להיות בסדר עם כולם, חוץ מעצמך: הגישה החדשה של נובאק דג'וקוביץ'

השעה 18:38, נובאק דג'וקוביץ' נכנס לחדר התקשורת המרכזי ובאוויר יש אווירה מתוחה. אותה אווירה בדיוק שהייתה כשרפאל נדאל נשלח הביתה יומיים לפני כן. החדר הגדול עמוס בעיתונאים מפה לפה וכולם מחכים למוצא פיו של הטניסאי, שבדיוק נפרד מווימבלדון ולמעשה סגר טורניר גרנד סלאם חמישי ברציפות בלי תואר, דבר חריג עבורו. הסרבי בן ה-30 שובר את הקרח מהר ומנסה בצורה מלאכותית משהו לשדר שהכול בסדר, שהוא מחייך וממשיך הלאה בחיים שלו. זו הגישה החדשה שלו: לספר בדיחות במסיבות עיתונאים, לשדר נחמדות ופתיחות. העיתונאים הסרבים מדווחים שאפילו כשהם באים לצפות באימונים שלו, הוא עוצר באדיבות להעניק להם כמה דקות של שאלות ותשובות בסיום, דבר שלא עשה לאורך כל הקריירה שלו.

אפשר היה לומר שזה סימן שהוא מתבגר או שהוא לוקח דברים בפרופורציה אחרת בגלל האישה והילד, אבל אצל דג'וקוביץ' זה מרגיש מעט מלאכותי מדי. נולה, שנאלץ לפרוש מהמשחק מול תומאש ברדיך ברבע הגמר ובפיגור 7:6 (2), 2:0 ו-0:15, פשוט נראה כמו הר געש של רגשות, לבה של אמוציה שמחכה להתפרץ ונראה שהוא מנסה באמצעות חיוך ומתיקות להסתיר את זה ואולי כך לאטום את עצמו רגשית. זה שנה (מאז ההדחה בווימבלדון בשנה שעברה מול סם קוורי בסיבוב השלישי) שהטניסאי ששלט בסבב במשך חמש שנים לא עומד בסטנדרטים הגבוהים שלו. במונחים שלו הוא לא פוגע, מאכזב. עכשיו גם באה לו פציעה במרפק, שהוא טוען כי מציקה לו כבר כמעט שנה וחצי.

דג'וקוביץ' נראה ומרגיש כמו מישהו שלא יזיק לו לצעוק למישהו כמה קללות ולהתפרק בעצבים. סימונה האלפ, למשל, הגיעה לחדר התקשורת עם עיניים אדומות שהעידו על בכי כבד שכנראה היה מנת חלקה בחדר ההלבשה. נובאק דג'וקוביץ' בא מחייך ומתלוצץ, הסתחבק עם האיש האחראי מטעם הטורניר על מסיבת העיתונאים וניהולה, וניסה להראות קצת בכוח שהוא לא לחוץ. הוא בעיקר נראה כמו מישהו אבוד שמחפש את הדרך שלו בחזרה אל 100% נובאק ולא מצליח למצוא אותה.

עוד בנושא

סם קוורי הדהים את אנדי מארי, נובאק דג'וקוביץ' נפצע ופרש מווימבלדון, הדרך של פדרר פנויה
אנדי מארי הודה אחרי ההפסד: "לא מגיע לי להישאר ראשון בעולם"
חצי גמר הנשים בווימבלדון: ונוס רוצה גמר תשיעי, קונטה תנסה לשמח את הקהל

במשחק מול אדריאן מנארינו, בו ניצח בשלוש מערכות, ועם כל הכבוד לצרפתי שעשה הישג גדול כשהגיע לשמינית הגמר, דג'וקוביץ' היה ב-25-20 אחוזי יכולת. היה ברור שזה לא יספיק מול שחקן כמו תומאש ברדיך עם העוצמות שלו. הסרבי, שזכה ב-12 תארי גרנד סלאם כולל שלוש פעמים בווימבלדון (2011, 2014 ו-2015), הוא איש רגשי מאוד וכרגע הוא מנסה לחסום את הרגש הזה מלצאת החוצה ולצאת בסדר עם כולם. נותר רק לקוות שיחלים ויתאושש מהפציעה במרפק ויחזור להיות הנובאק דג'וקוביץ' המוכר והטוב כי הסבב זקוק לו.

במשחק מול סם קוורי היה אפשר לראות לראשונה בטורניר שאנדי מארי לא בסדר. הוא צלע בין הנקודות כבר מאמצע המערכה הראשונה, אבל את העובדה שהוא לא בסדר אפשר היה לראות בעיקר מאיך שזז במהלך ההגשות שלו. מארי, שלרוב משתמש בגוף שלו בצורה חכמה ומשמעותית מאוד בכל הגשה, בקושי הזיז את הגוף והגיש רק עם היד ובלי תנועה של הגוף כמעט. זה מסוג הדברים שמראים על מגבלה משמעותית.

תמיד עצוב מאוד לראות טניסאי וספורטאי גדול כזה פצוע ולא מתפקד, גם מבאס לראות משחק כל כך חשוב וגורלי מוכרע ללא מאבק אמיתי כי אחד השחקנים לא מסוגל לתת כזה. הפעם זה היה עצוב כפליים כי המגרש המרכזי, שעדיין היה בהיי מטירוף ג'ו קונטה יום לפני כן, היה שקט ושררה בו אווירת נכאים. היו פרקי זמן במהלך המשחק שעוד ניסו לצעוק לו "ק'מאן אנדי!" ולקום למחיאות כפיים כדי להעיר אותו, אבל היה ברור ששום דבר לא ממש יועיל לו מול סם קוורי שהיה טרי ורענן לעומתו.

סם קוורי ראוי לכל מחמאה אפשרית. האמריקאי בן ה-29 עבר דרך קשה מאוד, כולל ניצחון גדול מול ג'ו ווילפריד צונגה במשחק שנדחה משחקון לפני הסיום (בדיעבד) בגלל חשיכה, ואחרי שסימן וי מול קווין אנדרסון המסוכן. קוורי הוא לא בדיוק השחקן הכישרוני ביותר שיש וכמו כל האמריקאים גם הוא קצת נתקע אחרי הסרב המעולה והפורהנד הטוב, אבל משמח לראות שסוף סוף לאמריקאים יש קצת עדנה בטניס והישג משמעותי - טניסאי גבר שעולה לחצי גמר גרנד סלאם לראשונה מאז שאנדי רודיק הפסיד פה בגמר אי שם ב-2009.

קשה מאוד לראות את קוורי הופך פתאום לכוכב גדול, הוא בסך הכול ניצל את המצב והפורמט כדי לרשום הישג ענק. אפילו העיתונאים האמריקאים בתא העיתונות לא ממש התרגשו בסיום ורובם העבירו למערכות שלהם דיווחים על ההדחות המפתיעות של דג'וקוביץ' ומארי. צריך לציין כי קוורי הפתיע מאוד לטובה במשחק מול מארי כששיחק ברמה גבוהה ועם הרבה מאוד אינטליגנציה. גם לשחק נגד שחקן פצוע זה קשה מאוד בהרבה מקרים וקוורי עשה את זה בצורה מושלמת. מה עוד שבסיום אפילו קיבלנו מהטניסאי האדיש, שלא לומר מעט בוק הזה, קצת רגש והחצנה עם חגיגה אדירה.

שתי המערכות הראשונות של פדרר מול ראוניץ' היו חוויה לעיניים. השוויצרי קרא את המשחק של יריבו בצורה מושלמת, חזה כל צעד שלו רגע לפני שהוא ביצע אותו וחבט בכדור כמו שהוא היה עושה בימיו הגדולים ואפילו יותר. אחרי ההדחה של דג'וקוביץ' ואובדן שתי המערכות של מארין צ'יליץ' מול ז'יל מולר, פדרר נותר הטניסאי היחיד בטורניר שעדיין לא שמט מערכה והוא נראה בכושר אדיר.

יכול מאוד להיות שההחלטה הקשה שלו - הוא עצמו תיאר אותה כצעד שהיה לו קשה מאוד לעשות - לוותר על רולאן גארוס, הייתה גורם שסייע לו מאוד להגיע רענן לטורניר בו יש לו סיכוי אמיתי לזכות, בניגוד לטורניר החימר הפריסאי. גם הוא וגם דג'וקוביץ' דיברו על ההחלטה הזו במסיבות העיתונאים שלהם. פדרר נראה רענן וטרי, מגיש מצוין, מחזיר מצוין וזז מצוין. בשתי המערכות הראשונות אנשים פשוט צחקו ביציעים אחרי כל נקודה שלו כי לא מצאו תגובה אחרת לדברים הגאוניים שהוא עשה על המגרש. צחקו מהעובדה שגרם לראוניץ' להיראות כמו איזה פראייר מהקאנטרי קלאב בבאזל. אין דרך להתחמק מכך שכרגע פדרר הוא הפייבוריט הברור לזכייה בגרנד סלאם ה-19 שלו.

לאורך כל הטורניר נשמעו רטינות רבות לגבי שיבוץ המגרשים. תמיד יש טענות נגד העובדה שפדרר ומארי משחקים תמיד במגרש המרכזי ויהי מה. כנראה שטניסאי כמו מארי היה מקבל שיבוץ למגרש המרכזי גם אם היה צרפתי ברולאן גארוס, אמריקאי באליפות ארה"ב או אוסטרלי באוסטרליה. עם זאת, לא היה קורה שום אסון אם המדורג מספר אחת בעולם היה נודד למשחק אחד או שניים למגרש מספר אחת. הדברים נכונים גם לגבי פדרר.

חצי גמר, ג'ו קונטה מול ונוס וויליאמס. צריך להיות פה כדי להבין כמה לחץ מונח על הכתפיים של הבריטית בת ה-26. או אם לצטט את מרבית העיתונאים הבריטים אחרי ההפסד של מארי: "חכו, עדיין נשארה לנו קונטה". ואכן, כל העיתונים כאן היו מלאים בפרצוף של קונטה אחרי הניצחון הגדול שלה מול סימונה האלפ ברבע הגמר הגדול ביניהן. הלחץ עליה לעלות לגמר ולזכות בטורניר הוא פשוט עצום, במיוחד עכשיו כשמארי כבר בחוץ.