1. נדאל שמט 35 משחקונים בדרך לזכייה ואפילו לא מערכה אחת (הכי "גרוע" שלו היה הפסד 4 משחקונים במערכה), הוא שיפר את המאזן שלו ברולאן גארוס ל-2:79 ועומד על 2:102 במשחקים של הטוב מחמש מערכות על חימר, שני השחקנים היחידים שניצחו אותו הם רובין סודרלינג ב-2009 ונובאק דג'וקוביץ' ב-2015. נדאל השלים זכייה עשירית ברולאן גארוס אחרי זכה בפעם העשירית השנה גם במונטה קרלו ובברצלונה.
2. אפשר להמשיך עם כל זה עוד ימים, אבל השורה התחתונה היא שרפאל נדאל טוב בטניס חימר כמו שאף ספורטאי לא טוב בתחום מסוים או לא היה טוב בתחום מסוים כמוהו. ההופעה שלו ברולאן גארוס 2017 הייתה מהטובות שלו שם אי פעם, אולי אפילו הטובה ביותר. בשום שלב הוא לא היה בסכנה, לא בלחץ ולא נזקק למזל. הייתה תבנית כמעט קבועה למשחקים שלו: שבירה מוקדמת ואחרי זה המשך בליץ ודחיפה של היריב עד לקצה. גם שניים מהשחקנים הטובים בעולם - דומיניק תים וסטן ואוורינקה - בכלל לא היו בכיוון לסכן אותו או לאיים עליו.
3. אם כבר מדברים על תים ו-ואוורינקה, שווה להתעכב עליהם לרגע כדי להבין את הגדולה של נדאל. תים הגיע למשחק מול השור ממאיורקה אחרי שהביס את נובאק דג'וקוביץ', הוא גם לא שמט מערכה עד חצי הגמר ואפילו ניצח את נדאל ברומא לפני כמה שבועות. האוסטרי גם התחיל את המשחק עם שבירה. אבל מהרגע הזה היה נראה כמו כלום מול הטניס המושלם שהגיע מהצד השני של הרשת. גם ואוורינקה הגיע בתום טורניר מצוין ואחרי שדרס את מארין צ'יליץ' המצוין ברבע הגמר וניצח את אנדי מארי בצורה מרשימה מאוד בחצי הגמר. גם הוא הבין כבר באמצע המערכה הראשונה שהוא לא מדבר באותה שפה עם נדאל.
אין דבר יותר גרוע עבור ספורטאי מאשר תחושת שנאה עצמית ורחמים עצמיים. זה בדיוק מה שנדאל גורם לך להרגיש כשאתה משחק מולו. ואוורינקה הגדול, שזכה בשלושה תארי גרנד סלאם וחובט בעוצמות אדירות, נראה ומרגיש כמו אפס מאופס נגד נדאל. הוא מתחיל להיגעל מעצמו, לרחם על עצמו ולקלל את עצמו. ממש "מה אני שווה בכלל אם כל מה שאני עושה לא מדגדג אותו? בשביל מה אני עובד קשה כל החיים שלי?". היא הנותנת לגבי תים. הם פשוט ראו שתכנית א' לא עבדה, אז החליפו לתכנית ב', התכנית הזאת הייתה מגוחכת ולא הציקה לנדאל, אז הם התחילו לחבוט בכדור הכי חזק שיש ואז מתחילות טעויות. שם מגיעים העצבים והתסכול ותחושת הגועל העצמי. ואת זה נדאל גורם ליריבים שלו בחצי גמר ובגמר גרנד סלאם.
עוד בנושא:
רפאל נדאל זכה ברולאן גארוס בפעם העשירית בקריירה
מבט לכל הזכיות של רפאל נדאל ברולאן גארוס
רפאל נדאל חוגג תואר היסטורי: "יש משהו מיוחד באנרגיות בפריס"
4. פעם עוד היו מציקים לו עם עוד ועוד כדורים לבקהנד, סלייסים, עליות לרשת, הגשה עם קיק, הגשה לבקהנד, קצת גיוון במשחק. ברולאן גארוס 2017 הבקהנד של נדאל היה מצוין. כמובן שלא ברמה של הפורהנד, אבל ברמה גבוהה מאוד. לכן, כמו שאמר ג'ון מקנרו בפינה שלו ביורוספורט לפני רבע הגמר מול קרניו בוסטה, אין שום דבר שאפשר לעשות נגד נדאל כרגע על חימר. פשוט כלום. רק להפסיד בכבוד וללחוץ יד יפה בסיום.
