האליפות הוכרעה וסוכמה, ובקרוב נתחיל לדבר על דברים אחרים. בסוף השבוע הבא ייערך הדראפט, שכבר תופס כותרות בזכות דיבורים רציניים על טרייד בין בוסטון לפילדלפיה שיכלול את הבחירה הראשונה והשלישית. מספר ימים לאחר מכן ייערך לראשונה טקס פרסי העונה הרגילה (מי מארגן תצלום משותף של ה-MVP של העונה הרגילה וה-MVP של הגמר?) ובראשון ביולי ייפתח מועד ההעברות, כך שמשעמם לא אמור להיות בחודש הקרוב. אבל הגמר עדיין טרי, ובימים האחרונים מדברים בעיקר על נספח אחד משמעותי ממנו: האפשרות שלברון ג'יימס יעזוב את קליבלנד בקיץ 2018, ככל הנראה לאחת מהקבוצות של לוס אנג'לס.
שמועות מהסוג הזה, על עזיבה אפשרית של הכוכבים הגדולים את הקבוצות שלהם, נוטות להגיע לכותרות מהר מדי ובהמשך להיעלם כלא היו. אך הדיווחים הנוכחיים קיבלו לאחרונה את חותמת הכשרות החשובה ביותר בעיתונות ה-NBA, זו של אדריאן ווג'נראוסקי מיאהו (וכנראה בקרוב מ-ESPN). ווג' טען בפודקסט שלו שלא רק שאין וודאות שלברון יחתום מחדש בקליבלנד ב-2018, אלא שהוא לא בטוח שבמועדון וברחבי הליגה מצפים שהוא יחתום. הניסוחים המעורפלים והמעט מסובכים מתבקשים כשהם נוגעים בהחלטה שאמורה להתקבל רק בעוד שנה, תקופה בה הרבה מאוד דברים יכולים לקרות, אך ווג' שלח באמירה הזאת רמז עבה לכך שרבים בקליבלנד ובליגה חושבים שהאופציה הסבירה היא שלברון יעזוב.
עוד בנושא:
גם ווג' מאשר: "ב-NBA יש תחושה שלוס אנג'לס עשויה להיות יעד ללברון"
לברון ודריימונד גרין מתכסחים: "גם כשהוא חוגג אליפות אני בראש שלו"
דיווח: בוסטון ופילדלפיה מתקרבות לטרייד על הבחירה מספר 1 בדראפט
את השמועה הזאת אי אפשר שלא לקחת ברצינות לא רק בגלל הגורמים המדווחים, אלא בעיקר בגלל מושא הסיקור. מעבר קבוצה של סופרסטאר ברמה הגבוהה ביותר, של אחד השחקנים הטובים בעולם (ובמקרה זה הטוב ביותר) בעיצומו של שיא הקריירה שלו, הוא אירוע נדיר, אלא אם כן קוראים לסופרסטאר הזה לברון ג'יימס. בשתי הפעמים הקודמות בהן היו שמועות רציניות על עזיבה שלו הוא אכן עזב. ה-החלטה המקורית לעזוב את קליבלנד התקבלה בהפתעה יותר בגלל היעד, בגלל ההחלטה לחבור לדווין ווייד וכריס בוש, זה לא היה חסר תקדים ששחקן עוזב קבוצה לאחר שבע שנים כי הרגיש שהיא לא מספקת לו את הצוות המסייע שהוא זקוק לו כדי לזכות באליפות. אך כאשר לברון החליט לעזוב את מיאמי ולחזור לקליבלנד הוא הפך לדמות ייחודית לחלוטין בנוף ה-NBA. לא היה תקדים לשחקן בקליבר הזה שמבצע שני מעברים במהלך שיא הקריירה שלו, לא היה תקדים לשחקן כזה שעוזב קבוצה ואז חוזר אליה, לא היה תקדים לשחקן שמוביל קבוצה לשתי אליפויות ושנה לאחר מכן עוזב אותה. עד ללברון, סופרסטארים פשוט לא היו עושים דברים כאלה.
לברון מיתג את החזרה לקליבלנד כחזרה הביתה. ככל הנראה, היה במיתוג הזה גם גרעין משמעותי של אמת. הוא באמת ראה חשיבות בחזרה למדינה בה נולד ובאמת התרגש במיוחד כשהביא לקליבלנד אליפות. ניתן היה לשער שלאחר האליפות לברון פשוט יישאר בבית אליו חזר ויסיים בו את הקריירה, אבל לפי הדיווחים האחרונים הוא התייחס לאליפות כסגירת מעגל שתאפשר לו להמשיך לתחנה הבאה. גם אם הוא לא יעזוב בסופו של דבר את קליבלנד, הצורך לקחת את האפשרות ברצינות, אחרי כל מה שעבר עם המועדון ועם הקהל המקומי, מבהיר שמדובר בשחקן עם מערכת שיקולים שונה מכל מה שהכרנו לפניו.
באופן בו לברון חושב ומתנהל, הקריירה האישית והמורשת האישית שלו היא הדבר החשוב והמועדונים בהם הוא נמצא הם רק הכלים בדרך לשם. הוא שולל את הדרישה לנאמנות של השחקן למועדון שזכה בו בהגרלה ויכול להעביר אותו בטרייד אם ירגיש שזה מה שטוב לצרכי המועדון, הוא שולל את הדרישה לנאמנות לקהל האוהדים שגר בעיר שהמועדון שלה זכה בו בהגרלה, הוא שולל את הדרישות הללו גם כאשר הוא בוחר את המועדון וכאשר יש לו זיקה רגשית לעיר. לברון, בדרכו, יוצר את ההתנגדות החזקה ביותר לרומנטיקה של ההמשכיות ולרעיון שהמערכת תמיד חשובה יותר מהשחקן הבודד, גדול ככל שיהיה. הוא בורא את דמות הספורסטאר הנודד, שממצה מקומות וסיטואציות וכל כמה שנים עובר לאחת טובה יותר, או נכונה יותר עבורו באותו הרגע.
