"נרטיבים הם גרסה של המציאות והקבלה שלהם תלויה בקונבנציות החברתיות וב'צורך הנרטיבי' של המשתמשים, הרבה יותר מאשר בהוכחות אמפיריות או בדרישות לוגיות". ג'רום ברונר, אחד הפסיכולוגים החשובים של המאה ה-20, 1985.
האם עונת הבכורה של השחקן היקר אי פעם, פול פוגבה, במנצ'סטר יונייטד, הייתה מוצלחת? "לא". אבל גם "כן". תלוי את מי ואיך שואלים, והאם אתם מעדיפים את הנרטיבים שנבנים (על ידי התקשורת והאוהדים) או את המציאות המשעממת שמאחורי המספרים.
עוד בנושא:
ברביעי: גמר הליגה האירופית בין מנצ'סטר יונייטד לאייאקס
אדגר דווידס: "השחקנים של יונייטד הם גברים, של אייאקס ילדים"
ביום ראשון החולף חזר פוגבה לשחק בפרמיירליג, בדיוק בזמן למחזור הסיום של העונה, עוד עונה בה יונייטד דשדשה הרחק מהמקום בו היא רוצה להיות ונותרה תקועה כמעט כל הזמן במקום השישי. חודש שלם נעדר פוגבה ממשחקי הליגה ובלעדיו השדים האדומים ראו איך רצף של 25 מחזורי ליגה ללא הפסד (רצף שגם כך היה מקרטע ורווי בתוצאות תיקו מאכזבות בבית מול קבוצות תחתית) נקטע בלי מאבק, עם הפסדי חוץ לארסנל וטוטנהאם, במשחקים בהם ליונייטד לא היה סיכוי אמיתי לרגע. לעומת זאת, עם פוגבה, אומנם רק נגד קריסטל פאלאס, הקבוצה של ז'וזה מוריניו שוב שלטה במגרש וניצחה 0:2, כאשר הצרפתי כובש (שער ראשון מזה ארבעה חודשים) ומבשל.
למשחק הזה עלה פוגבה רק שמונה ימים לאחר שאביו מת בגיל 79 אחרי מחלה ארוכה. "פול בחור חזק, עם מנטליות חזקה", שיבח מוריניו, "הוא צעיר וזה מצב לא קל, אבל הוא לומד להתמודד איתו". פאסו אנטואן פוגבה עוד הספיק לראות השנה שניים מהבנים שלו, פול ופלורנטין, משחקים זה מול זה בליגה האירופית. פול ניצח במפגש הכפול ההוא וכעת, אחרי שהביט לשמיים והקדיש לאביו המנוח את הגול מול פאלאס, הוא רוצה להביא לו גם גביע.
מעבר לסיפור האישי, זכייה בליגה האירופית היא קריטית כמובן ליונייטד, שיכולה לסיים עונה מתסכלת עם טעם טוב, תואר אירופי ראשון מזה תשע שנים ובעיקר, הכרטיס לליגת האלופות, אותו לא הצליחה להשיג דרך הליגה. אם השדים האדומים רוצים לצאת לעוד מסע חימוש בקיץ הקרוב, המקום בצ'מפיונס בהחלט יכול לעזור להם לפתות כוכבי על. עם כל המטענים האלה צריך להתמודד פוגבה, אבל הוא כבר ממש לא מתרגש. למעשה, הוא חי את הבלגן הזה בכל שנייה בשנה האחרונה ולמרות הביקורות ואותו "נרטיב", הרי שהמציאות מראה שהוא דווקא התמודד איתו בצורה מעוררת כבוד.
