אחת המשימות החשובות ביותר בתחילת הקדנציה של דייגו סימאונה באתלטיקו מדריד היתה לשבור את קללת הדרבי. זוכרים אותה בכלל? זה נשמע כמו זיכרון רחוק, אבל במשך יותר מעשור מאז עונת הירידה ב-1999/00 וימי ג'ימי פלויד האסלביינק לא הצליחו לוס קולצ'ונרוס לנצח את ריאל מדריד. לצ'ולו היה חלום לשים קץ לרצף האומלל הזה, והוא עשה זאת. לקח לו שנה וחצי, אבל העיתוי היה פנומנלי בכל קנה מידה, בגמר הגביע באיצטדיון סנטיאגו ברנבאו ב-17 במאי 2013. אתלטיקו חזרה אז מפיגור, ניצחה 1:2 בהארכה, זכתה בתואר מקומי ראשון אחרי 17 שנה, וקברה את הקללה אחת ולתמיד.
מאז הערב הקסום ההוא, התייצבו חניכיו של סימאונה למשחקי הדרבי בגאווה, עם ראש מורם, כיריבים שווים, ולעתים אפילו הרגישו עליונות. הם השיגו תוצאות נהדרות מול ריאל בליגה, בגביע ובסופר קופה הספרדי, ולא חששו כלל. אבל הנה לכם צחוק הגורל בדיוק אחרי שקללה אחת מתה, נולדה לה קללה חדשה. בארבע העונות האחרונות תמיד עומדת ריאל בין אתלטיקו לזכיה בליגת האלופות. אף קבוצה ביבשת לא הצליחה להעיף את סימאונה מהצ'מפיונס ליג, פרט ליריבה העירונית המושבעת, וזה שוב מרגיש כמו גזירת הגורל האכזר.
עוד בנושא:
ליגת האלופות: ריאל מדריד הביסה 0:3 את אתלטיקו מדריד בחצי הגמר
כריסטיאנו רונאלדו ממשיך לנפץ את כל השיאים בצ'מפיונס: "זה הישג מדהים"
תבוסה מוחצת אחרי פספוסים במילימטרים
מצד אחד, הקללה הזו אמורה לדכא הרבה פחות, כי בבסיסה עומדת העובדה כי אתלטיקו הפכה למועדון פאר לגיטימי בליגת האלופות שמגיע בכל שנה לשלבים המכריעים. ואולם, מצד שני, היא מתסכלת אפילו יותר, כי כואב במיוחד להגיע קרוב מאוד לבאר ולא לשתות ממנה רק בגלל שהשכנה השנואה תמיד מצליחה לגנוב את התהילה ברגע האמת.
לפחות בשלוש השנים האחרונות אפשר היה להאשים את המזל. בגמר ב-2014, היתה אתלטיקו רחוקה שניות מניצחון מוצדק, עד שהגיעה הנגיחה של סרחיו ראמוס ושלחה את החבורה התשושה והפצועה באדום-לבן להארכה בה לא היה לה סיכוי. ברבע הגמר ב-2015, אחרי 178 דקות מאופסות, הגיח לו צ'יצ'אריטו והבקיע שער אופייני. בעונה שעברה, הגמר בכלל הלך לפנדלים, וזו כבר כמעט הגרלה עיוורת שבחרה שוב דווקא בלבנים בגלל בעיטה גרועה אחת של המגן הימני חואנפראן. בכל המקרים האלה, אתלטיקו אמנם הפסידה אך הראש נותר מורם. היא האמינה שתהיה לה הזדמנות לתקן, כי לוחמיו של סימאונה הרי לעולם לא נכנעים אלא ממשיכים קדימה בדיוק באותה ההתלהבות נגד ריאל ונגד הגורל המר.
אתמול (שלישי) התסריט היה אחר לגמרי. אתמול כבר אי אפשר היה להאשים את המזל, ולמעשה היה קצת קשה להסתכל באופטימיות לעבר העתיד. אתמול זו היתה תבוסה מוחצת, מוחלטת, בלתי ניתנת לערעור. פיאסקו בכל קנה מידה. ריאל פירקה את אתלטיקו 0:3 בחצי הגמר, אבל התוצאה יכולה היתה להאמיר למימדים אסטרונומיים. השליטה של הלבנים במרכז המגרש היתה כה אבסולוטית, עד שנדמה היה שחלק מהשחקנים של אתלטיקו כלל לא מצליחים לגעת בכדור. כל הקונספציה של סימאונה קרסה כמו מגדל קלפים. חמור מכך זה קרה בפעם השניה העונה.
גם דרבי הפרידה החדש לא יושיע
בנובמבר הגיעה ריאל להתארח אצל אתלטיקו בדרבי האחרון באיצטדיון ויסנטה קלדרון, לפני המעבר למתקן החדש שקיבל את השם הביזארי ואנדה מטרופוליטנו. כריסטיאנו רונאלדו הבקיע שלושער, לוס בלאנקוס לא הותירו אבן על אבן במערך של צ'ולו, והתוצאה 0:3 שיקפה את מאזן הכוחות. הגרלת חצי גמר ליגת האלופות איפשרה לאתלטיקו לתקן, כי היא קיבלה לפתע דרבי נוסף באיצטדיון הישן והאהוב. האוהדים חשבו שאלת המזל לצידם, לשם שינוי. והנה לכם הדרבי האחרון בוויסנטה קלדרון הפך אתמול לסוג של משחק לפרוטוקול, כי רונאלדו הבקיע עוד שלישיה. זה אפילו צורם יותר. זה בלתי נסבל.