בחצי הגמר, וביתר שאת בגמר, נדאל הציג משהו חדש: הוא פשוט שיחק רק על צד אחד של המגרש בעוד היריב משחק על מגרש שלם. נדאל כל כך בטוח במצב הפיזי שלו ובתנועה שלו על החימר, שהוא השאיר את הצד של הפורהנד פתוח כיוון שהוא יודע שגם ככה אף אחד לא ינסה לחבוט לשם מרוב הפחד. הרי צריך להיות משוגע גמור כדי לחבוט לאזור הפורהנד של נדאל, שהוא אפילו טוב יותר תוך כדי תנועה מאשר כשהוא מקבל כדור נוח ליד בחצי גובה (יעיד על כך הווינר המטורף שלו במערכה השנייה מול ואוורינקה, בלי ספק אחת החבטות המדהימות שראיתי בחיי). כך נדאל יכול היה להרשות לעצמו לשחק על חצי מגרש, בעוד היריב שלו זז מצד לצד במשך שעתיים של טניס וזה עוד בלי לדבר אל הגבהים אליהם צריך לעלות כדי לענות על כל הטופ ספינים שלו. הגובה שהכדור עולה אליו ברגע שהוא פוגש את הקרקע והמהירות שבה הוא עושה את הדרך הזו, הם אחד הדברים שאי אפשר להעביר בטלוויזיה, אבל הדבר שהכי מקשה לשחק נגד נדאל על חימר.
5. אני נזכר שבעבר כתבתי שצפייה במשחקים של רפאל נדאל מעציבה. זה היה נכון לשעתו. נדאל העייף, המותש והפצוע תמידית של השנים האחרונות נראה כמו רוח רפאים של הטניסאי הגדול שפעם היה. הוא נראה גם חסר התלהבות והרצון האדיר שתמיד היו לו. מי היה מאמין שבשנת 2017 הוא יקום מהקרשים ויתחיל ממש קריירה שנייה, כמו שאמר אלכס קורצ'ה? השור ממאיורקה נראה כרגע רענן מתמיד, דורסני ובעיקר רוצה מאוד. צריך לזכור שעוד לפני עונת החימר, במהלכה זכה בארבעה תארים, נדאל כבר הגיע לגמר באליפות אוסטרליה, באקפולקו ובמיאמי. זו בסך הכול שנה נהדרת עבור נדאל. אם הוא יצליח לשמור על הכושר הזה, ולתכנן את לוח הטורנירים שלו בצורה מושכלת (עם דגש ענק על זה), הספרדי האגדי יכול בהחלט לזכות בווימבלדון או באליפות ארצות הברית השנה, או אולי אפילו בשני הטורנירים.
6. היכולת הכי מעוררת קנאה של רפא נדאל היא המנטאלית, בעיקר זו שנובעת מההתמדה והריכוז שלו. אפילו רוג'ר פדרר, נובאק דג'וקוביץ' ואנדי מארי לפעמים "זורקים" או מתאמצים פחות במשחקונים מסוימים. למען האמת, אין דבר בעולם שפדרר אוהב יותר מאשר שבירה מוקדמת ממש בתחילת המערכה ולאחר מכן משחקונים מהירים של דקה-דקה וחצי. אם תהיה לו הזדמנות לשבור, הוא יילך על זה. אם לא, גם בסדר. זה חוסך לו אנרגיות ובסך הכול דבר די חכם לעשות. לא צריך להתאבד על כל כדור וכל נקודה.