בגלל שהוא נמצא כבר כמה שנים טובות בנוף הכדורגל שלנו, קצת קשה לזכור שפוגבה רק בן 24 וקצת ושהוא נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית העונה. יונייטד שילמה עליו סכום מופרך (כי זה השוק וכי הבוסים שלה לא ממש יודעים את העבודה) והחזירה אותו למועדון שהמציא אותו ושלא ספר אותו לפני כמה שנים כסוג של משיח, שיציל את הקבוצה מהבינוניות שלה בימי פוסט-פרגוסון. בתוך הסיטואציה הזו, לפוגבה יש העונה 8 שערים, זאת לעומת 9, 10 ו-10 בשלוש העונות האחרונות שלו ביובנטוס. נכון, הוא מבשל פחות, אבל גם זה נובע מהעמדה בה מוריניו מציב אותו, מה שגרם לתיירי הנרי לומר: "היה ברור שיהיה לו קשה ביונייטד, אבל מוריניו עושה טעות איתו. הוא משחק עם פוגבה במרכז והתפקיד שלו צריך להיות גבוה יותר במערך. אחרת אתה מאבד חלק מהאיכויות שלו. אני מאמין העונה השנייה שלו כבר תהיה הרבה יותר טובה".
רורי סמית', ב"ניו יורק טיימס", ניסה להסביר את המצב בו נמצא פוגבה: "הוא לא יכול להציל לבדו את מנצ'סטר יונייטד. אף אחד לא יכול לעשות זאת לבד. בכדורגל האנגלי יש אובססיה לאינדיבידואל על חשבון הקבוצה וזה מוקרן היטב על השחקן היקר אי פעם". לאורך כל עונת הקאמבק שלו לאולד טראפורד, נדמה היה שכל שבוע צץ סיפור חדש לגבי פוגבה. פעם זה השיער, פעם אחרת השטויות באינסטגרם, פעם זו תנועת ה"דאב", שוב השיער, מכונית היוקרה שלו ושוב השיער. לפני המשחק הביתי מול ליברפול פורסם שפוגבה יהפוך לכדורגלן הראשון עם אימוג'י ברשתות החברתיות. לאורך כל המשחק, האימוג'י הזה הוקרן על שלטי הפרסומות שעל כר הדשא, בעוד פוגבה רושם החמצה אדירה בפתיחה וגורם לפנדל. הלחץ עליו פשוט לא נפסק לרגע ורק בשבוע האחרון התבשרנו שפיפ"א חוקרת את העברתו מיובה ליונייטד ושכבר חודשיים הוא מקבל "טיפול סודי" בגלל פציעה בהאמסטרינג. את הטיפול הזה הוא מקבל מפיזיותרפיסט הולנדי בשם לאו אכטלד, שאיך לא, עובד ביומיום עם אייאקס, היריבה בגמר הליגה האירופית. כשפוגבה הוחלף בדקה ה-44 מול פאלאס, השמועות על הפציעה רק גברו וקיים חשש שהוא יחמיץ את הגמר, אבל מוריניו לא יוותר עליו בכזו קלות.
כבר שנתיים שהקריירה של המנג'ר הפורטוגלי לא נמצאת במקום זוהר במיוחד ביחס לעבר, אבל גם הוא יודע היטב מה יש לו ביד עם פוגבה ואיזה שחקן הוא יכול להיות. מוריניו הפך כל כך הרבה כוכבים פוטנציאלים לסופרסטארים אמיתיים ואם יונייטד תטפל נכון בפוגבה, יהיה לה עוגן במרכז המגרש לכל העשור הקרוב. וזה אפילו לא אמור להיות כל כך קשה. למרות המוחצנות שלו, פוגבה לא ביצע העונה שום עבירת משמעת רצינית, לא התנהל לרגע כמו "השחקן היקר בעולם" והיה מאוד הוגן כלפי היריבים. אם לוקחים בחשבון את העובדה שהוא הגיע אחרי קיץ קשה, בו גם לא נח בגלל היורו וגם סיים את הטורניר הביתי עם לב שבור אחרי ההפסד הדרמטי בגמר, הרי שלצד כל הביקורות, חלקן מוצדקות כמובן, כדאי לשים את העונה הראשונה של פוגבה ביונייטד בפרופורציות הנכונות.
