שבוע הדראפט נפתח עם טרייד יוצא דופן ומסקרן במיוחד, שאמנם לא אושר רשמית אך לפי כל הדיווחים הוא כבר סגור. לפי הדיווח האחרון, פרטי הטרייד הם כאלה: בוסטון שולחת לפילדלפיה את הבחירה הראשונה, פילדלפיה שולחת לבוסטון את הבחירה השלישית ואת הבחירה של הלייקרס ב-2018, אם הבחירה הזאת תהיה בין מקומות 2 ל-5. אם הבחירה של הלייקרס לא תיפול בין המקומות האלה, בוסטון תקבל את הבחירה של סקרמנטו ב-2019 ללא הגנות. ההגנה על הבחירה של הלייקרס מגדילה מאוד את הסיכוי שהבחירה השנייה שבוסטון תקבל תהיה בחירת טופ 5 ובמקביל שומרת על פילדלפיה מפני איבוד הבחירה הראשונה ב-2018.
בתמורה לפוינט גארד המבטיח מרקל פולץ, אותו פילדלפיה תיקח בבחירה הראשונה, בוסטון מקבלת שתי בחירות עם סיכוי גבוה מאוד ששתיהן יהיו בחירות טופ 5 ואפילו טופ 3 (אחת היא כבר כזו בוודאות). הלייקרס וסקרמנטו הן כרגע שתיים מהקבוצות החלשות בליגה, שתיהן נמצאות בתחילתו של תהליך בנייה ולא אמורות להיות טובות בשנים הרלוונטיות. לבוסטון יש גם את הבחירה של ברוקלין בדראפט הבא, כך שפוטנציאלית יש לה סיכוי לזכות גם בבחירה הראשונה וגם בשנייה ב-2018. פילדלפיה שילמה מחיר גבוה, שיש לה אפשרות לשלם בזכות הבחירות הרבות שסם הינקי ארגן לה מקבוצות שהיו משוכנעות לגמרי שעד שזמן הבחירות יגיע הן כבר יהיו קונטנדריות.
עוד בנושא
העסקה נסגרה: פילדלפיה תבחר ראשונה בדראפט, בוסטון שלישית
בדרך ללוס אנג'לס? שאלות התדמית והתועלת במעבר אפשרי של לברון
דריימונד גרין עקץ, לברון לא נשאר חייב: מצעד האליפות של גולדן סטייט
המחיר הגבוה מתבקש, לא כל יום קבוצה מוותרת על הבחירה הראשונה בדראפט. קווין אוקונור מהאתר the ringer כתב לאחרונה על המשמעות של הבחירה הראשונה: כ-70 אחוזים מהשחקנים שנבחרו בבחירה הראשונה בין 1980 ל-2012 השתתפו לפחות בשני משחקי אולסטאר, לעומת כ-30 אחוזים מהשחקנים שנבחרו בשנים האלה במקומות 2 עד 5. ברוב המקרים בהם שחקן שנבחר ראשון לא הפך לאולסטאר זה קורה בדראפט בו לא היה שחקן שנחשב לקונצנזוס כבחירה ראשונה ומי שנבחר היה סוג של ברירת מחדל. פרט לחריגים בודדים כמו גרג אודן, כאשר מזהים סופרסטאר עתידי שהופך לקונצנזוס כבחירה ראשונה הוא נוטה להצדיק את ההייפ. מרקל פולץ שייך לקטגוריית הסופרסטאר העתידי, מדובר בבחירה ראשונה שמעוררת עניין רב וזכתה לקונצנזוס די רחב.
ב-30 השנים האחרונות היו רק שני מקרים בהם השחקן שנבחר ראשון הועבר בטרייד (בין אם לפני או אחרי הדראפט) לפני שהעונה נפתחה. בשני המקרים מדובר היה בשחקנים מבטיחים מאוד: כריס וובר ב-1993 ואנדרו וויגינס ב-2014. אורלנדו ויתרה על וובר, ככל הנראה, בגלל שכבר היה לה את שאקיל אוניל, ובתמורה קיבלה מספר בחירות, כולל את הבחירה השלישית באותו דראפט בו לקחה את פני הארדווי. הטרייד על וויגינס נבע מהסיטואציה הייחודית של הגעת לברון ג'יימס לקליבלנד והרצון של לברון לבנות קבוצה גדולה בהווה, מכיוון שהקאבס זכו באליפות שנתיים לאחר מכן אני מניח שהם לא מתלוננים.