אצל נדאל אין את הדבר הזה. חייבים להעריץ את היכולת שלו לשחק כל נקודה, כל נקודה ונקודה. הוא לא מוותר על כלום, לא נותן שום דבר בחינם ליריב, הכול קשה, בשביל כל נקודה הוא יוציא לך את הנשמה עם כפית. זה מעייף ושוחק אותו, אבל משם גם נובע הכוח שלו. בטורניר הזה אפשר היה לראות את זה בבירור, למשל כמו במשחק מול ניקולוז בסילאשווילי שחטף ממנו 6:0, 6:1, 6:0. איך אפשר להמשיך להתרכז בכל נקודה ונקודה ולתת בכל אחת 100% כשאתה מוביל בצורה כזו? לא בכדי זו תוצאה כל כך נדירה בטורנירי גרנד סלאם, בטח בסיבוב שלישי. הפעם האחרונה שטניסאים שמטו משחקון אחד בלבד במשחק שהגיע לסיומו ברולאן גארוס הייתה ב-2008 וגם אז זה קרה בסיבוב הראשון מול טניסאי שקיבל כרטיס חופשי לטורניר, ובסיבוב השני.
7. במשך כל השנה שמענו על הטריפל-דאבלים של ראסל ווסטברוק ואיזה הישג אדיר זה. הכול נכון. מרבית השחקנים לא יעשו טריפל-דאבל אחד לאורך כל הקריירה והוא עשה 42 כאלה בעונה הסדירה. כשמסתכלים על נדאל, עולה המחשבה: רוב הטניסאים, ואפילו כמה גדולים, לא יזכו בחיים שלהם ברולאן גארוס (רק ארבעה פעילים עשו את זה: נדאל, פדרר, ואוורינקה ודג'וקוביץ'). מארי עדיין לא עשה את זה, פיט סמפראס לא עבר את חצי הגמר בפריס מעולם, גם בוריס בקר לא עבר שם את השלב הזה, ג'ון מקנרו לא זכה בטורניר ועוד רבים וטובים לא הצליחו להניף שם את הגביע. נדאל זכה ברולאן גארוס עשר פעמים, 10, לה דסימה. אין כמעט דרך להשוות את ההישג הזה להישגים אחרים בספורט.
ההישג של ווסטברוק עם הטריפל-דאבלים שלו היה עצום, אבל מבחינה מעשית שווה רק משהו אישי בענף קבוצתי. זה משהו כמו שנדאל יהפוך לשיאן האייסים באיזה טורניר. זה יהיה הישג נפלא, אבל ווסטברוק ואוקלהומה סיטי הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף ב-NBA. נדאל את השיא שלו קבע בדבר הכי חשוב שיש: נגיסה בגביע. ואת זה אי אפשר להשוות לשום דבר אחר.
8. זינדין זידאן כבר העניק לו את הגביע, גם יוסאין בולט, אבל נראה שהשנה זה היה הכי מרגש עבור רפאל נדאל כשהדוד שלו, טוני, העניק לו את התואר. טוני היה איתו מאז שהיה ילד וליווה אותו לכל מקום. הוא עשה ממנו אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הטניס ולבטח גדול שחקני החימר שהיו וכנראה שיהיו. הוא יפסיק לנסוע איתו בסוף השנה ולכן החל חפיפת העברה עם קרלוס מויה, שגם מכיר את נדאל מגיל צעיר מאוד (היה מפסיד לו על חימר כשהוא היה כבר כוכב ידוע בסבב ונדאל היה ילד). יהיה מוזר לראות את רפא בלי דוד טוני ביציע.
9. טומי רוברדו צייץ אחרי המשחק: "תארו לכם מה היה קורה אם עוד גרנד סלאם היה משוחק על חימר". קשה להימנע מהמחשבה הזו. לנדאל כבר היו עוד 7-6 תארים במקרה הצנוע מבחינתו, כלומר סביב 22-21 תארי גרנד סלאם.
10. חוסר המזל של נדאל היה שהוא משחק בעידן בו משחק גם הטניסאי האלגנטי ביותר בכל הזמנים, רוג'ר פדרר, שעולה עליו בתחום הזה. כי נדאל הוא מפסיד בכבוד כמו שהוא מנצח בכבוד, צנוע, שקט ולא שחצן, מתנהג בדיוק כפי שמצופה מאלוף גדול כמוהו להתנהג, ממש מודל לחיקוי עבור מיליוני ילדים שחולמים להיות מקצוענים מתישהו. מענטש. נכון שזה עולה בקלישאות איומות ומעצבנות בראיונות (I just try my best, no?), אבל זה האופי שלו וכך הוא מתבטא ולא יעזור כלום. זכינו לראות אלוף ענק ו-ווינר אמיתי בימי חיינו.