ב-5 באפריל 2007 התייצבה מכבי תל אביב למשחק הישרדות גורלי ביד אליהו. את גביע המדינה היא כבר איבדה חודשיים קודם לכן בהפסד לבני השרון בחצי הגמר, אבל באותה נקודת זמן עמדה על רצף מטריד של שלושה הפסדים - בכפר בלום, במלחה ובמוסקבה. סביב המועדון נפוצו שמועות שהתפרקות נוספת, במשחק השני בסדרת רבע גמר היורוליג מול צסק"א, תביא לפיטוריו של המאמן נבן ספאחיה ולהחלפתו בצביקה שרף. אם תרצו, It was now or Neven.
השחקנים חששו כנראה מבואו של הרס"ר הידוע והפגינו את משחקם הטוב ביותר באותה עונה. מכבי קירקעה את אלופת אירופה המכהנת וניצחה 56:68 בתצוגה הגנתית מרשימה ששלחה את הסדרה למשחק שלישי ומכריע. "הניצחון הזה היה בשביל צביקה, לפחות שיקדישו לו את ההישג", צחק אחד משחקני העבר של הקבוצה ביציאה מההיכל. אחר כך, הצהובים הובסו שוב במוסקבה ואיבדו את הכרטיס לפיינל פור, אבל החרב הוסרה מעל צווארו של ספאחיה, ששרד עד תום העונה לפני שקיבל את ההודעה על סיום דרכו. שרף חזר בקיץ מהדלת האחורית, כמנכ"ל, וכעבור חצי שנה שב לעמדת המאמן.
עשר שנים חלפו מהיום בו עזב ספאחיה את תל אביב והוחלף בעודד קטש. הוא הספיק לזכות באליפות ספרד עם באסקוניה ולהצעיד אותה לפיינל פור, להניף את היורוקאפ עם ולנסיה, לגרוף את הדאבל הטורקי עם פנרבחצ'ה אולקר ולשמש במשך שלוש עונות כעוזר המאמן באטלנטה הוקס.
אלא שמלבד הרזומה שלו, שהשתנה והתעצם בהגיעו לגיל 54, בולט ההבדל התהומי בין מכבי שאליה הגיע אז לבין מכבי שאליה הוא מגיע היום. ב-2006 לא היו הצהובים אחרי שלוש עונות ללא הופעה בגמר הפלייאוף הישראלי, אלא אחרי שלוש עונות שבהן לא החמיצו הופעה בגמר היורוליג; הם לא נפרדו אז מוויקטור ראד, ג'ו אלכסנדר ודי.ג'יי סילי, אלא מאנתוני פארקר, וויל סולומון ומייסיאו באסטון; זה לא היה מועדון שהחליף שמונה מאמנים בשנתיים, אלא כזה שהעסיק שני מאמנים בשבע שנים; וספאחיה עצמו לא צריך הפעם להיכנס לנעליו של פיני גרשון, אלא לבחור במקום מי הוא באמת בא - ארז אדלשטיין או רמי הדר, איינארס בגאצקיס או אריק שיבק.
עוד בנושא
מכבי תל אביב: נבן ספאחיה סיכם, חתימתו מתעכבת בגלל חוקי ה-NBA
מכבי תל אביב הציעה לטל בורשטיין להצטרף כעוזר מאמן
אנשי עבודה: מאחורי ההצלחה של עופר רחימי וג'ון דיברתולומאו
הזיכרונות מעונת 2006/07 לא מעודדים מדי את אוהדי מכבי תל אביב. הם זוכרים כדורסל שלילי, חסר מעוף ויצירתיות, משברים בלתי פוסקים, הפסדים רבים בזירה המקומית (טוב, לא ממש רבים, שלושה - שנתפסו כסנסציה באותם ימים) ותוצאות שליליות בזאגרב ובבלגרד, בבדאלונה וברומא, בלובליאנה ובוויטוריה. "נבן ספאחיה תישאר, תהרוס אותם יותר", הקניטו אוהדי הפועל ירושלים את המאמן במהלך ערב חצאי גמר הפיינל פור.
אבל - וזה אבל גדול - היו לספאחיה נסיבות מקילות. מלחמת לבנון השנייה, שפרצה בקיץ 2006, הפכה את מלאכת בניית הסגל לקשה במיוחד. "היו שלושה או ארבעה שחקנים שמאוד רצינו ושחששו להגיע", סיפר בזמנו. "מעל כולם בלט הרכז זוראן פלאניניץ'. הכל כבר היה סגור ומסוכם איתו, עד שהמשפחה שלו ראתה בטלוויזיה את הטילים שנוחתים בישראל ופשוט הטילה וטו". הפעם, אם יחתים שוב פלופים בסדרי הגודל של רודני ביופורד, נואל פליקס וגוראן ירטין, איש לא ייתן לו הנחות.