במילים אחרות, דני איינג' ביצע מהלך נדיר מאוד שכשכבר קורה בדרך כלל נובע מנסיבות יוצאות דופן. אם פולץ יתפתח לפרנצ'ייז פלייר שיש לו פוטנציאל להיות ומהבחירות שבוסטון תקבל לא ייצא סופרסטאר בסדר גודל כזה, הוויתור עליו יכול לרדוף את איינג' שנים רבות. כמו בשני המקרים הקודמים, לבוסטון יש את הנסיבות יוצאות הדופן שלה. מדובר באחת הקבוצות הטובות בליגה כבר עכשיו, עם פוינט גארד שפרץ השנה ושבה את לב הקהל. איינג' נע בין הרצון לבנות קבוצה גדולה עכשיו לבין הרצון לבנות את קבוצת העתיד, ואולי הפיכת הבחירה הראשונה לשתי בחירות גבוהות תעזור לו לשמור על שתי המגמות. איינג' לא היה מעביר את הבחירה הראשונה בתמורה לשחקן כמו ג'ימי באטלר או פול ג'ורג', אבל חבילה סביב הבחירה השלישית נשמעת הרבה יותר מתקבלת על הדעת, וכך הוא נשאר עם עוד בחירה גבוהה באחד משני הדראפטים הבאים.
הסבר אפשרי נוסף לטרייד הוא שאיינג' ומערך הסקאוטינג שלו סימנו את ג'וש ג'קסון, הסמול פורוורד המגוון מקנזס, כשחקן שהם רוצים לבחור. בשבוע האחרון היו פרסומים על כך שאיינג' שוקל אפילו לבחור את ג'קסון ראשון. בוסטון בדרך כלל יודעת לבחור טוב בדראפט ולאיינג' יש סוגים של שחקנים שהוא אוהב במיוחד. כשמוסיפים לכך את הנוכחות של איזיאה תומאס ואת העובדה שאנו נמצאים בעידן בו אין כזה דבר יותר מדי שחקני כנף, ניתן להבין את ההעדפה לבחור בג'קסון (בתקווה שהלייקרס לא יפתיעו וייקחו את לונזו בול) ולקבל כבונוס עוד בחירה גבוהה. יכול להיות שאיינג' בכלל לא חושב על טרייד על הבחירה, אלא שהוא זיהה שחקן שהוא מאוד רוצה.
השאלה היא אם כל ההסברים האלה מספיקים כדי להצדיק ויתור על פוטנציאל בקליבר של פולץ. אם הייתי אוהד פילדלפיה, הדבר היחיד שהיה מטריד אותי בטרייד הזה הוא האפשרות שבבוסטון זיהו משהו לגבי פולץ, בין אם באימונים שלו, בשיחות איתו או בבדיקות הרפואיות, שגרם להם לבצע את המהלך הנדיר הזה של ויתור על בחירה ראשונה שאמורה להפוך לסופרסטאר וודאי. עד לימים האחרונים הכל נראה בדרך הבטוחה לכך שבוסטון תבחר את פולץ ותקבל החלטות נוספות בהתאם למי שתצליח להחתים בקיץ, האם משהו קרה ששינה את המצב?
אך עם כל הכבוד לסימני שאלה אפשריים, בפילדלפיה לא היו יכולים לוותר על ההזדמנות להשיג את פולץ (בהנחה שהבדיקות הרפואיות לא יגלו שום דבר יוצא דופן). לאורך שנות התהליך המפורסם, הסיקסרס חיפשו הזדמנות להשיג את הפוינט גארד שסביבו ניתן לבנות קבוצה. פולץ יהפוך את פילדלפיה מיד לאחת מקבוצות העתיד המסקרנות בליגה.
הוא לא יהיה שם לבד, כמובן. כמו מינסוטה, גם פילדלפיה הצליחה להשיג שתי בחירות ראשונות רצופות ותבנה סביבן את העתיד שלה. אל פולץ ובן סימונס ניתן להוסיף, כמובן, גם את ג'ואל אמביד, שכנראה היה נבחר ראשון בדראפט שלו אלמלא סימני השאלה הבריאותיים שלו. מבחינת פוטנציאל, מדובר באחת השלישיות המסקרנות ביותר שאי פעם שיתפו פעולה מתחילת דרכן. השלושה יפתחו את העונה הזו כשבאמתחתם 31 משחקי NBA משותפים, אותם משחקים שאמביד הספיק לשחק בעונה שעברה ולהשאיר את עולם הכדורסל פעור פה. אין לאף אחד מושג קלוש מה השלישייה הזאת מסוגלת לעשות ביחד ואי אפשר לחכות לרגע בו נקבל את ההזדמנות לראות אותם. אם הם יצליחו להישאר בריאים מספיק זמן כדי להתפתח ביחד, אולי בסוף עוד יבנו לסם הינקי פסל בכניסה לאולם.
