זה זמן קסם: לקראת סדרת גמר המערב בין גולדן סטייט לסן אנטוניו

מאזן בעונה הרגילה: 1:2 לסן אנטוניו.

המאמנים בפלייאוף: סטיב קר 14:39 (ומייק בראון 36:47, בלי להחשיב את הפלייאוף הנוכחי), גרג פופוביץ' 106:170.

סן אנטוניו חפרה עמוק כדי לעבור את יוסטון ולהגיע לגמר המערב, כמעט כל שחקן בקבוצה הוציא מעצמו את המקסימום לקראת סוף הסדרה. הדימוי הטוב ביותר למצב הנוכחי של הספרס הוא של מטפס הרים שבשארית כוחותיו הגיע לפסגה, ואז הוא מסתכל למעלה ורואה שהפסגה הבאה נמצאת במרחק קילומטרים רבים. לגולדן סטייט יש פשוט יותר מהכל, היא תעמיד כל שחקן של הספרס במצבים כמעט בלתי אפשריים.

נתחיל מקאווי לאונרד. המועמד ל-MVP נדרש למאמץ עילאי כדי לסחוב את התקפת הספרס בצד אחד ולשמור על ג'יימס הארדן בצד השני. מול הווריירס, הוא יצטרך לשמור על קווין דוראנט, שלעומת הארדן יהיה כל הזמן בתנועה ויעבור חסימות, ובצד השני יהיו בכל רגע נתון שלושה שחקנים שמסוגלים לשמור עליו טוב יותר מכל שומר שהוא נתקל בו עד עכשיו בפלייאוף. גולדן סטייט תחלק את עבודת השמירה עליו, תבצע חילופים מול רוב החסימות ותכריח אותו לעבוד קשה מתמיד כדי להיות העוגן ההתקפי שסן אנטוניו תזדקק לו. וכל זה בהנחה שקאווי בכלל יגיע כשיר לתחילת הסדרה, זה תמיד מסוכן לשחק באינטנסיביות מלאה מיד לאחר פציעת קרסול אך לקאווי לא תהיה ברירה.

למרקוס אולדריג' סוף סוף סיפק את ההצגה שחיכינו לה במשחק השישי מול יוסטון. כפרס, הוא יקבל עכשיו סדרה שלמה מול דריימונד גרין, שאף אחד לא יופתע אם ינטרל אותו די בקלות. למרקוס התקשה בהגנת הפיק נ' רול מול הארדן וגרג פופוביץ' החביא אותו על טרבור אריזה, מול גולדן סטייט אין איפה להחביא אותו והוא ייאלץ לשמור על גרין, מה שאומר שהוא ייקח חלק בפעילות ההתקפית המרכזית לא מעט. גם פאו גאסול יידרש להרבה מאוד עבודה הגנתית מהסוג שקשה לו לבצע, השחקן שהוא שומר עליו יבצע הרבה חסימות לקלעים רחוק מהכדור שידרשו מגאסול לעזור וניתן להניח שגולדן סטייט תכריח אותו גם להרבה עבודה בפיק נ' רול. מול יוסטון גאסול חיכה להארדן קרוב לטבעת. זה לא יעבוד הפעם. אם לדוראנט תהיה תנופה הוא פשוט יטביע לו על הראש, סטף קרי זקוק לכל כך מעט זמן ומרחב כדי לעלות לקליעה שאי אפשר להשאיר את השומר שלו להתמודד איתו לבד על קשת השלוש בפיק נ' רול.

מי שכנראה ישמור על קרי רוב הזמן יהיה פטי מילס (אחרת הוא יצטרך להסתדר עם קליי תומפסון, שיכול להוריד אותו לפוסט ולקלוע מעליו בלי בעיה). מילס הוא שומר צמוד ומציק, אך לא תמיד אחראי. ללא טוני פארקר התפקיד ההתקפי שלו חשוב מאוד, הוא לא רגיל לשילוב כזה של עומס הגנתי והתקפי והוא יתקשה לא להסתבך בעבירות. שחקני החוץ שיעלו מהספסל של פופ – מאנו ג'ינובילי, ג'ונתן סימונס ודג'ונטה מארי, חגגו בשני המשחקים האחרונים מול יוסטון. בהצלחה לנסות לעשות את זה מול חמישיית הרבע השני והרביעי של גולדן סטייט, כנראה החמישייה ההגנתית הטובה בליגה כרגע. לגולדן סטייט אין דקות מתות, כל חמישייה שלה איכותית ומתורגלת היטב.

עוד בנושא:

פופוביץ': "תוכנית המשחק? להתפלל". סטיב קר ביקר באימון הווריירס
דוח המשחק קבע: טעות בשעון גזלה מבוסטון שנייה קריטית מול וושינגטון
המקום בו נולדות אגדות: וול וביל הופכים לגיבורים של וושינגטון

ניהול סדרת הסיבוב השני היה מאסטרפיס של גרג פופוביץ', אחד המרשימים ביותר בקריירה המפוארת שלו. הסדרה החלה בהפסד ביתי של 27 הפרש והסתיימה בניצחון חוץ של 39 הפרש ללא כוכב הקבוצה. השחקנים של פופ גילו אופי יוצא דופן ובשני המשחקים האחרונים עשו דברים ששכחנו או לא ידענו שהם מסוגלים. מבחינה מקצועית, זו הייתה דוגמא מצוינת לאופן בו סן אנטוניו היא מלכת הדקויות. לאט ובטוח השחקנים למדו את יוסטון ובעיקר את הארדן, עד שבמשחק האחרון פאו גאסול חיכה לו בדיוק בזווית שמקשה עליו לעלות לקליעה ושאר השחקנים ידעו בדיוק מתי הוא הולך למסור ולמי. פופ שבר את יוסטון, את הארדן, את מייק ד'אנטוני, מקצועית ומנטלית.