כמו לפני העזיבות הקודמות, גם הפעם ניתן לראות בשמועות המוקדמות מסר של לברון כלפי ההנהלה שלו, מסר של שחקן שכבר הוכיח שאין לו בעיה להשתמש באקדח מהמערכה הראשונה. הסיטואציה הפעם שונה גם מהקדנציה הקודמת בקליבלנד, שלא מצאה את הרכיבים הראויים למועמדת אמיתית לאליפות, וגם מהסיטואציה במיאמי, בה ההרגשה הייתה שהקבוצה הגיעה למיצוי. קליבלנד הנוכחית זו קבוצה שנמצאת בשיאה, עם סגנון מגובש ותיאום שיכול להיווצר רק בשנים של עבודה משותפת. לא בטוח שלברון ימצא בלוס אנג'לס כוכב משנה טוב יותר מקיירי אירווינג. מאוד יכול להיות שהסיכוי הכי גבוה שלו ליצור התנגדות לגולדן סטייט עדיין נמצא באוהיו.
לכן, יכול להיות שהנהלת הקאבס לא צריכה להתייחס לאיום העזיבה כמשהו שככל הנראה יקרה, אלא כניסיון לדרבן אותה לבצע מהלך שיחזק את הקבוצה לקראת העונה הקרובה, למשל הטרייד המדובר בין קווין לאב לפול ג'ורג' (אם זה יעניין את אינדיאנה). במהלך כזה קליבלנד תסתכן בכך שתישאר בעוד שנה גם ללא לברון, גם ללא לאב וגם ללא ג'ורג'. אבל הסיכוי חשוב הרבה יותר מהסיכון, כי הסיכוי הגבוה ביותר של קליבלנד להשאיר את לברון הוא לקחת אליפות, מה שאומר שכדאי לקאבס לעשות כל מה שצריך, כולל לסכן את העתיד, על מנת להעמיד את התנאים האידיאליים לעונה הקרובה.
לאחר שהחזרה לקליבלנד תוארה במונחים רגשיים, אפשרות המעבר ללוס אנג'לס מתוארת במונחים עסקיים. ללברון יש שאיפות להשתלב בהוליווד, לו ולסוכן שלו יש בית בלוס אנג'לס, ולמעבר ללייקרס יהיה ערך מיתוגי גדול מאוד. אך כמו במקרה של קליבלנד, גם למעבר האפשרי הבא צריך להיות הגיון מקצועי כלשהו, צריכה להיות סיטואציה שתאפשר לקינג ג'יימס להרגיש שהוא מסוגל לבנות קבוצה שתתנגד לגולדן סטייט. מה שמעלה את השאלה: מי מבין שתי הקבוצות של לוס אנג'לס ערוכה טוב יותר לקבל את לברון?
היתרון הגדול של הלייקרס הוא אוסף מרשים של צעירים מבטיחים, כולל מי שהם יבחרו במקום השני בדראפט הקרוב, שניתן להפוך לנכסים בטריידים על כוכבים נוספים. למרות השנים הקשות, המועדון המפואר עדיין מסוגל למשוך אליו שחקנים איכותיים (תעיד על כך השאיפה של פול ג'ורג' להגיע ללייקרס), בטח כאשר הפוטנציאל לשחק לצד לברון נכנס לתמונה. הבעיה של הלייקרס היא שהיא תקועה עם כמה חוזים גבוהים וארוכים שיהיה לה קשה מאוד להיפטר מהם, ואם לא תצליח לא תוכל להחתים בשוק החופשי שחקן בכיר נוסף פרט ללברון. יכול להיות שמג'יק ג'ונסון יצטרך להשתמש בנכסים העתידיים שלו לא רק כדי להביא כוכבים, אלא גם כדי להיפטר מחוזים, ואת כל זה הוא יצטרך לעשות לפני הקיץ, כדי להציב בפני לברון סיטואציה אטרקטיבית.
המצב של הקליפרס הרבה יותר מסובך ומעורפל. אם הם משאירים את כריס פול ובלייק גריפין, לא יהיה להם מקום מתחת לתקרת השכר כדי להביא גם את לברון, אלא אם כן הם ייפטרו מכל שאר החוזים, כולל של דיאנדרה ג'ורדן. אם הם לא יחתימו את פול ובלייק, יהיה להם מעט מאוד מה להציע ללברון. הנוכחות של CP3 בסיטואציה מאפשרת לחזור לפנטזיית קבוצת ה-Banana-Boat, עם לברון, פול, דווין ווייד וכרמלו אנתוני.
אך יהיה קשה מאוד לבנות אותה וגם אם זה יקרה, הרביעייה הזאת תצטרך להיאבק על אליפות בעוד שנתיים, כשהם יהיו בגילאים 34-37 והרביעייה של גולדן סטייט תהיה בגילאים 29-31. וגם זה בהנחה שהברכיים של כולם יחזיקו מעמד עד אז ושהם יצליחו ליצור כימייה ברביעיית שחקנים כל כך דומיננטיים. אולי עדיף להשאיר את זה בגדר פנטזיה. בכל מקרה, ההחלטה של כריס פול הקיץ תעזור להבין גם עד כמה הוא עצמו מאמין ומחכה לאפשרות לחבור ללברון, ואם הוא יחתום לכמה שנים במקום אחר זה עשוי לסתום את הגולל על אופציית הקליפרס.
