גם היום, שנתיים אחרי שהפך אולי לגיבור הכי אנונימי בתולדות גמר ה-NBA, שגרת היום של ניק יורן נותרה פחות או יותר זהה. הטייטל שונה במקצת - במקום להיות מוגדר בתור עוזרו המיוחד של סטיב קר, הוא מזוהה בתור "ראש מנהלות צוות אימון" - אבל העבודה נותרה סיזיפית ואפרורית כשהייתה. זה נראה בערך ככה: קם בבוקר, דואג שלוח הזמנים של המאמן ועוזריו הבכירים יבוצע כפי שתכנן בדקדקנות יום לפני כן, עורך קטעי וידאו לבקשתם, עובר להם על המיילים ובין לבין מספיק להחזיר לסטף קרי את מאות הכדורים שהוא זורק באימון, פעמיים ביום.
לאחרונה, רק כדי להפיג את השעמום ולהכניס קצת עניין לשגרה המייגעת, החליט לאתגר את קרי לקלוע בסוף כל אימון 21 שלשות כשהוא וברוס פרייז'ר, עוזר המאמן שאחראי על פיתוח שחקנים בווריירס, שומרים אותו צמוד-צמוד. אפילו עבור צלף מושלם כמוהו זקוק זמן בלתי מבוטל כדי לעמוד ברף, ובכל זאת הוא נעתר בחפץ לב לבקשה.
ההיסטוריה כבר הוכיחה שעל העצות של יורן, על אף היותו בורג קטן מאוד במערכת, לא כדאי לדלג.
עוד בנושא:
דיווח: ג'נרל מנג'ר קליבלנד דייויד גריפין עשוי לעזוב את תפקידו מיד בתום העונה
טיירון לו מתעקש: "ג'יי אר סמית' יישאר בחמישייה, לא נשנה את המשחק שלנו"
בארצות הברית מתווכחים: האם גולדן סטייט קבוצת ההתקפה הטובה אי פעם?
ברוב המקרים, המבנה ההיררכי של קבוצת NBA אכזרי למדי: בראש הפירמידה ניצבים שניים-שלושה כוכבים שמקבלים את מלוא תשומת הלב והכסף; אחריהם נמצאים שחקני המשנה שעל אף פחיתות הכבוד, עדיין נהנים מאור הזרקורים במידה זו או אחרת; אחר כך לרוב נמצא המאמן; ובתחתית שרשרת המזון נמצאים עוזרי המאמן ואנשי הצוות המקצועי הזוטרים, אלו שנשארים שקופים על אף שלעתים הם עובדים קשה מכולם ותרומתם חשובה מאין כמוה. זה תפקיד שאין שכר בצידו, תרתי משמע: התגמול נמוך ביחס לשעות העבודה הרבות שכרוכות בו, ובנוסף אין בו ולו שמץ של יוקרה והוקרה תקשורתית. רק מעטים מסוגלים לשרוד כפיות טובה שכזו לאורך זמן.
ב-10 ביוני 2015, רגע לפני שגולדן סטייט נכנעת לקליבלנד של לברון ובלאט (בסדר הזה) בסדרת הגמר, סטיב קר החליט להפוך את היוצרות ולתת לאחד מאותם אנשי צללים רגע אחד של תהילה על חשבונו. אבל כדי להבין טוב יותר כיצד התבשלה ההחלטה המפתיעה ההיא, צריך לחזור אחורה, לראשית הקשר ביניהם.
ב-2007, כשמונה לג'נרל מנג'ר פיניקס, קר חיפש עוזר אישי. יורן, ילדון בן 20 שהציג את עצמו כחובב NBA מושבע ללא כל הסמכה או ידע מוכח באימון, בלט לטובה. אחרי הראיון, קר החליט שה"חנון עם הביטחון העצמי המופרז", כפי שהגדיר אותו בזמנו, ראוי לתפקיד ושכר אותו בתור מתמחה. במשך שנים הוא סייע לו בעיקר בפן הלוגיסטי, וכשקר עזב את התפקיד ב-2010, הוא דאג שיורן יקבל משרה קבועה אצל הסאנס.
הדרכים של השניים הצטלבו פעם נוספת כשקר קיבל את משרת מאמן גולדן סטייט ב-2014, וניסה להקיף את עצמו בפרצופים מוכרים. יורן היה אחד האנשים שעלו בראשו: הוא היה חרוץ, יסודי, תקתקן ובעיקר אסיר תודה על כל רגע שקבוצת NBA מעסיקה אותו. הפעם הוא הובא על תקן כלבויניק שבזכות הניסיון שצבר בפיניקס גם חוטא מפעם לפעם בסקאוטינג ובעריכת קטעי וידאו עבור המאמנים. זה היה קידום עבור יורן, אבל בשום פנים לא הצהרת אמון באיכויותיו בתחום המקצועי, שהיו מפוקפקות במקרה הטוב.