פרט ללברון ג'יימס, פופ עשוי להיות היחיד שמסוגל להיכנס גם לראש של שחקני הווריירס. הוא ייכנס לראש של המאמן בצד השני, ניתן לומר שהוא גידל גם את סטיב קר וגם את מייק בראון, שהיה העוזר שלו והסדרה היחידה בה נפגשו הייתה הסוויפ בגמר 2007. אם סן אנטוניו תצליח להלחיץ את גולדן סטייט – לגנוב ניצחון חוץ באחד משני המשחקים הראשונים, להישאר מספיק קרוב כדי שרוב המשחקים יהיו צמודים וסימני השאלה של גולדן סטייט במאני טיים יצוצו, למצוא את הדקויות שיקשו על התקפת הווריירס ויתסכלו אותה ככל שהסדרה תתקדם – אולי המאמן והשחקנים בצד השני יתקשו לגייס את קור הרוח כדי להגיב.

סן אנטוניו לא נותנת מתנות – היא נמנעת מעבירות, הירידה שלה להגנה מושלמת, אין כמעט טעויות רוטציה בהגנה, ולכן היא יכולה לנצל דקות מפוזרות שמדי פעם יש לגולדן סטייט כדי לברוח. בשני משחקי העונה הרגילה הרלוונטיים (השלישי היה ללא הכוכבים בשני הצדדים), היו לסן אנטוניו דקות ארוכות מצוינות, בשניהם הספרס פתחו פער של יותר מ-20 נקודות בשלב מסוים (ובאחד מהם עדיין הפסידו). אם שחקני המשנה ימשיכו עם המנהג מהעונה הרגילה של התעלות מול הווריירס, זה יחזק מאוד את הסיכוי להגיע למשחקים צמודים. מעבר לכך, סן אנטוניו תתנפל על כל יתרון פוטנציאלי. ניתן להניח שכל זמן שזאזה פאצ'וליה ישחק הספרס יתקפו אותו בפיק נ' רול, שהם יתעלמו לחלוטין מאנדרה איגודלה בהתקפה (קלע 3 מ-22 משלוש עד כה בפלייאוף), שהם ילמדו מקליבלנד וינסו להכריח חילופים שישאירו את סטף קרי על קאווי.

שאלת ההרכבים הגבוהים והנמוכים תהיה מעניינת במיוחד בסדרה הזאת. מול יוסטון פופוביץ' השתמש לא מעט בהרכבים נמוכים שהתמודדו בהצלחה עם הסמול-בול בצד השני, אך בשני המשחקים האחרונים גם ניצל את המיס-מאצ'ים שיצר הרכב שני הגבוהים שלו. זה בלט במיוחד בתחום שעשוי להיות נקודת מפתח בסדרה – ריבאונד ההתקפה של הספרס. זו בדרך כלל לא תכונה שמאפיינת את הקבוצה של פופ, אך בפלייאוף הזה זו קבוצת ריבאונד ההתקפה השנייה בליגה, בעיקר בזכות שחקני הפנים שמנצלים את הגודל שלהם. לגולדן סטייט הייתה בעיית ריבאונד בעונה הרגילה, אך בפלייאוף עבודת ריבאונד ההגנה של הווריירס נהדרת. מאבקי הריבאונד הקטנים יכולים להכריע מי משתי הקבוצות תכתיב את הסגנון בסדרה.

זו הסדרה שאנחנו מחכים לה שנתיים ומקבלים באיחור של שנה, סדרה בין שתי קבוצות שניצחו יותר מ-60 משחקים בכל אחת מהשנתיים האחרונות, סדרה בין שתי המייצגות הבולטות של כדורסל נכון, חכם וקבוצתי בעשור הנוכחי, סדרה בין שתיים משלוש האלופות האחרונות. גולדן סטייט הייתה השלב האבולוציוני הבא אחרי סן אנטוניו של 2014, וכאמור, סטיב קר מאוד הושפע מפופוביץ' כשיצר את הצעצוע החדש שלו.

זו גם סדרה שיש לנו מעט מאוד מידע ראשוני לגביה. המפגש היחיד בין השתיים בו קווין דוראנט שיחק היה המשחק הראשון בעונה אותו סן אנטוניו ניצחה בחוץ ב-29 הפרש. בסוף מרץ הייתה לספרס הזדמנות נהדרת להשלים סוויפ עונתי כשפגשו את הווריירס בבית, ללא קווין דוראנט, בבק-טו-בק והובילו ב-22 הפרש ברבע הראשון, אבל גולדן סטייט השתלטה על המשחק. האם לסן אנטוניו יש כלים להקשות על סגנית האלופה? איך נראה המאץ'-אפ בין קאווי לדוראנט? מי ינצח בקרב על הקצב ועל הגודל? ובעיקר – האם לגרג פופוביץ' יש תוכנית מגירה שהוא שומר כבר שנתיים בדיוק לרגע הזה? בקרוב השאלות הללו יתחילו להיענות.

חבל שלא ניתן להפגיש את גולדן סטייט הנוכחית עם סן אנטוניו של לפני שלוש שנים. הגרסא הנוכחית של הספרס נמצאת קצת מעבר לשיא ותגיע לסדרה לא בסגל החזק ביותר שלה. פופ וקאווי נפלאים, מאנו לא נגמר, הכישרון של למרקוס עצום, הצוות המסייע נמצא בכושר מצוין, אבל גולדן סטייט פשוט טובה יותר בכל דרך שלא נסתכל על כך. זו תהיה הפתעה גדולה אם סן אנטוניו תצליח להפוך את הסדרה לצמודה. 1:4 לגולדן סטייט.