שכזה).
עוד בנושא:
זה קורה: פלויד מייוות'ר וקונור מקגרגור ייפגשו לקרב ב-26 באוגוסט
מקגרגור למייוות'ר: "יש לך ראש קטן, תחטוף ממני נוקאאוט בסיבוב הרביעי"
המפגשים ביניהם השבוע היו קרקס אמיתי. מייוות'ר כבר לא מסתיר את זה, הוא הודה אחר כך שזה היה מופע לכל דבר. "נתנו לקהל הצגה", הוא אמר בלוס אנג'לס, "בשביל זה הם באו". 11 אלף איש הגיעו לסטייפלס סנטר רק כדי לראות אותם מקללים אחד את השני, אז מה יעשו, לא יקללו? אחר כך בטורונטו הגיעו 16 אלף איש, אז מה, לא ייתנו שואו? המופע נחת בברוקלין, אז שמקגרגור לא יארגן מעיל פרווה ססגוני, אחרי שתפר חליפה מיוחדת ורקם עליה פסים עם הכיתוב "פאק יו"? מייוות'ר הביא לאירוע הראשון צ'ק על סך 100 מיליון דולר כדי להמחיש שהוא "לא מתאגרף של שבע ספרות, לא מתאגרף של שמונה ספרות, אני מאדר פאקינג מתאגרף של תשע ספרות, ביץ'". אחר כך פיזר שטרות וקרא לקונור "חשפנית". לא יפליא אף אחד אם הטראש טוק לא סתם הוכן ותואם מראש, אלא אף תוסרט לחלוטין. אחר כך פורסם גם התמלול המלא של שתי הדקות שבהן הם הצמידו פנים ודיברו "מחוץ למיקרופונים" (יש דבר כזה? יש טעם בזה?), והוא כלל בעיקר קללות מטופשות ואיומי סרק מגוחכים. אני יודע, כי קראתי כל מילה.
אפשר לראות שיש ביניהם כבוד הדדי. זה מעבר לספורט, זו הערכה מקצועית של אנשי פרסום. כל אחד יודע להעריך איך השני שיחק אותה, איך הוא הפך לא סתם לכוכב מיליונר, אלא למותג. זה מה שמשך אותם זה בזה. הרי יש הרבה לוחמים טובים באיגרוף וב-MMA, אבל רק בודדים הפכו לדמויות, ל-characters, לגיבורי על, לסלבריטאים מפורסמים. אז הם מסתכלים אחד על השני, מקללים ומעליבים זה את זה, ומשחקים את המשחק. לא משחק בקטע של game או play, אלא acting. הם מיישירים מבט למצלמות, ויורים שורות שנכתבו מראש, ותורגלו מול המראה עשרות פעמים. החבר'ה האלה שחקנים. שחקנים, ואנשי עסקים. בעצם מה שבאמת בא להם לעשות זה לשבת ביחד על בירה, לדבר קצת על הצלחה, על כסף, אולי לפתוח איזה ביזנס קטן ביחד.
זה קצת מצער, כי שניהם ספורטאים אדירים. שניהם כבר הוכיחו את היכולות שלהם, אבל כרגע הם נראים נואשים ועלובים, תאבי בצע חמדנים, שקרנים צבועים. הלא שניהם כבר מיליונרים, שניהם כבר זכו לתהילת עולם בענפים שלהם, עכשיו בא להם עוד. לא אתגר מקצועי, לא דיבורי מורשת, זו פשוט הזדמנות עסקית. למעשה, כעיתונאי ספורט אסור לנו בכלל לסקר את זה. שמדור העסקים יסקר את זה. שמדור התרבות יסקר את זה. שישייכו את הידיעות על הקרב לעמוד "אסור לפספס", לצד המורה שהשתגלה תוך כדי שיעור אזרחות או האקסית שהכינה את הנקמה המושלמת (צפו). ואם לסקר את זה, אז להתייחס לזה כמו אל רסלמניה. קרקס. פשוט לא לכתוב על זה, כל מילה מיותרת. אני בטח שלא אתייחס אליהם. לא מגיע להם.
ומייוות'ר, אסור לתת לו שקל לרברבן הזה, המיזוגן מכה הנשים, שאני עוקב אחריו באינסטגרם רק כדי להתעצבן, נגעל לראות אותו מציג חבילות של כסף וקבלות מרווחים על הימורי ספורט, נגעל לראות אותו מציג את המרצדס החדשה שנה לבן שלו ליום הולדת 16, נגעל ונגעל ועוקב ועוקב. בתאכלס, גם יהיה חרא של קרב. עוד לא היה בהיסטוריה מתאגרף עם פער כל כך גדול בין ההייפ לקרבות שלו לבין הקרבות עצמם כמו מייוות'ר. אני יודע כי ראיתי את רובם. התפתיתי שוב ושוב. הפעם גם אין בכלל תחרות. לא במקרה יחסי ההימורים הם לטובת מייוות'ר בצורה כל כך משמעותית. הוא כבר נטרל מתאגרפים הרבה יותר מיומנים ממקרגור. מה שמחזיק את המים, מה שבכל זאת מייצר את העניין, זו התקווה הקטנה (וחסרת הסיכוי) שמקרגור אולי יצליח לפוצץ אותו, שאיכשהו ישבור לשחצן הזה את הפרצוף, שלא לדבר על החלום הרטוב, שהוא פשוט יתרגז ויאבד שליטה ופשוט יטיל אותו. 26 באוגוסט, איזה גועל נפש, ניפגש בזירה.