יורן מאתגר את סטף קרי
התמונה השתנתה, כאמור, ב-10 ביוני 2015. הווריירס היו אז בפיגור 2:1 בסדרה ונראו אובדי עצות - לברון וחבורת הנגרים היעילה שקובצה סביבו הצליחה להפוך את המשחקים בסדרה לקרבות בושידו איטיים ואגרסיביים, וההתקפה הקולחת והשוטפת של הווריירס נעלמה כלא הייתה. מיד לאחר משחק 3, קר הבין שצריך לארגן את השורות ולמצוא פיתרון יצירתי. הבעיה: לא הוא ולא עוזריו הבכירים הצליחו למצוא רעיון מספיק טוב.
פחות או יותר באותו זמן, יורן התבקש לערוך קטעי וידאו שממחישים כיצד קבוצות אחרות שמרו טוב יותר את לברון ג'יימס בעבר. אחרי שצפה בכמעט עשרה משחקים בלילה אחד בחדרו במלון בקליבלנד, הוא אזר אומץ והגיע לארוחת הבוקר שלמחרת עם רעיון משלו: להציב את אנדרה איגודלה בחמישייה במקום אנדרו בוגוט, בדומה לשינוי שגרג פופוביץ' עשה בגמר 2014 כשהעביר לחמישייה את בוריס דיאו במקום טיאגו ספליטר. "כשהעליתי את הרעיון הזה בשולחן, התגובות היו מעורבות. לא כולם הסכימו אותי, וזה ירד מהפרק", אמר יורן בראיון לרשת "יאהו" בשנה שעברה. אבל החנון עם הפה הגדול, מסתבר, היה גם עקשן לא קטן. הוא חזר על עקבותיו וצפה פעם נוספת במשחק ממנו שאב את ההשראה, והשתכנע עוד יותר בכך שזהו הצעד הנכון. אחרי שהזעיק את לוק וולטון לחדרו והראה לו במו עיניו למה התכוון, הוא העז, ברוב חוצפתו, לשלוח SMS מתחנן לבוס סטיב קר כשהשעון מראה על השעה שלוש לפנות בוקר.
למזלו, סטיב קר שמר כמו תמיד על ראש פתוח. בבוקר שלמחרת, אולי גם בשל היעדר רעיונות יצירתיים אחרים, הוא החליט ליישם את התוכנית שרקם יורן. זו לא היתה תוכנית כה מופרכת בהתחשב בכך שההרכב הזה, בו דריימונד גרין תופקד כסנטר, עבד לא רע בכלל בדקות מעטות בעונה הרגילה. ובכל זאת, לבסס תוכנית משחק על מחשבה אקראית של עורך וידאו מתחתית הסולם נראה במקרה הטוב כמו צעד נואש ובמקרה הרע כמו התאבדות מקצועית.
מיד אחרי שגמלה בליבו של קר ההחלטה האמיצה לנסות את ההצעה של יורן, הוא הודיע על כך לשחקנים וביקש מהם לשמור על כך בסתר. במסיבת העיתונאים של טרום משחק 4, כשנשאל על האפשרות שיבצע שינוי בחמישייה, השיב בלקוניות: "לא". הבעיה היתה שגם מעטה החשאיות של קר לא נתן את האפקט הרצוי, והקאבס לא נראו מופתעים ופתחו עם 0:7 מהיר. יורן ישב מאחור עם דפיקות לב מואצות. "כשקליבלנד פתחו ככה, אמרתי לעצמי 'אלוהים אדירים, עכשיו כולם יאשימו אותך'. מעולם לא הייתי כל כך מתוח", נזכר בראיון שקיים עם "מרקורי ניוז".
אבל עד מהרה התברר שהוא צדק: בעזרת הריווח ההתקפי המשופר וההגנה האלסטית יותר, השלשות שוב הומטרו והסדר שב על כנו. גולדן סטייט ניצחה 82:103 במשחק ההוא, והמשיכה כל הדרך ל-2:4 בסדרה ולזכייה משכנעת באליפות. יורן, אחד שלא תזהו עד היום גם אם יחלוף על פניכם במסדרון, הוכתר כגיבור המהפך, לאחר שבסיום המשחק קר עשה לו אאוטינג והכריז עליו כהוגה הרעיון.
"החיים שלנו השתנו לגמרי מאז. אמא שלי גאה בי פתאום. ואולי, מי יודע, מישהו ב-NBA יזכור אותי וייתן לי בעתיד עבודה כעוזר מאמן אמיתי", אמר בחיוך לפני כשנה.
תיעוד מלפני חודשיים: יורן (מתחת לסל) עדיין מחזיר כדורים לקרי
כאמור, יורן לא קיבל קידום משמעותי ולא הפך לפיגורה מקצועית פר אקסלנס מאז. אבל הוא מצא נישה לא רעה בכלל: כל אימת שהווריירס זקוקים לטיפ מקצועי מחוץ לקופסה, הוא מקבל את זכות הדיבור. בעונה שעברה, סיפר לוק וולטון, שחקני ומאמני הווריירס הדביקו לו את הכינוי "מיסטר ליינאפ". "היינו עוצרים שיחות רנדומליות של צוות האימון ותוהים בקול, 'מה ניק היה עושה עכשיו'? התשובה היא תמיד ללכת נמוך יותר", סיפר.