לא פלא שסימאונה נראה שבור במסיבת העיתונאים. הוא אמר את הדברים הנכונים ("הכל יכול לקרות, אני עדיין מאמין שיש לנו סיכוי"), אבל שפת הגוף העבירה מסר אחר לגמרי. הארגנטיני נשך שפתיים, ואי אפשר היה להתעלם מהתחושה שהוא השלים עם סגירת המעגל. בדרבי הראשון שלו, אי שם באפריל 2012, הובסה אתלטיקו 4:1 וכריסטיאנו רונאלדו הבקיע שלושער. חמש שנים חלפו, ואתלטיקו כאילו חזרה לנקודת ההתחלה. האם זהו סימן לסוף עידן? האם צ'ולו מיצה את עצמו? האם בכוחו לשנות את המומנטום ולהצעיד את קבוצתו קדימה בעונה הבאה? השאלות האלה מרחפות באוויר אחרי המפלה, כי היא שונה ב-180 מעלות מכל ההדחות הקודמות.
איסקו בהרכב ורונאלדו במרכז
ומנגד, עשה זינדין זידאן צעד משמעותי להישג היסטורי שאיש לא רשם לפניו. האם דווקא הוא יהיה המאמן הראשון שיזכה בליגת האלופות פעמיים ברציפות, פחות משנה וחצי אחרי תחילת הקריירה העצמאית על הקווים? לכאורה, הוא הגיע למבחן הזה בתזמון לא מושלם. אחרי ההפסד הדרמטי בקלאסיקו, נפוצו בעיתונות הספרדית הדיווחים על סיום הקדנציה האפשרי אם ריאל לא תזכה העונה בתואר, וההחלטות הטקטיות שלו בקרב הגדול מול ברצלונה במיוחד שיתופו של גארת' בייל שלא היה כשיר זכו לביקורת נרחבת. ואולם, יש לזיזו שקט נפשי שמאפשר לו להתעלם מרעשי הרקע ולהתמקד במשימה הבאה. מי יודע מה היה קורה לו היה מסנן כך את המילים של מרקו מטראצי בגמר המונדיאל ב-2006? הצרפתי הכין את הקבוצה לקרב מול סימאונה באופן אופטימלי, והצליח להפתיע שוב את יריבו מבחינה טקטית.
שני המתכונים שעבדו בנובמבר הצליחו גם הפעם. הקלף הראשון שילובו של כריסטיאנו רונאלדו בעמדה מרכזית יחסית. בנובמבר שיחק הפורטוגלי כחלוץ חוד לכל דבר, כי קארים בנזמה לא היה כשיר לחלוטין ואלבארו מוראטה נעדר בשל פציעה. הפעם הוא שובץ לצד בנזמה ב-2-4-4 נטול שחקני אגף טבעיים, והדבר עזר לנטרל, כך מסתבר, את המערך הדומה של אתלטיקו. הקלף השני הכללתו של איסקו בהרכב הפותח. הקוסם הספרדי היה אדיר בנובמבר, ועשה עבודה פנומנלית גם אתמול, עם נוכחות בכל פינה במגרש ו-100 אחוזי דיוק במסירותיו במחצית הראשונה. אפשר, כמובן, לשאול מדוע תופקד רונאלדו באגף במערך 3-3-4 הקלאסי שהותיר את איסקו על הספסל בדרבי הביתי מול אתלטיקו באפריל שהסתיים בתיקו 1:1, אבל זה כבר סיפור אחר. ברגע האמת, מצא זידאן את הנוסחה הנכונה.
כריסטיאנו מסוכן יותר אחרי כשלונות
ורונאלדו? את התכונות הייחודיות שלו כבר ניתחנו לעומק אחרי השלישיה לרשת באיירן מינכן ברבע הגמר. הוא הקיצוני מספר 9 הכי טוב אי פעם , ואתמול הראה בפעם המי-יודע-כמה את המיומנות המופלאה שלו כחלוץ מרכזי, על אף שהשער השלישי הובקע, לשם שינוי, בשתי נגיעות. בנוסף, הוא עשה עבודה מרובה גם מחוץ לרחבה, נדד למרכז המגרש, ואף היה קרוב להיות שותף לשער מרהיב כאשר בישל את המספרת של בנזמה. אחרי הופעה חלשה מאוד בקלאסיקו, הוא השתיק את המבקרים בדיוק כמו ליאו מסי שזהר מול ריאל אחרי האכזבה נגד יובנטוס.
את הכוכבים האלה אסור להספיד, בין היתר כי הם רק שואבים כוח ומוטיבציה מהפסדים. המעידה מול בארסה הפכה את רונאלדו למסוכן אף יותר עבור אתלטיקו, ומתקבל הרושם כי זידאן יודע לנווט את האנרגיות שלו לכיוון הנכון. לכן הגיוני להניח שהסיכוי לניצחון בגמר יהיה גבוה יותר דווקא אם ריאל תיכשל במירוץ האליפות בליגה הספרדית, אבל עם כל הכבוד לזידאן הוא יפגוש בקארדיף מאמן מנוסה הרבה יותר ומבריק יותר טקטית, בין אם יהיה זה מסימיליאנו אלגרי או לאונרדו ז'ארדים. במובן זה, הקרב בין מונאקו ליובנטוס הערב מסקרן אפילו יותר מהדרבי. הקרב בין ההתקפה הפוריה באירופה להגנה הטובה ביותר בעולם. מה יכול להיות טוב יותר?