לא מזמן אמר מוריניו: "אני חושב שתג המחיר שלו מכביד על פול. אני מקווה שכבר בקיץ מישהו ישלם יותר על שחקן כלשהו והוא לא יהיה 'השחקן היקר אי פעם'. הלחץ הזה יעבור לשחקן אחר. אם היינו משלמים עליו חצי ממה ששילמנו, כולם היו מחמיאים לנו על רכש אדיר. במקום זה מתעסקים במחיר וזה ניתוח לא הוגן של המצב, כי לפול אין שום קשר למחיר ששולם עליו".
אם לא די בכל הקושי האישי הזה, הרי שפוגבה נאלץ העונה להביט סביב ולראות עוד שני דברים שבטח לא מייצרים עבורו את השקט המיוחל. ראשית, הקבוצה אותה עזב, יובנטוס, נמצאת במרחק ניצחון מטרבל היסטורי ולא נראה שהיא ממש מתגעגעת אליו: "הוא לא היה צריך ללכת מיובה", טען פרנק למפארד, "הוא הרבה יותר טוב במערך של שלושה קשרים. אצל מוריניו הוא נדרש להגן, או נתקע במקום צפוף מדי". אנדראה ברצאלי סיפר שלקראת חצי גמר הצ'מפיונס הוא שוחח עם פוגבה: "אני בטוח שהוא היה שמח להיות כאן איתנו. אולי הוא מצטער שהוא עזב, אבל זה המצב".
ובניגוד לאקסית, שנמצאת קצת רחוק מהעין, רחוק מהלב, ממש לידו נתקל פוגבה בחברו לנבחרת/יריבו במאבק על הנרטיב, אנגולו קאנטה. הצרפתי התזזיתי הגיע לפני שנתיים לפרמיירליג ומאז הוביל את לסטר לאליפות מדהימה והשנה דרס את הליגה עם צ'לסי ונבחר לשחקן העונה. פוגבה מצדו, ממש מתאמץ להזכיר שהשניים לא משחקים באותה עמדה ולכן אי אפשר להשוות ביניהם. גם הוא יודע שלמרות כל המאמצים שלו, ההשוואה תוציא אותו רע: "אנגולו קשר אדיר, אבל הוא לא כובש באותה כמות כמוני. למרות זאת, אומרים עליי כל מיני שטויות".
כאמור, המציאות ניצבת דווקא לצדו של פוגבה. במפגשים הישירים בין יונייטד לצ'לסי הוא אומנם נראה פחות טוב מקאנטה (אבל גם שיחק בקבוצה פחות טובה), אבל הוא באמת כבש ובישל הרבה יותר (5 ו-4 לעומת 1 ו-1 וזה עוד אחרי שפגע לא פחות משש פעמים בקורה!), השלים יותר מסירות, בעט כמעט פי ארבעה יותר פעמים לשער, יצר יותר מצבים וביצע הרבה יותר דריבלים מוצלחים. רוצים עוד? ב"WhoScored", אתר הסטטיסטיקות שהופך עשרות נתונים לציון משוקלל עבור כל שחקן, פוגבה נכנס לנבחרת העונה בפרמיירליג (עם הציון השלישי בגובהו) וב-CIES, גוף המבצע מחקרי ספורט, הצרפתי נכלל ב-11 של העונה באירופה וזכה לדירוג גבוה יותר מדה בראונה, אדן הזאר וטוני קרוס בין היתר.