הסיפור הזה הותיר חותם כה משמעותי על הווריירס, עד שהם משתמשים בו מפעם לפעם בשיחות מוטיבציה. דריימונד גרין, שידוע ביחסיו המפוקפקים עם סטיב קר, לימד על המאמן סנגוריה באופן נדיר למדי לפני כמה חודשים, ואמר שבכל פעם שהוא נזכר בסיפור ההוא, הוא מבין מהי מנהיגות אמיתית. "99 אחוז מהאנשים היו משתיקים את הבחור הצעיר הזה ואומרים לו, 'היי, אתה לא חלק מצוות האימון'. אבל סטטיב תמיד נותן לנו את זה בתור דוגמא ואומר שאפשר להקשיב לכל אחד, אפילו לאיש הווידאו. לעזאזל, האנשים הללו צופים בטונות של משחקים, לפעמים יותר ממה שהמאמן צופה. הם אלה שמנתחים מהלכים. הם אלה שלפעמים יכולים לתת את העצה הכי טובה. ומי שיודע להקשיב, מי ששם את האגו שלו בצד, הוא מנהיג אמיתי", אמר.
העניין הוא שזה רחוק מלהיות אך ורק אנקדוטה חביבה עם מוסר השכל. להחלטה ההיא היו השלכות מקצועיות מרחיקות לכת: היא זו שגרמה לקר להכיר בעוצמה של החמישייה עם דריימונד גרין בתור סנטר ועם אנדרה איגודלה לצידו, חמישייה שזכתה לבסוף לכינוי המוצדק "הרכב המוות" והפכה לאימת הליגה. ב-172 דקות בעונה הרגילה אשתקד, הרכב המוות של הווריירס הביס את הקבוצות היריבות בהפרש כולל של 166 נקודות. במילים אחרות: מוחו הקודח של עורך וידאו אלמוני יצר את הנשק הכי קטלני של קבוצת העונה הרגילה הקטלנית בהיסטוריה.
העונה, עם קווין דוראנט במקום הריסון בארנס, אמור היה להיווצר בגולדן סטייט ה-Megadeath Lineup. חמישייה שכוללת את סטף קרי, קליי תומפסון, אנדרה איגודלה, קווין דוראנט ודריימונד גרין אמורה לקרוע את הליגה לחתיכות, על פניו. זה אמור היה להיות השדרוג המושלם למזימה החתרנית של ניק יורן. אבל במהלך העונה וגם ברוב שלבי הפלייאוף קרה דבר מפתיע: רביעיית הסופרסטארים של הווריירס (קרי, תומפסון, דוראנט וגרין) תפקדה טוב יותר לצד סנטר טבעי (זאזה פאצ'וליה או ג'בייל מגי). במהלך העונה הרגילה, ארבעתם זרקו הרבה יותר שלשות (475 לעומת 227), קלעו הרבה יותר מחוץ לקשת (213 לעומת 79) ודייקו באחוזים גבוהים יותר (44.8 לעומת 34.8) כשנכחו לצידם פאצ'וליה או מגי.
בפוסט-סיזן המגמה נמשכה עד תחילת סדרת הגמר: לצד אחד משני הסנטרים הטבעיים, קוורטט הכוכבים של הווריירס נראה יותר טוב באופן משמעותי (38 שלשות לעומת 19, 52.1 אחוז לעומת 33.9). אבל כשגולדן סטייט רואה מולה את קליבלנד, היא רואה בעיני רוחה את החזון של ניק יורן. במשחק 1 ובעיקר במשחק 2 הווריירס העמידו הרכב מוות חדש, עם קווין דוראנט (ולא דריימונד גרין) בעמדה מספר 5. טיירון לו למוד הסבל ניסה לתת תשובה הולמת והציב את לברון ג'יימס בתור סנטר, וכך קיבלנו מקבץ של דקות עם ההרכבים הכי נמוכים אי פעם במשחק גמר.
זה אומר שהמורשת הצנועה של ניק יורן עדיין חיה וקיימת. בעתיד הלא רחוק, כשטרילוגיית הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד תיזכר כאחת היריבויות הגדולות בתולדות ה-NBA, יהיו חייבים להזכיר את שמו בין השורות.
כנראה שסטיב קר או מי מצוות האימון הבכיר שלו היה מגיע במוקדם או במאוחר למסקנה שיורן העלה. בהתחשב ברקע המקצועי הגבולי שלו ובתפקידים שהוא ממלא מאז ועד היום, ייתכן שבכך גם תם חלקו ההיסטורי ב-NBA. אבל הסיפור הקטן הזה, כך נראה, ייכתב בספר דברי הימים של הפלייאוף. ניק יורן תמיד יהיה שם נרדף לרוח קבוצתית אמיתית, לחוסר אגו, לפתיחות מחשבתית, לשבירת מוסכמות.