"הנהלת מכבי טעתה כשלא נתנה לי הזדמנות להמשיך לעונה נוספת", אמר לי ספאחיה בראיון לפני כשנה וחצי, עת מונה בן ארצו ז'אן טבק לתפקיד. "תסתכל מה קרה מאז: היא איבדה ארבע אליפויות בשמונה שנים (בינתיים הן הפכו לשש אליפויות בעשר שנים; א"ו). לא הייתה למנהלים סבלנות. הם לא הבינו שהמציאות בכדורסל הישראלי השתנתה, הם חשבו שימשיכו לזכות בכל התארים, ועובדה שזה לא קרה. היום גם הם מבינים כבר שאי אפשר להגיע לפיינל פור ביורוליג בכל עונה.
"אי אפשר לחרוץ גורל של מאמן רק לפי השאלה אם הוא הגיע לפיינל פור", המשיך ספאחיה באותו ראיון. "אם רוצים לבנות משהו, זה לוקח זמן. אני יודע שההנהלה, הקהל והתקשורת רוצים תוצאות, אני יודע שכל הפסד כואב ושהם לא מוכנים לקבל את זה, אבל זה לא עובד ככה.
"יכול להיות שהתקשורת בתל אביב אגרסיבית יותר, שיפוטית, מתעסקת בדברים מחוץ למגרש. הכתבים שואלים יותר שאלות. אבל חשוב לדעת להתנתק מזה, כי יש מאמנים שמתעסקים בזה ומודאגים מזה יותר מדי. הם לא מבינים שהמשוואה פשוטה מאוד: אם תנצח, יכתבו עליך דברים טובים, ואם תפסיד, יירדו לחייך. רוב הדברים שנאמרו בכלל לא הגיעו אליי, וזה חשוב. ככה אתה נשאר מרוכז ולא מאבד את הפוקוס. סיפרו לי שמישהו כתב אז שהקבוצה שלי היא הגרועה בהיסטוריה של המועדון. נו, באמת. היה ברור שזו תהיה קבוצה רעה ביחס לקבוצה שהייתה שם לפניה. זו לא חוכמה. אנשים שכחו שגם המאמן המצליח בהיסטוריה עזב באותה שנה. הצטערתי שלא נתנו לי להמשיך".
האם ספאחיה הוא האיש הנכון במקום הנכון? האם הוא המאמן הטוב ביותר שמכבי תל אביב הייתה יכולה להנחית? אחרי ההברזה המפתיעה של בלאט ברגע האחרון, כל אלטרנטיבה הייתה נתפסת חיוורת משהו. בשורה התחתונה, מאמני דרושפאקה, ז'לגיריס קובנה ובאמברג (ולא פנרבחצ'ה, צסק"א וריאל מדריד) היו מועמדים לתפקיד ולבסוף בחרו שלא להגיע. אבל גם זה כבר דבר שבשגרה. מכבי תל אביב מעולם לא הנחיתה בארץ מאמנים מהשורה הבכירה ביבשת, אלא אם היה מדובר במקומיים.
בסוף השבוע, כשהפועל ירושלים חגגה על הפרקט ביד אליהו את זכייתה באליפות, הבחינו רבים מאנשיה בסגירת המעגל שנרשמה: בדיוק עשר שנים קודם לכן, באותו אולם, חשו האדומים ש"נשדדו" כשהפסידו בגמר למכבי 80:78, אחרי ששמטו פער דו ספרתי, איבדו את מאיר טפירו בשריקה שנויה במחלוקת של סמי בכר וראו כיצד ג'יימי ארנולד מחולל מהפך היסטורי ומשאיר את הצלחת בתל אביב, שתי שניות מהסיום.
זה היה משחקו האחרון של ספאחיה כמאמן הצהובים, אבל עד היום הוא וגיבור הניצחון נותרו חברים. "לפני שלושה ימים שוחחנו בפעם האחרונה", מספר ארנולד (42), ומסרב להסגיר פרטים על מה שאמר לו המאמן בנוגע לקאמבק ההולך ונרקם. "תרשה לי להתחמק מהשאלה הזו", הוא צוחק.
ספאחיה וארנולד נפגשו לראשונה בקיץ 2002, כשהמאמן הנחית את הסנטר בנובו מסטו, ויחד הם זכו באליפות סלובניה והגיעו לגמר היול"ב קאפ הראשון. ארנולד היה מלך הסלים של המפעל האירופי עם 20.3 נקודות בערב, וכעבור ארבע שנים התאחד עם הקרואטי בישראל.