עד כמה הוא חשוב ליונייטד? איתו, הקבוצה צברה 1.96 נקודות למשחק ב-30 מחזורי ליגה. בלעדיו הנתון הזה צולל ל-1.28 נקודות למשחק, בשמונת המשחקים אותם פספס. בחישוב פשוט, ההיעדרות של פוגבה עלתה ליונייטד ב-15.5 נקודות, שהיו מקפיצות אותה למאבק על המקום השני וגורמות לכל העונה הזו להראות אחרת לגמרי. באתר סטטיסטיקות נוסף, Squawka, הציגו "שבעה נתונים שמראים שיונייטד לא יכולה לשחק בלי פוגבה": הוא הוביל את הקבוצה בכדורי עומק (בפער ניכר, שני בליגה אחרי דה בראונה); הוא רשם הכי הרבה דריבלים מוצלחים בקבוצה (בפער עצום מהשאר); הוא מסר קדימה הרבה יותר מכולם למעט אנדר הררה, שעוד טיפה קרוב אליו; הוא צמוד להררה בכמות חטיפות הכדור במקומות 1-2 בקבוצה; הוא מוביל בכדורים ארוכים; הוא מוביל במסירות מדויקות בשליש המגרש של היריבה; הוא מוביל בסחיטת עבירות בחצי המגרש של היריבה. אלה כל מיני נתונים קטנים, כאלה ש"לא רואים בסטטיסטיקה" השגרתית של שערים ובישולים, אבל הם ה-X's and O's של המשחק, דברים קטנים וספציפים שבדרך כלל מתבררים כמרכזיים בניתוח אנליטי. אז אולי הוא לא כזה מאכזב?
ספרו את זה לפרשנים, או לאוהדים, או אפילו לשחקנים היריבים. מתייס דה ליכט, בלם אייאקס בן ה-17 שינסה לבלום את פוגבה בגמר, לא היסס לעקוץ: "איך יוהאן קרויף היה אומר? אף פעם לא ראיתי שק כסף כובש שער" ואילו למפארד אמר: "אם אתה משקיע 90 מיליון ליש"ט, אתה לא רוצה בעיה ב-90 מיליון ליש"ט, אלא פיתרון. כרגע אני מרגיש שפוגבה הוא הבעיה של יונייטד. הוא צעיר ואולי עוד יחזיר את ההשקעה, אבל בינתיים הוא לא מספיק משמעותי במגרש. משחקן בסכום כזה, אתה רוצה תוצאות, רוצה שהוא ינצח לך משחקים".
רוד חוליט היה לא פחות תקיף: "הוא לא הותיר שום חותם העונה באנגליה. אייאקס בכלל לא צריכה לחשוש ממנו לקראת הגמר", אמר כוכב העבר ההולנדי. פוגבה גם כיכב בטורי סיכום העונה, כאשר בין היתר גלן הודל טען ב"דיילי מייל" שלמייקל קין, אקס יונייטד ושחקן ברנלי, הייתה עונה מוצלחת יותר. אלן שירר בחר בו ל"אכזבת העונה" וג'יימי רדנאפ כינה אותו ה"אנדראצ'יבר של העונה".
אלא שרק כאשר פוגבה חזר ביום ראשון, אפשר היה להרגיש עד כמה הוא היה חסר. "הוא היה ברמה אחרת מכל השאר על המגרש", נכתב ב-ESPN אחרי השואו שלו מול פאלאס, עליו זכה לציון 9, הגבוה מבין שחקני יונייטד, "הוא סיפק מחצית כמעט מושלמת, היה נייד ופעלתן במרכז המגרש ואפקטיבי ליד השער". מייקל קאריק, שנמצא באולד טראפורד כבר למעלה מעשור ומנסה לחנוך את פוגבה, התייצב להגנתו: "הוא אחד השחקנים הטובים בעולם. הביקורות שלכם לא מזיזות לו. אני בטוח שגם בגמר הוא יהיה גדול" ואילו בן ארצו של פוגבה, רובר פירס, שהעביר שנים נהדרות בארסנל, משוכנע: "הוא עדיין יכול להיות השחקן הטוב בעולם, אם רק ליונייטד תהיה הסבלנות".
השבוע גם נחשף באנגליה שבחוזה של פוגבה קיים סעיף לפיו זכייה בליגה האירופית תשדרג את שכרו בעונה הבאה, מהסכום הצנוע של 165.5 אלף ליש"ט לשבוע, כל הדרך ל-200 אלף לשבוע. כי ככה זה. גם כאשר פול פוגבה נמצא במרחק נגיעה מזכייה בתואר הכי יוקרתי בקריירה הקצרה שלו, הכסף מדבר. זה הנרטיב, ולעזאזל המציאות.