גמר ה-NBA ייצא לדרך בלילה שבין חמישי לשישי, ובארצות הברית קיים קונצנזוס מסוים בין אנשי התקשורת וסוכנויות ההימורים בנוגע לפייבוריטית. על פי התחזיות הסטטיסטיות של ESPN, לגולדן סטייט יש 71.5 סיכוי לזכות באליפות, ואחוז דומה לנצח את המשחק הראשון.
את קווין לאב זה ממש לא מעניין. "כל תווית האנדרדוג הזו מצחיקה אותי, כי בסופו של דבר אנחנו אלה שמגנים על התואר", אמר כוכב קליבלנד. "אנחנו מנסים לזכות בפעם השנייה ברציפות. נשתמש בזה כדלק, כמקור למוטיבציה, אבל אנחנו לא מרגישים כמו אנדרדוגים. יש לנו מאץ'-אפ טוב עם גולדן סטייט. הם הקבוצה הטוב הבליגה השלוש השנים האחרונות, הם סופר-מרשימים ושיחקו כדורסל נהדר השנה".
טיירון לו השמיע דברים מעט שונים: "לא נשתמש בזה כמוטיבציה. אנחנו בגמר ה-NBA, אין צורך במוטיבציה נוספת. אנחנו לא מודאגים ממה שאומרים בלאס וגאס או מה שאנשים אומרים. צריך פשוט לבוא ולשחק, את המטרות שלנו בתחילת העונה, ובהן אנחנו ממוקדים".
עוד בנושא:
"הקליפרס רואים בסן אנטוניו איום ממשי בכל הנוגע לכריס פול"
מרבה נכסים, מרבה דאגה: סיכום העונה של בוסטון, עם מבט לעתיד הקרוב
במקביל לסדרה עצמה, בארצות הברית כבר עוסקים ביום שאחרי ניצחון אפשרי של קליבלנד - האם לכשזה יקרה ניתן יהיה להזכיר את לברון ג'יימס באותה נשימה עם מייקל ג'ורדן? אם שואלים את ביל ליימביר, התשובה חיובית.
כשנשאל בפודקאסט את מי היה לוקח לקרב - כוכב קליבלנד או הכדורסלן הגדול בהיסטוריה, שחקן בוסטון לשעבר השיב: "לברון, כמובן. הוא 2.03 מ', 130 ק"ג (לברון למעשה שוקל 113 ק"ג), רץ כמו הרוח, קופץ מחוץ לאולם, מנהיג פנומנלי מאז שהיה בן 12. אי אפשר לשמור אותו. אי אפשר לעשות עליו דאבל-טים, הוא גדול מדי. מייקל היה גארד. לקחו לו הרבה שנים ללמוד איך לערב את החברים שלו לקבוצה כדי לזכות באליפויות. שחקן כמו לברון לא ראינו מעולם, הוא פשוט מתעמר ביריבים".
גם שאקיל אוניל ניסה לשים את לברון, איתו שיתף פעולה בעבר, בקונטקסט מסוים: "הוא כמו שילוב של ג'ורדן, שלי ושל מג'יק ג'ונסון. כמוני, כי הוא חזק יותר וגדול יותר מכולם. כמו מייקל, כי הוא יכול לקלוע מתי שהוא רק רוצה. וכמו מג'יק כי הוא עושה עבודה נהדרת בלערב את כל השאר. הוא ככה כל הקריירה שלו, כבר כשהיה בתיכון ידעתי שהוא יהיה מיוחד".
שאק, ששיחק עם לברון בקליבלנד ב-2009, אחרי שמונה שנים עם קובי בריאנט בלייקרס, הוסיף: "פגשתי רק שני אנשים כאלה - הוא וקובי, שחקנים שהיו נחושים כל כך כבר מבית הספר התיכון להגשים את החלומות שלהם ופשוט רצו להיות גדולים".