"האנשים במכבי יהיו ברי מזל אם ספאחיה יחזור אליהם", מפרגן ארנולד לחברו. "ביקרתי אותו כמה פעמים באטלנטה, ואני יכול להגיד לך שממש אוהבים ומעריכים אותו שם. הוא היה יכול להישאר ב-NBA לו רק היה רוצה, כך שאם הוא באמת נוחת בתל אביב, זה לחלוטין מבחירה, וזה חשוב".
- מה השתנה בספאחיה מאז הימים שאתה שיחקת תחתיו?
"תראה, מאמן טוב הוא תמיד היה. הוא מבין כדורסל, מבין באנשים. הוא בונה את השיטה שלו סביב הנחישות. הוא מנסה לגרום לך לרצות לעבוד קשה, הוא קשוח אבל אפשר גם לדבר איתו. הוא בדיוק ההפך מפיני גרשון. הוא איש של תבניות, של מסגרות, ואני מאוד התחברתי לכדורסל שלו. עכשיו, אחרי שחווה את ה-NBA במשך כל כך הרבה זמן, נפתחו בפניו עולמות חדשים. זה הביא אותו להבנת המשחק ברמות שלא הכיר קודם".
- אבל אחרי שלוש שנים כעוזר מאמן, הוא לא יתקשה להתרגל מחדש לעמדת המאמן הראשי, ללחץ ולאחריות, לקבלת ההחלטות המהירה, לחדות הנדרשת?
"הוא לא יצטרך אפילו רגע אחד של הסתגלות. ברגע שאתה מאמן, אתה מאמן, וזה בכלל לא משנה אם אתה יושב על הספסל או עומד על הקווים. הוא כבר כל כך הרבה שנים במקצוע הזה. ברגע שהוא יעלה למגרש, הכל יחזור אליו. אין לי בכלל ספק".
- אתה מופתע מההחלטה שלו לחזור לאירופה?
"לא, לא ממש. דיברנו על האופציה האירופית כמה פעמים, ואני יודע שהוא לא היה חוזר לכל סיטואציה. מכבי זה ארגון שנמצא בטופ של הכדורסל האירופי. אני עוקב קצת אחרי מה שקורה בישראל, אני יודע מה עובר על מכבי. יש לנבן אפשרות לנער את המועדון הזה מחדש, לעשות שם סדר, מצפה לו אתגר אדיר".
- מה יותר קשה, להגיע למועדון בשיא תפארתו, כפי שספאחיה עשה ב-2006, או להגיע למועדון שנראה מרוסק, כמו עכשיו?
"אני חושב שהסיטואציה הנוכחית טובה יותר עבורו. עדיף לקחת משהו ולבנות אותו מההתחלה, ליצור את השושלת שלך. כשמועדון מצליח לאורך זמן, קשה לך להטביע חותם. גם אם אתה מצליח, לא תמיד ייתנו לך את הקרדיט שמגיע לך, ויחשבו שזה קרה מכוח האינרציה".
- הוא התקשה לעמוד בלחץ בקדנציה הקודמת שלו בתל אביב.
"זאת מכבי תל אביב, זה המועדון הכי לחוץ שיש, מועדון שסוחב עליו מדינה שלמה. לפעמים לא הכל עובד, ולא הכל בשליטתך. אנשים זוכרים לו את זה שהוא לא הגיע לפיינל פור של היורוליג, אבל הפסדנו אז לצסק"א, שהשתלטה כבר על אירופה וניצחה אותנו גם בגמר בעונה הקודמת, עוד לפני שנבן הגיע. אני יודע שהדברים לא קרו כמו שכולנו רצינו, אבל עד היום אנשים במכבי לא מסוגלים להגיד מילה אחת רעה עליו. הוא היה ג'נטלמן, הוא המשיך להרבה הצלחות בקריירה. הם לא יכלו לבקש עכשיו יותר במאמן. אני מקווה שייתנו לו להביא את השחקנים שהוא רוצה וצריך בשביל השיטה שלו".
- האקורד האחרון בקריירה שלו בישראל היה הסל שלך שהביא אליפות.
"אנחנו עוד מזכירים את הסל הזה מפעם לפעם... תראה, הפתעה גדולה זו לא הייתה בשבילנו, כי כבר לקחנו אליפות עם נובו מסטו בסלובניה במשחק חמישי ומכריע מול לובליאנה. שמחתי מאוד כשנבן בא למכבי. אני זוכר איזה משחק נהדר היה ב-2007. ירושלים שיחקה חזק מאוד וברחה לנו. אף אחד לא חשב שמכבי מסוגלת להפסיד אליפות, ועוד ביד אליהו. זה אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי".