בני יהודה מחזיקת גביע המדינה 2016/17

גמר אותם: סתיו פיניש הגשים לאימו ולבני יהודה את הפנטזיה

שלשום: אמא של סתיו פיניש חלמה שהבן שלה יכבוש פנדל ששווה גביע. אמש: סתיו פיניש הגשים וסיים את הסיפור של מכבי תל אביב הנוכחית. אורן יוסיפוביץ העביר לילה לבן עם בני יהודה, מהסנסציה בירושלים ועד החגיגות בבת ים. ליטו וידיגאל דווקא ישן טוב, לפחות בזמן המשחק

צילום ועריכה: קובי אליהו

הצטרפו לפייסבוק של יוסיפון

פיתוח ישראלי

הדגמה חינם: הפלטפוס מתיישר כבר מהצעד הראשון

לכתבה המלאה

אחת בלילה, טדי. טל כחילה רועד, פשוט רועד. קר? שאלתי. בכל זאת, הוא בטישרט קצרה ואנחנו בירושלים. "לא", ענה הבלם בן בלם, שהספיק לצבוע את המוהק בבלונד. "אני פשוט לא פה", הוסיף. "האדרנלין".

"היום בבוקר הגעתי לשכונת התקווה והיה שם משהו מדהים", פירט. "הגענו לשוק עם האוטובוס והקהל היה בטירוף. התרגשתי מאוד, ואמרתי: אין, אני חייב להביא גביע לבני יהודה".

הביא.

עוד בנושא:

בני יהודה ניצחה את מכבי תל אביב אחרי פנדלים וזכתה בגביע
בני יהודה בעננים, כפיר אדרי: "אי אפשר להסביר, זה משהו חלומי"
כחילה 8, זובאס ויונתן כהן 7: גיליון הציונים של גמר הגביע המפתיע
קרויף עשוי לעזוב את מכבי ת"א: "לא יודע מה יקרה בעונה הבאה"

שלוש בלילה, בת ים. האוטובוס של בני יהודה נעצר ברחוב הקוממיות, והשחקנים יוצאים אל תוך מאפיית "שיבולת השרון". החבר'ה שימשו כספונסרים של הזהובים לגמר הגביע שלפני כמה שעות נגמר, והם ידעו לפנק את הזוכים. סמבוסקים, פיצות ושאר בצקים יצאו בסיטונות מהתנור והשחקנים טרפו - ראוי לציין את אנטוניו מרשיץ', שניסה לפחות להיצמד לסלט.

ברמקולים התנגנו בעוצמה פזמוני השכונה, נעימות ישנות שכאילו נכתבו אמש. איציק עזוז ואלון תורג'מן ניערו שמפניות והציפו את השולחן. סתיו פיניש זז כדי שלא לחטוף קורוזיה.

שלשום בלילה חלמה אמא פיניש חלום ורוד, ובחלומה הבן סתיו כובש אחרון בדו-קרב פנדלים כדי לתת לבני יהודה את הגביע. אמא פיניש יקרה - פעם הבאה למלא ווינר, לא לחלום.

ברקע מתנגן "אני ואת זו אהבה מהשמיים", והשמיים אכן מהווים מוטיב חוזר בשיחה עם פיניש. "אני באמת מאמין שהכל מלמעלה", הוא אומר. וכן, אם מרשיץ' לא נפצע פדרו גלבאן הוא שנכנס לשחק ולא פיניש, ואז לכו תדעו.

שני גיבורי הערב מגיעים משני צדי הדו-קרב. אמיליוס זובאס, העוצר, ופיניש הגומר.

"90 דקות לא בעטו לי לשער!", התלונן השוער, כאילו ניסה לתרץ את החלודה. "איזו עובדה טקטית הם עשו, החברים שלי, הם רצו כמו סוסים. הפנדלים זה קינוח, והאמנתי שנצליח לעשות את זה". הוא לא התאמן על פנדלים ולא עשה סקאוטינג, חי על האינסטינקט.

ואז הגיע יוסי בניון.

"ראיתי שהוא בא מאוד לאט, הרגשתי שהוא מסתכל, מחכה לראות לאן אני אזנק. החלטתי לחכות וידעתי שאם אשאר במקום שלי הוא יבעט בדיוק לאן שארצה, וזה אכן מה שקרה. אני עדיין לא יכול להאמין שזכינו בגביע, מקווה שמחר נבין את מה שעשינו היום".

ניסיתי לתחקר האם יש בונוס. "אני צריך עוד לדבר עם הנשיא שלי על זה", ענה אמיליוס, וצחק.

ואחרי שגם טל בן חיים הבלם החמיץ, הגיע ה-FINISH HIM.

איך שחכמון שרק לסיום ההארכה סתיו רץ לכפיר אדרי. "שים אותי בחמישייה", ביקש מהמאמן/מנכ"ל, "אני רוצה לבעוט". אדרי אישר, אבל בלבול או שינוי החלטה ברגע האחרון הזיז את פיניש מעמדת הבועט השני לעמדת הבועט השישי.

"ברגע שיוסי החמיץ, בלי קשר אליי, ידעתי שאנחנו לוקחים את הגביע הזה", אמר פיניש. ואז הוא ניגש, רק הוא וראיקוביץ', רק אחד ינצח. "קשה לנטרל את הרעשים מסביב, ואת כל הלחץ המטורף הזה", הוא משתף. "זו היסטוריה, אני עדיין לא מעכל, קשה לי, זה רגע מדהים. עכשיו אני קצת, מנסה, לא מצליח, קשה לי לדבר. אני אפילו לא זוכר מה עשיתי אחרי שכבשתי… ".

"כאחד שגדל במועדון, עונה קשה כזו לא היתה", הוא ממשיך. "תהפוכות, שחקנים הלכו ובאו, מאמנים הלכו ובאו, הכול התנקז לרגע הזה. אין, אין…", הוא מתענג. "מי היה מאמין שיוסי יחמיץ, הא?", שאל.

הוא דווקא לא פנדליסט כזה טוב, עניתי.

"נכון", פיניש נדלק. "האמת, גם אני אמרתי את זה".

בשביל אמא. פיניש חוגג עם הגביע (צילום: קובי אליהו)

זכייה בגביע לא היתה הופכת את העונה של מכבי תל אביב להירואית אבל בפריזמה של חמש שנות ג'ורדי המצב היה נראה טוב יותר. כרגע, בולטות בהיעדרן השנתיים האחרונות. בין אם זו הירדמות של קרויף או עזיבת זהבי או קללת פאקו (הזהרנו בזמן אמת), אלו הם דברים כלליים שדנו בהם ונמשיך לדון בהם בעתיד.

לכל מקבל החלטות במכבי תל אביב יש אחריות לרגעים הפחות טובים בעונה הזו, ועדיין, אתמול הצהובים היו צריכים לסיים עם גביע. ואתמול, זה היה בעיקר ליטו וידיגאל שהרס להם את הצ'אנס הזה. כי לצד כל הנסיבות המקלות, זאת בני יהודה, על סגלה הדל ומאמנה המנכ"ל, בני יהודה שלא תרגלה אפילו פנדלים, בני יהודה שליטו וידיגאל צריך לנצח גם אם הכלים שברשותו לא בשיא אונם.

אין הסבר אחר: וידיגאל פשוט קפא אתמול. הוא נרדם. אין שום נימוק הגיוני לכך שמאמן של מכבי תל אביב, הקבוצה העשירה והעמוקה הזו, לא ייזום במשך כל שלבי המשחק, בטח מול יריבה כזו. החילוף הראשון של ליטו, במצב של 0-0, התבצע בדקה ה-83! זה מדע בדיוני. יוסי בניון החל להתחמם בדקה ה-30. הוא נכנס לשחק בדקה ה-100, כחילוף שני. 100! וכל זה בקבוצה שמשחקת כדורגל כ-11 חודשים ברציפות. המכביסטים נפלו מהרגליים, וליטו לא שם לב לכך ולא הצליח לשנות את גורל המשחק. לא הצליח? לא ניסה.

הוא לא הגיע למקום קל, והסיטואציה - מינוי בשלהי פברואר וישיבה של קרויף על הספסל לצדו - לא השביעה רצון. ועדיין, כל ההקלות שקיבל במרץ צריכות להיעלם במאי. בתקופה זו כבר היה צריך לדעת מה יש לו ביד ובעיקר מה אין לו, וכך גם לגבי הקבוצה היריבה. לאורך רוב שלבי המשחק נראה שוידיגאל פשוט לא מכיר את בני יהודה, ולפי יותר מדי החלטות שקיבל (ולא קיבל) אמש - נראה שהוא פשוט לא מכיר את הקבוצה שלו.

נראה שהוא גם לא יקבל צ'אנס להכיר אותה לעומק. מכבי תל אביב יוצאת לתקופה לא קלה, למסע מתבקש של הרס ובנייה מחדש אותו היתה צריכה להתחיל כבר בקיץ הקודם. החדשות הרעות: אין לה זמן לכך. בגלל ההפסד אמש, בעוד פחות מחודש עונה חדשה מתחילה, ואי הוודאות עצומה. עצומה כמו בתקופות שהצהובים רוצים לשכוח.

נרדם. וידיגאל (צילום: ברני ארדוב)

"המאמן מספר 1!", שרו שחקניו של כפיר אדרי בשעה שהוא הגיע למאפייה באיחור אופנתי, קצת לפני 4 בבוקר. והוא בכלל לא רוצה להיות כזה.

"אם היינו מרוכזים היינו מסיימים את המשחק הזה לפני הפנדלים", אמר וצדק. קבוצה עם מחץ מדויק יותר, אפילו מכבי נתניה, כן-כן, היתה מנצחת אתמול לפני ההארכה.

אז איך ממשיכים מכאן, ולאן? "מעולם לא אימנתי ולא ארצה לאמן בעתיד", חזר אדרי על המנטרה, אבל לא משנה מה יורה לו העתיד, השורה הסטטיסטית שלו משביעה רצון: יש לו יותר תארים ישראלים כמאמן מלסלאבישה יוקאנוביץ', פטר בוס, שוטה ארבלדזה וליטו וידיגאל גם יחד.

זה היה משחק מוזר שסיים עונה מוזרה, ולא ייאמן שבני יהודה הזו סיימה את העונה הזו עם תואר. אבל למרות ההתנהלות הרעה וחסרת הניסיון של ההנהלה, למרות ריבוי המאמנים ורכבת השחקנים, הבלגן עם סרט הקפטן ומה לא, הכמעט-ירידה, הסיפורים של ניסן יחזקאל, פדרו אין פדרו אאוט, למרות כל אלו ולמרות שהזהובים ניצלו לו"ז קל יחסית של המפעל, אין אלא לברך: הגיע להם. זה המפעל, וזה הלו"ז, ואתמול בטדי, כשכמעט 10,000 כתומים שואגים "אל תירא", זה מרכך. וגם אם לא נראה שלקבוצה הזו מגיע, לאוהדים מגיע. 27 שנים מאז התואר האחרון, ויש סיבה למסיבה. שכונת התקווה, כמה טוב לראות אותך שוב.

orenjos@walla.co.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully